מהי ההוכחה לקיום אלוהים?

מהי ההוכחה לקיום אלוהים?

אודה למישהו, שמכיר היטב את משנתו של פרופ´ ליבוביץ המנוח, אם יאמר לי, כיצד הוא מסביר את אמונתו בקיום "אלוהים". במילים אחרות, מנין לנו - לדעתו של פרופ´ ליבוביץ המנוח - כי "אלוהים" קיים בכלל, ישנו. אודה על אסמכתאות לתשובה תודה מראש
 

יחיאב

New member
אני אנסה לענות לך

בקצרה, ואם אתה מעוניין להעמיק (ואין דרך אחרת להבנת הגותו- ויתכן אף שבסופו של דבר לא תסכים עימה) אני אפנה אותך למאמר "מצוות מעשיות" שבאתר. לשאלתך כיצד הוא מסביר את אמונתו בקיום אלוהים (המרכאות שנתת בהם לא מובנות לי), אזי אומר שתחילה הוא הופך את משמעותה של המילה "אמונה" והוא לא מייחס לה את ה"אמונות ודעות" שאנשים מחזיקים בהם ושהם כביכול גורמים לאדם לעבוד את האל, דהיינו לשמור מצוות, אלא הוא אומר שהאמונה היא-היא אותה הכרעה שאדם מכריע ובה מביע הוא את רצונו להיות בגדר עבד-ה´. הכרעה זו היא הכרעה ערכית, אשר ככל הכרעה ערכית היא אירציונלית, לא מתבססת על שום דבר "מן החוץ" אלא כולה "מן הפנים". לכן השאלה לקיום אלוהים או חלילה כל מיני ראיות להימצאותו הן אירלוונטיות, שכן, יכול אדם לומר: אני מאמין באלוהים- אבל לא רוצה לעבוד אותו. לאדם כזה ליבוביץ יגיד: מעניין את הסבתא שלי במה אתה מאמין, לעבוד את האל אתה עובד??? (שהרי עבודה זו היא האמונה, היא היהדות המוכרת לנו מבחינה אמפירית-היסטורית והיא גם תכלית הדת היהודית). ליבוביץ מרבה לצטט כראיה את פסיקתו של הרמב"ם שבמחלוקת בין חכמים בענייני "אמונות ודעות" לא פוסקים הלכה לפי זה או הלכה לפי זה אם אין לכך משמעויות הלכתיות-מעשיות. דהיינו, לא המחשבה היא החשובה אלא המעשה. להלן כמה מובאות מהרמב"ם לעניין זה: "ומחלוקת זו לא נאמר בה הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא דבר החוזר אל השי"ת, ואמנם הם (=החכמים) חולקים בהיקש ובראיות מן הפסוקים, וכבר ביארנו שכל סברה מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים, כשתיפול בה מחלוקת בין החכמים - לא נאמר בה הלכה כפלוני" (פרק ראשון במסכת שבועות) "זכרתי לך פעמים רבות, שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים שאינה באה לידי מעשה אלא שהיא אמונת דבר בלבד אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם" (פירוש הרמב"ם לפרק חלק מס´ סנהדרין) "כבר אמרתי פעמים רבות, כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים - אין אומרים שום הלכה כפלוני" (מס´ סוטה, פ"ג) ועוד... יצוין גם שלא ניתן בכלל להוכיח את קיום האל עפ"י ליבוביץ וזאת בהסתמכו על הרמב"ם ותורת שלילת התארים. שכן, האל הוא האל-הטרנסצנדנטי, שמעבר לעולם, כך שכל ייחוס שתייחס לו יהיה נגזר מתוך העולם בו אנו חיים, מתוך קטגוריות החשיבה האנושיות. אל שאתה חושב שאתה מכירו- הוא אליל יציר מוחך ותו לא. וזה בגדר עבודת אלילים. מקווה שסייעתי במעט. אך להודות על האמת, ע"מ להבין את הרעיונות האלה והמשמעויות שלהם צריך לקרוא לפחות כמה מן המאמרים שבאתר.
 

גיטרה

New member
זה טוב ויפה, כאשר יוצאים מתוך הנחה

שהמצוות הם רצון האל. אך דבר זה עצמו טעון הוכחה. מה אם כן הוכחתו של ליבוביץ?
 

יחיאב

New member
הציטוט

שהבאתי לך קודם אומר לך בפירוש מדוע "אין חשיבות" למה שאתה קורא "רצון האל". אני אביא את הציטוט לכאן שוב: "...לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואל האדם ניתנה אשר לו שכל אנושי, ונתן לנו הקב"ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנפרדים .... הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת השכל האנושי אע"פ שאינו אמת ...רק שיהיה אמת בהכרעת השכל האנושי... שתעלה אמת מן הארץ, והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי... וזוהי ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת - שיהיה האמת איתנו... דאם היה הכל בכתב מיד ה´... מה לשכל האנושי להבין בתורת ה´, אבל תושב"ע משלנו היא..." ואם תרצה אביא עוד ציטוטים ממקומות שונים. אגב, אתה מודע לכך שהמושג "רצון האל" הוא כפירה בתורת שלילת התארים של הרמב"ם? גם אם תאמר "אני מדבר בלשון בני אדם כרגע".
 

גיטרה

New member
שאלתי העיקרית היא, האם ליבוביץ מקב

שנוצרה תקשורת עם כח עליון, שבעקבותיה קבלנו את המצוות שבכתב. כמו שמשה רבינו אמר: "כי לא מלבי". נדמה לי שגם במאמר שצירפת אין תשובה על השאלה הזאת. אם המצוות הם פרי יצירתם\חקיקתם של חכמי התורה שבע"פ, יוצא שאכן הרפורמים צדקו! כי במה סמכותם של חכמי התושב"ע גדולה משלנו? (ולא משנה אם חזו או לא חזו את המציאות של ימינו). "דור דור ודורשיו..." אפילו נאמר "הלכה כבתראי". מילא חקיקה. מה עם מצוות כמו תפילין ברית מילה כשרות וכל המצוות שההגיון אינו מחייב אותם,כיצד התקבלו? מעניין כמה פעמים יופיע הערך "רצון האל" (או מונח דומה) בשו"ת בר אילן... אפשר לפסול כך יותר מ90 אחוז מכלל ישראל. בוודאי את כל הקבליסטים והחסידים שהשקפתם מבוססת על האימרה "התאווה המקום להיות לו דירה בתחתונים".
 

ספירים

New member
הבחירה היא המקור

לדעתו של פר ליבוביץ ההכרה במציאות אלוקים הינה בהכרעה הרצונית בלבד, שהיא הינה הבחירה בין טוב לרע שנמסרה לאדם. נימוקו: אם מקור ההכרעה נמצא במקום אחר כגון ידיעה ראייתית או כד´ ממילא כפויה היא על דעתו של האדם ככל הכרה מדעית ואם כך אין לה מקום במטלות המוטלים על האדם, מקור ההכרעה הרצונית אצל ליבוביץ לא התבהרה בכתביו באופן ברור, אך משיחות עמו ניתן להתרשם שדעתו היתה שמקור ההכרעה הרצונית הינו בין יתר העובדות שבאופן עקרוני אינו נכלל בטירטורית ההשגה האנושית המוגבלת, ואין לנו אלא לעמוד נוכחים בהכנעה מול העובדות שהכרתנו משתכנעת בקיומם
 
למעלה