השרדות
עשרת הק"מ הנותרים הופכים לקשים ביותר. רשף וטל מתחילים להראות סימני התייבשות. שותים שותים ואין שום שיפור. תחושה כאילו אנו נכנסים למצב של חוסר מים (מה שבסופו של דבר התגלה כלא מדויק – לכולנו נותרו מים ולא התקמצנו בשתיה). העיצה לקחת 5 ליטר לפחות לאדם היתה מ-ע-ו-ל-ה. טל מתאושש מכאב הראש. מחליטים שאני אתקדם ראשון ואנסה להביא רכב חילוץ. אני מדווש, מדווש ונשאר מאחורי שניהם. ואני עוד אמור להיות המהיר יותר. עוצרים הרבה למנוחות קצרות. שמש קופחת, אין טיפת צל. שותים בטירוף מפחד ההתיבשות. כמה ימים אחר כך טל סיפר לי ששמע הסבר על כך שללא החזרת המלחים החסרים, לא יעזור לשתות הרבה מים והתייבשות עלולה להתפתח בגלל הצורך של הגוף להעלות את ריכוז המלחים ולפיכך הזעה מוגברת. טל מתאושש. אנחנו מודאגים מרשף שמראה סימנים לא טובים: "אני גמור", "תשאירו אותי פה", "מי הכי חלש?". אנחנו מבטיחים לו שאין כוונה לאכול אותו ורעב זה לא הבעיה שלנו. למרות הכל האיש סוחב קדימה כמו שור עייף אך נחוש. מתקדם, מתקדם, לאט, לאט. גם אנחנו מדוושים בקצב זחילה. אני מעדכן אותם כל הזמן על מספר המטרים שנשאר...נשמע לי דבילי היום אבל תבינו את מצבי. כל עליה נראית עכשיו בומבילה ובאופק נראה פתאום הר גבוה שהשביל נראה מתקדם אליו. חושבים על חילוץ אבל אין שום קליטה בטלפונים ורונן לא יוכל גם בחיים לחדור לעומק המדבר גם עם רכב "חברה" (פוקוס), הידוע ברמת עבירותו הגבוהה, עקב היותו רכב חברה. המהפך חל כאשר רשף מזהה פתאום את תואי הדרך. הוא נזכר שהיה שם כבר ומבין פתאום שממש נשאר לנו מעט עד הכביש. הבנאדם, כאילו פופאי שאכל תרד, תופס קצב מדהים (יחסית למה שהיינו כמובן). מתחיל לתת לנו תאור דרך מפורט כולל עצים שנותנים צל. אנחנו מהנהנים בסלחנות אבל שומו שמים, הכל מתגשם. אמנם הוא מבטיח לנו עליית יום הדין אחרונה לפני הכביש אבל עצם הקירבה מעודדת אותנו. מסיימים עוד עליה קשה והנה....אאאאאאאאההההההווווווווווייייייייייי...יבשה, כלומר כביש. לשמחתנו מסתבר שעלית יום הדין כבר מאחורינו. אח איזה אספלט נהדר. כל הגוף משתחרר בירידה מדהימה וחסרת מאמץ. עשינו את זה. אמא – אני חוזר הביתה. שירי ניצחון. הדגל מונף לראש התורן. רונן החייכן מקבל את פנינו. יאללה הביתה. גם הארוחה המזעזעת בצומת שוקת לא משביתה את השמחה. כמו שאתם יכולים לנחש...הרבה תמונות מהקטע הזה אין. בגדול אפשר היה לשים ריבוע שחור...אבל למה להיות פסימי.