מה בפינה עונשים

[carlimi]

ומה שהכי מדהים הוא

שמצטייר מכל השרשור /דיון הזה שאני והילדים שלי מפלצות.
חוץ מהעובדה שזה לא נכון, זה גם סתם לא נעים.

 

[alphadelta]

בטוח שזה לא נכון.

כרלימי , את לא מפלצת. את אמא, לשלושה ילדים צעירים. ולכולנו יש רגעים שאנחנו לא מה אחוז גאים בהם. אז אולי אני לא צועקת. אבל את המבט המאוכזב שהיה לי בעיניים כשהג׳וניורית הראתה לי את העוגה שאפתה וכל מה שראיתי היה הבלאגן במטבח, אלפי שעות תרפיה לא יוציאו מהראש. לא שלי ולא שלה. אז מה אם זה היה אחרי יום עמוס שבו גם ניקיתי את המטבח באופן יסודי. היא הייתה כל כך גאה בעצמה. ואני הייתי צריכה להיות אמא יותר מכילה. אבל טעיתי. והתנצלתי. יש דברים שיותר קלים לי כאם ויש דברים שלך. כמו כל דבר. לכל אחת ואחד מאיתנו יש איפה להשתפר. זה אחד הצדדים הנפלאים של החיים. מצטערת אם משהו שכתבתי גרם לך להרגיש לא טוב. זו לא הייתה הכוונה.

 

[rona73]

להפך

הילדים שלך כמו של כולם. קצת מזה וקצת מזה.(חיבוק וירטואלי). לדעתי לכולם יש את אותן הבעיות רק שלא מציינים,זה הכל.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לא נראה לי שזה מה שמצטייר בשירשור הזה.

את גם לקחת את השירשור למקום קצת אחר, התעסקות בנקודה מסויימת וזה בסדר גמור.

אני בטוחה שיש פה קוראים שלו כותבים, והיחס שלהם לעונש דומה לשלך אבל אנחנו לא שומעים אותם פה. גם כתבת שמדובר בהתנהגות שולית יחסית, ממש לא משתמע שאת מענישה את ילדך כל הזמן.

מטרת הפינה הזאת היא גם לעלות נושאים שאנחנו עוסקים בהם ביום יום. שירשור כזה מעלה את הנושא למודעות, אנחנו קוראים מה קורה אצל אחרים, איך אחרים נוהגים ומה הם חושבים על זה וזה נהדר בעיני.

 

[מיכצוקית]

קראתי חלקית

ואין לי כרגע פנאי נפשי להתעמק
אבל בגדול,
אני מגדלת בבית 3 בנות (11, 8, 6)
ולפעמים הן מפלצות קטנות,
וכן,
למרות שאני אוהבת אותן מאוד אין לי בעיה לכתוב את זה.
גם אני לא מחבבת את המילה עונש ובטח שלא משתמשת בה עם הבנות,
אבל בהחלט קורה שהבית שלי הופך לשדה קרב ואני צועקת ומפרידה.
&nbsp
אה, וגם שקרים יש פה לפעמים,
בדרכ אני משירה מבט ושואלת אם נראה לה שאפשר לסבן אותי...
&nbsp
עד כאן בנושא להפעם

 

[נחמנית]

נראה לי שאת היחידה שדברה על המציאות ולא על התיאוריה

הילדים שלי יותר קטנים (הגדול שלי בגיל של הקטן שלך). קטונתי ממה לעשות בהמשך הדרך. גם אצלנו צצים שקרים קטנים שמעגלים את המציאות. בעיניי חשובה הידיעה שהוא יודע שמותר להגיד לי ואני לא אכעס. חבל רק שלפעמים אני מתעצבנת וזה מוריד מהאמינות של - "אני לא אכעס".

ראיתי השבוע אצל חברה, שהיא גם פסיכולוגית ילדים במקרה, טבלת התנהגות לילד בן 6. במקום שיטת הסטיקרים וכל אלו, יש טבלה של 7 שלבים שבנויה על תימה שמעניינת אותו (נינג'גו). השלב העליון ביותר הוא להיות נינג'ה מאסטר. לא יודעת מה הנושאים שמעניינים כל ילד אבל אני משערת שאפשר להיות מדען חלל, רופא, כוכב קולנוע, רקדן או מה שזה לא יהיה. מתחילים באמצע. כל שלב בטבלה עם איור מתאים לשלב. הילד כל כך רוצה להיות נינג'ה מאסטר שבכלל לא צריך לזכות במתנה על התנהגות טובה. על הטבלה מהקרטון יש למטה אטב שמצביע איפה הוא נמצא. כל שבוע מתחילים באמצע. התנהגות טובה, מעלה למעלה, התנהגות לא ראויה מורידה למטה. היה מעניין ונחמד. הילד אפילו סיפר לי בלי לדעת שדיברנו על זה שהוא כבר כמעט נינג'ה מאסטר.

מצרפת שתי תמונות שמצאתי באינטרנט שימחישו על מה דיברתי. מעניין שאצל החברה הוסיפו אטב לכל בן בית כולל ההורים. אם הילד תופס את האמא משתמשת במילה לא נאותה, האטב שלה יורד למטה...

[URL]https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/3b/95/9e/3b959ef46865a2df7ebf724c575f2e77.jpg[/URL]

[URL]https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/f0/5a/28/f05a28b5db1b68c712dfe462d9dfe93b.jpg[/URL]

 

[ניריתסקוטלנד1]

זאת שיטה שמשתמשים בבית הספר אצלנו, רק יש פרס סימלי בסוף

אצלנו בבית אין לזה שום משמעות. אני לא מרגישה שאני צריכה להשתמש בדבר כזה. חוקי הבית ברורים לכולם, במידה והבת שלי מתעקשת וכד', כמה שזה לפעמים מעצבן, זה הדבר הכי טבעי בעולם וטוב שכך.
יתכן מאוד שזכיתי לכתוב את זה. כי ברור לי שלא כל הילדים מתנהגים ככה, ויש ילדים מאוד מאתגרים שאולי טבלה כזאת יכולה לעזור להם. כמו תמיד, צריך להתאים את האקט לילד/משפחה/סיטואציה המתאימים.

תודה על הרעיון

 

[נחמנית]

מצחיק שאני מגיבה כשכל הפורום כבר עבר לשרשורים אחרים

אבל אני חושבת שיש כאן כמה עניינים:
1. אני חושבת שהעובדה שיש יותר מילד אחד משנה דברים. הפער בין הילדים שלי גדול ויכולתי לראות איך האילוץ של להתחשב בעוד בן משפחה משנה את הדינמיקה של מנעד הרגשות של הבכור. בצורה שכמובן משפיעה על ההתנהגות שלו. בגדול את יכולה להיות יותר זמינה לבוני כי היא לא עומדת באילוץ של לחכות שתתפני אליה באותה צורה שצריך כשיש אחים. לדוגמא, אם הוא חולה, אבל צריך ללכת לאסוף את הקטן מהגן, הוא יצטרך להכנס לאוטו וזה מציב אותו בפני התמודדות חדשה - איך להביע את מורת הרוח, איך לוותר, איך להתפשר. סיטואציה של הורות לכמה ילדים משנה את הדינמיקה ואת הסיטואציות לטוב ולרע.
&nbsp
2. אני לא חושבת שזה נושא של לדעת את חוקי הבית. כשהבכור שלי היה קטן הוא היה הולך לארון מתחת לכיור ומנסה לפתוח אותו. אמרתי "לא". ותוך זמן קצר היה לו ברור שזה מחוץ לתחום. ככה לגבי כל דבר שהיה אסור - כל חפץ שלא מיועד למשחק או פעולה לא רצויה. הקטן הולך לארונות, פותח וסוגר, בודק איך הצירים עובדים (לא כמטאפורה - יושב ובודק את כל הנושא). אמרתי לא. קניתי מנעול ילדים. יושב ובודק את המנעול. למד איך להוריד אותו מהארון. מוריד, מחזיר, סוגר עם, פותח בלי, מחזיר חזרה. אני נגשת ואומרת לא. הוא עושה "נו נו נו" - הוא מכיר את חוקי הבית - הוא יודע שזה אסור - הוא חייב להבין איך זה עובד - הסקרנות גדולה ממנו. הציות לחוקי הבית תלוי בילד ולא רק בחינוך. יש לי חברה עשתה דוקטורט בחינוך לא שיוויוני בין ילדים. זה יכול לנבוע ממקום לא נכון (לצפות יותר מאחד, לקטלג באופן לא נכון) ויש גם את החוסר שיוויונית שהיא כורח המציאות מכך שאינטרקציה בין כל שני אנשים שונה מעצם היותם אנשים שונים.
&nbsp
מה שמביא אותי ל- 3 - הדבר הראשון שאמרתי הוא ששקר נובע בעיני מפחד להגיד את האמת וזו בעיני הבעיה האמיתית. מאיפה נובע הפחד הזה. הבכור שלי משקר כי הוא פרפקציוניסט וקשה לו לקבל מצבים שהוא לא היה במיטבו - לא כי אני מציבה לו את הרף אלא כי הוא מציב אותו לעצמו. לפעמים הוא חושב שהוא לא עמד ברף המצופה כשהוא דווקא היה תותח על - קשה לו לדבר על הדברים כחלק מסיטואציה זמנית מורכבת שאנחנו נמצאים בה כרגע. באמת באחת ההודעות האחרונות של קלרמי (עיוותתי לבטח את הכינוי) היא דיברה על המצב של הילדה - ההישגיות, המערכת שעות המורכבת, רמת הציפיות הסמויה ממנה. גם אם קלרמי כאמא בכלל לא מצפה ממנה להיות המצטיינת שהיא גם ככה אלא רק רוצה שיהיה לה טוב, קשה לילד לדעת את זה והרבה ילדים לא רוצים לאכזב. שקר יכול לנבוע מרצון שיחשבו שהכל בסדר. כמו שהרבה מאיתנו לא יגידו להורים על כל בעיה שיש כדי לא להדאיג אותם. זה לא משהו ששמור למבוגרים, גם ילדים מבינים את העולם כמערכת של מטרות, ציפיות ורצונות, ומנסים לחזות את העולם ולהבין אותו לפי התמונה שיש להם, שלפעמים יכולה להיות מעוותת.
&nbsp
בעיני הרבה פעמים ילדים משקרים/מרביצים/מתחצפים מתוך משהו אחר שקורה. השאלה מה זה ה"משהו" הזה. כלומר השאלה איך מתמודדים על הלמה במקום עם המה.

 

[carlimi]

תודה על המ שכתבת

גם מעניין וגם מסכימה

 

[נחמנית]

ובתור אמא לילדים מאוד שונים (כמו כל אמא ליותר מילד אחד). הילדים שלי לא מושלמים, וזכיתי. אני קוראת אותך - את מודעת לקשיים שלהם, וגם את זכית.
&nbsp
אני מחכה לרגע של ערנות וסבלנות. שמעתי השבוע סטודנט חרש מדבר על התפיסת שפה שלו (במסגרת קורס אקדמי). הוא אמר כמה דברים על הבחירות של ההורים שלו, מערכת החינוך, הצורה שהוא תופס את ההחלטות שלהם. אין ספק שהוא בוגר באופן יוצא דופן לאמריקאי בן 20. היו לו כמה אמירות מעניינות מאוד שגרמו לי להזיל דמעה במחשבה על ההורות שלי ועל עצמי בתור ילדה. וזה איכשהו מתקשר לי ל-זכית. הילדים שלך נשמעים מדהימים, כל ילד מושלם בדרכו שלו.

 

[carlimi]

אין לי ספק שזכיתי!
ולא רק בהקשר של הילדים שלי.
גם בן זוג.
גם עבודה.
המקום בו אנחנו חיים.
מעניין מאוד, ההורות שלנו בעקבות מחשבות על הבחירות של ההורים שלנו ...
חשבתי על זה המון, ועדיין. כמה מהבחירות שלי כאמא נעשו בעקבות המחשבות האלה, מתוך מחשבה שהייתי רוצה שהילדות שלהם תראה קצת אחרת ...

 

[ניריתסקוטלנד1]

לגבי ההתיחסות שלך לדברים שלי,

אין לי ספק שזה תלוי ילד. יש ילדים שכמה שיהיה ברור זה עדין יהיה קשה. אני בהחלט זכיתי בילדה מדהימה, ואני מודעת לזה ומודה על כך יום יום