../images/Emo152.gif
ובגלל שבשונה ממך אני לא קמצנית מילים בדרך כלל(שלא נאמר בכלל/לעולם לא ואפילו להיפך...
)אני כן רוצה לשתף בהרחבה בנוגע לכמה דברים שעברו עליי...מישהו חייב לעשות את העבודה השחורה,נבחרתי מטעם עצמי פה אחד(הפה שלי) למען מטרה זו...
היום הצטרפתי בפעם הראשונה לטיול משפחות של הכיתה של אחי הקטן במקום אימא,היינו אחי,אבא שלי ואני,הטיול היה לנחל צלמון שזה מסתבר ליד כרמיאל,קבעו מקום מפגש בישוב וממנו התחלנו לסוע בשיירה אבל שכחו להחליט מי יוביל ויכוון את השאר כי לא כולם מכירים את המקום(ובינינו זה לא כזה משנה אם מכירים או לא,הוא לא השפיע עליי בשום צורה)וכמובן שזה הוביל לעיכובים ולהסתבכויות שרק האריכו את המסלול עוד לפני שהגענו אליו רשמית...אחרי שעה הגענו למסלול,ברור שלא מדובר במסלול קשה בכול זאת מדובר בילדים בכיתה ד' ובמשפחות שלהם שכוללות גם תינוקות וכו'(לא כול ילדי הכיתה הגיעו,זה לא טיול חובה אלא סתם כיף וגיבוש שעושים כול הזמן אצלהם בביה"ס אבל לי לא יצא לקחת חלק עד היום),יצא שעצרנו בערך כול דקה וחצי-משהו כמו התוכניות בערוץ 2 שהן העיקר והתוכניות הן המעברים בעצם,היו קצת אבנים וגם קצת נחל ובסוף עשינו פיקניק נחמד עם אוכל שכולם הביאו והיה נחמד,מה גם שזה נתן לי זמן נוסף להיות עם אחי ועם אבא וזה שימח אותי כי אני מאוד קשורה אל שניהם ספציפית יותר מאשר לאמא שלי ולאחי השני. חוץ מיזה ביום רביעי השבוע נערכה חגיגה להולדת הבן של בן דודה שלי(מישהו יודע אולי אם יש הגדרה יותר קצרה?),לא בדיוק ברית כי הוא נולד כבר בפסח וחתכו לו במסיבה מצומצמת שאליה לא הגענו למרות שהוזמנו(הם גרים רחוק),היה לי יום מתיש כי עבדתי מלא באותו היום(אין מי שילווה בהסעה חזרה אז מתוך אחריות אני לא נעדרת אלא במקרה חירום ממש וגם אז אני משתדלת למנות מחליפה כמו שקרה בשבעה לסבא שלי,אלא שהנהג ברח לה בכוונה...)ובאתי הביתה אפילו יותר מאוחר מכרגיל כי כאילו דווקא להכעיס היו פקקים והנהג החליט לעצור סתם ולבזבז זמן(וזה כשבדרך כלל הוא מלחיץ אותי על דקה איחור...),הגעתי וישר החלפתי בגדים ובלי להספיק אפילו להתרחץ התחלנו בנסיעה לראשון לציון שם נערך האירוע,באירוע עצמו היה דווקא נחמד וגם קצת מצחיק,כהרגלי המצלמה היקרה שלי הייתה דבוקה לי ליד(יש לי שתיים-דיגיטלית ופילים וכמובן שביום רגיל שתיהן אצלי,הפעם לא היה זמן לקחת את כול התיק אז הדיגיטלית נבחרה)וצילמתי הכול(הזכירו לי שבברית לילד הראשון הצלתי את המצב כשהצלם המקצועי לא נתן את התמונות גם כששילמו לו ורק בזכותי יש מזכרת מהאירוע)כולל את אחד הצלמים שנשכרו במיוחד,אז הוא בא לבת דודה שלי(זאת שהבן שלה נולד) ואומר לה "היא(כלומר אני) כול הזמן מצלמת אותי!" אז בת דודה שלי עונה לו "נו,אחרת איך אני אדע שעבדת?"
השבוע היה לי מאוד קשה ביום חמישי,המחנכת יצאה לחופש ולסייעת הקבועה זה יום חופשי קבוע,ביקשתי ספציפית מורה מחליפה מסויימת שאני מאוד אוהבת את הנוכחות שלה(היא עובדת בכיתה בימים אחרים) וקיוויתי שהיא תצליח להרגיע קצת את הסייעת המחליפה שיכולה להטריף את המוח לא בגלל שהיא לא עובדת אלא כי יש לה חוקים משלה והיא בכלל לא מתייחסת לחוקים הקבועים בכיתה(היא ידועה ככזאת ולכן היא נודדת בין הכיתות חמישה ימים בשבוע וכול הזמן מדובר באותם שינויי חוקים)ובנוסף היא גם מתווכחת בלי הפסקה על כול דבר ומתייחסת רק לילד אחד שהיא אוהבת במיוחד ודיי הורסת את כול מה שאנחנו בונים במשך שאר השבוע,הבעיה שהמורה המחליפה והסייעת התחילו להתכסח ביניהן על כול דבר(לרוב המורה צדקה,אבל באיזשהו שלב נדמה לי שזה כבר היה עיקרון ובלי קשר כבר למה שכול אחת עשתה) ואחת המלוות הצמודות בכלל באה עצבנית באותו בוקר כי הבת שלה ילדה תינוקת ביום העצמאות והיא תיכננה להיות איתה בבית חולים באותו יום ורק ללוות את הילדה אליה היא צמודה בבוקר ולסוע לבית חולים-היא השאירה את התיק שלה בהסעה והנהג נעלם לה ויצא שהיא תקועה למשך היום גם כשהיא רק רוצה להיות ליד הבת שלה,היו כאלה באלגנים בכיתה שהייתי האיש צוות היחיד שתיפקד כמו שצריך תוך התעלמות יחסית מכול מה שהולך(אמרו לי באיזשהו שלב הפיזיותראפיסטיות שהיו אמורות לעשות איתנו קבוצה כמו כול יום חמישי שממש כול הכבוד לי שאני עוד לא מתמוטטת מלעשות בערך את כול התפקידים ולהרגיע קצת את האווירה המטורפת שלא מקילה על העבודה ולא גורמת לתחושה נעימה לילדים ולי),היה מתיש לגמרי ולמרות הכול היה לי מצב רוח טוב גם בסוף היום אולי כי הצלחתי באמת להתעלות על עצמי מלהיגרר לכול מה שהלך,טוב שמחר המחנכת כבר חוזרת(אבל אני בכלל בביה"ס היסודי הרגיל מחר וחוזרת רק להסעת צהריים...). רציתי לספר גם על יום הזיכרון והעצמאות ובלאגן עם המורים לנהיגה שאני מקווה שנפתר סופית בזכות מהלך שלי אבל זה יחכה להמשך... בקיצור שיהיה לכולנו שבוע נעים ורק בשורות טובות,תרגישו נוח לפתוח שרשורי משחקים,דיונים,תמונות ובכלל