אוי, נו
הספירות הן תכונות האלוהות בעולמנו (שלא לומר תכונות אופי) ואינן, לא תארי האל ולא תארי פעולותיו אלא הן תכונותיו המתגלמות (מואצלות?) בעולמנו. ובהקשר זה, אין זה משנה כלל, האם תכונות אלו משקפות את מהות האלוהות עצמה, או רק את הפונקציות שבהם היא (או הוא) משתמש/ת?
בכל מקרה, אם אינך רואה בדקלרציה: "לית מחשבה תפיסה ביך כלל", בלשונו של מחבר הפתיחה הזו (או בלשונו של המורה "ולא ישיגוהו משיגי הגוף"), ובכל זאת אנו יודעים (יש לנו מחשבה) מהם תכונות או הפונקציות שבהם הוא מנהיג את עולמנו - סתירה מיניה וביה! אז... אינך רואה.. (תרתי משמע).
בפעם השנייה, פתיחה זו אינה מכתביו של די ליאון ("זוהר") אלא מתיקוני הזוהר שזהות מחברו (אשר ככל הנראה חיבר גם את הרעיא מהימנא) לא ברורה עדיין (וראה בהרחבה אצל גרשום שולם, אשר מנסה לומר כי פתיחה זו היא ניסיון של "תיקון" מאוחר, בנוסח מה שאתה מעלה).
ושלישית, בקיום המצוות גופא, מחשבתי או כוונתי, לא יקבעו אם עבדתי עבודה זרה או לאו, עבור הרמב"ם, אלא מעלה יש בהם: או מעלת העובד לשמה או זה שלא עובד לשמה, אשר התירה התורה לעובדו. אני מדבר על אקטים החורגים מקיום המצוות גרידא - והיא הפרובלמטית אליבא דהרמב"ם. היינו מעשה שאינו בגדר מה שהורנו ז"ל בקיום המצוות או תוספת מלל אשר לדעת הרמב"ם כמעשה דמי.
