חושבת על זה הרבה
מהפן האנתרופולוגי - הרי זה מאפיין של חברה פטריליניארית, חברה שבה המשפחה זה הגברים שבה, והנשים הן רק זמנית חלק מהמשפחה, כי בעתיד תהיה להן משפחה חדשה - של הבעל החדש שלהן.
מהפן הסוציולוגי - אין אשכנזי משם המשפחה שלי ואי אפשר להתעלם מכך שבחברה הישראלית זה פותח בפניי דלתות. במיוחד עם העור השזוף שלי.
מהפן האישי - אבל אני זה כזה השם משפחה שלי. יש אנשים בעולם שלא מכירים אותי בשמי הפרטי. איך לכל מקום שאני הולכת למרות שאני מציגה את עצמי בתור מיכל לא עוברת תקופה וישר מכנים אותי באמצעות שם המשפחה על שלל הטיותיו. איך אנשים מתקשים איתו ואז מבטאים אותו במן לעג והשתאות נעימה כזאת, קשה להסביר. עברתי דיאלוג ארוך עם השם הזה, כמה צחקו עלי בילדות בגללו, כמה הוא חלק ממני היום. לוותר עליו? ועוד בגלל בחור? כמו כל בחורה שנמצאת בקשר מספיק ארוך, אני מהרהרת על עצמי בזהות החדשה. מיכל כזאת או מיכל אחרת, נשמע כ"כ סתמי. כ"כ לא אני.
מצד שני, השם משפחה שלי מתחיל בק'. אם אמשיך בקריירה אקדמית זו בעיה (למרות שבקצב הזה לא נראה לי שזה יקרה)