כשעוד גרנו בישראל במאה הקודמת אהבתי כדורגל מאוד
ועקבתי מקרוב. אבל מאז שעברנו לארה"ב הכדורסל והפוטבול המקומי תפסו את המשבצת הזו של צפייה ומעקב, וכדורגל בשבילי זה כמעט כמו אתלטיקה, שחיה, והתעמלות: מעניין פעם בארבע שנים... במקרה של הענפים האלה, כשיש אולימפיאדה, במקרה של כדורגל כשיש את גביע העולם (המתקרא בעברית צחה מונדיאל...).
 
השעות של האליפות הזו לא כל כך מתאימות לארה"ב (משחקים ב-10 בבוקר או ב-2 בצהריים), אבל היות ובקיץ אני עובד בעיקר מהבית ראיתי לא מעט משחקים עם הבן שלי.
 
שמחנו במיוחד שגרמניה המאוסה עפה כבר בשלב הבתים, והיינו מרוצים כשהספרדים המשעממים (מקסימום מסירות קצרות בין שחקנים ומינימום בעיטות לשער) הפסידו לרוסיה הבונקריסטית, ואז שרוסיה הפוטיניסטית הפסידה לקרואטיה.
 
בחצי הגמר זה כבר הפך למעשה לאליפות אירופה... רצינו גמר קלאסי של אנגליה-צרפת (כשהארי קיין מניף בסופו את הגביע), ובמקום זה קיבלנו קרואטיה-צרפת. לא ממש אכפת לי מי ינצח, רק מקווה למשחק טוב.
כדורגל
