Lucy 1n the sky
New member
מה עושים כשבן הזוג מתנגד להחלטה ?
אני רוצה להתייעץ איתכם בנושא מסויים שלא כלכך נעים לי להתייעץ בו עם חברות..
העניין הוא כזה,
בעלי ואני חיים יחד שמונה שנים ולאורך השנים שיתפתי אותו לא אחת שביום מן הימים ארצה לעשות ניתוח להקטנת חזה..
והנה עברו להם השנים ואני כבר בת 31 וזה עדיין מפריע לי מאוד ולכן החלטתי שעכשיו זה הזמן ואין יותר סיבה לחכות.
סיפרתי לבעלי שקיבלתי את ההחלטה שאני הולכת לבצע את הניתוח והוא שאל אותי האם יש סיבה רפואית שבגינה אני מעוניינת לעבור את ההליך, עניתי לו בכנות , שלא , אין אספקט רפואי להחלטה.
אולם אני יודעת שסיבותיי רלוונטיות לא פחות מסיבה רפואית.
הסברתי לו שוב עד כמה הנושא מפריע לי , מבחינה אסטית שהוא ענק ביחס לגוף שלי, מבחינה נפשית, שנמאס לי שנועצים בי עיניים כל הזמן כשאני יוצאת, שנמאס לי שאני לא יכולה ללכת לים או לבריכה בנחת, שלא נוח לי , שנמאס לי שאיני יכולה למצוא בגדים מתאימים ושאני צריכה לקחת משכנתא על חזיות שאני נאלצת להזמין מחו''ל, שדי, אני רוצה להרגיש נורמלית, נמאס לי להרגיש חריגה.
והוא יודע שכל זה אמיתי ואותנטי כי כל פעם שאני מעלה את זה אני מוצאת את עצמי דומעת.
לכן כלכך הופתעתי מהחוסר פירגון שלו, הוא אמר לי שהוא מאמין שאם אין הצדקה רפואית לניתוח אסור לפגוע סתם בגוף..
אני מבינה את הגישה הזו, אולם זו גישה שהיום חלפה מן העולם ויכול להיות שזהו פער הגילאים בינינו שמונע מאיתנו לראות את הדברים עין בעין..
ואז הוא הוסיף את ליבת העניין, הוא אמר שהוא מאוד נמשך אלי ואוהב את הגוף שלי כמו שהוא ושמאוד יעציב אותו אם אשנה אותו , והוסיף שהוא לא יכול להבטיח לי שזה לא ישפיע עליו באיזושהי דרך.
ושהוא מבקש שאכבד אותו ואייחס משמעות לדברים שלו בהחלטה שלי אם לעבור את הניתוח או לא.
כשאמרתי לו שזה הגוף שלי ושההחלטה היא רק שלי ושמאיך שאני רואה את זה ,התפקיד שלו בתור בן זוגי הוא לתמוך בי ולא להקשות עלי..
הוא בחר להעלב מכך שאיני מבינה שההחלטה שלי משפיעה גם עליו וביקש ממני לדמיין מצב הפוך ולחשוב מה היתה תגובתי..
אני מבינה אותו, ועדיין, מאוכזבת שזו ההתייחסות שלו, לא ציפיתי לזה.
הוא יודע כמה שנים אני מדברת על זה , אז עד שקיבלתי החלטה הוא לא מפרגן..
הוא קרא לזה בצחוק "הרעת תנאים" וזה מרגיז אותי כלכך, הרגשה כאילו כל הקשר הצטמצם לכדי זה..
כמו המבחן שלי מבחינתו, מה אעשה ומה אוכיח לו.
מאז כל פעם שהנושא עולה מתלהט לו ויכוח ושנינו יוצאים מאוכזבים אחד מן השני.
עד כדי כך שהיום הלכתי לייעוץ לפני ניתוח לבד כי הוא לא רצה לבוא, והרגשתי מאוד עצובה ולא שלמה.
ואני לא יודעת מה לעשות..
מצד אחד, אני רוצה את זה,מאוד , זה יגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב..
מצד שני, קשה לי לחשוב על לעבור תהליך כזה בלי ברכת הדרך ממנו, בלי התמיכה שלו וכמובן המחשבה להתמודד עם הכעס והפגיעה שלו מכך שלא התייחסתי לדעתו בנושא וההשלכות הנלוות.
אני מאוד רוצה לעבור את הניתוח , אבל מרגישה כעת שההחלטה הזו יכולה לפגוע באופן ממשי בזוגיות שלי .
מה אתם חושבים?
אני רוצה להתייעץ איתכם בנושא מסויים שלא כלכך נעים לי להתייעץ בו עם חברות..
העניין הוא כזה,
בעלי ואני חיים יחד שמונה שנים ולאורך השנים שיתפתי אותו לא אחת שביום מן הימים ארצה לעשות ניתוח להקטנת חזה..
והנה עברו להם השנים ואני כבר בת 31 וזה עדיין מפריע לי מאוד ולכן החלטתי שעכשיו זה הזמן ואין יותר סיבה לחכות.
סיפרתי לבעלי שקיבלתי את ההחלטה שאני הולכת לבצע את הניתוח והוא שאל אותי האם יש סיבה רפואית שבגינה אני מעוניינת לעבור את ההליך, עניתי לו בכנות , שלא , אין אספקט רפואי להחלטה.
אולם אני יודעת שסיבותיי רלוונטיות לא פחות מסיבה רפואית.
הסברתי לו שוב עד כמה הנושא מפריע לי , מבחינה אסטית שהוא ענק ביחס לגוף שלי, מבחינה נפשית, שנמאס לי שנועצים בי עיניים כל הזמן כשאני יוצאת, שנמאס לי שאני לא יכולה ללכת לים או לבריכה בנחת, שלא נוח לי , שנמאס לי שאיני יכולה למצוא בגדים מתאימים ושאני צריכה לקחת משכנתא על חזיות שאני נאלצת להזמין מחו''ל, שדי, אני רוצה להרגיש נורמלית, נמאס לי להרגיש חריגה.
והוא יודע שכל זה אמיתי ואותנטי כי כל פעם שאני מעלה את זה אני מוצאת את עצמי דומעת.
לכן כלכך הופתעתי מהחוסר פירגון שלו, הוא אמר לי שהוא מאמין שאם אין הצדקה רפואית לניתוח אסור לפגוע סתם בגוף..
אני מבינה את הגישה הזו, אולם זו גישה שהיום חלפה מן העולם ויכול להיות שזהו פער הגילאים בינינו שמונע מאיתנו לראות את הדברים עין בעין..
ואז הוא הוסיף את ליבת העניין, הוא אמר שהוא מאוד נמשך אלי ואוהב את הגוף שלי כמו שהוא ושמאוד יעציב אותו אם אשנה אותו , והוסיף שהוא לא יכול להבטיח לי שזה לא ישפיע עליו באיזושהי דרך.
ושהוא מבקש שאכבד אותו ואייחס משמעות לדברים שלו בהחלטה שלי אם לעבור את הניתוח או לא.
כשאמרתי לו שזה הגוף שלי ושההחלטה היא רק שלי ושמאיך שאני רואה את זה ,התפקיד שלו בתור בן זוגי הוא לתמוך בי ולא להקשות עלי..
הוא בחר להעלב מכך שאיני מבינה שההחלטה שלי משפיעה גם עליו וביקש ממני לדמיין מצב הפוך ולחשוב מה היתה תגובתי..
אני מבינה אותו, ועדיין, מאוכזבת שזו ההתייחסות שלו, לא ציפיתי לזה.
הוא יודע כמה שנים אני מדברת על זה , אז עד שקיבלתי החלטה הוא לא מפרגן..
הוא קרא לזה בצחוק "הרעת תנאים" וזה מרגיז אותי כלכך, הרגשה כאילו כל הקשר הצטמצם לכדי זה..
כמו המבחן שלי מבחינתו, מה אעשה ומה אוכיח לו.
מאז כל פעם שהנושא עולה מתלהט לו ויכוח ושנינו יוצאים מאוכזבים אחד מן השני.
עד כדי כך שהיום הלכתי לייעוץ לפני ניתוח לבד כי הוא לא רצה לבוא, והרגשתי מאוד עצובה ולא שלמה.
ואני לא יודעת מה לעשות..
מצד אחד, אני רוצה את זה,מאוד , זה יגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב..
מצד שני, קשה לי לחשוב על לעבור תהליך כזה בלי ברכת הדרך ממנו, בלי התמיכה שלו וכמובן המחשבה להתמודד עם הכעס והפגיעה שלו מכך שלא התייחסתי לדעתו בנושא וההשלכות הנלוות.
אני מאוד רוצה לעבור את הניתוח , אבל מרגישה כעת שההחלטה הזו יכולה לפגוע באופן ממשי בזוגיות שלי .
מה אתם חושבים?
