sinderella4
New member
מה דעתו
של הפורום הנכבד על 'תנ"ך עכשיו' של מאיר שלו?
של הפורום הנכבד על 'תנ"ך עכשיו' של מאיר שלו?
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מה דעתו
- פותח הנושא sinderella4
- פורסם בתאריך
אומר את דעתי
אקדים ואציין שקראתי את תנ"ך עכשיו לפני הרבה שנים ומאוד נהניתי, אך אינני זוכר מזה הרבה, ואולי אחזור אליו בקרוב.. ועכשיו ברשותך סיפור מפורום אחר: אני פעיל בפורום מוזיקה עברית (347 ךמעוניינים) יחד עם עוד כמה מפוקדי פורום נכבד זה. אחת לכמה זמן קמה שם זעקה בשל חידוש של שיר זה או אחר בידי מבצע עכשווי (נניח- "פרחים בקנה" בסגנון היפ-הופ), מכיוון שהרוב שם מכורים ורגילים לגרסאות המקוריות על הטוב והרע שבהם. אני מוצא משהו טוב בכל החידושים האלה (למרות שגם אני מעדיף את המקור) מכיוון שדרכם בני הנוער מכירים את המיטב של הזמר העברי. חלקם יסתפקו בחידוש, וחלקם יכירו דרכו את המקור וילמדו להעריך ולאהוב אותו כמו הקשישים.. והנמשל: מאיר שלו מגיש את סיפורי התנ"ך בצורה משעשעת, מוסיף קורט אקטואליה, ולא שוכח לעקוץ את הממסד הדתי.. לא כולם אוהבים את הגישה הזו ובעיקר אם העקיצה מכוונת אליהם, אבל בכל זאת: אנשים שלא פתחו תנ"ך מאז התיכון, פתאום חוזרים אליו, וחלקם ימשיכו ויחפשו קצת יותר מבידור קליל. השנה מאיר שלו נותן סדרת הרצאות בבית אבא חושי שבחיפה, וכל ההרצאות מלאות עד אפס מקום בקהל שבא לשמוע תנ"ך! לא סטנד-אפ רדוד עם בדיחות עדתיות אלא דברים מחכימים על ספר הספרים. זה לא משמח? אותי כן! הערה- לא נשארו כרטיסים.. זאת ועוד- הפזמונאים מצטטים את התנ"ך, עידן רייכל הלחין פסוקים משיר השירים.. התנ"ך חי ובועט!
אקדים ואציין שקראתי את תנ"ך עכשיו לפני הרבה שנים ומאוד נהניתי, אך אינני זוכר מזה הרבה, ואולי אחזור אליו בקרוב.. ועכשיו ברשותך סיפור מפורום אחר: אני פעיל בפורום מוזיקה עברית (347 ךמעוניינים) יחד עם עוד כמה מפוקדי פורום נכבד זה. אחת לכמה זמן קמה שם זעקה בשל חידוש של שיר זה או אחר בידי מבצע עכשווי (נניח- "פרחים בקנה" בסגנון היפ-הופ), מכיוון שהרוב שם מכורים ורגילים לגרסאות המקוריות על הטוב והרע שבהם. אני מוצא משהו טוב בכל החידושים האלה (למרות שגם אני מעדיף את המקור) מכיוון שדרכם בני הנוער מכירים את המיטב של הזמר העברי. חלקם יסתפקו בחידוש, וחלקם יכירו דרכו את המקור וילמדו להעריך ולאהוב אותו כמו הקשישים.. והנמשל: מאיר שלו מגיש את סיפורי התנ"ך בצורה משעשעת, מוסיף קורט אקטואליה, ולא שוכח לעקוץ את הממסד הדתי.. לא כולם אוהבים את הגישה הזו ובעיקר אם העקיצה מכוונת אליהם, אבל בכל זאת: אנשים שלא פתחו תנ"ך מאז התיכון, פתאום חוזרים אליו, וחלקם ימשיכו ויחפשו קצת יותר מבידור קליל. השנה מאיר שלו נותן סדרת הרצאות בבית אבא חושי שבחיפה, וכל ההרצאות מלאות עד אפס מקום בקהל שבא לשמוע תנ"ך! לא סטנד-אפ רדוד עם בדיחות עדתיות אלא דברים מחכימים על ספר הספרים. זה לא משמח? אותי כן! הערה- לא נשארו כרטיסים.. זאת ועוד- הפזמונאים מצטטים את התנ"ך, עידן רייכל הלחין פסוקים משיר השירים.. התנ"ך חי ובועט!
sinderella4
New member
כן,
אני יודעת שלא נשארו כרטיסים: ניסיתי לשתיים מההרצאות.. בספר מופגנת בקיאות בפרטי פרטים, כולל הקשרים בין סיטואציות. בתור מי שלא מכירה הרבה מהסיפורים התנכ"יים, תהיתי: האם אכן מדובר בבקיאות מופלגת, או שיש מידי פעם איזשהו עיגול פינות לטובת 'פופוליזציה' (שאכן מגדילה את קהל המעיינים בתנ"ך..)?
אני יודעת שלא נשארו כרטיסים: ניסיתי לשתיים מההרצאות.. בספר מופגנת בקיאות בפרטי פרטים, כולל הקשרים בין סיטואציות. בתור מי שלא מכירה הרבה מהסיפורים התנכ"יים, תהיתי: האם אכן מדובר בבקיאות מופלגת, או שיש מידי פעם איזשהו עיגול פינות לטובת 'פופוליזציה' (שאכן מגדילה את קהל המעיינים בתנ"ך..)?
מאיר שלו, תנ"ך עכשיו
הטיב גרי רשף לתאר את הספר. מאיר שלו נכן בבקיאות מפליגה בתנ"ך ובמקורות חזליים, ובכושר ניתוח מעמיק. אם כי, אינו מיחס לתנך ערך דתי, ונוטה להדגיש יתר על המידה (לטעמי את חולשותיהם של הדמויות אותן הוא מבקר. בחלק מהמקרים אני חלוק לחלוטין על דעתו, ראה מקרא שר הצבא יואב בן צרויה , ששלו קושר לו את כל כתרי התשבחות של מצביא דגול ונאמן נאמנות ללא סייג. לצורך כך שלו מעגל פינות בכתובים ומעוות (לדעתי) פשט של כתובים פשוטים, על מנת להתאימם לקו בו הוא נוקט. דוגמא קטנה: דוד אומר "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי: יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ".(שמואל ב' ל'ג, ל'ט) שלו עושה מטעמים מדברי דוד ולועג על התממותו של דוד, בריון ורוצח לשיטתו, ואינו מקבל את האפשרות שיואב הוא אכן איש צבא נוקשה שבוחר בהרג כשיטה לפתרון בעיות. גם הלעג שהוא מתייחס בו לשרה מקומם, כך גם כינויי העלבון בהם הוא מוצא לנכון לכנותה. אין לשלו כל דרך ארץ כלפי מי שנחשבים אבות וגדולי האומה, וכשהוא מוצא לנכון למתוח ביקורת, הוא עושה זאת בלעג, בכינויים מעליבים, כאילו יש לסגור חשבון בין תגרים בשוק. ישנם לעומת זאת ניתוחים ותיאורים יפים להפליא, ואני רווה נחת לקראם, ואף הפניתי בזמנו את חברי הפורום, למשל לניתוחו את משל האטד של יותם. לענ"ד, מי שיכול לקחת את הספר, לאכול תוכו ולזרוק קליפתו, מומלץ לקראו.
הטיב גרי רשף לתאר את הספר. מאיר שלו נכן בבקיאות מפליגה בתנ"ך ובמקורות חזליים, ובכושר ניתוח מעמיק. אם כי, אינו מיחס לתנך ערך דתי, ונוטה להדגיש יתר על המידה (לטעמי את חולשותיהם של הדמויות אותן הוא מבקר. בחלק מהמקרים אני חלוק לחלוטין על דעתו, ראה מקרא שר הצבא יואב בן צרויה , ששלו קושר לו את כל כתרי התשבחות של מצביא דגול ונאמן נאמנות ללא סייג. לצורך כך שלו מעגל פינות בכתובים ומעוות (לדעתי) פשט של כתובים פשוטים, על מנת להתאימם לקו בו הוא נוקט. דוגמא קטנה: דוד אומר "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי: יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ".(שמואל ב' ל'ג, ל'ט) שלו עושה מטעמים מדברי דוד ולועג על התממותו של דוד, בריון ורוצח לשיטתו, ואינו מקבל את האפשרות שיואב הוא אכן איש צבא נוקשה שבוחר בהרג כשיטה לפתרון בעיות. גם הלעג שהוא מתייחס בו לשרה מקומם, כך גם כינויי העלבון בהם הוא מוצא לנכון לכנותה. אין לשלו כל דרך ארץ כלפי מי שנחשבים אבות וגדולי האומה, וכשהוא מוצא לנכון למתוח ביקורת, הוא עושה זאת בלעג, בכינויים מעליבים, כאילו יש לסגור חשבון בין תגרים בשוק. ישנם לעומת זאת ניתוחים ותיאורים יפים להפליא, ואני רווה נחת לקראם, ואף הפניתי בזמנו את חברי הפורום, למשל לניתוחו את משל האטד של יותם. לענ"ד, מי שיכול לקחת את הספר, לאכול תוכו ולזרוק קליפתו, מומלץ לקראו.
מאיר שלו, תנ"ך עכשיו 2
תוספת קטנה לדברי הקודמים: להשקפתי, כותב צריך לגלות אחריות על דבריו. כיוון ששלו יודע שרבים מקוראיו אינם בקיאים בתנך, חבל הוא שהחשפותם אליו תבא מגישה מותטית לכיוון דעותיו של המחבר. כותב מנוסה כמאיר שלו יכול על נקלה להוביל את הקורא למסקנות ששלו רוצה להציג, ולהציגן כעובדות מוכחות. הדרך הפשוטה לעשות זאת היא באמצעות בנייה של טיעון לוגי, המבוסס על עובדות השערות ודעות בעירבוביה. כותב זהיר או כותב מדעי צריך לציין בכל שלב בטיעון מה העובדות הידועות, מה בטיעון הוא השערה, ו מה מהטיעון הי דעת המחבר, ובסוף לטיעון להציג את מסקנותיו, ולציין בכינות על מה נשענות בעיקר המסקנות – על העובדות, על השערות או על דעות. שלו עושה שימוש מתוחכם, ולדעתי ביודעין ובמתכוון בעירבוב החומר. הקורא שאינו מכיר את החומר על בוריו, ישתכנע על נקלה מהשטף הקולח, ולא ישכיל למצא בו את נקודות התורפה. הקורא המעוניין יקרא נא בעיון את הצגתו של סיפור נבל הכרמלי בידי שלו. הסיפור מוצג כקנוניה בין אביגיל אשת נבל לדוד, בה אביגיל מבטיחה לדוד לרצוח את נבל, ואף מבצעת זאת ע"י הרעלתו, תוך שהיא מסכמת עם דוד להינשא לו בתמורה. יכול הקורא לקבל את ההשערה, אבל עליו להבין שבין תאור זה לבין הכתוב בתנך קיים מרחק רב, ותאורית קונספירציה זו אינה הפירוש האינטואטיבי הראשון שהקורא המעמיק יחשוב עליו.
תוספת קטנה לדברי הקודמים: להשקפתי, כותב צריך לגלות אחריות על דבריו. כיוון ששלו יודע שרבים מקוראיו אינם בקיאים בתנך, חבל הוא שהחשפותם אליו תבא מגישה מותטית לכיוון דעותיו של המחבר. כותב מנוסה כמאיר שלו יכול על נקלה להוביל את הקורא למסקנות ששלו רוצה להציג, ולהציגן כעובדות מוכחות. הדרך הפשוטה לעשות זאת היא באמצעות בנייה של טיעון לוגי, המבוסס על עובדות השערות ודעות בעירבוביה. כותב זהיר או כותב מדעי צריך לציין בכל שלב בטיעון מה העובדות הידועות, מה בטיעון הוא השערה, ו מה מהטיעון הי דעת המחבר, ובסוף לטיעון להציג את מסקנותיו, ולציין בכינות על מה נשענות בעיקר המסקנות – על העובדות, על השערות או על דעות. שלו עושה שימוש מתוחכם, ולדעתי ביודעין ובמתכוון בעירבוב החומר. הקורא שאינו מכיר את החומר על בוריו, ישתכנע על נקלה מהשטף הקולח, ולא ישכיל למצא בו את נקודות התורפה. הקורא המעוניין יקרא נא בעיון את הצגתו של סיפור נבל הכרמלי בידי שלו. הסיפור מוצג כקנוניה בין אביגיל אשת נבל לדוד, בה אביגיל מבטיחה לדוד לרצוח את נבל, ואף מבצעת זאת ע"י הרעלתו, תוך שהיא מסכמת עם דוד להינשא לו בתמורה. יכול הקורא לקבל את ההשערה, אבל עליו להבין שבין תאור זה לבין הכתוב בתנך קיים מרחק רב, ותאורית קונספירציה זו אינה הפירוש האינטואטיבי הראשון שהקורא המעמיק יחשוב עליו.
כל מלה מלמיליאן!
בזמנו כתבתי כאן כמה קל לעוות את דמותו של מנוח ולהפוך אותו לטפש, בלתי מנומס, חשדן מעל לטעם הטוב ומה לא, ואילו אשתו מוצגת כחכמה, יראת ה' כי רק אליה נגלה המלאך. תמיד הפסיבי "נראה" לעין הגלויה כחלש, ואילו הפעלתן/נית כגבורי הפרק, ולרוב זה הפוך, וגם מכוון לכך, אך כאן יש להפעיל גם ראיה יותר מעמיקה ושאינה גלויה. מה לא נכתב על 2 המרגלים ששהו אצל רחב- שהם מוגי לב, מסתתרים, לא עשו כלום ממה שנדרשו לבצע וכו'. אפשר בקלות לעוות ולבלבל כל קורא תמים או שאינו בקיא.
בזמנו כתבתי כאן כמה קל לעוות את דמותו של מנוח ולהפוך אותו לטפש, בלתי מנומס, חשדן מעל לטעם הטוב ומה לא, ואילו אשתו מוצגת כחכמה, יראת ה' כי רק אליה נגלה המלאך. תמיד הפסיבי "נראה" לעין הגלויה כחלש, ואילו הפעלתן/נית כגבורי הפרק, ולרוב זה הפוך, וגם מכוון לכך, אך כאן יש להפעיל גם ראיה יותר מעמיקה ושאינה גלויה. מה לא נכתב על 2 המרגלים ששהו אצל רחב- שהם מוגי לב, מסתתרים, לא עשו כלום ממה שנדרשו לבצע וכו'. אפשר בקלות לעוות ולבלבל כל קורא תמים או שאינו בקיא.
המספר התנ"כי טרח להציג את מנוח
כפי שהוצג הוא זה שאמר "מות נמות כי אלהים ראינו" אבל אשתו היתה חכמה מספיק לענות לו "לא חפץ אלהים להמיתנו..." הלא הובטח להם בן, היא הבינה שעם הבטחה כזאת אין רצון להמיתם , מה שלא הבין מנוח קודם לכן. לענין המרגלים, נראה שהספור התנ"כי מסתפק בדווח בן שני פסוקים (יהושע פרק ב') כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם. כד וַיֹּאמְרוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ; וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ. {ס} די בזה שאמרו ליהושע וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ.
כפי שהוצג הוא זה שאמר "מות נמות כי אלהים ראינו" אבל אשתו היתה חכמה מספיק לענות לו "לא חפץ אלהים להמיתנו..." הלא הובטח להם בן, היא הבינה שעם הבטחה כזאת אין רצון להמיתם , מה שלא הבין מנוח קודם לכן. לענין המרגלים, נראה שהספור התנ"כי מסתפק בדווח בן שני פסוקים (יהושע פרק ב') כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם. כד וַיֹּאמְרוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ; וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ. {ס} די בזה שאמרו ליהושע וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ.
המספר התנכ"י לא אומר כלום על
חכמתו או טפשותו של מנוח.זוהי פרשנות שלנו אם נרצה. יראת השם אינה דומה במשמעותה ליראה מבני אדם. לא זו בלבד שאינה שלילית אלא מוצגת כמעלה גדולה ונזכרת בתנ"ך בהקשר להתגלויות של האל או מלאכיו עם אישים שונים. בענין המרגלים - חשיבותם אכן נמדדת בפסוק שציינת אלא שרבים רואים זאת אחרת.
חכמתו או טפשותו של מנוח.זוהי פרשנות שלנו אם נרצה. יראת השם אינה דומה במשמעותה ליראה מבני אדם. לא זו בלבד שאינה שלילית אלא מוצגת כמעלה גדולה ונזכרת בתנ"ך בהקשר להתגלויות של האל או מלאכיו עם אישים שונים. בענין המרגלים - חשיבותם אכן נמדדת בפסוק שציינת אלא שרבים רואים זאת אחרת.
אגב מרגלים. שימו לב להבדל בין המרגל
ים ששלח משה. לבין המרגלים ששלח יהושוע. משה שלח 12 נשיאים, . כלומר מנהיגים או אם תרצו פוליטיקאים. היציאה לדרך התבצעה ככל הנראה בריש גלי, ושמותיהם פורסמו ונכתבו בצורה מפורטת. מדובר במשלחת נכבדה. הם שבו מהשליחות, ודיווחו מיד לכל העם. לכל אנשי שבטיהם. יהושוע לעומת זאת פועל באופן חשאי. שולח שני מרגלים,עלומים, אין את שמותיהם בתנ"ך, ממש אנשי מודיעין. וכשהם שבים הם מדווחים ישירות לו. הם ביצעו את המשימה בחשאי, על הצד הטוב ביותר, ואינם זקוקים "לכיבודים" מצד "התקשורת" ממש אנשי מודעין למופת. כל הזכויות שמורות
ים ששלח משה. לבין המרגלים ששלח יהושוע. משה שלח 12 נשיאים, . כלומר מנהיגים או אם תרצו פוליטיקאים. היציאה לדרך התבצעה ככל הנראה בריש גלי, ושמותיהם פורסמו ונכתבו בצורה מפורטת. מדובר במשלחת נכבדה. הם שבו מהשליחות, ודיווחו מיד לכל העם. לכל אנשי שבטיהם. יהושוע לעומת זאת פועל באופן חשאי. שולח שני מרגלים,עלומים, אין את שמותיהם בתנ"ך, ממש אנשי מודיעין. וכשהם שבים הם מדווחים ישירות לו. הם ביצעו את המשימה בחשאי, על הצד הטוב ביותר, ואינם זקוקים "לכיבודים" מצד "התקשורת" ממש אנשי מודעין למופת. כל הזכויות שמורות
הספר של מאיר שלו לא נועד
ואינו מתכוון להיות ספר מחקרי או ספר לעידוד האמונה. זוהי הסתכלותו האישית על התנך ויבורך על כך שיש בו את הכח והכשרון לכתוב ולהפיץ את דבריו. דעותיו על גיבורי הספר ועל הסיפורים אינן פחות לגיטימיות מאלו של רש"י או חז"ל או קאסוטו, אדרבא, הן מעניינות יותר ומרתקות יותר. אני גם אוהב את הספרים של אפרים סידון על התנך המלאים בהומור ותובנה מעמיקה. לכל אחד נתנת הזכות למצא פנים חדשות במקרא.
ואינו מתכוון להיות ספר מחקרי או ספר לעידוד האמונה. זוהי הסתכלותו האישית על התנך ויבורך על כך שיש בו את הכח והכשרון לכתוב ולהפיץ את דבריו. דעותיו על גיבורי הספר ועל הסיפורים אינן פחות לגיטימיות מאלו של רש"י או חז"ל או קאסוטו, אדרבא, הן מעניינות יותר ומרתקות יותר. אני גם אוהב את הספרים של אפרים סידון על התנך המלאים בהומור ותובנה מעמיקה. לכל אחד נתנת הזכות למצא פנים חדשות במקרא.
חופש ביטוי...
לעמיש שלום. דבריך נאמרים בשם חופש הביטוי, וזה טיעון שאיני מקבל, משום שהוא טיעון צבוע. אין אני מאשים חלילה אותך אישית בצביעות, אלא את הטענה הכללית שכל אחד יכול להתבטא ככל העולה על רוחו בשם חופש הביטוי. תאר לך שהיה גוף שמפרסם קריאה לרצוח את ראש הממשלה, או לחילופין מפרסם חומר פורנוגרפי או פדופילי בשלטי חוצות. נראה לי שאתה ומאיר שליו היתם יוצאים בראש קריאה נגדית , לאסור את המנוולים מאחורי סורג ובריח ולתת להם אך לחם צר ומים לחץ. כי זה הסתה, כי זה פוגע בנפש הנוער, כי זה משפיע לרעה על אזרחים, כי זה פוגע ברגשות. אחרי שהבהרתי נקודה זו, ונראה לי שלא תחלוק על דעתי, מוסכם עלינו כי צריכה להיות צנזורה, והמחלוקת בינינו מי ראוי להיות צנזור, ומה מידת הצנזורה הראויה. על כך אשיב, את מה שכתבתי בתחילת השירשור, כי בראש ובראשונה כל אחד צריך להיות זהיר במה שהוא מפרסם ולחשוב במי הוא עשוי לפגוע, או איזו השפעה תהיה לדבריו. לי ברור כי מאיר שלו ישמח על כל קורא נלהב שיאמץ את גישתו המזלזלת ומתנשאת מעל כל הקדוש, כל מה שלשיטטו הוא תוצר של מימסד דתי מושחת. אין לי ספק כי שלו הוא מהמעריכים את המסורת כבסיס תרבותינו, ואת זה הוא מכבד. אך לדעתי ברור לו כי הקוראים שאינם מסוגלים לדקויות, יסתפקו בביטויי העלבון שהוא מטיח בשרה, בנחמיה, ובתשובת הא-ל לאיוב. נראה לי גם כי ברור לו כי לא כל הקוראים ירוצו לקרא בעיון את הטקסט הרלוונטי בתנ"ך, כדי לראות הכצעקתה. כאן הייתי מצפה ממנו ליותר אחריות, ליותר זהירות. אך כאמור, זו רק דעתי.
לעמיש שלום. דבריך נאמרים בשם חופש הביטוי, וזה טיעון שאיני מקבל, משום שהוא טיעון צבוע. אין אני מאשים חלילה אותך אישית בצביעות, אלא את הטענה הכללית שכל אחד יכול להתבטא ככל העולה על רוחו בשם חופש הביטוי. תאר לך שהיה גוף שמפרסם קריאה לרצוח את ראש הממשלה, או לחילופין מפרסם חומר פורנוגרפי או פדופילי בשלטי חוצות. נראה לי שאתה ומאיר שליו היתם יוצאים בראש קריאה נגדית , לאסור את המנוולים מאחורי סורג ובריח ולתת להם אך לחם צר ומים לחץ. כי זה הסתה, כי זה פוגע בנפש הנוער, כי זה משפיע לרעה על אזרחים, כי זה פוגע ברגשות. אחרי שהבהרתי נקודה זו, ונראה לי שלא תחלוק על דעתי, מוסכם עלינו כי צריכה להיות צנזורה, והמחלוקת בינינו מי ראוי להיות צנזור, ומה מידת הצנזורה הראויה. על כך אשיב, את מה שכתבתי בתחילת השירשור, כי בראש ובראשונה כל אחד צריך להיות זהיר במה שהוא מפרסם ולחשוב במי הוא עשוי לפגוע, או איזו השפעה תהיה לדבריו. לי ברור כי מאיר שלו ישמח על כל קורא נלהב שיאמץ את גישתו המזלזלת ומתנשאת מעל כל הקדוש, כל מה שלשיטטו הוא תוצר של מימסד דתי מושחת. אין לי ספק כי שלו הוא מהמעריכים את המסורת כבסיס תרבותינו, ואת זה הוא מכבד. אך לדעתי ברור לו כי הקוראים שאינם מסוגלים לדקויות, יסתפקו בביטויי העלבון שהוא מטיח בשרה, בנחמיה, ובתשובת הא-ל לאיוב. נראה לי גם כי ברור לו כי לא כל הקוראים ירוצו לקרא בעיון את הטקסט הרלוונטי בתנ"ך, כדי לראות הכצעקתה. כאן הייתי מצפה ממנו ליותר אחריות, ליותר זהירות. אך כאמור, זו רק דעתי.
חוששני יוסי כי לא ירדת לסוף דעתי
לא מדובר כאן בחופש הביטוי, כלל וכלל לא. נושא חופש הביטוי הוא מורכב מאד ואני מסכים לעיקרי דבריך בנושא. הדבר עליו דברתי ושאליו התכוונתי הוא כי התנך שייך לכולנו ואין כל חובה להסתכל עליו רק מנקודת השקפה אמונית. ההתיחסות לתנך וליסודות התרבות היהודית יכולה לקבל ביטוי, ואף צריכה לקבל ביטוי, מכל נקודת השקפה תרבותית אחרת. ההעדפה לדרכי הפרשנות וההסתכלות המסורתית היא עניין של בחירה אבל אינה חובה, לא מקובל עלי כי פרשנות או התייחסות לא מסורתית תחשב כפגיעה או כעלבון. אני בהחלט סבור כי יש לכבד אנשים על אמונתם אבל לא מסכים לכך כי מי שמסתכל ובוחן את הדברים מנקודת מוצא חילונית פוגע במאמינים. הפרשנות המסורתית ממלאת את הפערים בטכסט בדרכים משלה ויש מקום רב גם לפרשנות שתוכל לקרא לה חילונית. לעניין ההשפעה על הקורא - אם אף אדם אחד מתוך אלף קוראים חזר אל התנך בכדי לבדוק - דיינו. ובדיוק כשם שהקורא החילוני עלול שלא לבדוק את הטכסט, אני מבטיח לך שגם קורא מסורתי לא ממהר לבדוק אחר כל מני פרשנים ודרשנים, שאף הם מצטיינים בהוצאת דברים מהקשרם והפלגות למחוזות חדשים על כל פסוק או צירוף מילים. ועל כן, גם אם מישהו מוצא בטכסט סיבה ללגלג על מי מגיבורי התנך, או לאהוב מישהו שאינו חביב על המסורת, וכל עוד הוא מסוגל לעשות זאת בתבונה ובשנינות, יש לברך על כך. ובכל מקרה, כדאי לקרא בתנך, בכל קריאה יש משהו חדש וגם לאחר אלף פגישות עם הטכסט מגלים בו פנים חדשות.
לא מדובר כאן בחופש הביטוי, כלל וכלל לא. נושא חופש הביטוי הוא מורכב מאד ואני מסכים לעיקרי דבריך בנושא. הדבר עליו דברתי ושאליו התכוונתי הוא כי התנך שייך לכולנו ואין כל חובה להסתכל עליו רק מנקודת השקפה אמונית. ההתיחסות לתנך וליסודות התרבות היהודית יכולה לקבל ביטוי, ואף צריכה לקבל ביטוי, מכל נקודת השקפה תרבותית אחרת. ההעדפה לדרכי הפרשנות וההסתכלות המסורתית היא עניין של בחירה אבל אינה חובה, לא מקובל עלי כי פרשנות או התייחסות לא מסורתית תחשב כפגיעה או כעלבון. אני בהחלט סבור כי יש לכבד אנשים על אמונתם אבל לא מסכים לכך כי מי שמסתכל ובוחן את הדברים מנקודת מוצא חילונית פוגע במאמינים. הפרשנות המסורתית ממלאת את הפערים בטכסט בדרכים משלה ויש מקום רב גם לפרשנות שתוכל לקרא לה חילונית. לעניין ההשפעה על הקורא - אם אף אדם אחד מתוך אלף קוראים חזר אל התנך בכדי לבדוק - דיינו. ובדיוק כשם שהקורא החילוני עלול שלא לבדוק את הטכסט, אני מבטיח לך שגם קורא מסורתי לא ממהר לבדוק אחר כל מני פרשנים ודרשנים, שאף הם מצטיינים בהוצאת דברים מהקשרם והפלגות למחוזות חדשים על כל פסוק או צירוף מילים. ועל כן, גם אם מישהו מוצא בטכסט סיבה ללגלג על מי מגיבורי התנך, או לאהוב מישהו שאינו חביב על המסורת, וכל עוד הוא מסוגל לעשות זאת בתבונה ובשנינות, יש לברך על כך. ובכל מקרה, כדאי לקרא בתנך, בכל קריאה יש משהו חדש וגם לאחר אלף פגישות עם הטכסט מגלים בו פנים חדשות.
המחלוקת היא אחרת...
השאלה אינה האם מותר ללגלג על גיבור תנ"כי לגופו של ענין, אלא האם מותר ללגלג על גיבורי התנ"ך כשיטה כדי להציג את התנ"ך כמגוחך. בקיצור, האם מותר ללגלג על גיבור תנ"כי רק משום שהוא חלק מהתנ"ך. בלי להכיר את הספר של מאיר שלו לגופו, אני מניח שזו כוונתו משום שמאחורי הספר עומדת אידיאולוגיה של מלחמת תרבות נגד הדת והעולם הדתי.
השאלה אינה האם מותר ללגלג על גיבור תנ"כי לגופו של ענין, אלא האם מותר ללגלג על גיבורי התנ"ך כשיטה כדי להציג את התנ"ך כמגוחך. בקיצור, האם מותר ללגלג על גיבור תנ"כי רק משום שהוא חלק מהתנ"ך. בלי להכיר את הספר של מאיר שלו לגופו, אני מניח שזו כוונתו משום שמאחורי הספר עומדת אידיאולוגיה של מלחמת תרבות נגד הדת והעולם הדתי.
שאלה לי אליך, עמיש
כשאתה אומר התנך שייך לכולנו, האם אתה חולק על כך שהוא ספר דתי? באם אינך חולק על כך - מה הטעם לסלף את כוונתו הדתית ולהחליפה בפרשנות "חילונית" ותהא המשעשעת והשנונה ביותר? אם לדעתך אינו דתי אלא בסיס תרבותי גרידא - נוכל אולי להתווכח על כך, כי לדעתי פרשנות וכתיבה חילונית מחטיאים את המטרה שלשמה לוקטו ונערכו כתבי הקודש.
כשאתה אומר התנך שייך לכולנו, האם אתה חולק על כך שהוא ספר דתי? באם אינך חולק על כך - מה הטעם לסלף את כוונתו הדתית ולהחליפה בפרשנות "חילונית" ותהא המשעשעת והשנונה ביותר? אם לדעתך אינו דתי אלא בסיס תרבותי גרידא - נוכל אולי להתווכח על כך, כי לדעתי פרשנות וכתיבה חילונית מחטיאים את המטרה שלשמה לוקטו ונערכו כתבי הקודש.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.