מה בפינה חינוך וצרכנות

[forglemmigej]

אסור להרוג ואסור להרוג

מה עם חיסול ממוקד שעושים בצבא או גם בכוחות האמריקאיים אלו לא כלי נשק שהורגים, בסרטים ובסדרות אמריקאים מגדילים ראש ומראים את החיסול הממוקד בשידור חי ,בישראל זה עדיין שששששש

כמובן שיש הבדלים בין אמריקה והאיחוד אבל הדבר האחד שאופיני לאיחוד הוא שבאף מדינה שחברה בו אין עונש מוות, פשוט אין ,זה נחשב לא חוקי אצל האירופאים יפי הנפש הוצאה להורג חוקית שמתקבלת בבית המשפט ושמעתי שיש מדינה בארהב שמוציאים להורג ביריה
<iframe></iframe>

 

[Mottek]

מנסה לענות מנקודת מבטי

אצלי כאמור כלי נשק לא נכנסים הביתה. למה? מפני שכלי נשק מבחינתי שווה לאלימות. כלי נשק נועדו להרוג. הרג ומוות זה לא משחק ילדים וגם לא צחוק. נקודה.
אצלי אין להרוג בכאילו, גם לא עושים רובה עם אצבעות. ואם אתה כבר מכוון רובה (או כל כלי אחר) לעבר מישהו, כדאי מאוד שתהיה מוכן להשתמש בו - על אמת. אני גם אוסיף שאצלי האיסור לא רק חל רק על כלי נשק, אלא גם על אלימוות מילולית. בבית שלי לא מקללים ולא משתמשים במילות גנאי. ואנחנו גם לא רואים תוכניות טלוויזיה או סרטים אלימים. רק בשנה-שנתיים האחרונות התחלנו להראות לגדול (כמעט בן 13) סרטים של גדולים, סרטים שיש בהם אלימות, כמו אינדיאנה ג'ונס ומת לחיות סתם לדוגמא (יענו PG13). אולי אם הייתי חיה בארץ הייתי מרגישה אחרת. לדעתי בארץ המשחק ברובים והריגה כל-כך מושרש מפני שאנשים מגדלים את הילדים שלהם להיות חיילים. אז כן, בארץ צריך לשחק ברובי צעצוע כי זה ההכנה לתפקיד שהם ימלאו בצבא. אבל אני לא רואה את הילדים שלי גדלים בארץ או הולכים לצבא (הישראלי או האמריקאי) ולכן אני לא מטפחת את הצד הזה. יותר חשוב לי שהם יגדלו להיות אנשים אמפטיים ומתחשבים בזולת מאשר מצ'ואים מסוקססים.
לגבי הברביות, אז יש לי רק בנים ולא נאלצתי להתודד עם זה בעצמי, אבל אני יכולה להבין את הרתיעה. המימדים שלה ממש לא הגיונים. מתי ראית נשים עם כזה חזה זקור? או עם מותניים כאלו צרים? זה לא ריאלי ובנות יכולות לקבל את הרושם המוטעה שככה הן יראו כשהן יהיו גדולות או גרוע יותר הוא שהן יחשבו שככה הן צריכות להראות כנשים, ואם הן לא נראות ככה אז משהו לא בסדר אצלן. מכאן ועד להפרעות אכילה המרחק לא רב.
נכון, אני שיחקתי עם ברביות כשהייתי קטנה, היו לי בערך שש שקיבלתי בירושה מהדודה שלי ולא זכור לי שהשוויתי את עצמי אליהן. אבל זה היה לפני 30+ שנה. הרושם שלי הוא שהלחץ על בנות להיות יפות ורזות גבר בעשורים האחרונים והמסר הזה (הלאו דווקא סמויי) עובר גם בפרסומות בטלוויזיה ובעיתונים.

 

[alphadelta]

&#55357;&#56397;

 

[בוקובזה שטראסה]

לירות לייזר מדומיין על מישהו זה בסדר?

לדמיין שאתה סופר-הירו שנלחם ברעים?
שוטר שנלחם בגנבים?
&nbsp
שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה עם הילדים שלו, כמובן, אבל נראה לי הגזמה רצינית לטעון שאקדח קפצונים, חץ וקשת, או חרב לייזר הם "אלימות".

 

[Et tu Brute]

אני חושבת שהשאלה היא לא אם זה אלימות

כן, לירות על מישהו ולהרוג אותו זה מדמה אלימות - אבל נראה לי שזה לא דבר רע. לפעמים ילדים צריכים מפלט דמיוני שבו הם יכולים להעניש את "הרעים", להחזיר למי שהתנכל להם ולפרוק קצת רגשות שליליים. אי אפשר להגיד לילדים שבמשחקי הדמיון שלהם ידמיינו בבקשה רק סיטואציות נחמדות וחיוביות ורק עימותים שאפשר לפתור באמצעות משא ומתן...
&nbsp

 

[בוקובזה שטראסה]

מסכים ב-100%. גם לדעתי

"מדמה אלימות" אינו שווה ל"אלימות", כמו שנראה שנטען פה. אפילו מעבר לצורך הפסיכולוגי, הקישור שנדמה לאנשים פה שקיים בין החשפות לשימוש בנשק במדיות שונות (ובעקבות זה שימוש בדימוי אלימות במשחקים שלהם) לבין אלימות אמיתית נראה לי מוגזם.
&nbsp
הניסיון שלי הוא שאם שני ילדים בני 9 משחקים כדורגל כשהם רעבים וצמאים (או הפכו לכאלה במהלך המשחק) הסיכוי שלהם להגיע לקונפליקט גדול פי כמה משל שני ילדים שבעים שיורים בחץ וקשת למטרה, או מתגנבים ביחד חמושים ברובי ליזר לירות באבא של אחד מהם (אחרי שריגלו אחריו).
&nbsp
סביר להניח שאם הילד שלי היה גדל בשכונת עוני רווית פשע וכלי נשק לא חוקיים הייתי מאוד מתנגד לכל צעצוע של נשק, מחשש שזה יהיה דוגמא לחיים האמיתיים. אבל בחיים הבורגנים והדי מדושנים שרובינו חיים בהם זה לא נראה לי מאיים כלל וכלל.

 

[alphadelta]

כמה דברים.

- אני כן מאמינה שסרטים אלימים מובילים לאלימות. ונכון שאפשר לראות מחקרים לכאן ולכאן. לילדים בני שלוש אין יכולת להבין הרבה פעמים כמה המוות סופי. פעם, כשחיו במשפחות מורחבות וראו את חיות החווה מתרבות ומתות החיים והמוות היו חלק ממעגל החיים. היום ילדים מנותקים מזה. הקשר שלהם למוות זה כשהם רואים בגיל שלוש את ״הארי פוטר״ ולא כל כך יודעים מה לעשות עם זה.
- יש הבדל בין לקרוא ספר שיש בו אלימות כמו ״הארי פוטר״ בגיל 9 לבין לראות את הסרטים. בסרטים הבמאי מחליט מה הילד שלי רואה. בספר, הילד מחליט. הדמיון שלו מבוסס על מה שיש לו במחסן הדמיון והנסיון הפרטי שלו. ואם המחסן לא מלא בזבל אז הדמיון שלו פועל ומפרה.
- בובות גיבורי על יכולות להיות כלי נפלא. תלוי איך משתמשים בהם. שוב, תלוי במחסן שיש לילד. לילדים יש המון פחדים שגיבור העל עונה עליהם. וגם אגדות מפחידות דוגמת עמי ותמי שמראות לילד בין השאר שבעולם אפוקליפטי ( בגיל ארבע- זה אומר למשל עולם בלי הורים) יש לו יכולת להתגבר על מכשולים. אבל זה נושא מורכב וארוך לפעם אחרת.
- רובים וכלי נשק נוצרו כדי להרוג. זו תכליתם וזה תפקידם. בין אם זה לציד או נגד אנשים אחרים. וזהו. אין דרך לייפות את זה. אז תגידו שזה להגנה עצמית. אבל ממה? מכלי נשק אחר שנוצר להרוג. אז עד ילדי לא שיחקו עם רובים עד גיל מאוחר. והסברנו להם למה.
- גם אלימות פיזית ואלימות נפשית או מילולית לא מקובלת בביתינו. כמובן שכועסים, רוגזים מתעצבנים ומעצבנים. אבל תפקידי כהורה זה לתת כלים להתמודד במצבים כאלה ללא אלימות.
אני בטוחה שאין בזה נכון ולא נכון. כי ככה זה בהורות. ולכן עשינו את ההחלטה שנראת לנו נכונה. לנו יש את הנכון שלנו. ואני פשוט מקווה שמי שמחליט מחליט אחרי מחשבה ולא סתם ככה, או כי ככה כולם עושים.

 

[Mottek]

מבחינתי זה אותו הדבר

כבר אמרתי לגבי מותגים שלא נכנסים אלי הביתה, אז גם כוכבי העל נכללים בהגדרה הזאת.
הם יודעים מי זה ספיידרמן ובטמן מילדים אחרים, וזה מספיק להם.

 

[Et tu Brute]

לא הבנתי את העניין עם האלימות המילולית

אלימות מילולית היא אלימות *באמת*, בחיים האמיתיים, וברור שהיא פסולה ואסורה. אני בספק שיש פה מישהו שלא יסכים על העניין הזה...

 

[Mottek]

אלימות מילולית לדעתי

זה לא רק הטחת עלבונות אלא גם שימוש במילות גנאי כמו מפגר, אידיוט, אהבל ושאר פנינים.
יכולים לכעוס, לריב, לא להסכים אחד עם השני, אבל גם כשכועסים יש תרבות דיבור שצריכים לשמור.

 

[Et tu Brute]

כן, ברור, חשבתי שזה מובן מאליו.

 

[Et tu Brute]

לאחיינית שלי (בארץ) אין שום משחקי נשק בבית

(לדעתי לא מתוך החלטה עקרונית אלא סתם כי קונים לה רק משחקים "של בנות"). בכל מקרה בפעם האחרונה שהייתי שם היא לקחה איזו חתיכה (ורודה כמובן) מצעצוע אחר שהיתה במקרה בצורת "ר", כיוונה לכל עבר תוך כדי קריאות "פיו פיו".
(היא בת כמעט שלוש)

 

[een ogenblik]

פחות או יותר

כמו ההתנגדות בחנויות ספרים לקניית "מקס ומוריץ" לילדים. מענישים אותם על ידי הכנסתם לתנור בסוף, ומעודד אלימות (אם לא ידעת, זו הסיבה האמיתית לזה שהגרמנים גדלו להיות נאצים שכאלו). ובכן, האיש שלי לא רק גדל על מקס ומוריץ, הוא יודע אותו בעל פה עד היום (בן 54) והוא אחד האנשים הפחות אלימים שאני מכירה.

בגיל שלוש כאוס חשבה שחייל זו המחמאה האולטימטיבית. כשהיא כעסה עליי, היא הייתה אומרת לי "את יפה, לא חייל". זו הייתה השפעת הגידול בקזחסטן, בה קידשו את הצבא אפילו יותר מאשר בישראל.
שש שנים אחרי הגעתה לבלגיה, כאוס משועשעת מאוד מהסיפור הזה, ומודאגת מאוד מכך שחברה הטוב, שחזר לישראל, יצטרך ללכת לצבא.
בין לבין, אין, ולא היה, איסור לכאוס לשחק משחקים אלימים. להפך, כאשר חבר טוב אמר לה בגילאים קטנים יותר שהיא לא יכולה להיות פיראט (כי רק בנים יכולים להיות) שלחנו אותה לומר לו שבנות יכולות להיות כל מה שהן רוצות, כולל פיראטים וחיילים (ואפילו הייתה תמונה שלי, כמה מפתיע) כחיילת נושאת נשק. לא רואה מה הבעיה, בדיוק כפי שלא רואה מה הבעיה בברבי. זה לא שכאוס תגדל לרצות להיות ברבי בגלל הבובה. אם יפסיקו את כל ריטושי הדוגמניות בשלטי הרחוב, זה יהיה יעיל בהרבה מאשר להפסיק לשחק בברביות.

 

[פרפרי אהבה]

אני מתקשה עם ההבחנה בין משחקים לבנים ומשחקים לבנות...

תמיד שנכנסת לחנויות צעצועים רואה איך הכל מחולק לפי ורוד וכחול וזה ממש גורם לי לרצות להקיא.
לא מבינה למה קובעים לילדות שלא יעניין אותן לשחק במכוניות או את הבנים-שישחקו בבובות.
&nbsp
אני לא אכניס הבייתה כלי נשק והפתעות בשקל שנהרסות עוד בדרך- אוהבת לקנות איכותי. לא אומרת שצריך לשלם 100 דולר על מכונית צעצוע אבל גם לא דולר שרואים שהמכונית התפרקה כבר באריזה עצמה

&nbsp
אם ילד רוצה משהו שאינו תואם את העקרונות שלנו, בעיני הדרך הנכונה היא להסביר לילדים בהתאם לרמת ההבנה שלו למה לא, אולי לנסות למצוא פשרה. מה שבטוח- לא לפחד לומר "לא" לפעמים, זה לגמרי בסדר.
&nbsp
&nbsp

 

[carlimi]

ורוד לבנות

כשהבת שלי נולדה, לא רציתי כלום בורוד.
כל החדר היה ירוק פסטל עדין, עם וילונות בצבע קרם, ורהיטים מעץ בהיר. עדין עדין.
לא קניתי שום דבר ורוד. לא בגדים, לא מגבות - כלום! מתוך פרינציפ כמובן. אני חושבת שעד גיל שלוש בערך לא קניתי לה כמעט שום דבר ורוד ...ואם כבר היה משהו זו הייתה מתנה.
לא כיוונתי לשום משחק באופן מיוחד, והבת שלי גדלה להיות לימים TOMBOY חמודה ויפה, שמטפסת בלאג בעומר על העצים עם הבנים. היא מעולם לא ביקשה בובות, ולכן גם לא היו לה. כן קניתי לה פעם עגלת בובה, והמשחק שהיא הכי אהבה לעשות איתה היה להעיף אותה מהמדרגה היחידה שהייתה בבית ולצחוק צחוק גדול ומתגלגל ....
אז החלוקה בחנויות זה דבר אחד, וגם אותי זה נורא מעצבן. אבל הילדים נמשכים באופן טבעי למה שמעניין אותם עוד הרבה קודם, אלא אם כן ההורים במודע דוחפים אותם לכיוון מסויים. בכל מקרה, יש נטייה מולדת לדעתי.
גם היום, היא בקושי משחקת במשחקים, ותמיד מעדיפה פעילות גופנית ספוטיבית כלשהי - אופניים, רולרבליידס, התעמלות, טרמפולינה וכו'.

 

[alphadelta]

ורוד זה לא רק צבע...

גם אני לא קניתי ורוד . לא אמירה פוליטית. פשוט לא אחד הצבעים שאני אוהבת במיוחד. ועדיין יצאה לי בת שהיא מאד ילדה. שכשהייתה קטנה אמנם טיפסה על כל עץ שעברנו לידו אבל עשתה את זה הרבה פעמים לבושה בחצאית טוטו ורדרדה וטייצים עם לבבות. עד היום יש לנו טעם מאד שונה בבגדים. אז אמנם את שלב הטוטו הורוד כבר היא השאירה מאחוריה וגם חלק גדול מהבובות. לעומת כמעט לא שיחקה עם המכוניות הקטנות שקנינו לה. למה? ככה. לא יודעת. אבל אהבה לנהוג בג׳יפ הגדול והמאד לא ורוד. ויכלה לנווט אותו על המדרכה בגיל שלוש ביכולות מעוררות השראה. כך שאין חוקים ואין כללים. כמו שאמרת. העיקר ילדים בריאים ומאושרים.

 

[carlimi]

גם אני לא אוהבת ורוד במיוחד ...

ואמרתי שזו נטייה, העניין שלהם במשחקים והעדפות, ולא רק עניין של ורוד וכחול ... בגלל זה לא צריך להתרגש מזה כלכך.
&nbsp

 

[carlimi]

Good enough mother

במבט לאחור, אני חושבת שזה די מדהים לראות איך השתניתי, בתור אמא, במהלך ה 8 ומשהו שנות הורות שלי.
ולא, ממש לא חושבת שבגדתי בעקרונות שלי, או במי שאני או באמא שרציתי להיות. אני חיה את החיים שלי, והם משתנים עם הזמן ועם הנסיבות.
כשנולדה ביתי הבכורה, היו לי המון דברים נורא ברורים, איך ומה אני רוצה להיות ולעשות כאמא.
לשמחתי, היא הייתה תינוקת מהאגדות, ולכן הכל הלך בדיוק לפי התוכנית המקורית. היה לי כלכך כיף, שמהר מאוד החלטנו על עוד ילד, וכשהיא הייתה בת שנה וחצי בלבד, כבר נולד לה אח.
אממה, הוא לא ממש קרא את הספר .... ולהיות אמא לשני תינוקות קטנים, זה כבר הרבה יותר קשה, ומעייף.
אז התחלתי קצת לכופף ...
ואז נולד הילד השלישי ...
בקיצור, אני מגדלת ילדים, ולא מטפחת עקרונות. וראו זה פלא - יש לי שלושה ילדים מ ד ה י מ י ם!!! בריאים, חכמים, מוכשרים, מוצלחים ויפים, ואני גאה בהם מאוד.
באמת שהרבה השתנה עם הזמן, ובמיוחד אחרי שהחלטתי לחזור למעגל העבודה, ולהקים עסק עצמאי ששואב ממני הרבה מאוד זמן ואנרגיה.
ונקודה אחרונה - אני חושבת שהרבה מאוד ממה שנאמר כאן הוא פריווילגיה של מעמד מאוד מסויים. כי אנחנו למשל, גם אם היינו רוצים, ממש במקרה, לקנות מותגים לדוגמא, אז אין לנו את התקציב לכך, ולכן זו בכלל לא אופציה, ולכן הילדים שלי לא מכירים את זה. לא שאני מתלוננת חלילה, כי אני מאוד לא אוהבת קניות באופן כללי, וזה פשוט בכלל לא מעניין אותי, ואני דווקא מאוד אוהבת את החיים הפשוטים שלנו. ועדיין ...
מאחלת לכולם ילדים מאושרים והכי חשוב בריאים

 

[een ogenblik]

מזל שאין לי עקרונות

טוב, זה לא נכון לגמרי. הדבר היחידי, אני חושבת, שהקפדתי עליו הוא חינוך נוגד גזענות. זה נשמע מצחיק ומובן מאליו כשמאמצים ילדה קזחית בעלת מראה אתני מובהק בחברה מערב אירופאית, אבל גזענות יכולה ללבוש צורות רבות, ולהגיע בהתגנבות יחידים בדלתות אחוריות, אז לזה התנגדנו. צרכנות? עקרונות? הרי אם היינו סְקָנְדָלִיחֶה רֶייק (עשירים להחריד) היינו קונים לעצמנו הרבה יותר, אז למה להתנהג כאילו זה פסול אצל ילדים? אנו מחנכים אותה לחיות בהתאם להכנסותינו, וזה לא עקרון, זה בכרח מציאותי.

 

[een ogenblik]

אה, ולגבי צבעים של בנים, צבעים של בנות

כשסיימנו את השיפוצים בבית, כאוס כבר הייתה בבלגיה מספיק זמן כדי לבחור לעצמה צבע לחדר. בהתחלה נתנו לה יד חופשית. היא רצתה שחור. הנחנו שזה נובע מהעיכוב השפתי של בית הילדים ומעבר לשתי שפות חדשות. כאוס, כדי להבהיר לנו, הצביע על דברים שחורים בבית כדוגמאות. הטלנו וטו.
כאוס בחרה בורוד.
הובטח לה אז, ומובטח לה כיום, שמותר יהיה לה לצבוע את קירות חדרה בשחור, כאשר אנחנו לא נאלץ לשהות בו כלכך הרבה זמן. היא בכלל רוצה לצבוע הכל בצהוב.
בחירות צבע אסטתיות הן בחירות אסטתיות. גם בהן איני רואה בעיה.