מהם גבולות הג'נדר?

ניראות

New member
מהם גבולות הג'נדר?

חזרתי לא מזמן מהרצאתה של ג'ודי באדלר על ג'נדר. היה מעניין לשמוע את התפיסה שלה. ועולה בי שאלה: עד כמה ההגדרות הנורמטיביות שלנו של מה זה להיות בת, נערה אישה, בן, נער וגבר בעצם מקבעים את התנהגותינו וגורמים לאלו שאינם "נופלים" לתבניות לעבור ויאדלארוזה? האם כל תופעת הקרוס ג'נדר וקרוס סקסואל הם תוצר של קבעון נורמטיבי להגדרות הג'נדר? האם על אותם אנשים להכניס הורמונים לגופם, לעבור ניתוחים שעלולים לגרום לטראומה לגוף, רק מכיוון שאנחנו כחברה לא יכולים לקבל את השטח האפור?
 

שמנתולה

New member
אין לי ספק

שההגדרות הנורמטיביות של החברה מקבעות את התנהגותינו. אבל זאת בעיה רחבה הרבה יותר מג'נדר, מכבש הלחץ החברתי מופעל על כל יוצא דופן, לא רק על אילו שיוצאים מגדר הג'נדר.
 
האם ה"חברה" היא הקובעת?

נדמה לי שאלו שעושים ניתוחים, או לוקחות הורמונים, לא עושותים זאת למען ה"חברה"... ההכרה החברתית בג'נדר המבוקש היא רק חלק קטן מהעניין... מי שחשה עצמה אישה, בד"כ לא מעוניינת שיהיה לה איבר מין זכרי, או שיער-פנים וגוף. לא ההכרה החברתית מפעילה אותן, אלא הכמיהה הפנימית למראה/תחושה שונים מאלו שיש להן בהיותן בעלות גוף של גבר, או בהיותם בעלי גוף-אשה. הלוואי שהכרה חברתית היתה מספיקה, כי אני חשה צער עצום על כך שא/נשים עוברים את הכאב, הסבל והסיכון הבריאותי שבהורמונים ובניתוחים. אבל ככל ששוחחתי בחיים ובאינטרנט עם טרנסג'נדרז - הרושם שקיבלתי הוא - שלא בזה העניין.
 

ניראות

New member
אז זהו,

בהרצאה היא בחנה את כל המבחנים שהחברה יצרה כדי לאפשר לאנשים לקחת הורמונים ואולי לעבור את הניתוח. חלק נרחב של הטסטים, דורשים מהמועמד/ת להוכיח את התפיסה העצמית שלהם של הג'נדר ההפוך, ע"פ קריטריונים מסורתיים של תפיסה חברתית נורמטיבית של אישה / גבר. מכאן באה השאלה : הביצה או התרנגולת? ומעבר לשאלה, איך אנחנו כחברה מקבלים את הזכר / נקבה שאינם מרגישים גבר / אישה (בהתאמה)? אלו מסרים אנחנו מעבירים להן? ועד כמה אנחנו מאפשרים את ה-diversity של התנהגיות, רגשות, מראה, התעסקות וכו'...?
 
אם אני יודעת לקדוח בקירות, לחבר חוט

חשמל, או לפרק מכשיר חשמלי, אבל לא מסוגלת אפילו לדמיין את עצמי מחליפה גלגל באוטו... אם אין לי צל של מושג - איך מתאפרים, אבל אני לא יכולה אפילו לדמיין את עצמי בשיער קצר... אם אני לובשת שמלות, אבל לא יעלה על דעתי לנעול נעלי-עקב... אני הרי, כמו כל אחד/ת כמעט, מדלגת מצד לצד של משוכת המגדר... לעומת זאת טרנסג'נדרים בד"כ, לא מעוניינות ב"עמימות מגדרית": הן/ם בעניין של מגדריות אורתודוקסית - של המגדר השונה מזה שאליו נולדו. נראה לך שזה בגלל החברה/סביבה? לי נראה יותר, שזו כמיהה פנימית.
 

ניראות

New member
אין לי מושג

מעלה שאלות שהתעוררו במהלך ההרצאה. מכיוון שיצא לי אישית לפגוש transexual ן transgender אני יודעת שזה הרבה יותר מורכב, ומעבר לנדידה הטבעית של הרבה מהצעבור בין המגדרים. אך מכיוון שחלק מתהליך ההפנה של זהות הג'נדר הנעשת בין גיל 1.5-3 ישנה כבר השפעה חברתית, אני תובב מהו גבול העצמי המודע /לא מודע, הגבול הביולוגי והגבול החברתי?
 

d a n i r

New member
הגבול

הביולוגי חברתי אינו ברור, וכמו בנושא זהות מינית אולי גם לא יהיה אף פעם...ואנו נישאר עם התהיות.
 

d a n i r

New member
צורך בתהיות..

לגבי גידול ילדנו, עד כמה הם מושפעים מהחברה מהגנטיקה..עד כמה אנחנו "אשמים" או "בזכותנו"...חוץ מזה שלתהות זה טוב, התאים האפורים ממשיכים לעבוד.
 

שמנתולה

New member
אי אפשר לדעת

איפה עובר הגבול. אני עד גיל 8-9 הייתי בן (מבחינת ההרגשה האישית) ורציתי להיות בן (מבחינת הסביבה). ואז הסבירו לי (ההורים כנראה) שאני בת ושבת לא יכולה להיות בן וקיבלתי את זה בתור עובדה ומאותו רגע הייתי בת ויותר לא רציתי להיות בן ואפילו נעלבתי כשטעו וחשבו שאני בן. מה היה קורה לו היו מכבדים את הרגשתי ולא מכתיבים לי ג'נדר? (תהיה שהיום מעסיקה אותי לא מעט...)
 

ניראות

New member
אני מאמינה

שתגובות החברה עשויות להשפיע על ההפנה הפנימית. ויתכן שישנו מספר אנשים שאותה תגובה חברתית אינה גורמת להפנמה תואמת חברה, ולאורך החיים שלהם הם במאבק הוכחה וביטוי נכון יותר לעצמם. ואולי אותם אנשים הם אלה שצריכים את שינוי המין. יש לזכור שרק אישה אחת מתוך 4 גברים עוברת ניתוח לשינוי מין, וזו שאלה נוספת, מדוע יותר גברים מנשים עוברים את התהליך הזה?
 
למה יש פי 4 MTF?

כי יותר כייף להיות אשה
או כי הניתוח יותר אפשרי? או כי נשים מראש יותר בנויות להשלים עם המציאות?
 
למה יש פי 4 MTF?

כי יותר כייף להיות אשה
או כי הניתוח יותר אפשרי? או כי נשים מראש יותר בנויות להשלים עם המציאות?
 
ואולי כי הרבה

יותר קשה לגבר מולד לאמץ סממנים נשיים מבלי לנתח מאשר לאישה לאמץ סממנים גבריים? הרי הרבה יותר נורא בחברה שלנו לגבר ללבוש שמלה מאשר לאישה מכנסיים. אז אולי הם מרגישים שרק כשהם עושים את השינוי הפיזי הם יוכלו לשאת את שמלותיהם בגאון? זוהי לא תשובה. זוהי למעשה, שאלה. ישנם כל כך הרבה דברים שאינם ברורים לנו בכל נושא המגדר ואני אכן לא חושבת שנוכל מתוך כל ההתניות שלנו להגיע לאיזה שהיא תשובה. רגע מה היתה השאלה?
 
יפה לך להסתבך ../images/Emo3.gif

נראה לך שיותר קשה להיות גבר בשמלה, מאשר אישה במקטורן?
 

אורי 0

New member
קרוס-דרסר זה התנהגות

טרנס זו זהות. למרות שאי אפשר לדבר על זהות אחידה. בכ"ז מדובר על משהו שקשור לזהות ולא רק, לפחות, לרצון לעשות א' או ב' (כך התרשמתי, אני לא טרנסית). חלק מהקרוס-דרסרים "מבשילים" לאחר זמן כטרנסיות, הן מתלבשות כמין פתרון ביניים, ומתישהו "מגיע הרגע" שהן מבינות שזה לא מספיק להן. חלק מהקרוס דרסרים מסטאים כך את הנשיות שלהם. הרבה מהתאורים שלהם מתבטאים "בתוכי חיה אשה שיוצאת החוצה כשאני מתלבש". וחיים כך בשלום עם עצמם. ויש את הטרנסוסטיטים - הפטישיסטים. שזה קשור אצלם למין ולמיניות. התלבשות אצלי, למשל, היא יותר ביטוי של מיניות מאשר של זהות. אבל האמת היא שזה הרבה יותר מורכב, מבולבל, ולא פתור עד הסוף. כמו כל דבר שקשור במעמקים שלנו בעצם.
 
אפשר שאלה חטטנית?

אם ההתלבשות קשורה למיניות - מה קורה בשלב ש- מתפשטים? (וסליחה אם זה אישי מדי)
 
למעלה