תכנס למדיטציה, ותקרא. שתהיה רגוע.
תגיד עלי מה שבא לך, באמת.
אני כולה-אדם. מכירה בחסרונות שלי, לא באה מעולם הנסיכים והנסיכות..
יחד עם החסרונות, אני יודעת מה אני כן ומה אני לא

אז תגיד! אמרת. מזיז לי את קצוות השיער המבריק והאוטיסטי שלי..
לא אמרתי שזה לא קיים בעולם הזה בכלל. ברור שקיים המשפט שכתבת, והרבה.
אבל ניסיתי להסביר שלא בכל המקרים.
אבל זה?! הפך שולי
באתי לדיון שפתחת חפה מכל ביטחון במשהו, או ידענות גדולה. סתם ניסיתי
לחשוב איתך ועם מתח, תוך כדי נתינת הקרדיט לכם שמפרשים טוב ממני משפטים מהתנ"ך.
לא באתי להתנצח ובטח לא-לנצח! אין במה.....
הפכת את זה לסוג של "קרב". ניצחת.
אבל גם הפסדת.
בלדעת להתנהל בתוך דיון.
בניסיון לתקוף אותי דרך דיון שבאתי אליו נקיה.
הפסדת כי לא כיבדת שהתעמקתי במה שכתבת, ואפילו הסכמתי עם חלק מהדברים.
הפסדת כי ניסיתי לחשוב איתך, ואתה ניסית לנצח אותי.
בקיצור, ניצחת בדיון. אני לוקחת את כל המומים שלי והפסילות והפסלים
ושאר התארים הנפלאים שנתת לי, והולכת להפנים "אני" חדש.
וואחד זוז.