כולם מלאים בעצמם כולם עם קשיים כולם עם
תחושה שרומסים אותם.... (כאילו משהו השתנה באלפי השנים האחרונות)
+ מי שמקבל אבחנה של בעיה נפשית קריטית מסוימת מקבל טיפול ממשרד הבריאות יחד עם קצבה עלובה של 2800 ש"ח במקרה הטוב. (אבל מקבל טיפול וראשי להתאשפז)
בואו נזכור שלא כולם סכיזופרנים ובעל דיכאון מזורי...
נכון, יש בעיות בחרה ומנסים לשפר אותם. אך איך בדיוק ציבור אחד של פסיכולוגים נהייה אצל אנשים למוביל ההתנשאות למוביל הניתוק ולמוביל הסנוביות?
יש גאוות מקצוע? כן
זה רע? לא
לפני שמתחילים להיות אלטרואיסטים צריכים לזכור שכולם יש משפחות לפרנס וכולם יש מינוסים לסגור...
ונכון העבודה של הפסיכולוגים היא קשה מנטאלית (אחוז ההתאבדות אצל פסיכולוגים ופסיכאטרים הוא גבוה מיתר האוכלוסיה, אולי גם של אחרים שאני לא יודע, אבל זה מחקר בדוק)
אז מה קרה? על טלפון ועל כבלים ועל עיתונים ועל דלק ועל סיגריות ועל אלכהול אפשר לשלם הון וכשזה מגיע לטיפול בנפש פתאום הפסיכולוגים הם הראש עם הקרניים הסטניות? נראה לי קצת מוזר..
נכון יש מקום להורדת מחירים, כמובן שאם ירדו המחירים הכללים גם הערך הריאלי של שעת טיפול יעלה וכך יוכלו פסיכולוגים (כמו כן בעלי עסק אחרים) להוריד את שכרם.
לבוא בטענות אל שבריר אוכלוסיה שבתכלס קורעת את התחת בשביל לטפל ולא ממניעים אלטרואיסטים טהורים אלא גם מכיוון שזה מה שמעניין אותם ושם הם מרגישים משמעות זה נראה לי לא פחות מנותק מהטענה שהפסיכולוגים לוקחים מחירים מנותקים...
ובתכלס מי שאומר שהמסלול לפסיכולוגיה הוא לא השקעה מטורפת ולא מתגמלת בוודאי שלא עבר מסלול זה (כמו שפורט למעלה - תואר+ממוצע, סטטיסטיקה, מתאם, התנדבויות, ראיונות, טיפולים לפני הראיונות וכו...)
כדי לטפל אתה לא צריך להיות "צנוע" (בתחושה של לא מורם מהעם - האמירה הזאת יהירה) למה מי אני שאני יהיה מורם מהעם, בכלל מיותר לציין את זה אלא אם כן זה נוגע אלי.
כדי לטפל צריך לדעת שאתה עושה את העבודה שלך כמו שצריך ושאתה עוזר לאנשים בתחום כל כך ערפילי ורגיש