מה, כתוב לי שאני שעיר לעזאזל על המצח?!

Surrealistical

New member
קודם כול בשום פנים ואופן אל תאשימי את עצמך

הכי חשוב להבין שלא צועקים עליך כי את "משדרת" משהו אלא כי יכולת התקשורת של אותם האנשים דפוקה.בן אדם מתורבת ועם כבוד לאחרים לא היה לרים את הקול שלו על אנשים אחרים שעובדים איתו. ישנם פשוט אנשים שמרשים לעצמם דברים עד ששמים אותם במקום. ואת האנשים האלה צריך ללמוד לשים במקום.

דבר שני אל תנסי בכוח לא להעילב מזה ולשכוח. כי בסופו של דבר לאף אחד אין זכות להרים עליך את הקול.

זה טוב שביקשת בצורה רגועה ממנו להפסיק. השאלה היא איך ביקשת. מניסיון העבר שלי במקרים דומים אני יכולה להגיד שלהרים את הקול בחזרה רק יוביל לקרב צרחות.
אז טוב שאמרת בצורה רגועה, אך אולי כידאי לך להגיד את זה בטון טיפה יותר תוקפני. בזמן שהוא צורח עליך את יכולה להגיד "אם לא תנמיך את הקול שלך לא תדבר איתי" ואם את רואה שהוא ממשיך עם זה אז את פשוט מסתובבת באמצע השיחה והולכת. כמובן שזה זאת רק דוגמה, וזה הכול תלוי בסיטואציה ובמקום העבודה. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון: לקטוע את השיחה כול עוד הוא צועק עליך, או להראות באופן מפורש שאת לא מתכוונת לספוג צעקות. השיטה משתנה מאדם לאדם, כי הרי לא תדברי באותה הצורה למנהל שצועק עליך כמו שדיברת לעובד אחר שהוא פחות או יותר במעמד שלך.

ולסיום, זה לא שאותך חינכו לא נכון, זה פשוט שיש יותר מידי אנשים שחינכו אותם לא נכון.
 

ayaht

New member
הגעתי מהראשי. מקווה לעזור.

דבר ראשון, תוציאי לך מהראש שזו את. זו לא את. זה הם. זו המדינה שלנו.
אם את עובדת מוערכת, יוצרת חברויות במקום העבודה, ומתפקדת היטב.
אם זה בכלל לא הבוס שלך שצועק אלא מישהו שלא קשור, אז אל תקחי את זה אישית.

את צעירה, עובדת בעבודות זמניות או בשכר נמוך, ואנשים מרשים לעצמם.
יש לצערנו הרבה כאלה במדינה שלנו, ואנחנו מדינה צפופה, כך שההסתברות להתקל בהם גדולה.
רואים את בכל מקום. בכביש, ברחוב, בים.
כתב לך פה מישהו, אנחנו לא ארץ של אנשים מתורבתים ומנומסים לצערנו.

אבל, ככל שתצברי יותר ותק ונסיון, ככל שתתמקצעי, זה ילך וישתפר.

אז מה בכל זאת לעשות?
לא להשבר.
זו העבודה שלך. את שם בזכות ולא בחסד.
אם לא היו מרוצים מעבודתך, לא היה צורך לצעוק. היו פשוט מפטרים אותך.

לא משנה מה יקרה, אל תתדרדרי לרמת צעקות ושפה נמוכה.
תהיי את האדם הטוב יותר. המקצועי. המנומס. האדיב.
אל תראי שנבהלת. אל תראי שיצאת משלוותך.
אל תפגעי בעבודה בגלל שצעקו עליך.
אל תתני לאף אחד לראות אותך בוכה.
את נשארת מקצועית לאורך כל הדרך.
דברי עם האדם הלא נעים בקורקטיות בלבד. בלי חיוכים, בלי שיחות מסדרון. בלי נחמדות. רק אדיבות מנומסת. ורק בענייני עבודה.

בשום פנים לא להתפטר.
וגם לא לעזוב משמרת באמצע כי את בסערת רגשות.
אפילו אם היית עובדת בהתנדבות.
למה? כי זה מה שמשדר אחריות, בגרות ומקצועיות.
בסופו של יום, גם הבוס שלך לא יהיה לצידך אם תיעלמי לו בהפתעה.
ולהיפך, ככל שתחזיקי מעמד, כך יעריכו אותך יותר.

תני לאלו שצועקים ויוצרים אוירה גועלית במקום העבודה להפגע ממעשיהם.
בסוף הם מסומנים כאלו שאי אפשר לעבוד איתם, ונאלצים לחפש מקום חדש, ואם יש להם קביעות, כבר דואגים למרר להם את החיים.
אותו אחד שצועק, בסוף גם יצעק על האדם הלא נכון, וימצא את עצמו בלשכת התעסוקה.

כל מה שכתבתי לך הוא מנסיון אישי.
תבני את החיים שלך ואל תתני לאף אחד להסית אותך מהמטרה שלך.
אנשים שצועקים יש הרבה.
זה לא אומר שנשב בבית ונתחבא מתחת לספה.

 
אתה טועה, כי השורדים במקום עבודה

הם הכוחניים. ואם המערכת הבכירה מחבבת אותם- גם נשארים בדיוק כמו שהם
take it or leave it.

מי שנמצא בלשכת התעסוקה אלו הם החלשים שלא יודעים להגן על עצמם. אלו שלא שולפים ציפורניים בחיים.
תעשה שם סיבוב, תראה מי מסתובב שם. אקדמאיים או לא אקדמאיים - יספרו לך שפוטרו/ התפטרו מיחס בלתי הולם בד"כ.
ולמי מתייחסים לא יפה? רק לחלשים.
החזקים ואגרסיביים עומדים בזכות עצמם אם יש להם גב מההנהלה.
למה יש להם גב מההנהלה? כי יצרו מערכת יחסים מקצועית או של תלות או "אישית-מיוחדת".

היא צריכה ללמוד לפתח עמוד שידרה איתן.
אז יבואו אליה בטענות אם היא תרים את הקול, אבל מי שמעוניין להזיק לה יסוג אחורה. וזה מניסיון רב שנים!!! צריך לדעת לזהות את נקודת הפיק של המקרים.
 
א. לקחת את מי שצועק לשיחה ב4 עיניים

ב. לנסות להיות קתצ יותר אסרטיבית ולהבין למה תמיד דווקא אליך נתפלים , זה בטוח קשור למשהו שאת משדרת
ג. לא להסס לעקוץ (חזק) בחזרה
ד. לעזוב אם צריך - לא נשארים במקום שסובלים בו

ה. לנסות לשפר את הדברים שבגללם צועקים עליך

בהצלחה
 
אני מכיר טיפול אחד בתופעה

והוא טיפול בהלם.
יכול להיות שאת מודאגת מדי לגבי התדמית החברתית שלך במשרד וחשוב לך יותר מדי להראות שאת אדם נחמד, נגיש, לבבי, סולח. אחת ששווה להיות חבר או חברה שלה. מישהי שמהרגע הראשון תקשיב לכל הצרות שלך ותיתן מעצמה כדי לעזור לכולם כי ככה חינכו אותה בבית...
ילדה טובה.
לא פראיירית אבל ילדה טובה.
יש כאלו שרואים את הטובה, יש כאלו שרואים את הילדה. אף אחד לא מפחד ממך ואם תרגישי שמישהו ניגש אליך בחוסר בטחון את תתייחסי אליו ברכות מדהימה כדי שידע כמה הכל בסדר והוא לא צריך לדאוג
בכל מקרה את לא מאלו שדורשים שיכבדו אותם. כבוד את יודעת לתת, אולי גם יודעת לקבל תוך הסמקה קלה, אבל לא יודעת לקחת.

קלעתי?

לשנות את האופי שלך לא תצליחי ואת גם לא תהני מהחיים אם תעשי הצגות של קשוחה כל הזמן.
מה שכן צריך לעשות זה להבהיר לכל הסביבה שלך שגם את קצת משוגעת. שאת לא עדינה מדי ואם איזה חמום מוח מחפש לו שק חבטות, זה יהיה מטופש מצדו לפנות אליך כי הוא יפגע מזה.
בפעם הבאה שמישהו מעיז לצעוק עליך, נצלי את ההזדמנות ותתנפלי עליו. תרימי שאגות. תבהילי את כל המשרד. כמובן, בלי לרדת לקללות או עלבונות אישיים, אבל את יכולה לנעוץ בו מבט כאילו הוא הטרף שלך ולשאוג עליו, שלא יעיז להרים עליך את הקול. שהוא לא אבא שלך ולא מעניין אותך מי לעזאזל הוא חושב שהוא ואיפה הוא חושב שהוא נמצא, הוא לא יעיז לצעוק עליך!
(בלי לסגת לאמירות כמו ״אין לך זכות לצעוק עלי״... את לא דורשת לקבל כבוד כפי שמגיע לך. מעכשיו את לוקחת כבוד. בכוח, וגם איפה שלא מגיע.)

אני חווה את זה עם עורכי דין שעומדים מולי בתיקים. קורה בהחלט שצועקים עלי או מאיימים עלי והתגובה שלי תמיד קשה מאוד. כולל לפוצץ הסכמי פשרה גדולים ולגרום לזה שצעק עלי - לזחול אחרי כדי לשקם את הנזק שנעשה.

תזכרי, ברגע שבפעם הראשונה הבלגת, עצם העובדה שבפעם השלישית שצעקו עליך את מבקשת ב״תקיפות״ להמנע מזה בעתיד... זה מגוחך.

ילדות טובות לא מגיעות רחוק מדי בלי לטפח את הצד הביצ׳י שלהן.
ילדים טובים מגיעים אחרונים אם הם לא מטפחים מדי פעם את הערס המנייאק הקטן שבתוכם.

תזכרי עוד דבר חשוב - לך יש סטנדרטים מסויימים של יחסי אנוש ותרבותיות גבוהה. אם היית עובדת לבד עם עצמך אז היית יכולה להתנהג איך שבא לך ובאיזו רמה של סטנדרטים אצילים שאת מוצאת לנכון.
במקום עבודה בו את שכירה, יש עוד אנשים. יש שם כאלו שלא מוכנים לדבר בשפה שלך. אם לא תדעי לדבר אליהם בשפתם, שפה של כוח ואגו שמשתלט לכמה רגעים על הראש, הם לא ישתנו.
ישנם אנשים שחייבים להרים אותם על טיל פעם או פעמיים, בלי להתבייש, כדי שיפנו להציק למישהו אחר. זה לא נעים, אני יודע, אבל מה לעשות? את לא חיה לבד בבועה.

בהצלחה!
 
היה לי בוס בדיוק כמוך,

הוא זה שלימד אותי את "דרכי הארגון". אמר לי בדיוק מה שאתה אומר לכותבת.
אחד לאחד.
 
ממש לא. אבל אני בהחלט יותר חכמה.

ובטח שמבינה שאם מישהו רודה בי - הוא לא יבין אף פעם מאשר את אותו מטבע שהוא משתמש בו.
ההתמודדות היומיומית שלי היא לא עם המעבידים אלא עם אלה שצמודים אלי פיזית, הקולגות.
 

goldy

New member
יש רק בעיה אחת עם העצה שלך:

אין שום סיכוי ביקום ששמוק-זבל-חרא-מנייאק יביע את אופיו האמיתי אלא אם כן יצליח להוכיח לעצמו שהבוס ו\או מקבילים לו מגבים אותו, כי הם זהים לו.
קודם החולרות מגבשים קואליציה שתנשום לכבודם, *אח"כ* הם יודעים שהעולם הוא שק האיגרוף שלהם.

עושה לך את זה לעבוד עם חולרות שמקומם בין 4 קירות בטון משוריין ולא בחברה הכללית?
 

Nuke1985

Active member
אל תמדדי את עצמך לפי הייכולת שלך להתמודד עם..

אנשים גסי רוח ולא מתורבתים. כמו שאמרו לצערנו זה המצב אצל חלק מהאנשים במדינה. אבל אני ממש לא חושב שזה הסטנדרט ואני אישית לא זוכר מקרים שצעקו עלי בעבודה.

מה שאת כן ייכולה לנסות לעשות (ואני עושה את זה כל הזמן) זה שברגע שאת רואה שבן אדם מתחיל להיות נסער ומתחיל להרים את הקול שלו (זה מתחיל להתקדם לכיוון של צעקות), להנמיך בכוונה את הקול, ולדבר בצורה חלשה איטית ורגועה יותר מאיך שאת מדברת כרגיל, במצב הזה הבן אדם השני יתאים את צורת הדיבור שלו לצורת הדיבור שלך (אני לא זוכר מתי זה לא עבד לי, אבל שוב לא יצא לי לעבוד עם אנשים ממש גסי רוח, אבל כן יצא לי לעבוד באופן קבוע עם אנשים שצעקו על אנשים אחרים ולהשתמש בטריק הזה נגדם).

אני ממש לא חושב שאת צריכה להתדרדר לרמה שלהם, כל עוד את מגיבה בצורה רגועה ועניינת בעיני כל בן אדם נורמלי זה יראה כאילו את הבן אדם שיוצא בסדר והבן השני סתם דפקת, אם תתחילי להיכנס למשחקי כוחות זה סתם יהפוך לסוג של סיכסוך שלא ברור מי אשם בו יותר.

זה לגיטימי ביותר לא לרצות לדבר עם מישהו כאשר הוא כועס ונסער, מה לעשות שאתה במצב הריגשי הזה השכל לא עובד כל כך טוב וקשה לחשוב בצורה הגיונית. לדעתי זה בהחלט לגיטימי להעיר בצורה עניינית לבן אדם שהוא מדבר בצורה לא מכובדת (אבל צריך לדעת מתי זה כדאי, אם הבן אדם רוב הזמן בסדר סיכויי טוב שזה באמת יעזור לך).
 

rasmus girl1

New member
מזדהה איתך,

רק בצורה קצת שונה,באף עבודה לא דיברו אלי בזלזול ופתאום,התחלתי לפני כמה חודשים לעבוד במקום מסויים שמסתדר לי פיקס עם הלימודים אבל מה? יש שם עובדת אחת שמדברת אלי כאילו אני כלום,כל פיפס קטן מוצאת להתעצבן עלי,דברים שאני לא אמורה לעשות ומכאן גם לא יודעת לעשות,היא לא הסבירה לי איך לעשות וגם הם קשורים אליה [לה יש תחום מסויים במשרד] היא מוצאת לנכון לכעוס עלי [באמת סליחה שאני לא יודעת ולא עושה בשבילך את העבודה שלך] ,זה הגיע כבר למצב שהיא כל כך אוהבת לחפש אותי שהיא התעצבנה עלי על משהו שעשיתי לפי הנהלים.
בעוד שאני מדברת רגוע ויפה היא מרימה את הקול ומדברת בזלזול [השוותה אותי פעם לילד בן 8],אחרים אומרים לי להתעלם ממנה ושככה היא [היא מדברת בזלזול גם לחלק מהלקוחות],אבל לי זה לא נעים,מה גם שאני בת 23 והיא בת 40+ ולא מתנהגת ככה, וכמוני כמוך,אני אומרת לעצמי מה לעזעזל כתוב לי על המצח שהיא מוצאת לנכון להתנפל דווקא עלי ובצורה כזו מגעילה?! מה הקטע? למה דווקא אני?
אני כבר התייאשתי מלהבין,יש אנשים שזה האופי שלהם,היא מזכירה לי חברה מהתיכון ששנאה חברה אחרת שלי וכששאלתי אותה למה היא ענתה "כי היא לא באה לי טוב בעין",עזבי,או שתעני לה באותה רמה [אני התחלתי גם להרים את הקול] או שפשוט תעני ב "בסדר" , זה אופי של בן אדם ולעומת מה שאחרים כתבו פה אני לא חושבת שזה משהו שישתנה..
 

Jul1987

New member
זו חלק מהתרבות בארץ.

זה קורה גם לי.
כשהייתי יותר צעירה, הייתי נעלבת ועוזבת באותו הרגע אבל למדתי שצריך להיות מתונים ולהבין שככה זה אבל להבהיר שזה לא מקובל עלייך שיתנהגו אלייך ככה.
צריך להיות חזקה בלהתמודד עם אנשים קריזיונרים בעבודה ובחיי היום יום.
 

עדידס77

New member
אני רוצה לספר לך משהו

(הגעתי מהראשי, אני בת 35
)
אני עובדת כבר שנתיים בחברה, בה אני יושבת בתפקיד מפתח בציר מאוד מרכזי.
אבל מה- הבוס פסיכי. מה זה פסיכי- חרוט. אפילו שרוט אי אפשר לומר עליו (כי שריטות יורדות).
מהראיון הראשון איתו הבנתי שהוא משוגע, אבל מכיוון שמאוד רציתי בפתקיד בזמנו, החלטתי להמשיך.
הבן אדם, צועק, צורח, מקלל,פשוט משוגע. הוא גם יודע את זה. ומודה בזה לפעמים הוא ממש ברבר.
בהתחלה הייתי אפילו משועשעת מהנושא ופשוט ריחמתי עליו. מאוד מהר הבנתי שאי אפשר לשנות אופיו של אדם.
היו לי המון שיקולים למה להישאר בעבודה (עדיין שם ולא מתכוונת לעזוב) שכן יש המון יתרונות אחרים.
אבל!!!!!
(אינני מכירה אותך ואת אופייך) - לאף אחד אין את הזכות לדבר ולהשפיל אחרים. ברגע שהבוס מתחיל איתי עם השטויות והצעקות שלו אני מעמידה אותו במקום ומייד! באותו הרגע הוא נסוג. אני מסתכלת עליו בעיניים ומשתיקה אותו. היו פעמים שהודעתי לו שלא יפנה אליי למשך היומיים הבאים עד שארגע וכך היה. הוא היה מתפתל ומתנצל . הוא יודע שאני שווה לו לא מעט והוא ממש לא יכול להרשות לעצמו להחליף אותי.
אנשים שמשפילים אנשים אחרים הם אנשים קטנים, שזו הדרך שלהם להאדיר את עצמם. היי חזקה ועמדי מולם. תעמדי על שלך ואך תתני לאף אחד לרמוס את כבודך. עשי זאת בחכמה ואסרטיביות, כי אני מניחה שמקום העבודה חשוב לך. הם יבינו טוב מאוד מול מי יש להם עסק ויעזבו אותך. בד"כ הם נטפלים יותר למי שלא עונה להם...
בהצלחה!
 

עדידס77

New member
אין לו בוס. הוא הבוס.

הוא הבעלים והמנכ"ל. אני כפופה לו ישירות.
אני מאמינה שהעובדה שאני עומדת מולו בצורה כזו נחרצת רק יוצרת אצלו יותר הערכה אליי.
מי שלא עונה ועומד מושפל- הוא רק טוחן דק דק יותר ויותר....

דוגמא- השבוע הוא צרח, ובד בבד ביקש שאכנס אליו.
לא נכנסתי.
בסוף הוא התקשר ושואל אותי " למה את לא נכנסת"?
אמרתי לו שהוא רק כועס כל הזמן. הוא נרגע מייד.

צריך לדעת לענות בשקט, אך באסרטיביות....
 
למעלה