אוווו נושא אהוב
חחח הכי משעשע היה עם הבכורה שלי.
יש לי רשימה של כמה שמות של בנות שאני מאוד אוהבת. במהלך ההריון שלה החלטתי לקרוא לה עלמה. דברתי על זה רק עם הבעל וזה מה שסוכם.
בערך שבוע לפני הלידה, כשאני כבר בחודש תשיעי (ובבית מבחירה) החלטתי שלא.
יום אחד הבעל חזר מהעבודה ואמרתי שאנחנו צריכים לדבר. על השם של התינוקת ...
הוא היה בשוק והיה לו קשה עם זה אחרי שהתרגל לשם עלמה.
החלטתי שאני רוצה לקרוא לה ליהיא. ואכן כך קראנו לה שהיא נולדה.
בגיל שנתיים החלטנו לשנות את השם, הלכנו למשרד הפנים, שניינו, שילמנו ושינינו.
היום קוראים לה לילי
עם הבנים גם היה קשה - עם כל שם שאהבנו הייתה איזו בעיה (שם שם בן של חברים טובים, גבר שאנחנו מכירים שאנחנו לא אוהבים וכו').
כשילדתי את האמצעי, שלחתי הודעה מבית החולים לכל המשפחה שלנו משני הצדדים מביקשתי שיתחילו לשלוח לי הצעות לשמות של בנים. אחת הגיסות שלחה לי את כל השמות של הבנים שהיו עם הילדים שלה בגן. אחד מהם היה השם אמרי. עשינו עליו חיפוש, בירורים וכו. אני ישר התחברתי ואהבתי מאוד את השם. מיותר לציין שלאמריקאים יש בעיה קשה עם השם, וא ף א ח ד לא יודע איך לבטא אותו נכון. כמעט כולם קוראים לו AMARI כשזה אמור להיות IMRI. נו שויין, כולנו כבר התרגלנו ...
סיפור דומה היה עם הצעיר - ביקשתי את עזרת המשפחה וההצעות התחילו להגיע. גיסה אחרת הציעה את השם קרני, שהוא בישראל בעיקר שם של בנות אבל ...מאוד התחברתי אליו. מאוד אהבנו גם את השם רותם, וכל השבוע עד הברית היה לנו ויכוח אם זה שם של בת או שם של בנים חחח
ערב לפני הברית סגרנו על קרני! (לבעל היה קשה, הוא הרגיש שזה שם פלצני מידי).
עד היום קצת מצחיק אותי איך האמריקאים קובעים מראש את שם הילד.
אני את הטעות הזו עשיתי פעם אחת (טוב לפחות טעות מבחינתי).
שיהיה בהצלחה!