מה בפינה חינוך וצרכנות

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

חינוך וצרכנות

לפני שהיינו הורים, היו לנו ערכים מסוימים ועקרונות שידענו שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו, כמובן גם כאלה שרוצים לא להעביר. אבל כרגיל בהורות, עם הילד מגיעות ההפתעות. ולפעמים החברה בחוץ חושבת אחרת, ואנחנו מוצאים בחנויות בגדים לבנות ובגדים לבנים. יש בגדים עם כיתוב שלא מתאים לטעם והערכים שלנו (girls just want to have fun), אולי הדפסים שלא מתאים לנו שהילדים שלנו ילבשו (גולגלות, מסרים אלימים, נערות בגיזרה לא ראלית) יש לגו לבנות באריזה ורדרדה ובאריזה כחולה לבנים וכולי וכולי.

איך אתם מנתבים בתוך מסלול המכשולים הזה, בין האני מאמין שלכם, למה שהחברה והיצרנים מוצאים למכירה בחנויות?

האם יש דברים שלא נכנסים אליכם הביתה? האם זו מדיניות שבחרתם בה? (לדוגמא: כלי נשק, ברבי)

האם זה בעייתי בעינכם? האם קרה לכם שהילד רצה משהוא שנגד את העקרונות שלכם? איך פעלתם?

האם יש ערכים עליהם ויתרתם?

מה עשיתם כשהילד אמר את משפט המחץ ״ אבל לכולם יש״ ?

וכרגיל, תרגישו לעלות או לשתף כל דבר שמתאים לנושא זה.

 

[alphadelta]

ילד: ״אבל לכולם יש״ אמא: ״ואם כולם יקפצו מהגג״... חחחח

האם יש דברים שלא נכנסים הביתה? האם זו מדיניות שבחרתם בה? (לדוגמא: כלי נשק, ברבי) שתי דוגמאות מופלאות לדברים שלא הכנסנו עד גיל מסויים.לגבי ברבי - הג׳וניורית קיבלה לימי הולדת למרות מחאותי. ופשוט הלכתי לחנות וקניתי שלל בובות באותו גודל אך שאינן בגזרה לא הגיונית להחריד. וכך התמלאה המגירה בסוגים שונים. אז היו 2-3 ברביות ויותר אחרות.
האם קרה לכם שהילד רצה משהוא שנגד את העקרונות שלכם? איך פעלתם? זה קורה לפעמים. כשהיו קטנים זה בא מלווה במשפט המחץ ״ אבל לכולם יש״ ואנחנו ענינו במשפטים מאותה משפחה ״ יופי להם. אבל אנחנו לא ההורים של כולם, רק שלכם. ולא קונים XYZ אצלינו כי...״ עלי לציין שאנחנו גם מאד מקפידים על מה שהם רואים על המסך. כיום, כשהם גדולים יותר, אז אנחנו נותנים להם יותר ויותר כלים להחליט לבד. אבל כשהיו קטנים הם היו מצלצלים מחבר או חברה לשאול אם מותר להם סרט מסויים. בגאווה אני מספרת שכשהיו בערך כבני 10 והיו אצל הדודים, הדודים ( שחשבו שזה נורא מצחיק) ניסו לשכנע אותם לראות תוכנית שאנחנו לא מרשים. לא היינו נגישים בטלפון. והילדים סירבו, ועזבו את החדר למטבח.
האם יש ערכים עליהם ויתרתם? יש להם טלפונים ...
יש דברים שלא משתנים. כמו ביגוד צנוע למשל. אני לא מאמינה שהיא צריכה לשדר מיניות מתפרצת בגילה הצעיר. לגבי הג׳וניור, אין לו כיתובים פוגעניים על הבגדים. אפילו לא כאלה שאמורים להצחיק. חולצה שכתוב עליה ״ למכירה אחות תמורת משחקי וידאו״ נותנת מסר לא נכון לדעתי. לגבי איפור, היא יכולה להתאפר בבית בשביל הכיף אבל לא לצאת ככה מהבית. יש דברים שמשתנים עם הגיל, שלהם ושלנו. יש דברים שלא. אבל גם אישי היקר וגם אני מנסים לשאול כל הזמן את עצמינו שאלות כדי לראות שהעקרונות שלנו הם מהמקום הנכון.

 

[ניריתסקוטלנד1]

עונה

אני קונה לבוני מה שנראה לי מתאים. אני מאוד לא אוהבת כיתובים שלא מתאימים לגיל הילד, גם אם זה במסווה של הומור או בגדי ילדות שמשדרים מיניות או משהוא שלא מתאים לגילה. אני חייבת להודות שאין פה הרבה כאלה.

אין לנו מדיניות של X לא נכנס אלינו הביתה. אני נגד החלטות בסיגנון הזה. ספציפית, יתכן ויהיו דברים שאני יגיד, זה לא מתאים. זה עדין לא קרה אצלנו.

עדין לא שמעתי את המשפט ״אבל לכולם יש״, ולמרות שאני חייתי בעולם שלכולם היה תמיד אותו דבר (אני קיבוצניקית) היום לא לכולם יש, ואני יסביר למה לא, ברמה המתאימה.

 

[forglemmigej]

״ אבל לכולם יש״ מחשבותי בדיוק

היום בעומדי בתור בסופר המקומי עמדו לפני בתור כמה מתבגרים מהתיכון , לכולם נעלי ספורט נייקי, מכנסי אדידס, זקטים שמוטבע בהם אזיקס, שיערם היפה והבהיר עומד בקווצות סימטריות משוחות בואקס בטח גם משהו עכשוי ונחשבי, בקופה הם שלמו בכרטיס אשראי, זה מקובל פה בגיל צעיר לתת כרטיסי אשראי כדי שילמדו לתכנן את הכלכלה בסוף היום ושתהיה משמעת ,ף לא יכולתי שלא לשים לב לכוווולם יש..

 

[Et tu Brute]

נושא שמטריד אותי מאוד

כמובן שאינני יכולה לענות עדיין כי הבת שלי בת חצי שנה, כך שכרגע ממש לא אכפת לה שאני מלבישה אותה לצד הבגדים הורודים והסגולים עם הפרחים והפרפרים גם בבגדים כחולים וירוקים עם מטוסים ומכוניות. יש לי רשימה (לא מאוד ארוכה) של דברים שהייתי רוצה להגיד שלעולם לא ייכנסו אליי הביתה, אבל כולם אומרים לי שעם כל הכבוד לעקרונות היפים נראה מה יהיה כשהיא תגדל, ואני יודעת שהם כנראה צודקים

.
היו דברים שרציתי כשהייתי קטנה ואמרו לי לא מכל מיני סיבות (זה לא לגילך, זה יקר מדי). אין לי מושג איך ההורים שלי קיבלו את ההחלטות, אבל יש לי תחושה לפעמים שפעם היה יותר לגיטימי פשוט להגיד לילד לא וזהו, והיום יותר נהוג שההורה מספק לילד נימוק לכל דבר ומשלב אותו בהליך קבלת ההחלטה. אני לא מתיימרת להגיד מה יותר טוב, פעם או היום (כאילו שיש דבר כזה בכלל), זו רק התרשמות שלי.
&nbsp

 

[noaronen1]

צודקת! לפעמים לא! זו כן תשובה בלי הסברים

לפעמים בעלי פשוט אומר לא והילדים זזים הצידה. איתי תמיד היו העלבויות וכאלה. למדתי שלפעמים אני פשוט אומרת: לא! בלי הסברים, שלום ותודה וזה נגמר. אני לא עושה את זה כל יום וכל הזמן. אבל למדתי שלפעמים להגיד לא זו גם תשובה.

 

[alphadelta]

כל מצב דורש משהו אחר.

אני חושבת שלפעמים להגיד פשוט לא כי את ההורה זה הטיעון בפני עצמו. יש לך יותר נסיון ויותר ותק בחיים האלה. וזהו. ולפעמים זה מספיק. אני חושבת שמטרת הסיבה היא למען ההפנמה של ה״לא״ . אצלינו למשל אנחנו מנסים לאכול בריא. אז שמגישים לילדי חטיף הם קוראים את המרכיבים ומחליטים. וכן לפעמים הם אוכלים משהו גדוש סוכרים ושלל צבעים. אבל זה קורה לעיתים רחוקות. כי לרב, הסיבה ל״לא ״ מובנת להם ומקובלת עליהם. אכפת להם מה הם מכניסים לגוף.

 

[Sinophile]

היו לי ויש לי הרבה עקרונות...

אבל לפני שבועיים בגדתי בחלקם מסיבות שונות (וחשובות לטעמי) ואני מרגישה אשמה על ששפטתי אנשים בעבר שבעצם נשברו בדיוק כמוני עכשיו...

 

[alphadelta]

אני לא קוראת לזה בגידה בעקרונות אם

אם דברים משתנים כי המצב משתנה זה מראה לדעתי על גמישות והבנת המצב. אם משנים כי נמאס לשמוע יללות של הילד זה אולי בגידה אבל אם זה כי שמים לב שהילד גדל או כי המצב השתנה או כי העיקרון הזה כבר לא כזה חשוב אז למה לא?

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מאוד מסכימה עם alphadelta,

לא בא לך לשתף קצת?

 

[Mottek]

עונה

איך אתם מנתבים בתוך מסלול המכשולים הזה, בין האני מאמין שלכם, למה שהחברה והיצרנים מוצאים למכירה בחנויות?
אני טיפוס מאוד אינדוויאוליסטי וממש לא אכפת לי מה אחרים אומרים. נכון לעכשיו, אני לא מרגישה שבגדתי באני מאמין שלי או בערכים שלי, ואני גאה בעצמי על זה.
אני מסרבת לקנות בגדים עם ציורים או סיסמאות כמו here comes truble או הנסיך של אמא. אולי זה נשמע זניח, אבל לדעתי זו תווית, והן לאו דווקא חיוביות. אני גם לא קונה לילדים שלי (או לי) מותגים. לא בבגדים, נעליים או צעצועים. אני קונה בגלל שאני צריכה משהו, לא בגלל שם היצרן או התמונה על הבגד.

האם יש דברים שלא נכנסים אליכם הביתה? האם זו מדיניות שבחרתם בה? (לדוגמא: כלי נשק, ברבי)
המון דברים לא נכנסים אלי הביתה. כלי נשק שכוללים חרבות, רובים וכיוצא בזה. צעצועים שעושים רעש, בעיקר אלו עם האורות לתינוקות. הקול של הצעצועים האלו ממש צורם לי ומעלה לי את הסעיף. ומותגים. אני לא אקנה רכבות של תומס, או את לייטנינג מקווין וזה כולל בגדים וצעצועים. מצד שני אם הילדים יקבלו את זה כמתנה אני לא אחרים להם.

האם זה בעייתי בעינכם? האם קרה לכם שהילד רצה משהוא שנגד את העקרונות שלכם? איך פעלתם?
האם יש ערכים עליהם ויתרתם?
עוד לא ממש קרה לי. הגדול כמוני, לא אוהב מותגים, ולא מבין למה אנשים מתרגשים מהדפס כזה או אחר. כשהנושא עלה עם הגדול הסברתי לו שאני לא מוכנה לשלם יותר כסף עבור אותו הפריט רק בגלל שיש עליו הדפס של מותג. הוא קיבל את זה. עם הקטנים עוד לא היתה לי בעיה ואני פשוט אומרת שאני לא מסכימה לקנות.

מה עשיתם כשהילד אמר את משפט המחץ ״ אבל לכולם יש״ ?
מי זה כולם? לא איכפת לי מה כולם עושים, אכפת לי ממך. כשהוא ירצה משהו "שלכולם יש" שיסביר למה הוא צריך/רוצה את זה. אם יש לו הסבר משכנע (לכולם יש לא מספיק) בהחלט אשקול את זה. עשינו את זה למשל עם מיינקרפט. הוא הסביר לנו מה זה ומה עושים את זה (שאני עדיין לא מבינה) ואני ובעלי עשינו על זה קצת מחקר שלנו, שאלנו שאלות כדי להבין יותר ואחר כך אמרנו לו שאין בעיה.

 

[noaronen1]

ערך הכסף

איך אתם מנתבים בתוך מסלול המכשולים הזה, בין האני מאמין שלכם, למה שהחברה והיצרנים מוצאים למכירה בחנויות?
האמת שמעולם לא נתקלתי בבעיה שכזו. לא מצד בקשות שלי הילדים, ואם אני חושבת שזה לא מתאים אני לא אקנה. הם לא ממש התווכחו איתי עד היום.
&nbsp
האם יש דברים שלא נכנסים אליכם הביתה? האם זו מדיניות שבחרתם בה? (לדוגמא: כלי נשק, ברבי)
הבת שלי קיבלה ברבי מהבת דודה ולא שיחקה בזה (בדיוק כמו אמא שלה- לא אהבתי לשחק בבובות ברבי). אין אקדחי משחק בבית.
&nbsp
אני מציצה ביתר השאלות ושמחה לבשר שלשמחתי מעולם לא נתקלתי בסוגיות הללו - משהו שהצלחנו לדלג פיווו...
אולי עם America Girl אני לא הסכמתי לקנות בובה בסכום כזה. הסבתא והדודים אספו כסף ושלחו מתנה ליומולדת של האמצעית. לאחר מכן כל מה שנקנה לאמריקה הבובה היה לימי הולדת או חגים - בסופו של דבר זה הוריד ממני הרבה כאב ראש של לחשוב על מתנות וזו בובה שתישאר איתה לכל החיים...
בכל אופן אם הילדים רוצים משהו שלכולם יש הם מוזמנים לקנות את זה מדמי הכיס שלהם. דמי הכיס גורמים להם לחשוב 10 פעמים לפני שהם רוכשים משהו שלכולם יש. פתאום רואים שזה לא ממש חשוב.
לגבי דמי כיס - אני מטילה וטו רק אם הם רוצים לקנות ממתק כמו סוכריה על מקל שהורס את השינים.

 

[alphadelta]

₪$

אני מסכימה לגבי הכסף של הילדים. עם הכסף שלהם קונים דברים שמקובלים בבית. כשהג׳וניור היה כבן חמש הוא רצה משהו ואמרתי לו שהוא יכול לקנות את זה עם הכסף שלו. הוא אמר לי שהעולם היה יותר פשוט בזמנים שקנינו להם הכל (?) והוא לא היה צריך לבזבז (!!!) מהכסף שלו. חחחח

 

[ניריתסקוטלנד1]

רעיון מעולה להעביר את זה לילד.

הבת שלי לא מקבלת דמי כיס, אבל יש לה כסף שהיא מקבלת ביום ההולדת או ביקורים, ולשמחתי זה נשאר לה הרבה הרבה זמן. יש מקרים שהיא רוצה משהוא ואני לא מתלהבת לקנות, היא רואה את זה על הפנים שלי, ולפני שאני מחליטה אם לקנות או לא, היא מציעה שהיא תשלם מהכסף שלה

למזלי עד היום זה היו דברים זולים.

זה קצת שונה מהרעיון שלך, אבל זה עובר לילד.

 

[rona73]

עונה

גם אנחנו לימדנו את הילדים לפני המון שנים מהו ערך הכסף.
לדעתי זה התחיל מגיל שלוש,הלכנו ביחד לסופר.הם ראו מה אנחנו קונים וכמה זה עולה.
כבר מכיתה ב' נותנים דמי כיס.בהתחלה זה היה לקנות שטויות.אח"כ הסברתי שחבל ולא בריא לאכול כ"כ הרבה "זבל" והתחלנו לתכנן מה אפשר לקנות במקום וגם לחסוך.זה עובד נהדר.יש המון דברים שהם רוצים וחוסכים וקונים,לשמחתי.
משחקים עם כלי נשק לא מסכימה לקנות כמובן.
גם לימדנו אותם מה בריא ומה לא בריא.
לי אין בנות אז לא היתה לי בעיה עם ברביות,למרות שלי היו כמה ברביות כשהיתי קטנה.את האמת שלא
ממש זוכרת שהברבי היתה מודל לחיקוי,שיחקתי בבובות לתקופה קצרה.
עם בגדים אין נו כרגע בעיה,הילדים מקבלים בשמחה רבה כול מה שקונים להם!
בן אחד, בזמנו ממש אהב את הצבע הורוד.לי אין הרבה ורוד בארון.והוא רצה כמה דברים בצע ורוד!קנינו לו כמה כאלה.זה כבר עבר לו.
לא ממש שמעתי מהם... לכולם יש,אבל המון פעמים רואים פירסומות ורוצים את זה.אז הסברתי יפה שהפרסומות מיפות את זה ושזה ממש לא ככה,לפעמים גם משקרים.

 

[בוקובזה שטראסה]

מה הקטע עם לא להכניס הביתה

"נשק"? אקדח קפצונים עובר? חץ וקשת? סופר-הירוז ואקשן פיגרז גם לא? סרטי אקשן בקולנוע ובטלוויזיה?
&nbsp
לא ממש מבין מה כל כך מפחיד או מזיק בצעצועים האלה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מתחברת לשאלה שלך,

ורוצה לספר סיפור. לבוני יש חבר שההורים שלו לא מוכנים להכניס הביתה צעצועים שהם כלי נשק. כל פעם שהוא בא לבקר אצלנו, הוא היה נדבק דווקא לאקדח (הזה עם הרעש המצבן

) ועם חרב. בטח שלזה או ילך, זה חסר לו בבית. זה חדש מבחינתו ואטרקטיבי.
המצחיק הוא, שלבוני נמאס שהוא כל הזמן רק עם זה, והיא ביקשה להחביא אותם כשהוא בא אלינו

 

[rona73]

כלי נשק הורגים

מה לא מובן?ילד יכול להבין שזה בסדר להרוג כי ככה עושים בטלויזיה.
אני יודעת שבארהב זה די נפוץ כלי נשק(אמיתי) לילדים.זה מזעזע מבחינתי.
צעצועים למה לא? כי זה לא מלמד שום דבר חוץ מלהרוג.
נכון יש שלב בילדות שהבנים אוהבים לשחק בכלי נשק,אני נתתי קצת וזהו.

 

[בוקובזה שטראסה]

בואי נעשה רגע דקונסטרוקציה למה שכתבת.

"כלי נשק הורגים" - מסכים. אבל אקדח צעצוע, אקשן פיגר, או דמות לגו עם אקדח לא הורגים.
&nbsp
"ילד יכול להבין שזה בסדר להרוג כי ככה עושים בטלויזיה" - ילד עם בעיה בהפרדה בין דמיון למציאות אולי. לילד כזה גם לא הייתי נותן לראות את טום וג'רי, וגם לא את בובספוג, כי הוא היה "יכול להבין שזה בסדר [להרביץ/להרוג/וכו'] כי ככה עושים בטלוויזיה".
&nbsp
"אני יודעת שבארהב זה די נפוץ כלי נשק(אמיתי) לילדים" - ארה"ב גדולה כמו כל האיחוד האירופי. להכליל כמו שעשית פה מראה על חוסר ידע. במדינות שונות פה יש חוקים ונהגים שונים.
&nbsp
"צעצועים למה לא? כי זה לא מלמד שום דבר חוץ מלהרוג" - ילד שמשחק באקדח קפצונים יהפוך לרוצח? או מי שמשחק באנג'אפ (הנדז אפ) כשהאצבעות משמשות כמו אקדח, יהפוך למחסל סדרתי? שלא לאמר, מה יקרה עם יכינו לו חץ וקשת לל"ג בעומר? בואי נאמר שלא שכנעת אותי.
&nbsp
ואז מגיע שורת המחץ, "נכון יש שלב בילדות שהבנים אוהבים לשחק בכלי נשק,אני נתתי קצת וזהו" שבה איבדת אותי לגמריי. נראה לך שמישהו מדבר על להכריח את הילדים לשחק בצעצועים בצורת נשק? לא ברור שהדיון הוא האם לאפשר להם לשחק במידה והם רוצים?
&nbsp
&nbsp

 

[placid1]

לשמחתי אצלנו לא התעניינו בברביות או בכלי נשק באופן מיוחד, אבל בהחלט משחקים לפעמים במשחקי מחשב/PlayStaion שבהם צריך לרדוף או להרוג.
וחוץ מזה שהם מתאמנים בקארטה כי הם כ״כ לא אלימים או אסרטיביים שרצינו להקנות להם קצת מיומנויות להגנה עצמית.....