מה בפינה הבדלי תרבות

[The former varlimi]

מתוודה

שהרוב הכמעט מוחלט של המכנסיים של הגדול (מכנסי ספורט ארוכים, עם הקצרים אין בעיה) הם HANDMEDOWNS מחברה טובה שיש לה בן שגדול ממנו באיזה שנתיים, ומהגדול שלי הם עוברים לצעיר שלי חחח
באמת בגלל שמכנסיים זו כזו בעיה איתם, אז מצטערת שאין לי תובנות בנושא.
את שאר הבגדים אני קונה ואין בעיות מיוחדות.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אם יש יצרן בישראל שאת יודעת שהגזרות מתאימות,

שישלחו לך מישראל או תקני סטוק כשאת בארץ.

 

[danakama10]

ב- Land's End ו- Children's Place

יש הרבה גזרות סקיני, גם של מכנסי בד דקות. בטארגט יש הרבה פעמים מכנסים ארוכות מבד כותנה קליל (לא ספורט), והמידות אפילו צרות.

 

[נחמנית]

צ'ילדרנס פלייס ניסיתי

הכל כמעט היה רחב עליו והבדים הדקים הם לרוב קשחים. החולצות שלו רובן משם באמת.
לא הכרתי את לנדס אנד - תודה!

 

[danakama10]

אין בעד מה, וצ'ילדרנס פלייס מאוד רחבים

אלא אם מדובר ב- skinny, הם דווקא טובים.

 

[danakama10]

לגבי התמיכה בקהילה

בשבוע שעבר נתקלתי במשהו מוזר. מטעם בי"ס ארגנו הרצאה להורים שהתמקדה בגידול ילדים מסויימים (נניח, ספורטאים מחוננים, סתם דוגמה). כלומר, יועד רק להורים שהילדים שלהם בקטגוריה הזו. כל אחד הציג את עצמו, וסיפר איך הילד שלו קשור לנושא, ואמא אחת דיווחה שהבת שלה לא קשורה לנושא, אך היא רצתה לבוא כדי לתמוך ב- community. כלומר, רצתה לתמוך ביוזמה של בי"ס להעביר הרצאות כאלו. נחמד, אם כי מוזר...

 

[ניריתסקוטלנד1]

בהקשר הזה זה באמת מוזר.

אבל אצלנו אנשים מגיעים לשמוע את תזמורת חמת החלילים צועדת כל שבועיים בחודשי הקיץ רק בשביל שהיא תמשיך לעשות זאת. מגיעים לארועים בכל מזג אויר וכד'. אני מאוד מעריכה את זה.

 

[The former varlimi]

אחד ההבדלים הכי בולטים

מבחינתי, שגם ממרום חמש שנותינו כאן בארה"ב, אני עדיין מתקשה להתחבר ולהפנים את הקונספט - FUNDRAISING.
יש את זה כמעט בכל מקום - זה מתחיל בבית הספר, וככל שבית הספר יותר טוב ובעל ציון יותר גבוה (כמו זה שאנחנו נמצאים בו השנה מאז שעברנו) כך זה יותר בולט. זה ממשיך גם בחוגים, הבת שלי בהתעמלות קרקע תחרותית ויש כמה וכמה פעילויות כאלה במהלך העונה. זה מעייף, וזה מתיש ורוב הזמן אני לא מצליחה להבין את הקונספט, ולרוב אנחנו "מתקמצנים" ולא משתתפים. יש לי חברה טובה אמריקאית, שסיפרה לי שבאירוע בודד בבית הספר שלהם, בית ספר יסודי, התרימו 44K!!!בערב אחד בודד!!! אני חושבת שזה ממש מטורף. הבת שלה גם בהתעמלות עם הבת שלי, והיא כמובן משתתפת שם בכל אירועי ההתרמה במהלך השנה, ואני מבלי להתבייש ביקשתי שיעור 101 על כל הנושא, כי אני ממש מרגישה שאנחנו מפספסים כאן משהו. עוד לא עשינו את השיעור, אבל מאמינה שזה יגיע מתישהו חחח
לכל הקטע של הנימוס, המרחב, הספורט (בין היתר) וכו ממש התחברתי, ואני מאוד אוהבת!

 

[ניריתסקוטלנד1]

מענין, אני דווקא כל כך מעריכה את זה.

44,000 דולר בערב אחד זה מטורף!!! אבל זאת דרך נפלאה לקבל כסף ע"י זה שאתה עושה משהוא. ואם נחזור להשוואה בין ישראל, בישראל פשוט מבקשים כסף, בלי כביכול לתת תמורה. אני מאוד מתחברת לזה שאני עושה משהוא, עוגות, מופע, נגינה, ריצת מרטון והשד יודע מה, ואנשים תומכים בי ונותנים כסף.

סתם דוגמא: אני חברה בתיאטרון הילדים המקומי. בשבת האחרונה, בשביל 80 פאונד, הכנו, 5 נשים מאפים, ושתיים מאיתנו הגישו קפה, תה ועוגות בהרצאה. במקום שהמארגנים יתעסקו בזה, הם נותנים את זה לטיפולנו, אנחנו מקבלים פאונד אחד על כל משתתף + מכירת העוגות שנשארו בסוף הערב - WIN WIN

 

[The former varlimi]

אני חוששת

שלא הבנת אותי.
לא אמרתי שאני לא מעריכה, אמרתי שאני פחות מתחברת.
כשזה בכל מקום, כל הזמן, עם 3 ילדים זה בהחלט יכול להגיע לסכומים שעבורינו מה לעשות הם איך לומר ...קצת OVERWHELMING.
ואני לא מדברת על התנדבויות (כמו שבתחרויות אנחנו נרשמים להתנדבות של מכירת ממתקים ליד הכניסה או לחלופין הזזת ציוד לפני התחרות ומקבלים על זה $75), אלא על בעיקר מכירת מוצרים למיניהם וכו. בבית ספר למשל יש המון "אירועים" כאלה שהם מאוד ממוסחרים. יש כאלה שהם יותר קהילתיים כמו לתרום בגדים/נעליים/אוכל וכדומה, אבל ממש לא כולם כאלה.
וזה ממשיך וממשיך וממשיך.
לפעמים זה פשוט מתיש (שוב X 3 ילדים).

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני לגמרי מבינה שזה מתיש, ואת לא צריכה להשתתף בכולם.

גם אני, אמא לילדה אחת, לא משתתפת בכל הפעילויות האלה בבית הספר, וזה בסדר גמור לדעתי.

 

[נחמנית]

אני לגמרי איתך. זה מתיש!

תגידו לי כמה אתם רוצים בתחילת השנה, אני אכתוב צ'ק וזהו. השבוע צריך להביא ספרים משומשים קלות למכירה לצורך גיוס כספים ל-PTA. שבוע אחר כך BOX TOPS ולפני שבוע היה משהו, ושבוע הערכה למורה, ולפני זה יום גאוות בית ספר וזה לא נגמר. וללכת לחנויות לקנות כדי שיעבירו רווחים לבית ספר. אני לא מתרגלת לזה. לא בתודעה שלי לרוץ אחרי השטויות האלה. מרגיש כאילו ממלאים לי את הלוז בשטויות כספיות של אנשים משועממים שחיים את זה.

 

[danakama10]

אצלנו גם יש המון fundraisers

בינתיים אני נהנית מהם. האירועים עצמם בדר"כ נחמדים מאוד, הכספים הולכים ישירות לתוכניות עבור התלמידים, ולכן אנחנו גם משתתפים וגם תורמים בעין יפה.
יחד עם זאת, אני חוששת מה יקרה כשהילדים יהיו בבתי ספר שונים, העומס יהיה כבר גדול מאוד...
מעבר לבתי ספר, אני לא יכולה לסבול את הניצול והשנור שארגונים שונים מרשים לעצמם. לדוגמה, יש אצלנו חוגים שונים שבסוף השנה יש הופעה. אם יש ילדה שמופיעה בהופעת ריקוד (הופעה אמיתית, על במה, כשהכרטיסים עולים כסף), ההורים נדרשים להתנדב בלי סוף במהלך החזרות (אפשר לפעמים לפדות את ההתנדבות בכסף), נדרשים למכור מספר מסויים של כרטיסים, וכמובן הם עצמם מתבקשים לשלם על הכרטיסים. ושיהיה ברור, ההורים משלמים גם על השתתפות הילדה בחוג הריקוד עצמו.
ואפילו ב- little league של בייסבול, ההורים נדרשים להתנדב או לפדות בכסף. הרי ההורים משלמים על החוג, המאמנים הם הורים מתנדבים, משתמשים במגרשים של בית ספר בחינם, בדר"כ הורים קונים הרבה מוצרים של הליגה שמכניסה הרבה כספים. לא ברור לי הנושא.

 

[galialon8]

פליידייטס

עברנו לכאן כשהבן שלי היה בן שלוש וטיפה, ובארץ לא יצא לנו לקבוע עם ילדים מהגן - רק עם חברים שלנו ובני משפחה, שבדרך כלל היו להם ילדים בגילאים דומים (אבל העיקר היה המפגש החברתי בין ההורים).
בהתחלה ממש לא ידענו איך להתנהג - כשמזמינים אותנו, להישאר עם הילד? (הוא די דרש את זה) כשאנחנו מארחים, לארח גם את ההורים? להכין כיבוד, קפה, להזמין לארוחת ערב? בסופו של דבר למדנו פשוט לשאול, ומסתבר (כמה מפתיע) שכל הורה מעדיף אחרת. עדיין קצת קשה לי עם העובדה שקובעים פליידייט כשבוע-שבועיים מראש, ואי אפשר פשוט להגיד "בא לכם לקפוץ אלינו היום?"
וגם מסיבות יום הולדת - חודש וחצי מראש צריך לשריין מקום ולהזמין אנשים... אני בדרך כלל לא חושבת על זה בכלל יותר משבועיים לפני! הגמישות קצת חסרה לי, אבל אני מוצאת שגם אני קצת מתערערת כשמנסים לקבוע איתי משהו מהיום להיום.

 

[ניריתסקוטלנד1]

גם פה יש אנשים שקובעים לעוד שבוע,

אבל לדעתי זה באמת בגלל העומס. המון ילדים הולכים לכל כך הרבה חוגים אחרי בית הספר, זה מדהים.

מאוד נכון מה שכתבת: "בסופו של דבר למדנו פשוט לשאול, ומסתבר (כמה מפתיע) שכל הורה מעדיף אחרת." כי בכל מקום יש כל מיני אנשים.

כשאני מגיעה לביקור בארץ, הייתי רוצה לתאם עם האנשים שקשה לתאם איתם, או שביקור אצלם מצריך יום שלם שלא לדבר על סופ"ש, עוד לפני שאני מגיעה. אבל אחרי התגובה שקיבלתי ששאלתי אם רוצים לתאם חודש לפני שאני מגיעה, עזבתי את זה, ויש אנשים שאני פשוט לא פוגשת כי זה לא אפשרי

 

[נחמנית]

מוסיפה לדיון משהו שקשור קצת לדברים שאמרו

היחס לחוקים. השבוע נתקלתי בכתבה על סמיון גרפמן (מוסיפה גם קישור). בקצרה: מסופר על איך הוא הגיע בלי כלום לארה"ב, פתח מפעל, התעשר, התחתן, שלושה ילדים, התחיל גירושים, נתפס על עבירות מס, הוכנס לכלא, קיבל הקלה בעונש בגלל שיתוף פעולה, עזב מרצונו לישראל אבל איבד את היכולת לחזור ואיבד את הזכויות הורות על הילדים. כמובן שהסוף הוא נורא. אבל שמתי לב להתייחסות הכללית של "מה כבר עשיתי, עבירות מס, לא רצחתי אף אחד". שמתי לב שהתפיסה שלי של, חוק הוא חוק, השתנתה עם הזמן. בישראל כל אחד מרשה לעצמו לקבוע איזה חוקים מחייבים ואיזה לא לפי סולם ערכים פנימי. אסור לשלוח ילד חולה לגן? טוב, אבל החום הוא מחיסון, טוב אבל בעצם הוא לא נורא חולה והאדוויל הוריד לו את החום. אסור לפנות כאן אבל הכביש ריק. לקחת עגלת סופר לשימוש אישי קבוע וכו וכו.
האיש עשה עבירות שהכניסו אותו לכלא והוא לא מבין למה מתייחסים אליו כעבריין. כשקראתי את הכתבה הרגשתי איך הדיעה שלי בנוגע לעבריינות השתנתה עם השנים בקנדה. כמובן שאני עדיין חושבת שהשיפוט לפעמים צריך להיות יותר שקול ומודע לדרגת החומרה, אבל קשה לי עם המתירנות הישראלית בנוגע לחירות האישית לבחור לעצמך את מערכת החוקים המחייבת.

. [URL]http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/847/400.html[/URL]

 

[The former varlimi]

מסכימה מאוד ומוסיפה

שכך גם היחס של הילדים שלי לחוקים, ובנוסף גם היחס לסביבה, ולמרחב הציבורי באופן כללי.

 

[danakama10]

לצערי, גם אני חשבתי שיש בארה"ב כבוד לחוק

אך כעת כשמסתבר שיש אנשים רבים שבעד לתת למהגרים בלתי חוקיים להשאר, אני בספק.

אני גרה באיזור שבו מספר ראשי עיריות החליטו שהם משמשים sanctuary cities, ובגלל זה הולכים להפסיד מיליארדים של תמיכה פדרלית. מאיפה יגיע הכסף החסר? מהטלות מיסים עוד יותר גבוהות על התושבים כמובן. בנוסף, אותם ראשי ערים הודיעו שהם הולכים לממן הגנה משפטית למהגרים לא חוקיים שיעמדו בפני סילוק. כמובן, המימון מגיע מכספי המיסים. מעניין לציין שבאיזור הזה רוב ראשי העיריות הם ממוצא מקסיקני.

לא ברור לי מדוע אנשים שמעסיקים ועוזרים ל illegal alliens, דבר שאינו חוקי, לא יושבים בבית סוהר. לא מספיק להפסיק תמיכה פדרלית לערים, אלא פשוט לשים את ראשי העיריות שעוברים על החוק בכלא. זה כנראה לא יקרה, וזה מראה לי שגם בארה"ב, החוקים הם גמישים מאוד.

 

[alphadelta]

לא גמישות, אלא ערנות להבדל

בין חוק ששומר לחוק מפלה. או חוק מכון מצפונית או שלא.
אני לא חושבת שזו גמישות כמו לעמוד מאחורי מה שנראה לך נכון או לא. למשל, החוק נגד אנשים עם צבע עור שונה להנשא (כמו במקרה של Loving) אירגון כמו ACLU עזר להם לשנות את החוק כי החוק היה לדעתם, וגם לדעתי - שגוי. גם חוק שהיה בסן פרנסיסקו שהפלה לא נגד סינים חלילה , אלא נגד גברים בעלי שיער קלוע לצמה דקה מאחור...
מה גם שאין שום סטטיסטיקה שמראה שמהגרים פושעים יותר. אבל יש מחקר שמראה את ההפך.

 

[danakama10]

אף אחד לא מדבר על "מהגרים"

אלא על "מהגרים לא חוקיים". זה לא משנה אם הם פושעים יותר או פחות, הם בלתי חוקיים. מי שעוזר להם, עובר על החוק בעצמו.
מדוע זה חוק מפלה? מהגרים לא חוקיים שגנבו את הגבול זכאים לשירותים כלשהם? לשירותים שמקבל אזרח או legal allian?