דווקא לא
אני אוהב ללמוד ואני חושב שזה חשוב, ואני בטוח שעוד כמה שנים אני אסתכל לאחור על התואר הראשון כעל אחת התקופות היותר יפות, חשובות, כייפיות ומעצבות בחיי.
זו גם הסיבה שנרשמתי לתואר שני
אני באמת אוהב ללמוד, ואני גם חושב שזה חשוב לי באופן אישי ושזה תורם לי הרבה (בין השאר, וזו לא הסיבה היחידה, כי אני צריך את המסגרת הזאת, כי בהרבה דברים אחרים אני נוטה להתפזר או למרוד במסגרת בדרך כזאת או אחרת).
אבל כן, לפעמים זה יכול להיות פאקינג מתיש.
ולמרות ש-90% ממה שאני לומד בתואר מעניין אותי מאוד (לא סתם בחרתי ללמוד את הנושא שהכי מעניין אותי בעולם), מה לעשות שיש גם את ה-10% שפחות מעניין אותי, וצריך גם אותו לבצע.
לפחות אני מתנחם בכך שלאנשים שלומדים דברים אחרים היחס הוא הרבה פעמים הפוך...הרוב לא מעניין אותם. ואת זה אני לא מצליח להבין.
ויותר מהם אני לא מצליח להבין את האנשים שכן לומדים את מה שמעניין אותם (קולנוע, למשל) אבל מזלזלים בזה ומבריזים משישים אחוז מהקורסים כאילו שהם בתיכון וכאילו שהם כבר יודעים מספיק על קולנוע, כשהם בעצם לא יודעים כלום מהחיים שלהם.
אני לא יודע כלום מהחיים שלי, וזו בדיוק הסיבה שהלכתי ללמוד.
לא כי התואר הזה יביא לי מקצוע (הוא לא), לא כי הוא יביא לי פרנסה (הוא לא) ולא רק כי הוא מעניין אותי - אלא כי אני באמת לא יודע כלום. ואני צריך ללמוד.