אני משתמשת בביטוי הזה
ועשיתי זאת כדי להגדיר בפורום הזה את היהדות כפי שנתפסת בצורה המקובלת ע"י כל העמך (וכמובן ע"י הדתיים למיניהם), וכדי להבדיל אותה משיטות אחרות (שנוצרו במאתיים האחרונות), שטוענות שהן גם סוג של יהדות, כמו התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית, ומהדעות החילוניות הפרטיות שמושמעות בפורום זה. כוונתי ליהדות השורשית, לזו שנמסרה במסורת מאז מתן התורה ועד ימינו אנו, ומקובלת ע"י לומדי התורה ומקיימי המצוות (מה שקרוי - "הדתיים"). מה שעובר מדור לדור זה התורה שניתנה מהקב"ה לעם ישראל ע"י משה. משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, וכך העבירו כל גדולי התורה בכל דור ודור את המידע לבאים אחריהם. פרט לספר התורה שנכתב בכתב (עפ"י כללי כתיבה מדויקים המסורים בתורה שבע"פ, על מנת להבטיח שלא ייפלו טעויות במשך הדורות), ניתנה גם התורה שבע"פ, שבלעדיה אי אפשר להבין שום דבר כראוי מהתורה שבכתב. היא נמסרה בע"פ מדור לדור. בשלב מסוים הועלתה על הכתב ע"י רבי יהודה הנשיא, מסיבות שחייבו העלתה על הכתב. כל המידע התורני - הן הבסיסי והן המידע המצטבר עם השנים בצורות ההבנה המתאימות לדורות הבאים (שידיעתם והבנתם פחותה והולכת ככל שמתרחקים מהר סיני, וצריך לבאר להם ולפרש להם את הדברים אחרת) - מועברים ללומדי התורה בכל דור ודור. הלומדים מקבלים מרבותיהם, שקדמו להם ברכישת המידע ממוסמכי הדור הקודם, הן את הכתוב בתורה ובתושבע"פ, הן את ההסברים, הן את השיטות השונות בהבנת הדברים, והן את ההבנה מה שייך לתורה ומה מתחזה ואינו שייך לתורה.