מה אתם עושים כשאתם מרגישים

[Anna Vasserman]

הטענתי שילד לא זקוק לאבא? ברור שכן! ויש לו אבא

אבא שהוא רואה אותו, אבא שהוא מדבר איתו מידי יום בטלפון.
אף אחד לא מונע ביניהם את הקשר.
הכי טוב לילד זה בכלל שנישאר נשואים. ועובדה שבכל זאת התגרשנו...
אז אם כבר התגרשנו, ופירקנו משפחה, הרי היה אמור להיות ברור שהילד כבר לא יוכל להנות ממשפחה שלמה ומלראות את אמא ואבא מידי יום. היה ברור שתהיה "הרעה בתנאים". וצריך לבחור את "הרע במיעוטו", כי את האופציה הטובה באמת חיסלנו ברגע שהתגרשנו.
אז לדעתי, הרע במיעוטו זה כן בית אחד יציב ולא ילד נודד.

 

[גלים גלים]

שמחה לשמוע שיש קשר טוב .פסיכולוגית אמרה לי פעם משהו יפה.

היא אמרה, שלפי מחקרים שנעשו ולפי הנסיון שלה עד כה(פסיכולוגית שמלווה המון מש]פחות גרושות ומאד מנוסה) מה שקובע את רמת המצוקה של הילדים בתהליך הוא לא הסדר ההורות, אלא רמת הקונפליקט בין ההורים.
אני מאחלת לך שתצליחי להקטין את הקונפליקט ביניכם, כי בעיני זה דבר קריטי לבריאות הילד. אפילו, כמו שאת מבינה מהבחירה שלי, יותר קריטי מהנדידה של הילדים מבית לבית.
אולי גם תצליחי להמשיך לחיות בצורה שלתפיסתך היא עדיפה- של בית עיקרי אחד.
אבל כדאי לך לבדוק האם בקונפליקט ביניכם, הזמן עם הילד הוא נושא קריטי עד כדי כך שלהתעקש עליו יגדיל/ימשיך את הסכסוך ברמה הקשה שאת מתארת. אם כן, שווה להביא בחשבון שהמחיר שהילד משלם על קונפליקט בסדר גודל כזה הוא גבוה.אני הגעתי למסקנה הזאת ועשיתי את הויתור כי הבנתי שזה יחסוך לילדים הרבה כאב. אולי אצלכם התשובה שונה (יכול להיות ככה מהרבה סיבות) אבל שווה לחשוב על זה.
בכל מקרה, בהצלחה רבה.
&nbsp

 

[Anna Vasserman]

הקונפליקט בינינו הוא לא על המשמורת

הרי בזמנו הסכמתי למשמורת משותפת. אפילו בלי התערבות בית משפט.
&nbsp
אבל האג'נדה שלו אחרת לגמרי - לא משנה מה, למרר לי את החיים.
&nbsp
עובדה שלמרות שהלכתי לקראתו, והסכמתי (ללא בית משפט) למשמורת משותפת ואי תשלום מזונות מצידו - הוא הלך והגיש נגדי (שוב) תלונה במשטרה.
&nbsp
לאחר שעשה זאת, הבנתי שאין שום הסכם שירגיע את הבן אדם הזה. הוא פשוט לא מסוגל לראות אותי חיה באושר. אז החזרתי את המצב לקדמותו לפני ההסכם הל המשמורת המשותפת.

 

[גלים גלים]

מנסה, משמורת משותפת אין משמעה שבוע-שבוע.

*משמורת משותפת לא קובעת שהילד שבוע כאן ושבוע כאן*.
הגדרת המשמורת היא הגדרה נפרדת מהסדרי ההורות- יש קשר, כמובן, אבל הסדר הורות יכול להיות שונה ממשפחה למשפחה.
משמורת זה מונח שמשמעותו בחזקת מי נמצא הילד, מי אחראי לו משפטית. ההורה המשמורן(לרוב האם) הוא זה שהילד רשום בכתובת שלו, שחובתו המשפטית לספק את כל צרכי הילד ואמור לקבל מזונות מההורה השני, ולכן הוא זה שיקבל תשלומים שונים מהרשויות (קצבת ילדים, קצבות אחרות אם הילד מקבל) וישלם להן תשלומים (חינוך, בריאות וזה). הוא זה שמקום מגוריו יקבע את הכתובת של הילד ואת המחויבות של הרשות המקומית לילד (מיקום בית הספר, הסעות).
אצלנו המשמורת היא אצלי בלבד אבל הסדרי ההורות מאד נרחבים. במשפחות אחרות המשמורת משותפת והזמן עם האב יותר מצומצם.
&nbsp

 

[ornme]

מאוד תמימה. לאו דווקא טפשה.

רובנו כאן לאחר פרק א' בעייתי, או פרק א' בעייתי לבן / בת הזוג.

 

[Anna Vasserman]

 

[mother cat]

אוי!

אין לי הרבה דברי חכמה. נשמע שהוא אכן ממורמר ופגוע מזה שהלכת ומנס לפגוע בך דרך הילד.
&nbsp
מסכימה שת צריכה עורך דין טוב. ולהמשיך לדאוג לילד שלך כי ה מה שהכי חשוב.
&nbsp
אגב העו"ס מהעיריה מתרשמת מהדברים שלו? או שהיא מבינה מה קורה פה?

 

[Anna Vasserman]

לעו"סית יש אג'נדה משלה

יש עכשיו אופנה מאד חזקה שנקראת "משמורת משותפת". וזו האג'נדה שלה, ולזה היא דוחפת.
&nbsp
היא לא אומרת שהמשמורת צריכה לעבור אליו, אבל היא גם לא אומרת שהיא צריכה להישאר אצלי. היא רוצה משמורת משותפת. כי זה באופנה, וזה פתרון נורא נאור.
&nbsp
הבעיה היא שהיא לא מנסה אפילו להבין שביחסים כאלה - אין מצב למשמורת משותפת. אם בא לך, תקראי מה כתבתי לגלים גלים. תגידי לי אם יש כאן מקום למשמורת משותפת...

 

[ornme]

ראיתי, לצערי, יישום של משמורת משותפת כזו...

כשהתוצאה היא ילד נווד.
כל שבוע מסודר בקפדנות על ידי שני ההורים אבל קורה שיש נפילות בין הכסאות.

חושבת שזה יכול להיות פתרון טוב רק כשיש יותר מילד אחד בסידור הזה.

 

[Anna Vasserman]

מסכימה

 

[mother cat]

נשמע נורא קשה. ושהוא נורא ממורמר...

כפי שהציעו לך, מציעה שתעדי הכל כדי שיהיו לך הוכחות נגד...
&nbsp
בן כמה הילד?

 

[Anna Vasserman]

בן 8

 

[יולאלית]

אנה היקרה אני רוצה לכתוב לך דברים מעט קשים

אבל בבקשה תנסי לקרוא אותם מספר פעמים לפני שאת כועסת עלי..
לדעתי, הוא מרשה לעצמו להתנה אליך כך כי את אפשרת את זה.. בעצמך רשמת שוויתרת על הכל בתהליך הגירושים, לא העמדת את עצמך בשום נקודה של מגיע לי, אני צריכה וכדומה, עד כדי כך שמכרייך ואוהבייך אמרו לך שאת פרייארית. יש פתגם עיראקי (אני לא עירקית..) שאני מאוד אוהבת : כשמשוגע רואה משוגע יותר גדול ממנו, הוא בורח.
לא יעזור לך להגיד לו , ולנסות להחזיר לו במילים ברורות כפי שהציעו לך כי הוא אטום אליך ואל רגשותייך הוא ניזון כמו אמבה מהמילים הפוגעות ומההנמכה שלך.. זה סוג של נרקסיסזם . תחפשי ברשת : "נרקסיסזם פרברטי"
מה הפתרון ? אין ממש.. את יכולה למרר את חייו כמו שהוא את חייך, להתחיל להוציא כנגדו כל מיני צווים וכאלה או להפסיק להיות כזאת "ילדה טובה" הילד שלך יהיה מאושר ויגדל גם בלי שתדחפי לקשר עם אבא שמתעלל רגשית ( אגב הוא הבא בתור שלא יהיה לך ספק) ותפסיקי להתקרבן ולחשוב שאת עושה הכל למען.. תעשי בשבילך, תשמרי על עצמך ויפסיקו לדרוך עליך וגם תלמדי את בנך על הדרך שיעור חשוב.
מעבר לכל זה חיבוק ענק - המצב שאת נמצאת בו קשה וכמעט בלתי אפשרי..

 

[דף חדש4]

נרקסיזם פרוורטי? לא שמעתי בחיים שלי את הבטוי הזה?

חפשתי בגוגל אבל מצאתי רק מאמרים ארוכים בשורות צפופות שאין לאמא עובדת זמן לקרוא.
תאירי את עיני?

 

[יולאלית]

אני אנסה למצוא תקציר

אבל בכמה מילים מדובר באישיות חולנית הנטולה אמפתיה לסבלו של האחר וגורמת כאב לצורך העצמה עצמית. ערכו העצמי נמדד בעיניו במניפולציה שהוא מפעיל ובכאב שהוא גורם והוא אינו מסוגל להרגיש . ברגע שהאובייקט מתנתק ממנו הוא מגדיל את הפגיעה עד התנתקות מוחלטת של האובייקט שמיד לאחריה הוא בוחר את האובייקט הבא הקרוב לו ביותר ( הילד למשל) וממשיך דרכו את ההתעללות הרגשית שלעיתים זולגת גם לפיזית.
אין טיפול, אין דרך להפסיק את זה חוץ מלהתנתק לגמרי.

זה מאוד בגדול.. עברתי את זה בעצמי - אני לצערי מומחית בתחום.

 

[דף חדש4]

תודה על ההסבר. אבל יש פה אי הבנה לדעתי

מכירה את הטיפוס. הייתי הטיפוס. מקווה שאני משתפרת לכוון בריא יותר.
אני לא חושבת שה"נרקסיסט הפרוורטי" נהנה לגרום סבל לזולת. הוא לא פסיכופת ולא סדיסט.
הוא שבוי בכאב של עצמו עד כדי כך שהוא לא רואה איש ממטר.
הוא זקוק כל כך נואשות לתגובה שהוא יעשה הכל כדי להשיג אותה. כולל דברים שפוגעים באחרים ולעיתים קרובות מאד בעצמו.
זה נובע מילדות בה התעלמו ממנו פעמים רבות עד כאב.
אין פה שום סטיה וגם לא הנאה מכאב.
לדעתי.

 

[יולאלית]

קשה לי מאוד רגשית וענייינית להתחיל דיון בנושא בפורום הזה

אומר רק זאת.. אם את יודעת להגיד על עצמך אז את לא..
נרקסיסט פרברטי לעולם לא יכיר בעצמו ככזה, אין ריפוי גם לא שנים של טיפול, אין לו את המבנה הנפשי והאישיותי וההתפתחותי שמאפשר לו להכיר בחסרונותיו גם לא לאורך זמן. תהליך הלמידה שאנו עוברים כולנו תוך התקדמות החיים והחוויות שאנו צוברים לא קיים אצלו ( או אצלה למרות שזה נדיר אצל נשים אבל עדיין קיים)
מטרתו היא ל"שבור" ולהשפיל את העומד מולו זה מקור כוחו ולעולם הוא לא יוותר עליו..
הם נמשכים לטיפוסים בעלי שמחת חיים שבאופיים הם נוטים לרצות, מעט חסרי ביטחון ונטייה לויתור עצמי.
אגב, בציבור הכללי הםנתפסים כאנשים מאוד נחמדים, חכמים וחברותיים, אין שום סימן וזכר למה שמתנהל אצלהם בבית , גם הפגיעות שלהם מוקפדות להיות ללא תיעוד, בעיקר בשיחות טלפון או במפגשים ללא עדים..
זו התעללות נפשית מהסוג הגרוע ביותר כי אין הוכחות.

 

[Anna Vasserman]

בעלי לשעבר הוא בן יחיד, וממש לא סבל מהתעלמות בילדותו. ההיפך.

והוא כן נהנה לגרום סבל לאחרים.
פעם (כשהיינו ביחד) הוא סיפר לי בגאווה איך הוא גרם לחניכה שלו (בצבא) לבכות. יענו בקטע של תראי איזה מפקד קשוח אני!

 

[דף חדש4]

אם כך הוא נשמע לי פסכופת ולא הטפוס הנרקסיסטי שתואר פה

למה התחתנת עם גבר כזה?

 

[Anna Vasserman]

כי הייתי צעירה וטפשה וההורים נורא לחצו שאתחתן

ואני רציתי לברוח מבית ההורים כמה שיותר מהר..
&nbsp
שתביני, זה היה החבר הרציני הראשון שלי. התחתנתי איתו מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא. לא גרנו ביחד לפני זה, לא כלום. בסך הכל התראינו בסופי שבוע, ויצאנו יחד לבלות. גם אם היו בו סממנים שהפריעו לי והדליקו כמה נורות - ניסיתי בכח לכבות את הנורות האלה, ולהגיד לעצמי שעם הזמן אני אלמד לחיות עם זה.
&nbsp
והאמת, שמלכתחילה הבן אדם לא מצא חן בעיניי. זה היה שידוך של הסבתות. בדייט הראשון הוא ממש לא מצא חן בעיניי, אבל נתתי לו עוד הזדמנות, ועוד אחת... אחרי הדייט החמישי חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה להיות איתו. שהוא ממש לא מוצא חן בעיניי. ואמא שלי אמרה לי :"אבל חכי, גם ככה אין לך אף אחד אחר בינתיים. בואי תמשיכי לצאת איתו, ואם יהיה לך מישהו אחר באופק - אז תעזבי אותו. או כמו הפתגם הידוע ברוסית - לא שופכים מים מלוכלכים עד שיש לך מים נקיים."
אז נשארתי איתו, וזו היתה הטעות. איך אפשר להכיר מישהו אחר כשאת יוצאת עם חבר כל הזמן? וגם עם הזמן נקשרתי אליו, וגיליתי בו גם צדדים חיוביים. הוא היה נורא רומנטי. הביא לי פרחי כל פגישה, כתב לי שירים. והבולשיט הזה קנה אותי...
&nbsp
טפשה כבר אמרתי?...