מה הייתן עושות

[sharonmx]

בגילי ובמצבי....

הייתי מאוד שמחה שנכנסתי להריון.... אבל זה מאוד אישי ואת צריכה לחשוב מה טוב לך במיוחד ולכם ביחד.

 

[עכשיו אמא של גל]

הפלה

 

[dorlim]

שאלה קשה שאין לי עליה תשובה

חד משמעית - כרגע מהבטן התשובה היא ממשיכה עם ההריון, אבל יש כ"כ הרבה שאלות סביב זה שזו רק תשובה מהבטן נכון לעכשיו.

 

[sugerbabe1]

לא יכולה לענות חד משמעית

הכל היה תלוי במצבי הפיזי והנפשי, למרות שבתוך תוכי שנראה לי שהייתי עושה הפלה.

 

[שרון של לוטן]

הייתי מתחילה להאמין ברוח הקודש

סליחה, אני יודעת שהומור לא מתאים כאן כל-כך. אבל זה לא ממש בהומור. מה שהתכוונתי להגיד הוא שהייתי כל-כך מפורקת שלושה חודשים אחרי הלידה. אפילו עוד כאב לי ללכת. ולא היה מה לדבר בכלל על יחסי מין, כך שלא היה סיכוי שאכנס להריון. אני מאמינה שאם הייתי מרגישה טוב מספיק כדי לחזור לשגרה של זוגיות ונכנסת בטעות להריון, לא הייתי עושה הפלה. למרות שאני בטוחה שזה מצב מאוד קשה.

 

[lulyK]

אני איתך.

אם כי בהחלט בסופו של דבר חזרתי לשגרה של זוגיות הרבה הרבה (ה-ר-ב-ה) לפני שהרגשתי שיש לי כוחות לעוד תינוק (עדיין, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי נכנסת להריון לא מתוכנן).

 

[אמא של א וגם של ר]

../images/Emo6.gif

 

[daldan]

כנראה שממשיכה את ההריון

אבל זה כל כך אישי ותלוי בהרבה גורמים (למשל כמה ילדים יש בבית, וגם עניין הגיל שמשחק גם תפקיד מסוים בקבלת ההחלטות). זה היה אחד הדברים שחששתי ממנו, אבל גם הכנתי את עצמי שאם זה יקרה אני ממשיכה עם ההריון הלאה. (לא הסתדרתי עם הפמולן ולכן המניעה נעשתה בשיטות פחות נוחות

).

 

[היידי אור]

ממשיכה עם ההריון

בחששות כבדים מן הסתם.

 

[yaelia]

הייתי ממשיכה עם ההריון

מתוך שמחה שזה הצליח כל כך מהר ומתוך חרדה שאם אעשה הפלה, בפעם הבאה זה לא יצליח בכלל. בכל מקרה זה בטח היה מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד משמח.

 

[ענתש]

לא יודעת...

וגם אחרי שעשיתי הפסקת הריון אחת (של הריון מאד מאד רצוי

) ואני יודעת כמה זה קשה וכואב, וכמה את אף פעם לא שוכחת באמת, וכמה תמיד תגידי לעצמך "יכול היה להיות לי היום ילד בגיל כזה וכזה..." ואף פעם לא תשכחי אותו. וכמה שאני חושבת שעל ילד קיים אף פעם לא מצטערים ועל הפלה מצטערים כל החיים. אחרי כל זה - לפעמים מעדיפים לחיות עם רוח הרפאים של ילד שתרדוף אותך כל חייך ולא עם ילד שזקוק לתשומת לב ואהבה וכוחות וגם כסף, אם להיות מעשיים. אני לא מאלו שמאמינים שכל ילד מביא את המזל שלו ואני כן בן אדם שמתכנן וקשה לי לפגוע באיכות החיים של הילדים הקיימים שלי בגלל שאני עשיתי טעות, הרי זו האחריות שלי לתקן - לא ? אז שאני אסבול, לא הם. בקיצור - התשובה היא שזה תלוי בסיטואציה, בכוחות שיש לי ולבעלי (שהוא צדלא פחות ממני בעניין לדעתי) לגדל עוד ילד ובדברים מעשיים לגמרי גם כמו עבודה או כסף. אם פעם אהיה במקום הזה (ואני מקווה שלא) אקח החלטה מתאימה, כזו שאוכל לחיות איתה. ואני לא יודעת מה היא תהיה, בשיא הכנות שלא.

 

[הגרי3]

הייתי נאלצת לוותר על ההריון

שלושה חודשים אחרי הלידה, החיים שלי עדיין היו בבלגן אחד גדול. אני לא מסוגלת לחשוב על הריון וילד נוסף בתקופה ההיא. גם לא בן הזוג שלי.

 

[אמא של פילפילון]

לא ספק הייתי ממשיכה

שאלת שאלה אישית, אז אני עונה ממקום אישי, וברור שזו לא תשובה שמתאימה לכולן. ראשית, כמעט הייתי במצב הזה, חודשיים אחרי הלידה של בכורתי הייתי בטוחה שאני בהריון. הייתי בלחץ אטומי, אבל היה לי ברור שאני אמשיך את ההריון, פשוט, כי אני חושבת שילד של אהבה לא מפילים. היה לי ברור שיהיה קשה (במשפחתי יש ילדים בהפרש צפוף, ידעתי שזה ק-ש-ה), אבל זה לא משהו שלא ניתן להתגבר עליו. זה היה עוד לפני אובדני ההריון שלי, שהיו הפסקות הריון יזומות עקב CMV ובצקת עוברית. האובדנים הללו הראו לי כמה קשה לי להתגבר על אובדן ילד של אהבה, ובוודאי שלא אעשה זאת לעובר בריא. אני מאמינה גדולה בתכנון משפחה (כלומר, אם נתעלם מהחלק של "האד מתכנן ואלוהים צוחק...) והעובדה היא שמעולם לא נכנסתי להריון בלי להתכוון לכך (הנה, מרפי קורא, וזה בוודאי הדבר הבא שיקרה לי...) והאמונה הזו שלי היא חלק מתפיסה של אחרות הורית. אני חושבת שאחריות הורית היא, בין היתר, לא להכנס להריון כשלא רוצים אם זה קורה, ומדובר בזוג אוהב הדבר היחיד שיש לעשות הוא להמשיך את ההריון ולהתמודד עם הקושי. שוב, זו הדעה האישית שלי, ממקום מאוד פרטי. אני לא מבטלת את הקושי שיש בלידות צפופות, אני פשוט חושבת שזה קושי שמתגברים עליו והרווח, ילד אהוב ובריא, רב הרבה יותר מהקושי.

 

[ענתש]

מאד מסכימה עם החלק על האחריות

ההורית. זה מה שאמרתי בזמנו על שיטח מעקב הפרשות בתור אמצעי מניעה - שיטות שלא יעילות ב-99.9% (כלומר גלולות, התקן) מתאימות רק למי שמבינה ומקבלת באהבה את מה שעלול לקרות. אני ? כמו שעניתי (אחרי הכל) שאני לא יודעת אם הייתי שומרת הריון לא מתוכנן אני גם יודעת שאעשה כל מאמץ כדי להמנע מלהיות במקום הזה - זו האחריות האמיתית שלי, כלפי הילדים שלי שעכשיו ואלו שיבואו. וזה המסר האמיתי שהלוואי שיותר נשים יפנימו אותו - להכנס להריון לא מתוכנן, כשזה לא רצוי ואת יודעת שאת לא בהכרח יכולה להתמודד עם זה - זה צריך להיות רק במקרה נדיר, פאשלה רפואית, בעיה טכנית באמצעי המניעה הכי טוב שיכולת להשתמש בו. ואחרי כל זה אני גם מבינה את הגישה שאומרת - ואם פישלת, קחי אחריות. אבל לקחת אחריות זה לא תמיד להביא לעולם את הילד

 

[אמברון]

אני, באופן הכי אישי, הייתי מפילה

 

[אמא של א וגם של ר]

מפילה, או יולדת ומאושפזת במוסד סגור

ואני ממש לא כותבת את זה בצחוק. אני חושבת שהיום, כשהקטן בן שנה וחודש, אני רק מתחילה לחזור לעצמי. אם הייתי צריכה להתחיל עכשיו את שלב התינוקות המוקדם שוב.....אני משוכנעת שזה היה הרסני עבורי ועבור משפחתי. אבל כמו שכתבו אחרות - החלטה מאוד סובייקטיבית.

 

[מעין26]

הייתי עושה הפלה לצערי הרב

כמו שכולן כתבו זאת שאלה לגמרי אישית וכל אחת הייתה מגיבה אחרת. אני 3 חודשים אחרי הלידה הראשונה עוד לא ידעתי איך קוראים לי אז להביא עוד ילד זה לא פייר לילד הראשון שלא יקבל את כל התשומת לב המגיע לו ולא יקבל אמא שפויה ונינוחה. אולי בהמשך הייתי מגיבה אחרת. לי היה ברור שאני נותנת לילדה שלי ולעצמי שנתיים לפחות לבלות ביחד והיא מקבלת את כל כולי. וגם לעצמי אני חייבת את זה. רק עכשיו אני מתחילה למצוא גם זמן לעצמי אחרי 9 חודשים ואני לא מוכנה כרגע לוותר על קצת הזמן לעצמי. כמובן ששי גם את המניע הכלכלי שלא היינו בנויים עכשיו לעוד ילד. זה הוצאה לא קלה. לכל דבר הזמן שלו- כך אני לפחות מאמינה.

 

[מעין26]

עוד משהו קטן לגבי החתימה שלך

כשהייתי ילדה קטנה הייתה לנו חרסינה כתומה כזאת בבית תלוייה במטבח ועליה היה את המשפט הזה" אלוהים לא יכול להיות בכל מקום לכן הוא יצר את אמא" ועכשיו ראיתי שזאת החתימה שלך. איזה קטע, דזוו עשית לי.

 

[Dimaya]

ראשית - תודה רבה על התגובות הכנות

כשכתבתי את ההודעה - בחרתי שלא לשנות את הניק הרגיל שלי, למרות שמכירים אותי כאן, וזאת משתי סיבות: קודם כל - אני מכירה המון-המון נשים, שהיו בטוחות שהן בהריון תקופה קצרה לאחר הלידה, כך שזה לא מקרה חריג. שנית - אין לי במה להתבייש. נכון לעכשיו לפי הבדיקה הביתית - אני לא בהריון. אני כן משתמשת באמצעי מניעה וגם מניקה מלא, אז הסיכוי להכנס להריון לא מתוכנן הוא לא גבוה. למה חשבתי שאני כן? כי בזמן אחרון אני מרגישה מוזר גופנית, ופעם אחרונה שהרגשתי "מוזר גופנית" - ראיתי שני פסים במקלון. כנראה שזה עדיין ההורמונים שמשתוללים להם בגופי - היום הנסיכה חוגגת 3 ירחים לכהונתה בממלכתנו. למרות הבדיקה הביתית השלילית אני עדיין לא רגועה, אז בשבוע הבא אעשה בדיקת דם (אני מתה לראות את הבעת הפנים של הרופא שלי...). אני לא נגד הפלות. מאמינה בזכות האישה על גופה, מאמינה שתזמון הוא חשוב מאוד, מאמינה שללדת 2 ילדים בשנה אחת לי לא נשמע הגיוני. אבל אני מסתכלת על ילדונת ורודת הלחיים, שפוגשת אותי כל בוקר בחיוך גדול ועיניים בורקות ומוצאת את עצמי מהרהרת, שאם בכל זאת מישהו החליט להתביית לי בבטן - איך אוכל לוותר עליו? בגלל זה היה לי חשוב לשמוע דעות של נשים אחרות. לא כדי לקבל החלטה. כדי לקבל פרספקטיבה. תודה רבה על הפתיחות והשיתוף ברגשות.

 

[עמית@]

קיבלת פרספקטיבה או שהתבלבלת

עוד יותר?