סלחו לי שאוריד את הדיון רמה
אבל אני לא חושב שרק הוריה של שמנתולה הכתיבו לה את הג'נדר. אנחנו נורא משתדלים שלא להכתיב לאושר ג'נדר אין לנו שמץ של ספק שהילד נהנה מלבישת שמלות, מלהיות נסיכה, מלרקוד כמו בלרינה וכו'.... ולמרות שאנחנו מכבדים את הבחירות שלו אי אפשר לאטום אותו מהסביבה. הוא חוזר מהגן עם משפטים כמו "בנים לא לובשים שמלות""ורוד זה של בנות" "אני אוהב את בוב הבנאי כי אני בן" (כן? לקנות לך בובה של בוב הבנאי? לא...אני מעדיף ברבי)"לבנים אין שיער ארוך" וכו'...וכו'... החברה מגדירה לילד מגדר ולא חשוב כמה אנחנו מנסים לשדר לו שהבחירות שלו הן בסדר גמור. הוא כן מקבל קצת אומץ, בעלי עמד איתו בתור למקדונלדס ולפניו בתור אמרה אישה אחת למוכר "מה אתה מראה לבן שלי צעצועים של בנות? הוא יקח את הפאואר ריינג'ס" אושר הסתכל באבא שלו ואמר "אני רוצה את זה של הנסיכות" ולמוכר אמר "אני בן אבל אני אוהב דברים של בנות". הנה עוד דוגמא מאתמול (גם מקדולנס - מה אני אעשה היה להם ליין של מוצרי נסיכות...) נסענו ל"דרייב טרו" והנה השיחה: "שלום, אנחנו רק רוצים צעצוע אחד" "לבן או לבת"? "אנחנו רוצים מהאוסף של הנסיכות" "אוקיי שני דולר" התקרבנו: "יש לנו כתר ושרביט, מה הילדה רוצה?" "זה ילד ורגע אני אשאל אותו" "אה, אבל הבאתי פה צעצועים של בנות". "רק לבנות מותר לקחת או שזה בסדר מצדך אם הבן שלי יבחר לו משהו מכאן" (נשאל בעצבים ועם המון סרקאזם גלוי) "אה, אה....שיבחר מה שהוא רוצה" אז נכון שאני נלחם עבורו - אבל הוא שומע את זה וקולט שיש הבדל בין מה שהוא מרגיש לבין מה שהסביבה חושבת ויש הבדל בין מה שאבא ואבא אומרים לבין מה שהסביבה אומרת. בעסה אבל מה אני לעשות???
