יום מוזר../images/Emo152.gif
אני רוצה לשתף במשהו שעבר עליי היום והשאיר אותי עם תחושה קצת צורבת אפילו שהיא נגרמה רק כי אני לוקחת מאוד ללב דברים מסויימים. היום הצטרפתי עם אמא וילד שאני מלווה בהסעה(ועם הנהג שלקח אותנו שהוא הנהג של ההסעה)לטיפול שיניים עבור הילד(האמא ביקשה עזרה איתו שם),הסיפור הזה היה יכול להסתיים בזה אך פה מדובר במשהו יותר מעמיק,האמא הזאת הייתה מלוות ההסעה במשך שנתיים אחרי שכול הזמן היו בעיות עם המלוות(הקו מתנהל כבר 9 שנים,פחות או יותר עם אותם הילדים) והיו במשך כול השנתיים בעיות גדולה בהסעה בין האמא הזאת לילד ולאימא אחרת,הנהג מקורב מאוד לאימא שהייתה המלווה,בסופו של דבר החליטו גם ממניעים תקציביים וגם כדי לשים סוף לכול התלונות והבלאגנים מצד שתי האימהות למנות בת שירות כמלווה להסעה,בדיוק במאי שנה שעברה עברתי ראיון ומתוך כמה מועמדות התקבלתי לתפקיד(ידעתי שהוא יהיה שלי ורציתי אותו בכול ליבי,מה גם שאחרי הרבה בלאגנים בשנה שעברה עם עמותת השירות והמקומות שהציעו לי וביקשתי כולל רכזת שמסכסכת מקומות אחרי שהתקבלתי אליהם היה לי ברור שעל ההצעה הזאת אני לא מוותרת וידעתי כבר בראיון שהתפקיד יהיה שלי והוא יעשה הכי טוב שאפשר כמו שאני עושה תמיד כשאני אוהבת משהו ורוצה אותו),לא ידעתי על הבלאגנים שבגללם החליטו למנות אותי,חשבתי בכלל שמדובר בהסעה חדשה לגמרי,בגלל המלחמה בקיץ והעובדה שעבדתי רצוף עד ה31.8 לא יצא לי לראות את ההסעה ולבחון את ההתאמה עד היום הראשון ללימודים ב1.9,כמובן שביקשתי מידע על הילדים ודרכי התמודדות אישיות עם כול ילד(נתנו לי פרטים מאוד מעטים ולא תמיד מדוייקים),התחלתי את התפקיד ונעזרתי באינטואיציות,במעט מידע שקיבלתי ובנהג בנוגע לילדים ולהסעה,בהתחלה היה לי מאוד קשה כי כולם ציפו ממני להיות כמו האימא שהייתה מלווה או כמו המלווה שהייתה לפניה שאחד הילדים והמשפחה שלו מאוד אהבו וגם לנהג היו מחשבות משלו ולאנשי הביה"ס שאליו אני מלווה(אני מלווה לשני מקומות אבל באחד אני נמצאת גם במהלך היום וככה גם האימא המלווה הייתה עושה),פשוט שיגעו אותי,כאמור לא סיפרו לי כלום על ההיסטוריה של ההסעה ולקח לי זמן להבין למה האמא הזאת של הילד שהייתה מלווה מסתכלת עליי עקום-קלטתי בסוף שמדובר בענייני אגו כי אחרי שמוציאים אותך מליווי (אחרי תלונות ומריבות מצד אמא וילד אחר)ומביאים מחליפה בגיל של הילדים שלך זה באמת לא נעים,זה שלי לא היה צד בעניין זה נושא אחר,כשעברתי מכיתה אחת לשנייה האימא הזאת שמעה עליי דברים רעים ולא נכונים והאמינה להם וכול הזמן הסתכלה עליי בצורה עקומה ולא הבנתי למה ובחגים הייתה דואגת לנהג למתנות וממני מתעלמת כאילו אני לא זאת שבפועל עובדת רוב הזמן עם הילדים בהסעה ובביה"ס,המחנכת בכיתה הנוכחית הדגישה בפניה כול הזמן שאסור לשפוט ומגיעים לי צ'אנסים וגם פירגנה לי כול הזמן ובמהלך הזמן הסתבר שיש עוד מפרגנים,זה התחיל כשאחת האימהות(אומנה) של כמה ילדים עם פיגור עמוק מההסעה הזמינה אותי לבייביסיטר אצלה והמשיך כשפשוט לא היה מה להעיר לי כי הילדים שמחים וחוזרים שלמים ובריאים,אני מלווה לרכיבה טיפולית בכול יום רביעי למשך שלוש שעות ילדים מכול הכיתות כולל האכלות ודאגה לכול הצרכים שלהם כמעט לבד(העזרה שלי משתנה ובגדול אני איש הצוות הקבוע היחיד לרכיבה) ויש לא מעט ילדים מכיתות אחרות שקשורים אליי ואני אליהם כולל לבוא אליהם לאירוח,לבית חולים כשהם מאושפזים וכו'...,בחודשים האחרונים(מסוף דצמבר-תחילת ינואר בערך) היחסים בין האימא לביני התחממו(מה גם שהבן שלה בכיתה שאני נמצאת בה והוא ואני מאוד קשורים אחד לשנייה ולפעמים קל לשנינו לחשוב שאני מלווה צמודה שלו),אנחנו בקשר כמעט יומיומי ואני עושה על הילד בייביסיטר כשצריך(כמו בפסח ששיתפתי פה שלא היה לי הרבה מה לעשות איתו בבית...),בקרוב יהיה להם רכב מתאים לצורכי הילד ואז קבענו שהילד ירד אצלי אחרי ההסעה ואני אטייל ואשחק איתו יומיים בשבוע(בתור התחלה) מה שישאיר למשפחה קצת מרחב נשימה עד שהילד בא הביתה והחיים יסבבו סביבו,מבחינתי עצם העובדה שהאמא כבר מקבלת אותי ומבקשת ממני לעזור לה עם האוצר הפרטי שלה גורם לי להרגיש טוב ולהגיד שהתפקיד עובר בהצלחה(אם רק היו נותנים לי להישאר גם בשנה הבאה למרות שזה יהיה בתשלום רגיל ולא שירות לאומי כי סיימתי שנתיים,הייתי מאושרת). היום היה העניין האמיתי כשהאמא נסעה איתנו מהבוקר(הוא הראשון שעולה הילד שלה) וראתה את ההסעה מתנהלת כמו שצריך(אחרי שסיימנו עם שאר ההסעה המשכנו ישר לבדיקות שנמצאות בערך שעתיים נסיעה נוספות כפי שהתברר לי)גם כשאני המלווה,בהתחלה שמחתי מהקטע בגלל שחשוב לי שהמשפחות ידעו מקרוב שהילדים שלהם בידיים בטוחות,אבל בפועל התברר שמדובר בחוסר נעימות גדולה מבחינתי-קודם ראיתי צביעות שאין כדוגמתה כשהאמא הזאת חיבקה אימא אחרת שהן לפעמים בקשר טלפוני ואפשר להגיד שדיי חברות ובמקביל אמרה לנהג שיתחיל ליסוע כמה שיותר מהר,נתעלם מהעניין הזה ונתמקד בדברים נוספים-האמא הזאת ישבה ליד הנהג ובכלל לא התייחסה לילד שלה שזה נניח בסדר כי אני המלווה אבל אחד הילדים שידוע כפרעה לא קטן רק ניסה להתפרע וכמובן שהשתקתי אותו כמו שאני רגילה אבל האימא החליטה לתת לו סוכריה ובכך להשתיק אותו,היא שאלה אותי אם לתת לו והנהג ענה "מי שואל אותה?"(עניתי לו שלמרות מה שנראה אני עדיין המלווה השנה) וגם הסכים כאילו זה טבעי שככה משתיקים וזה שכשאנחנו לבד הוא לא מרשה לאכול פירור,ובסוף שניהם גם עישנו באוטו וזה לא מצא חן בעיניי(ביום רגיל הוא מעשן רק כשאין ילדים),הנהג גם כול שנייה ניסה לרדת עליי אפילו יותר מתמיד ואיכשהו הצלחתי להתאפק ולא להתרגש,השיא היה שבמהלך כול הנסיעה למרפאת השיניים שערכה כ3 שעות עם מחשיבים את השעה שבה התחלנו את היום באוטו וחירפנה את הילד שבכה וצעק ושום דבר שניסיתי לא עזר ואותי(אני לא מתלהבת מנסיעות ארוכות מידיי)האימא והנהג סיפרו בדיחות פרטיות וכול מיני חוויות בסגנון והרגשתי לגמרי בצד(והאמת שחלק ממה ששמעתי מאוד לא מצא חן בעיניי כי הוא פוגע באנשים שיקרים לי),אני רק מקווה שההסעה בשנתיים האחרונות לא נראתה ככה כי אם כן(ויש לי חשד דיי מבוסס כבר מזמן שכן+כמה הוכחות)היא פשוט נראתה על הפנים וחוסר תשומת הלב אפילו לבן הפרטי שלה הייתה מוזרה,לגמרי על תקן העציץ ולעזאזל אני בסך הכול באתי לעזור(בחינם,אני אכתוב את זה כשעות שירות בגלל שזה קשור להסעה ולילד שבביה"ס שאני נמצאת בו) ולא לעשות את כול העבודה וגם שלא ממש יתנו לי להרגיש בנוח. הבדיקה עצמה ארכה כ15 דקות שבה חיכיתי יחד עם הנהג(הוא לא בא ישר אלא קצת הסתובב) ליד הדלת הפתוחה ובתכל'ס בין מה ששמעתי מפורשות למה שהאימא אמרה שנאמר יש הבדלים גדולים וגם החזרה הביתה נראתה כמו הנסיעה לשם,זה עיצבן אותי כי בחייאת בנאדם בא ומנסה לתת את הנשמה ולעזור ולאנשים פשוט לא איכפת,פעם הבאה אני לא מצטרפת ולא איכפת לי מכלום-מצידי שהנהג שהוא גם ככה עבד שלה(הוא ניקה לה השבוע את הגינה ואישתו אפתה מאפים בשביל אחותה)יטפל בילד כולל האכלה,החלפות של חיתול ובגדים וכו' עם כול האהבה שלי לילד יש גבולות גם לי. חזרתי הביתה בסביבות 12 וחצי שזה כבר הישג בפני עצמו כשאין חופש ואני בבית בשעה הזאת בלי שקרה משהו חריג(זה היום הראשון מתחילת התפקיד שאפילו לא הגעתי לביה"ס בבוקר)אבל התחושה שלי עדיין קשה... אחר כך דיברתי טלפונית עם אימא של ילד אחר שניסינו לדבר כבר כמה ימים ולא הצלחנו והיא ממש שיפרה לי את ההרגשה כי היא כול כך כנה(גם אם זה גובל בתמימות),חמודה,חמה,מעודדת,יודעת להעריך ומפרגנת שזה כיף,ובכול זאת אני עדיין לא רגועה.
