מה אתם אומרים על הסימפוניה ה-9 של בטהובן?

[amitmis]

טעות שלי...

 

[פיה טובה אחת]

המון../images/Emo51.gif על המידע../images/Emo6.gif

החכמתי

 

[shakedsham]

עלי להודות

שכמעט כל פעם שאני שומע אותה אני מפסיק אחרי הפרק השלישי או השני...האחרון עם המקהלה לא אהוב עלי כמו הראשונים. האהובות עלי מסימפוניות בטהובן הן הפסטורלית והראשונה

 

[dombi7]

וואו זה לא יאומן

השלישית כמעט ולא מוכרת אצלכם בלקסיקון אה? לדעתי אם הייתי צריך לסדר את היצירות מהגאוניות ביותר לפחות הייתי מתחיל מהשלישית, אח"כ החמישית שביעית ואז תשיעית. לא שהראשונה לא נחמדה, והשמינית עם הפרק השני שלה מאוד מרענן... אבל אי אפשר להשוות אותן לגאוניות שהוא הכניס לתוך השלישית. בכל מקרה התשיעית מבחינתי היא אחת היצירות שקשה לי להבין ולהתחבר אליה. הפרק הראשון הוא כל כך.... איך לאמר, לא מסוג הפרקים הראשונים שהיית מצפה לשמוע. אין שמה כלום, בקושי חצי משפט מלודי. עוד את השני והשלישי עוברים בשקט פחות או יותר, ובפרק האחרון כל פעם שמגיעים לסולו של זמר הטנור, אני מתפלל שהוא לא יתעלף באמצע. למרות שהווריאציה שעוברת למקצב שמיניות היא מאוד חמודה בקטע האינסטרומנטלי, ברגע שהטנור נכנס, אתה לא מבין איך בדיוק בטהובן יכל לכתוב דבר כזה לזמר. לכתוב לזמר בצורה אינסטרומנטלית זה משהו אחד, אבל זה כבר עובר כל גבול נראה לי.... היה לו משהו נגד טנורים?

 

[cut2]

זה כמו לבחור אחד מהילדים שלך

הרי כולן יפות וכולן טובות. ברור שהארויקה היא אי שם בצמרת הרשימה, אם בכל זאת צריך 'לדרג'. אצלי זה קודם כל החמישית, בדיוק מהסיבות שהולסט ידידנו כתב פה קודם. פשוט מושלמת, לחלוטין. אחריה הארויקה (וכאן אני דווקא חולק על הולסט וחושב שמרש האבל הוא ה-פרק שלה, בקרב ענקים עם הראשון. והרביעי. אחח אחח, כה קשה לבחור. למה לבחור בכלל?). ואז אפשר להתחיל לשחק עם זה, הרביעית עם התזמור היפהפה, התשיעית עם הפרק הראשון ההרואי וסוחט הדמעות (ממני) והסקרצו המפיל, השביעית, השניה, השמינית הקלאסיציסטית והכיפית, השישית (זו, אגב, הסימפוניה שלו אליה אני הכי פחות מתחבר, כן כן, חוץ מהראשונה שטרם התעמקתי בה כמו שצריך). בקיצור - כולן.

 

[GustavM]

הפרק הראשון של התשיעית גאוני

אני פשוט לא מבין אותך. הפרק הראשון של התשיעית, דווקא בגלל שהוא בנוי מכלום וחצי - הוא עדות לגדולתו של בטהובן לבנות מבנים מוזיקליים כבירים, בדיוק ממרכיבים כל כך זעירים. הפרק הזה הוא מאוד מתקדם במחשבה, הרבה אחרי תקופתו של בטהובן. הפרק הזה לדעתי צופה כבר על הכתיבה הסימפונית של ברוקנר באופן ישיר - בייחוד הרוחב והבניה המוטיבית המתוכננת טיפ טופ.

 

[holst]

טוב, גם אני...

באופן כללי אני לא חושב שזו הסימפוניה הטובה ביותר שלו. אני אוהב במיוחד את הפרקים הראשון והאחרון, הם נועזים, ייחודיים וכתובים טוב, למרות אי הנוחות הנגרמת למבצעים אני חושב שהסימפוניה הזו לא מספיק מגובשת, ואת הפרק האיטי אני גם לא אוהב במיוחד. לפי דעתי הסימפוניה הגאונית ביותר היא החמישית. גם מקורית לכל אורכה, מבחינה צורנית היא מעולה, היא כיפית, וזה נראה כאילו לכל פרק יש תפקיד במין סוג של עלילה, שלא הייתה יכולה להיכתב אחרת.

 

[jonbaum]

ארואיקה ארואיקה ארואיקה

הארואיקה היא אחת היצירות המהפכניות ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. ארוכה פי שנים מכל סימפוניה אחרת שהיתה עד אז, הפרק הראשון מלא בדיסוננסים חסרי תקדים (יש קטע בסוף הפיתוח שממש נשמע כמו סטרוויסנקי), פתאום מארש אבל כפרק איטי, סקרצו במקום מינואט, ונושא עם וריאציות כפרק רביעי. אגב, "לא היתה יכולה להיכתב אחרת" זו אמירה מסוכנת. הרי אם בטהובן היה כותב אותה אחרת, עדיין היו אומרים "לא היתה יכולה להכתב אחרת".

 

[holst]

טוב...

לא הייתי אומר פי שניים. אולי ב-50%. סקרצו היה גם קודם לכן בשניה, ונושא עם ווריאציות יש גם כן בספרות בתור פרק אחרון...

 

[jonbaum]

נכון

אבל איפה יש קודם וריאציות על פיגורת הבאס ורק אחר כך וריאציות על הנושא?

 

[holst]

תראה...

אני לא יכול למצוא דוגמא לכל תת חלוקה של פרק סימפוני. אם למשל יש בשתי סימפוניות של היידן סיום איטי לפרק האחרון זה לא יותר מיצירתיות ורצון לצאת קצת מהמסגרת, ככה אני רואה את זה. לבחור לכתוב פרק ווריאציות כפרק אחרון לא עושה עליי רושם של גאונות בלתי נתפסת או משהו בסגנון הזה. ולא שיש לי חלילה משהו נגד הפרק. חוץ מזה שהפרק השני בסימפוניה הזו גם לא אהוב עליי במיוחד. אם הייתי צריך לבחור, הייתי לוקח את שני הפרקים האי זוגיים שהם גאוניים ומקוריים מכל בחינה.