מה הייתן עושות

[Dimaya]

בהחלט קיבלתי פרספקטיבה

בעליטוען שאם יתברר שאם עם הגלולות, ההנקה ומספר הפעמים שהבאנו את עצמנו לעסוק במצווה מאז הלידה - אני אצליח "להשתחל" להריון - הזרעונים שלו יוכרזו כאלופי העולם והביציות שלי - אוי, הביציות שלי... ואם לדבר ברצינות - לדעתו אם כן הייתי בהריון לא מתוכנן - השאלה היא אם ילד פוטנציאלי יגרום נזק כלשהו למציאות הקיימת שלנו - האם זה יפריע לגידול הילדה המאוד לא וירטואלית, האם זה יגרום נזק כלכלי קשה מאוד, האם הזוגיות שלנו תשרוד את זה וכו'. זה בערך מסכם את מה שאני קיבלתי כאן מהתשובות שלכן, אז בהחלט - סידר לי כמה דברים. אני מקווה שכל זה יישאר בגדר תיאוריה.

 

[lulyK]

מקווה שלא באמת תצטרכי להתמודד

עם הדילמה הזו.

 

[1איתן ולהב שלנו]

אני הייתי רוצה להמשיך,אבל גם לחצי

יש מילה,ולכן סיכוי סביר להפלה.

 

[MASHY BOSTON]

אני דווקא הייתי שמחה ../images/Emo60.gif

לקח לי הרבה זמן עד שהכנתי את עצמי להביא את תמרי לעולם. די פחדתי מההריון והלידה. מייד אחרי הלידה, אמרתי שעכשיו ממש לא אכפת לי לעבור את זה שוב ושוב. (זה בטח ההורמונים דיברו). כך, שנראה לי שהייתי דווקא די שמחה עם ההריון החדש. ושחר היה שמח עוד יותר. זה היה מקרב אותו יותר מהר לחלום שלו (לא שלי) של 6 ילדים.

 

[אביטלתל]

הייתי ממשיכה את ההריון

איילה, ילדה ראשונה שלנו, היא הריון שני ההריון הראשון הסתיים בצורה כואבת בלידה מוקדמת בשבוע 21 אני לא מסוגלת לחשוב על לעשות הפלה בהריון בריא אבל אין בי שיפוטיות לאישה או זוג שיבחרו אחרת אני מבינה את הקושי

 

[Arfilit]

אין לי שום דרך לדעת

עד שאני לא אהיה במצב הזה (טפו טפו טפו - חס וחלילה). מוכרחה לציין שלקח לי הרבה זמן להשיב - כי פשוט התחבטתי בזה ביני לביני.

 

[גורבי]

באופן אישי, לא הייתי מסוגלת

להפסיק את ההריון, ולא בגלל שאני נגד הפלות, אלא בגלל שאני אני.

 

[27חומד]

אם תלוי רק בי

כנראה הייתי משאירה. עכשיו שיש לי ילדה אמיתית בידיים, ילדה שאנחנו יצרנו, קשה לי לחשוב על להפיל עוד ילד כזה שלנו. אבל אני לא לבד בסיפור - נראה לי שלחצי שלי היה מאד מאד קשה לקבל סיטואציה כזו, כרגע קשה לו בכלל לחשוב על ילד נוסף.. מאד מקווה לא להגיע לסיטואציה כזו שעלולה מאד לטלטל את כל עולמי

 

[מאיה ורוני]

לא הייתי מפילה

כיוון שאיני מסוגלת להעלות הפלה על דעתי (בלי שום כוונה לבקר אף אחת שכן מסוגלת) אבל ברור לי שהייתי נכנסת לדכאון קשה - לא קליני אמנם - אבל דכדוך רציני והיה לוקח לי המון זמן, לפחות כמה חודשים טובים להשתחרר ולהבין שזה מה יש ויכול לצאת מזה אפילו משהו טוב כמו שירי. מזל שהריון נמשך תשעה חודשים..

 

[ossh3]

מבט ממקום קרוב , לאמא שיש לה שתיים

בהפרש כזה. הן גדלו ממש כמו גידול תאומות. הן הלכו ביחד לגן, מה שהקל על ההתאקלמות. אח"כ פרישה של אחת מהן לביה"ס כמובן. הן היו חברות אחת לשניה, ותמיד אהבו לשחק יחד. בגיל ההתבגרות הן היו כל אחת לעצמה, אבל עדיין חלקו דברים יחד. גם כיום הן מעדיפות לבלות יחד בימי שישי, מה שעושה קצת יותר שקט בנשמה מבחינת האם, בידיעה שהן שומרות אחת על השניה. היום הכיף הוא גדול מאד. והזמן טס- הן גדולות מאד, לא להאמין כשאנו האמהות עומדות מהצד ואומרות כמה כיף היה לגדל את הילדים שהם גם חברים- במשך כל השנים הללו. אף פעם לא נוכל לדעת מה מכיןלנו הטבע. כבר הספקתי בחיי להכיר אמא שיכלה להביא רק ילד 1 לעולם. ואת השני ניסתה להביא בטיפולים קשים. אני לא יודעת מה עלה והאם יש לה עוד ילד כיום, אבל הטבע לעיתים מתעתע בנו.