מה בפינה עונשים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

עונשים

לקחתי את זה מדף הפייסבוק של קול להורה:
https://www.facebook.com/kollahore/?fref=nf

הילד סרב לצחצח שיניים, האבא החליט - לא יקבל כוס שוקו.
כשילד עושה מעשה רע, מתעקש, מתנגד, עובר על כלל שהצבתם לו, עדיף לפעול בדרך של הצבת גבול במקום להטיל עליו עונש. בעונש יש שני צדדים - אתם צד אחד והילד בצד האחר קצת כמו בקרב ואילו בהצבת גבול אין צדדים אלא יש חוקים וכללים שכולם מתנהלים על פיהם.
אם נחזור לדוגמא, נכון לא לתת שוקו לילד שסירב לצחצח שיניים, לא כעונש על אי ציות אלא כשיעור בנושא שמירה על השיניים. בגיל הרך חוסר ציות הוא דרך לבדוק את הגבולות והכללים את העמידות שלכם מול ההתנהגות ה"רעה" של הילד, את אהבתכם הלא מותנית.
חשוב לכן, שלא לצאת מהכלים. לנשום עמוק ולענות לילד בקול שקט והחלטי, מה הסיבה לפעולה שנקטתם. אם לדוגמא סרבתם לשוקו, אמרו לו: "הייתי מאוד רוצה לתת לך לשתות שוקו אבל השוקו מתוק כי יש בו סוכר וחלב ולכן חשוב לצחצח שיניים היטב כששותים שוקו, ואם אתה לא מצחצח לא תוכל לשתות שוקו". וזהו. לומר פעם אחת לוודא שהילד שמע ולא לדון בזה יותר גם אם הילד ינסה להוציאכם משלוותכם. המשיכו כך בעקביות והילד יבין ש"מילה שלכם היא מילה" לטוב ולרע
חינוך הוא קצת כמו חיסון - כואב ולא נעים באותו רגע, אבל מגן ועוזר לילד לטווח הארוך"

כיצד אתם מציבים גבולות? האם אתם משתמשים בעונשים?

האם אתם זוכרים איזה עונשים אם בכלל נתנו לכם בתור ילדים, מה אתם זוכרים לגבי זה, זה עבד?

כיצד אתם מציבים גבולות? האם אתם משתמשים בעונשים?

באיזה עונשים אתם משתמשים? לאיזה גילאים?

תרגישו חופשי להעלות כל דבר בנושא זה, כולל מאמרים וכד' שנראים לכם נכון לשתף עם כולם.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהכיר שאתם יכולים לכתוב לי כאן או בפרטי על נושאים שהייתם רוצים לראות ב"מה בפינה", אני ישמח לעזרה.

 

[shuttles3]

בעיניי, תלוי בהורים, תלוי בילדים...

יש משפחות שעונשים עובדים בשבילן. אני לא מתכוונת להתווכח איתן, כי משפחה היא עולם שלם שאף אחד מבחוץ לא יכול להבין היטב את הדינמיקה שלה. מה שכן, אם זה עובד - זה עובד. הנה, נירית, את בעצמך מבקשת להשתדל להיזכר האם קיבלנו עונשים כשהיינו קטנים

. סימן שאם הם עובדים, אז לתקופה מסוימת, אותה תקופה שבהן צריך לחזק התנהגות כלשהי.
&nbsp
בכל אופן, לגבינו:
הבחור בן 3.5. לא מקבל עונשים... בעיניינו, גישה של "אתה עושה משהו שלא נעים לי, אז אני מחזירה לך באותו מטבע במשהו שלא נעים לך" - זו לא גישה שעובדת במשפחתינו. ולא אמורה לעבוד בחיים בכלל. התנהגות לא רצויה גוררת תוצאות לא בהכרח נעימות - זה מה שאנחנו רוצים שהילדון ילמד ויפנים היטב. אנחנו מאמינים שכל בן אדם, בכל גיל, גיל 3 או גיל 30 או 60, אמור להבין ולזכור שכשהוא עושה משהוא לא ראוי, זה גורר תוצאות לא נעימות.
בשבוע שעבר הבחור הצליח כן לתפוס את קופסת הביצים כשישב בעגלת הסופר, להפיל אותה ולשבור כמה ביצים לתוך העגלה... זה כאשר הוא יודע היטב שאין לגעת בקופסת הביצים (כן, אנחנו משתדלים להרחיקה בכל מקרה, אבל הפעם לא הצלחנו. אשמה דו-צדדית, אני יודעת). התוצאה היתה שלא יכולנו לנסוע לבית קפה לאכול לאחר מכן, כפי שתכננו. לא הצגנו את זה בתור עונש, כי בעיניינו אין בכך טעם (אתה שברת ביצים, אז אנחנו לוקחים ממך את הכיף בלאכול בבית קפה? מה ההגיון? סתם הפגנת כוח? בשביל מה?). הסברנו לו שוב ושוב, בזמן שהוא יושב ובוכה, שאנחנו לא יכולים לנסוע לבית קפה, כי צריך לנקות, לחפש כמה מצרכים (שהתלכלכו) שוב, לנקות טוב, להחליף עגלות וכו' - ואלו פשוט לא משאירים לנו זמן לנסוע לבית קפה לפני שינת הצהריים, כך שנאכל צהריים בבית. אנחנו יודעים שהוא מסוגל להבין את זה והוא הבין. ברור שהמשיך לבכות, בכל זאת לא היה נעים לו, כולל השיחות החוזרות על התנהגות לא ראויה, אבל הוא למד שיש תוצאות להתנהגות לא ראויה. לא סתם אנחנו מבקשים שוב ושוב לא לגעת בקופסת הביצים, כי הנה מה יכול לקרות. למחרת לא היו בעיות מיוחדות וכן היה לנו זמן לנסוע לבית קפה

.
אתמול שוב אמר כמה מילים שאמרנו כבר כמה פעמים שלא נעים לנו לשמוע (הו, הגן...). הפסקנו את המשחק מיד ואמרנו שלא נעים לנו לשחק איתו כי הוא עושה לנו לא נעים, אז לא נשחק איתו עכשיו. הבכי לא עוזר, כי מה שהוא עשה, אי אפשר להחזיר אחורה. אומרים שבפעם הבאה, במידה ויתנהג בצורה נעימה, נשחק ביחד שוב.
&nbsp
אלה דברים שעובדים אצלנו. בפעם הבאה בסופר מזכירים לו שלא נוגעים, כדי שלא תחזור הסיטואציה הקודמת. הוא זוכר ומשתדל יותר טוב.
&nbsp
כמה טיים-אאוט ספורים שהוא קיבל היו על הטרדת החתולה המסכנה. אבל אנחנו עוד נמצא פתרון לזה בלי טיים-אאוט מובהק. יש על מה לחשוב.

 

[ניריתסקוטלנד1]

כמוני כמוך

 

[alphadelta]

שטלס 3 יקירה

מצטערת לקלקל. לך . אבל תוצאה (לא לקחת אותו לבית קפה ) שבאה להפחית בעתיד או להעלים לגמרי את הפעולה הלא רצויה ( הפלת הביצים) נופלת תחת הגדרת עונש . אני מסכימה איתך מאה אחוז שהתוצאה צריכה להיות קשורה למעשה. למשל, אין זמן ללכת לבית קפה. כי עשינו עם הזמן הזה משהו אחר.( ניקינו) או אם ילד אומר מילה שלא מקובלת כמובן לא לקלל חזרה , אבל להפסיק את מה שעושים כי לא נעים ככה , זו תוצאה ישירה.
עם ילדינו אנחנו משתמשים בתוצאה ישירה למעשה. ששוב, זה שם יפה יותר לעונש. למשל,אם לא סיימו את החובות לאותו יום אז נשאר פחות זמן ( אם בכלל) לצפות בטלויזיה.
בספר המקסים Strega Nona מאת Tomie DePaola מסופר ש
"the punishment must fit the crime,"
ואני חושבת שלזה את מתכוונת. ובזה אני מאד מסכימה איתך. אגב , אצלי הילדים למדו המון מילים ״מעניינות״ כשהיו בקייטנות בביקורים בישראל

בקשר החתולה, יש לי רעיון. אם קורה שוב, להרים את החתולה ( בהנחה שהיא אוהבת את זה) ולתת לה ל2-3 דקות המון תשומת לב תוך התעלמות מהעובדה שהילד הוא זה שפגע. ( מסכנה, בטח כואב לך וכולי) כך הילד מבין שלא מקבלים תשומת לב שלילית. להפך , החתולה מקבלת יותר. אחרי כמה דקות להגיד לילד ( בלי כעס) " לא מושכים בזנב ״ ( או ברגל, או מה שהוא עשה שרצית שיפסיק.)

 

[carlimi]

תודה

כתבת בדיוק את מה שהתעצלתי לכתוב ....
מפחדים להגיד את המילה עונש כשם שמפחדים להגיד לילדים לא כשם ש ...השלימו את החסר.
עונש לא חייב להיות משהו נוראי.
לא חייבים לכעוס, או להרים את הקול או כל דבר אחר שמונע ממך להשתמש במילה עונש בגלל איזו קונוטציה שלילית אחרת.
עונש הוא תוצאה של מעשה לא רצוי. נקודה.
וכן, אצלנו יש עונשים. וגם דיבורים. וגם הסברים.
הסדר לא תמיד קבוע, והוא משתנה בהתאם לסיטואציה (ועוד כמה משתנים).

 

[shuttles3]

אני כן עושה הבדלה בין "עונש" ל"תוצאה"

כל אחד ועולם המושגים שלו, כמובן.
כשלא מרשים לראות סרט מצויר כי התלבשות לקחה יותר מידי זמן וחייבים לצאת מהבית - בעיניי זה לא עונש, אלא תוצאה של מעשה.
כשלא מרשים לראות סרט מצויר כי הוא שיקר/הרביץ/בעט וכד' - זה עונש. כי אחד לא קשור בשני.
&nbsp
לא משנה. יש לנו דיון מעניין, וזה מה שחשוב

 

[carlimi]

התוצאה צריכה להיות קשורה

לאותו מעשה.
מה התוצאה שלך כשהוא משקר / מרביץ / בועט?

ולא, אני לא נוטה לתת עונש כי לקח יותר מידי זמן להתלבש.
בואי נהיה רציניים לרגע.

 

[shuttles3]

אין לי שום בעיה עם מילים ומושגים. שיהיה עונש

חשובים לנו כמה דברים ביחסים בינינו. חשוב לנו שהילדון ילמד שלמעשים לא ראויים יש תוצאות לא נעימות - זה נכון לכל החיים. חשוב לנו שלא יקלוט מאיתנו הפגנת כוח בגלל היותנו גדולים יותר ובוגרים יותר. חשוב לנו שילמד שיש להקשיב לאמא ולאבא. "אני אמא שלך לכן עליך להקשיב לי. כל הילדים מקשיבים לאמא ולאבא" - הוא שומע את זה לא מעט. אבל תמיד בהקשר הגיוני, דוגמת הגיע הזמן לסדר צעצועים ולעלות לישון וכו'. לעולם לא בהקשר של "תעשה ככה וככה פשוט כי מתחשק לי ואני האמא בבית הזה".
&nbsp
בסיטואציה של הסופר והביצים השבורות באמת כבר לא נשאר זמן ללכת לבית קפה... גם לנו, ההורים, היה לא נעים שהיינו חייבים למהר הביתה.
&nbsp
החתולה המסכנה בורחת לנפשה ממנו. כשאנחנו יכולים, אנחנו מלטפים ומרחמים עליה בקולי קולות, רק שהיא כבר למדה לרוץ מאוד מהר

. לא יודעת מה ה"קטע" שלו עם החתולה, הוא לא טיפוס אלים, עוזר, מרחם, משחק יפה עם ילדים קטנים יותר, עדין עם תינוקות, רק החתולה חוטפת ממנו משום מה

. אם יש לך תובנות בקשר לזה, נשמח. זו לא דוגמא מאיתנו, אנחנו אומרים לה "תודה" ו"בבקשה"

.

 

[carlimi]

קצת לא מסתדר לי

"אני אמא שלך לכן עליך להקשיב לי. כל הילדים מקשיבים לאמא ולאבא" - הוא שומע את זה לא מעט."

"לעולם לא בהקשר של "תעשה ככה וככה פשוט כי מתחשק לי ואני האמא בבית הזה".

אבל כנראה שזה באמת קשור להבדל הושגים בין שתינו ...
לי איכשהו שני המשפטים נשמעים די אותו דבר ...

 

[ניריתסקוטלנד1]

האמת שיש לי מלאך יותר מאשר ילדה

ילדה מאוד ממושמעת, ולא יצא לי להעניש אותה עדין. היא בת 10.

אנחנו מאוד ברורים במה שאנחנו מבקשים והחוקים בבית ברורים לכולם. זה נשמע אולי קשוח, אבל זה לא. וגם לפעמים מתגמשים במידה וזה נכון לאותה סיטואציה.

אני מאמינה גדולה במעשים שמובילים לתוצאה. והכי חשוב ללמוד מטעויות ולהמשיך הלאה.

דוגמא: אתמול בערב חזרנו הביתה בסביבות 21:00 אחרי חזרה של בוני במסגרת תיאטרון הילדים. כאשר ביקשתי ממנה להתארגן לשינה היא נשכבה על השטיח בסלון ואמרה שהיא עייפה מידי והיא הולכת לישון על השטיח. אמרתי לה שאם היא עייפה מידי בשעות האלה, היא לא תוכל ללכת לחזרות ולהשתתף בהצגה. הילדה קפצה על הרגליים והתארגנה. לא הייתי צריכה לכעוס ובטח לא להעניש.

בתור קיבוצניקית, היו לנו עונשים קולקטיבים. אני הייתי ילדה שכיבדה חוקים, אבל היו ילדים שתמיד הכניסו את כולם לצרות. אני לא זוכרת בדיוק איזה עונשים נתנו לנו, אבל מנעו מאיתנו דברים כייפים בגלל התנהגות לא מתאימה. זה לא אבד.

 

[alphadelta]

גבולות ברורים

ילדים אוהבים גבולות ברורים. וילדים אוהבים לבדוק אותם ( אני עייפה ואשן על השטיח...) זה לא נשמע לי קשוח כל עוד הכללים הגיוניים. ומתאימים לגיל. היה לילדי חבר כשהיו קטנים שמאד אהב לבוא אלינו. הוא תמיד אמר שזה כי הבית שלנו יפה יותר. ( גם כשעברנו בתים) אבל אני תמיד חשבתי שהוא פשוט נהנה אצלינו כי היה לו ברור. אצלם בבית , מתוך עיקרון הורי אין גבולות והילד לדעת ההורים יגדל כך להיות מבוגר מאושר. אבל הוא היה אומלל. ועם המון אתגרי התנהגות. הוא פשוט אהב לבוא אלינו כי ברור מה ציפיות ההתנהגות ומה הכללים. ( ההורים אגב, בשלב מאוחר יותר וכשנולדו עוד ילדים החלו לתת יותר גבולות וכללים בבית. )

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[rona73]

מסכימה שצריך לתת לילדים גבולות מאוד ברורים

אני פשוט לא אוהבת את המילה "עונש" אבל בהחלט יש תוצאות על מעשים.

אבל בהרבה מקרים היתי מאשימה את עצמי.לדוגמה.כשהיו קטנים ויצאנו לפארק בזמן שאני יודעת שהם עייפים ,כשהם עייפים מתחילים לעשות שטויות ולא ממש להקשיב לי.
אני מאשימה רק את עצמי שיצאתי איתם בשעות האלה.
עכשיו כשהם כבר גדולים,הם טועים לפעמים .לפי דעתי אפשר ללמוד מטעויות .בס"הכ יש בבית גבולות מאוד ברורים.

כן,זוכרת טוב מאוד כמה עונשים שקיבלתי!! וגם סיפרתי לילדים שלי וגם במקביל הזכרתי לאבא שלי.

היתי בכיתה ז' יום שישי מוכנה כמעט ללכת למסיבת יום הולדת של ילדה מהכיתה.
מדדתי חולצה של אמא שלי שרציתי לראות איך היא עלי.אבא שלי ראה אותי עם החולצה וישר אמר שאין מסיבה.עונש -לא ללכת למסיבה כי לבשתי חולצה של אמא שלי בלי רשות.

דברים כאלה בחיים לא עושה לילדים, פשוט אומרת ככה לא תלך ,תלבש משהו אחר!
היתי מסתירה המון דברים מההורים שלי,ולכן זה לא ממש אפקטיבי.

 

[ניריתסקוטלנד1]

חיבוק לילדה הקטנה שרק רצתה להיות יותר מגונדרת

למסיבת יום הולדת וקיבלה על זה עונש

 

[carlimi]

הבעיה

לדעתי לפי הסיפור הוא שאבא שלך חשב שלקחת משהו בלי רשות (לא שזה מצדיק את העונש הספציפי, אבל צריך לפעמים להסתכל על העובדות בצורה נכונה)
ולא עצם לבישת החולצה של אמא ...או שלא הבנתי נכון?
בכל מקרה, כולם ממשיכים לתת דוגמאות לא רלוונטיות לעצם הדיון, וממשיכות להתעלם - מה אתן עושות כשהילדים שלכם משקרים/מרביצים או מעשה רציני אחר (ולא, הכוונה לא מרביצים בגיל שנתיים), או שמא כמו שאני חוששת הילדים של כולן כאן מושלמים ומלאכים למופת?

 

[alphadelta]

שלי מאד מושלמים.

דווקא כי לפעמים הם לא מקשיבים אבל ברצינות אנחנו מאד משתדלים שהתוצאה תהיה ישירה למעשה. למשל: הם אמורים לסדר כל ערב את איזור שיעורי הבית, חדר המשחקים, חדרי השינה שלהם ואת המקלחת שלהם. הם ילדים בני 13 ו14 והיחידים שמשתמשים במרחבים האלה. אנחנו מנסים כל ערב לעשות משהו יחד בתור משפחה ( כמו משחק או צפיה משותפת בטלויזיה). אם לא סיימו חובות ושיעורי בית במיוחד כי הם מרחו את הזמן, אז לא נשאר זמן לזה. לשמחתי הם לא מרביצים. נתנו להם כלים אחרים לפתור בעיות.
הם אחראים להוריד את הכביסה המלוכלכת שלהם לחדר הכביסה. לא הורידו? אני לא מנג׳סת. פשוט אני לא מכבסת. נגמרו הבגדים? ככה הם למדו. גם אחריות וגם לעשות כביסה. שתי ציפורים במכה.
פשוט תוצאות ישירות.
שברו משהו? גם אם בטעות, אז עוזרים לתקן. אם בכוונה, אז על אחת כמה וכמה.

 

[carlimi]

מן הסתם

ילדים בני 13 ו 14 לא מרביצים. הילדים לי הרבה יותר צעירים, ולמרות שהם לא מרביצים, לעיתים רחוקות מתפלק. לא בכוונה.
אבל נניח לרגע, שאחד מהם שיקר,ככה בפרצוף במצח נחושה מה שנקרא, נגיד לגבי משהו בבית הספר. אז מה?
ודי, תפסיקו עם הדוגמאות הלא רלוונטיות. באמת, הן לא מוסיפות שום תוכן לדיון ...

 

[alphadelta]

כרלימי

את נשמעת מאד מתוסכלת. ובאמת שזו לא הייתה כוונתי. בקשר לשקרים - אנחנו מאד מנסים ליצור אוירה משפחתית נטולת מצבים שהם נאלצים להרגיש שיש צורך לשקר לנו. אם קשה להם לספר לנו משהו הם מוצאים דרך. מבקשים עזרה מהאח/ות, כותבים על דף , או מבקשים לדבר רק עם אחד מאיתנו. בקשר למכות- כן התפלקו להם כמה. אנחנו פשוט לא נתנו לזה מקום, וכן נתנו כלים אחרים. כך גם לגבי קללות. האם הם מציקים אחד לשני לפעמים? כן. אבל זה מסתיים בזה.
אגב, בני כמה ילדייך ( מצטערת, אבל אני לא זוכרת). ילדים בערך בגיל שנתיים שלוש אינם מבינים ממש מהו שקר. זה יותר ׳ הנה האמת שהייתי רוצה׳ דוגמא, בן השנתיים וחצי, בפה מלא עוגת שוקולד אומר: ״לא אני אכלתי את העוגה, זה אבא אכל״ תרגום : הייתי רוצה שזה יהיה מה שקרה. אבא היה זה שאכל את העוגה ואני לא מי שגורם לפרצוף המאוכזב שיש לך, אמא, עכשיו.
חשוב שהתשובה ההורית צריכה להיות בהתאם לגיל. בסביבות גיל ארבע הם מתחילים להבין יותר.

 

[carlimi]

את צודקת, אני בהחלט מתוסכלת

אבל לא מהילדים שלי.
מהפורום הזה.
אני כבר פעם שלישית שואלת שאלה מאוד פשוטה אבל לא מקבלת תשובה ברורה.
מקבלת הרבה דברים אחרים, חלקם קשורים וחלקם לא קשורים כלל.
אני שואלת על שקרים ומקבלת תשובות במתכונת:
"הילדים שלי לפעמים עובדים עלי" (אבל הם לא משקרים).
או "אם קשה להם לספר לנו משהו הם מוצאים דרך".
לא דברתי על קשיים. דברתי על שקר, כזה שנאמר. לא כזה שקשה לספר.
וברור שכולנו רוצים ליצור אווירה משפחתית בה הילדים לא צריכים לשקר. לא תמיד זה מצליח. ויתרה מזאת, למי שיש יותר מילד אחד, לא כל הילדים מגיבים בצורה דומה לאותה סיטואציה. למשל,את הגדולה שלי תפסתי משקרת מספר פעמים. את האמצעי - מעולם לא. מעולם.
כשאת כותבת "לא נתנו לזה מקום" למה את בדיוק מתכוונת? כי מה שזה אומר זה, שהיה לפחות מקרה אחד של ילד שהרביץ אבל זה לא חזר על עצמו כי לא נתתם לזה מקום. מצויין. אני רק מבקשת לדעת, ברשתוך, מזה בדיוק כולל ה"לא לתת מקום", כי גם אני לא נותנת לזה מקום, ואצלי התוצאה היא עונש, נניח להרחיק את הילד מהמקום בו אנחנו נמצאים. אפשר לקרוא לזה תוצאה לא נעימה של מעשה לא נעים, ואפשר לכנות את זה כעונש.
כן, גם אני משתדלת לתת כלים אחרים. זה בנוסף, לא במקום.
הילדים שלי שלושתם בבית ספר יסודי - קינדרגארדן, ב' וג'.
רוב הזמן הם חברים טובים, מסתדרים ומשחקים ביחד.
רוב הזמן הם סבבה לגמרי, ואני גאה בהם ואוהבת אותם אהבת נפש.
אני מדברת על מקרים של האחוז הקטן של הזמן, בהם מתפלק משהו - אם זה שקר/מכה/שפה לא נאותה (אגב, אף אחד מהילדים שלי למשל לא מקלל. אצלם מילים נוראיות מסתכמות ב STUPID' SHUP UP וכו'. והם לוקחים את זה מאוד קשה ונעלבים עד עמקי נשמתם).
אז מקווה שאולי הפעם יצאתי יותר ברורה ומובנת.
ואם לא,זה גם בסדר

 

[alphadelta]

שוב אני

שקר הרבה פעמים מגיע כי קשה להגיד משהו. בין אם זו מחמאה מזוייפת על תספורת. ובין אם זה ילד שקשה לו לספר שהוא הסתבך בבית הספר היום. כך שקושי לספר להורים כן יכול להוביל לשקרים. ולכן כתבתי על זה. לדעתי זה כן קשור. בקשר לילדי. בתי לא משקרת. כמו האמצעי שלך. ובני נמצא על הספקטרום האוטיסטי. ולכן שקרים אינם ממש ברזומה שלו.
אין מקום אצלינו בבית לקריאה בשמות גנאי. זה כלל. ואם אתה לא יכול להגיד משהו בונה אז אל תגיד. אפשר להגיד ״ אני כועס על...״ או ״אני מתוסכל״ או ״ קשה לי כשאת...״. אומרים ״ אני לא רוצה להיות איתך עכשיו״ אומרים ״נעלבתי״. אומרים ״ זה לא היה מעשה חכם״ אבל לא קוראים בשמות גנאי. נקודה. לא הורים. לא ילדים. פשוט לא. אז כשהם כועסים אחד על השני יש להם כלים להתמודד עם זה. פשוט לא אלימות מילולית , נפשית או פיזית. כמו שברור להם שמדברים רק עברית איתנו, כמו שברור להם שלא חוגגים פסחא וכן חוגגים פסח. כמו שברור להם מה מקובל בבית ספר ומה לא. כך ברור להם מה מקובל בבית ומה לא.
תזכרי, אנחנו האמהות באותו צד. כולנו רוצות אותו דבר. לגדל ילדים בריאים ומאושרים. אהובים ואוהבים. עם כלים להצליח בעולם.