מה אתם עושים כשאתם מרגישים

[מנסה ומתנסה]

למה הפסקתם עם משמורת משותפת ?

וההתיחסות שלי לא היתה למזונות כמוקד הבעיה,
אלא ליצירת התנהלות מסודרת ביניכם.

 

[Anna Vasserman]

המשמורת שנקבעה ע"י בית המשפט היתה משמורת יחידנית שלי

המשמורת המשותפת היתה מחווה של רצון טוב מצידי. הוא לחץ על משמורת משותפת כי הוא רצה להפסיק לשלם לי מזונות, אלא רק מחצית מסכום עלות הצהרון. זה היה הסכם בעל פה של שנינו.
אחרי שהוא הגיש נגדי תלונה במשטרה, אמרתי "ז*ן משמורת משותפת! מעכשיו אתה רואה את הילד פעם בשבוע - כמו שקבע בית משפט, ומשלם לי את מלוא המזונות -כמו שקבע בית משפט. לא שקל פחות!"

 

[מנסה ומתנסה]

"מעכשיו אתה רואה את הילד פעם בשבוע"....

לא ברור !
למה בית משפט קבע ככה ?
ובפועל את אומרת שהוא רואה את הילד יותר מפעם בשבוע.
העניינים לא ברורים כלל,
ובאופן כללי - אם את רוצה לקטר ולשמוע בפורום עד כמה הגרוש שלך אינו
נוהג כשורה, זה עניין אחד,
אבל לטובתך ולטובת הילד שלך - כדאי שתדאגי לעשות את המקסימום להסדר קבוע
שכולל מפגשים מסודרים ורציפים עם האבא.

 

[Anna Vasserman]

יש לו הסדר קבוע

וזה ההסדר שקבע בית המשפט בזמנו. הילד אצל האבא מידי יום חמישי, וכל סופ"ש שני. זהו.
&nbsp
המשמורת המשותפת, שהסכמתי לה בגלל לחצים ומניפולציות שהפעיל עליי הגרוש שלי, ומתוך מחשבה שיחסים טובים בינינו יטיבו גם עם הילד, נגמרה לאחר חודשים ספורים, ברגע שראיתי שעם הבן אדם הזה אי אפשר להחזיק שום הסכם, ואי אפשר באמת לחיות איתו בשלום ביחסים טובים, כי הוא כל הזמן חותר למלחמה ומתנהג בצורה מלוכלכת.
&nbsp
כרגע אנחנו שוב (כבר יותר משנה) בסחבת משפטית כי אחרי שהחזרתי את המשמורת למשמורת שלי (אחרי שהוא הגיש נגדי תלונה במשטרה), הוא הלך ותבע משמורת יחידנית שלו. ואיך אבא יכול לקחת לגמרי את הילד מהאמא? רק אם הוא מוכיח שהיא חולת נפש, זונה ומסוממת, חסרת כל יכולת לגדל ילד. וזה מה שהוא מנסה לעשות ע"י שקרים בוטים ועיוות של המציאות. וכן, אני מקטרת, כי אני לא מבינה למה זה מגיע לי. כי תמיד ניסיתי ללכת לקראתו, למרות שהוא תמיד דרך עליי.

 

[מנסה ומתנסה]

שוב... לא ברור...

בית משפט קובע ברגיל יומיים בשבוע אצל האב (+הסדרי חגים וכו')... מדוע קבע
בית משפט מלכתחילה הסכם מקפח בראיית האב?

למה הכוונה במשמורת משותפת ? האם הילד היה שבוע אצלך ושבוע אצל האב ?

ומדוע הסכים בית משפט לחזור למצב בו הילד מבקר את אביו רק פעם בשבוע?
שוב - לטובת כולם ובראש ובראשונה לטובת הילד עדיף הסדר שנותן הזדמנות לילד
להימצא בחסות שני הוריו. לא מובן מדברייך מדוע זה לא מתקיים.

 

[Anna Vasserman]

אני לא מבינה מה לא ברור?

בית המשפט קבע מה שקבע. אני לא אתחיל להיכנס עכשיו על מה ולמה. למה יום אחד ולא יומיים. היה שופט, היתה עובדת סוציאלית. בדקו את הנושא. נקבע מה שנקבע. בשנת 2008.
בבוא הזמן, לאחר לחצים מהגרוש, החלטנו בעל פה, בינינו, בלי התערבות בית משפט או עורכי דין שהילד יהיה חצי שבוע אצל האבא וחצי אצלי, ובהתאם הוא לא ישלם מזונות, אלא רק חצי מסכום עלות הצהרון. החלטת בית המשפט לא השתנתה. זה היה הסכם בינינו.
לאחר שהתנהג בצורה מלוכלכת, הלך ופנה למשטרה ללא סיבה, גרם לי עוגמת נפש, חקירות מיותרות, בזבוז זמן והשפלה - אמרתי : שום הסכם ושום נעליים! מעכשיו יהיה אך ורק לפי החלטת בית משפט, והחזרתי את המצב לקדמותו. כפי שנקבע בבית המשפט לפני שנים.

 

[מנסה ומתנסה]

הבנתי... כלומר

לא מדובר על משמורת משותפת (שהיא, כאמור שבוע אצלך שבוע אצל הגרוש שלך),
אלא על משמורת רגילה שלא ניתנה לאבא ושהוא רוצה בה. ייתכן גם שכשהתגרשתם,
והילד היה כבן שנתיים, בית משפט נטה לאפשר לילד להיות יותר בחסותך.

לפי דברייך לא הצלחתם להסדיר ביניכם משמורת רגילה, ופקידת הסעד
רוצה לסייע לכם בכך. אפשר לקבל בהבנה שכשאת לא משתפת פעולה עם האפשרות
שהילד יראה את אבא שלו, בתדירות הרגילה, זה מעלה חשד אצל פקידת הסעד.

 

[Anna Vasserman]

עדיין לא הבנת

קודם כל, זו כן היתה משמורת משותפת כי הוא היה חצי שבוע אצל האבא כולל לינה.
משמורת רגילה זה כשהאבא לוקח את הילד פמיים בשבוע לשעתיים בערב ומחזיר אותו לישון אצל האמא.

דבר שני, פקידת הסעד לא באה לעזור בשום דבר.
האבא הגיש תביעה למשמורת יחידנית. תביעה מגעילה ומלוכלכת בה הוא שופך עליי רפש ומנסה להשחיר את פניי ולטעון שאיני אם ראויה.
השופטת שלחה עו"סית לבחון את המצב ולכתוב תסקיר לבית המשפט בו היא ממליצה מה לעשות.
העו"סית, יש לה אג'נדה משלה. כי זה נורא באופנה עכשיו משמורת משותפת. לא איכפת לה שהאבא הוא איש קשה שמתעלל באמא של הילד שלו באופן קבוע. משמורת משותפת זה נורא נאור בראיה שלה, ולזה היא דוחפת. זהו. זה הסיפור.

 

[מנסה ומתנסה]

נראה לי שדוקא כן הבנתי

אמנם המינימום למשמורת משותפת הוא חצי שבוע,
אבל מה שחשוב בסיפור הזה זה שיש שני הורים שנלחמים על גב
הילד שלהם.
האג'נדה של פקידת הסעד היא שהילד יזכה להינות משני הוריו,
גם אם הם לא מסתדרים בינם לבין עצמם , ואפילו במקרי אלימות.

 

[Anna Vasserman]

מה זאת אומרת

"המינימום למשמורת משותפת הוא חצי שבוע"?!

&nbsp
אם הילד יהיה אצל האבא יותר מחצי מהזמן - אז זו כבר תהיה משמורת שלו! זו כבר לא משמורת משותפת!
&nbsp
משמורת משותפת זה חצי-חצי. לא? או שאני לא מבינה כאן משהו?...
&nbsp
והילד לא צריך "להנות" משני הוריו. הורים זה לא צעצועים שהילד נהנה מהם. הילד צריך להתחנך אצל שני הוריו. ובמקרה שאחד ההורים לחלוטין לא מכבד את ההורה השני, ומתעלל בו - הילד לא צריך לקבל חינוך מהורה כזה.

 

[ornme]

 

[מנסה ומתנסה]

לא...

1. " משמורת משותפת איננה מחייבת בהכרח שוויון זמנים מוחלט. המינימום הנדרש על מנת להכנס לגדר משמורת משותפת הנו שהילד/ים לנים לפחות חמישה לילות במחזור של שבועיים אצל כל אחד מההורים (המקסימום הוא כמובן שבעה לילות בשבועיים). באחוזים נהוג לנקוב ב- 35% מזמני ההורות והטיפול כמינימום הנכנס לגדר משמורת משותפת"....

2. אכן חינוך הוא מרכיב חשוב בהנאה של הילד מהוריו. ילד יכול להינות גם מהורה שלא מכבד את ההורה השני (כמוך, למשל). ילד יכול להינות גם מהורה שעבר על החוק , הורה שאינו בריא גופנית או נפשית ועוד. בית המשפט, בסיוע מבורך של עובדות סוציאליות ופקידות הסעד, מברר את הדברים כשלמול עיניו טובת הילד ולאו דוקא טובת הוריו.

 

[Anna Vasserman]

אני זו שלא מכבדת?

ראיה מעניינת יש לך.
אין לך מושג על מה את מדברת.
&nbsp
תהיי בריאה, ויום טוב שיהיה לך.
&nbsp
&nbsp

 

[גלים גלים]

ההגדרה משפטית של משמורת שונה ממה שאת חושבת

משמורת = בחזקת מי נמצא הילד מבחינה משפטית, מי מחויב לגדל את הילד מבחינת רשויות המדינה. הסדרי הורות זה משהו נפרד- זה כמה זמן, ומתי, כל אחד מכם מבלה עם הילד.
המשמעות- אם המשמורת אצלך, הזמן שנקבע לו עם הילד הוא זכות ולא חובה שלו, מבחינת הרשויות.
אם המשמורת משותפת -הזמן שלו עם הילד הוא חובתו.
אפשרי שהמשמורת תהיה אצלך, אבל הוא יהיה עם הילד שניים או שלושה ימים בשבוע. ככה זה אצלנו- המשמורת אצלי, והילדים הולכים אליו לשני אחהצ+לינה בשבוע, ולסרוגין בסופש משישי בבוקר עד ראשון בבוקר. כלומר בשבוע שהסופש אצלו- הילדים אצלו 4 לילות מתוך 7. ועדיין המשמורת אצלי.
ועכשו אני רוצה לומר לך דבר לא קל. אתחיל בזה שאני מאד מבינה אותך. הגרוש שלך כפי שתארת אותו נשמע מאד כוחני, ונראה לי שהוא עיוור לצרכיו של הילד שלכם כשהוא תוקף אותך, מכפיש אותך, מתלונן במשטרה לא נכונות ולא משלם מזונות.
ועם זאת, אני חושבת שכדאי לך לשאול את עצמך ולבחון היטב, האם בהחלטה שלך להקטין את הזמן שלו עם הילד, את משרתת את הצרכים *של הילד* או רק את הצורך (המובן) שלך, למינימום חיכוך עם גרוש קשה וכוחני.
תראי, באחריותנו כהורים לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדינו, גם כשזה קשה עד בלתי נסבל. האתגר אולי הכי קשה בגירושין ובכלל בהורות, זה להפריד בין צרכיו של הילד ומי שהוא, לבין הצרכים שלנו ומי שאנחנו.
קשר של הילדים עם אב, הוא אחד הצרכים הכי חשובים שלהם. הקשר של ילדי עם אביהם עלה לי בבריאות, בניג'וסים, בהצקות, בהטרדות- אבל זה צורך של הילדים. כמובן שמותר לי וכדאי לי לחפש את הדרך שזה לא יעלה לי בבריאות, אבל אסור לי, אסור באיסור חמור, לפגוע במכוון בקשר הזה, בלי סיבה שנובעת מ*צרכי הילד*, לא מהצרכים שלי. וגם כשהאבא אינו הורה אידאלי, זה קשר חשוב וקריטי. מהסיפור שאת פורשת כאן, נראה שהיה לך כל כך קשה עם הגרוש שהחלטת להעניש אותו (שזה לגמרי מובן) אבל האמצעי היחיד שעמד לרשותך הוא לפגוע בקשר של הילד עם אביו, שזה צעד כוחני לא פחות ממה שהוא עושה לך. אני יכולה להבין את זה, אבל אני חושבת שזו טעות מרה.
אם אני מבינה נכון-
הלכתם לבימ"ש. העלתם סיבות שונות והשופט קבע (וזה לא אומר שזה הכי נכון) שהילד יהיה עם אבא יום בשבוע. הסדרי ראייה מצומצמים מאד. אחר כך הסכמתם בעל פה לשנות את הסדרי ההורות לשלושה ימים בשבוע- הסדרים נרחבים ביחס למקובל. ואז, בעקבות התנהגות של אביו *כלפייך* - התנהגות באמת כוחנית ובלתי נסבלת- החלטת להעניש את האב ולחזור להסדרי הורות מינימליים. השאלה היא האם לקחת בחשבון את צרכי הילד שלכם (המיידיים, וגם ארוכי הטווח) בהחלטה הזאת?
האם בין הזמן שהסכמת עם אביו שהילד יהיה איתו שלושה ימים בשבוע גילית שהאב מזיק לו בצורה משמעותית? האם האב לא עמד בהסדרי ההורות המורחבים? בקיצור, האם להחלטה שלך להוריד את הזמן של הילד עם אביו משלושה ימים בשבוע ליום אחד, היתה גם סיבה שנעוצה בצרכים של הילד או שהיא רק סביב הצורך שלך (שמאד מובן) להקטין את החשיפה לאביו, שמציק לך בתביעות ובכוחנות שלו, ולהעניש אותו במה שזמין לך.
תראי, כשהיו לי קשיים ועניינים -אמנם לא קשים כמו אצלך אבל קשים- חברה טובה שלי אמרה לי לא לתת לו לקחת אותם/להאבק בו בבימ"ש/להחזיר לו במקום שכואב. ואני התעקשתי כל הזמן להמנע מזה. כי אני יודעת כמה אבא שלי משמעותי בחיי ומכירה ילדים שגדלים כשנוכחות אביהם בחייהם ממש נמוכה (מבחירה שלו, אמם עושה הרבה כדי להגדיל ולקיים ככל האפשר את הקשר בינם לבינו) והם ילדים נהדרים והכל אבל זה מאד חסר, וזה שובר את הלב. והיום אני קוטפת את הפירות של המאמץ הגדול שעשיתי (ושהוא עשה.) לקיים ולשמר את הקשר הזה. וזה משליך על כל היחסים בינינו גם בתקופות שהקונפליקט מתלקח.
בקיצור אני רוצה להגיד לך- נכון שאת צודקת שאת כועסת עליו ורוצה להחזיר לו, אבל לפעמים אנחנו צריכות להיות גיבורות, לא מספיק להיות צודקות.חפשי את הדרך לעזור לבנך להיות בקשר טוב ככל האפשר עם אביו, וחפשי במקביל את הדרך להגיע עם האב להסכמה מחוץ לבימש, גם אם התהליך יהיה קשה, זה לא שבימש זה תענוג. והפרס הוא יחסים סבירים שמאפשרים לבן שלכם לגדול בלי הצל הענק הזה של הקונפליקט מעל ראשו.
ואולי יהיה יותר טוב והפרס יהיה יחסים שבהם כשאת תצטרכי עזרה עם הילד במשהו, הגרוש יעזור לך ולא רק יכשיל ויעשה צרות.
בהצלחה.

 

[Anna Vasserman]

בפעם הראשונה שהוא הגיש נגדי תלונה במשטרה - הייתי גיבורה

חרקתי שיניים, בלעתי את הצפרדע, ולא עשיתי שום דבר כדי להחזיר לו.
&nbsp
כנראה שהוא קיבל את הרושם שזה בסדר, ובהזדמנות אחרת שוב הלך והגיש נגדי תלונה במשטרה.
&nbsp
סליחה?! כמה אני יכולה לספוג???

 

[גלים גלים]

לא צריכה לספוג-הנקמה הכי טובה זה לחיות בצורה שטוב לך.

ובכלל, כמה לספוג זה רלבנטי בהקשר שבינך ובין הגרוש. הילד צריך להיות ככל האפשר (וברור לי שזה קשה מאד) מחוץ לסכסוך.
להיות גיבורה זה לא לספוג /להיות סמרטוט וגם לא לנהוג בכוחנות בחזרה.
להיות גיבורה זה להיות ברורה ותקיפה בהקשר של איך הוא נוהג בך, וברורה גם בהקשר שיש דברים שבהם לא נוגעים כמו היחסים עם הילד. תאמיני לי שהוא לא ישן בלילה מהשילוב הזה. הרבה יותר קל לאדם כוחני שנוהגים בו באחת משתי האפשרויות המוכרות לו- או תוקפן או סמרטוט שנכנע לתוקפן. ובכלל, האישיו פה זה לא הוא וגם לא את ,זה הילד שביניכם שנושא על גבו את כל הכעס הזה.

 

[Anna Vasserman]

אז זה בידיוק מה שעשיתי

טוב לי כשהילד איתי, בלי כל הקשקוש הזה של המשמורת המשותפתץ
לא מבינה מי המציא את זה.
זה טוב אולי להורים, אבל לא לילד.
חבר שלי הוא בן להורים גרושים שהיתה ביניהם משמורת משותפת ואפילו יחסים טובים, והוא אמר שזה סיוט.
&nbsp
הוא אמר לי: נכון - לאמא שלי היה חצי שבוע פנוי בשביל עצמה, ולאבא היה חצי שבוע פנוי בשביל עצמיו - וזה היה להם סבבה. אבל בשבילי זה היה חרא. אתה מתחיל לקרוא ספר בבית אחד - ואז עובר לבית של השני ורוצה להמשיך לקרוא ואין. זה לא שיש לי בית אחד בו מרוכזים לי כל הדברים שלי. הכל מפוזר. חלק פה וחלק פה. ואם אתה רוצה - צריך לזכור לקחת, ואחר כך צריך לזכור להחזיר, ולפעמים אתה כבר לא יודע איפה מה. במקום להרגיש שיש לך שני בתים, אתה מרגיש שאין לך בית."
&nbsp
וזו עדות של ילד שגדל במשמורת משותפת.
&nbsp
אני לא מבינה איך העובדים הסוציאליים הנאורים שלנו עוד לא הבינו את זה.
&nbsp
הם לא חושבים באמת על טובת הילד. הם מחלקים את הילד! קורעים אותו לשניים.

 

[גלים גלים]

לא קל להיות ילד בגירושין. אבל צריך לשקול את החלופות

גם בעיני קשה מאד לחיות בשני בתים. גירושין זה עצוב, ואחד הדברים שהיה לי הכי קשה איתם זה המעברים האלה של הילדים מבית לבית. וגם מבחינתי זה לא קל. היה נוח להיות ההורה העיקרי, היחידה שמחליטה, הבית המובן מאליו של הילד. אבל החלופה שיש לילד שלך (ולילדים שלי) לחיים בשני בתים- זה לא בית אחד מאושר.
והחיים עם אמא זה לא משהו שמתקיים לבד בעולם- במקביל לזה יש אבא שנלחם בך על העניין הזה, יש ילד שמתגעגע לאבא והוא אורח בבית שלו, לא בן בית. ילד חכם ורגיש, שבודאי מבין יותר ממה שהוא מספר על כך שחלק גדול בכעס של הוריו זה על זה הוא הויכוח על כמה זמן הוא יהיה עם אביו.
אני לא מרגישה שיש לי זכות למנוע מהילדים שלי את הקשר עם אביהם. וגם אם את מרגישה אחרת, נראה שבישראל של ימינו ההחלטה כבר לא רק אצלך. וזה טוב שכך. ילדים בהחלט זקוקים לאבא.

 

[מנסה ומתנסה]

 

[גלים גלים]

ולגבי המעברים- זה לא אידאלי, אבל עם קצת רצון טוב זה לגמרי

אפשרי.
הילדים שלי מתקשרים כשנורא דחוף להם משהו ומבקשים שנביא להם. אם אפשרי, מביאים.
אין בעיה עם ספרים כי הילדה שלי תלך לכל מקום עם הספר שהיא קוראת, אבל ספרי לימוד, בגדים ,ציוד לחוגים וכו' כבר יצא לנו להקפיץ בערב.
אז החבר שלך צודק, זה לא נוח ולא אידאלי. אבל להיות ילד להורים גרושים שנלחמים ביניהם או לא נלחמים וסתם אין קשר עם אבא, זה עוד פחות אידאלי.