hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
של שיעורים פרטיים, היא התוודתה בפניי וידוי נורא.
"בסוף-סוף, עם כל הכסף שמשרד החינוך משקיע, ועם כל העזרה של המורים וכל המחויבות וכל ההשקעה והכול, בסוף? לא רואים אף-אחד ממטר".
כך אמרה לי באחד הימים, בביתה, המורה למתמטיקה.
אני זוכר שחשבתי לעצמי ש...קודם כל, שאני יודע. זה דבר ראשון. כשאתה ילד פלא גאון ששובץ לכיתת תלמידים מתקשים בבית-ספר רגיל, אתה יודע שאתה בלתי נראה, תסמכו עליי.
ואני גם זוכר שחשבתי לעצמי...שאני הבן-אדם הכי לא נכון בעולם, ובאותו הזמן הכי נכון בעולם, להגיד לו את זה.
הסיבה שהייתי הבן-אדם הכי לא נכון בעולם להגיד לו את זה, זה כי ספק גדול אם בכל העולם כולו יש מישהו שיודע את זה יותר טוב ממני.
מן הצד האחד, אני מאור פז, הבן-אדם הכי חכם בעולם, שהיה צריך להיות משובץ לבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיו, ואם כבר נפתחנו, אז בואו נהיה כנים זה עם זה עד הסוף, לא רק שהייתי אמור ללמוד בבית-ספר למחוננים, זה עוד בקטנה, אלא הייתי צריך להשתתף עוד באחת מהתוכניות האלו למחונני-על, ופרופסורים מהאוניברסיטאות הכי נחשבות בעולם היו אמורים לעלות לרגל מכל שבעת קצוות תבל בשביל לפגוש בי ולשוחח איתי על מנת שאלמד אותם ואדריך אותם בעבודתם.
מן הצד השני, שובצתי בבית-ספר רגיל, ועוד בכיתת תלמידים מתקשים בשלושת השנים האחרונות של התיכון, שהאמת שזה כבר עליי כי הכשלתי את עצמי בכוונה במחצית ב' של כיתה ט' כי הייתי צריך שישבצו אותי לכיתת המתקשים בשביל מחקר שהחלטתי לעשות על הלמידה של התלמידים, אבל האמת שמלכתחילה לא הייתי אמור להיות בבית-ספר הזה, ככה שזה לא באמת משנה.
וכאשר אתה שייך כל הדרך אל הקצה של הקצה של הסקאלה מרוב שאתה גאון מופלג ועצום מימדים כדוגמתו של לאונרדו דה וינצ'י, ואתה מוצא את עצמך לא רק לא שם, אלא ממש כמעט-כמעט כל הדרך אל הקצה השני, אז ספק גדול מאוד אם יש איזשהו תלמיד בית-ספר כלשהו באיזשהו מקום כלשהו בעולם שהוא יותר בלתי נראה ממך, ושהוא יודע כמה שהוא בלתי נראה כמו מה שאני ידעתי כמה שאני בלתי נראה.
וכפי מה שאני אוהב להתבדח מידי פעם, עם הרבה מאוד הומור שחור, בעולם של הארי פוטר, כדי להיות בלתי נראה אתה צריך להתעטף בגלימת ההיעלמות. בעולם האמיתי, כדי להיות בלתי נראה, אתה צריך להיות תלמיד בבית-ספר בישראל.
לכן, ובמובן הזה, הייתי הבן-אדם הכי לא נכון בעולם להגיד לו את מה שהמורה למתמטיקה אמרה לי באותו הרגע. פשוט אף בן-אדם בעולם לא ידע ויודע את זה טוב ממני.
ומן הצד השני, הייתי גם הבן-אדם הכי נכון בעולם להגיד לו את זה. כי עם כל כמה שהיא לא חידשה לי שום דבר, אם יש מישהו, שיכול לקחת את העדות הכל-כך נוראה, אבל הכל-כך חשובה הזאת, של מורה בישראל, שמגיעה מתוך קרבי קרביה של המערכת המגעילה, העלובה, הדוחה, המזוהמת והמושחתת שנקראת "מערכת החינוך הישראלית", ושמספרת שאף מורה לא רואה אף תלמיד, לא סתם אף מורה לא רואה אף תלמיד, אלא אף מורה לא רואה אף תלמיד, ממטר!, אם יש מישהו שיכול לקחת את העדות הזאת, ויודע מה לעשות איתה, ושיכול לעשות ממנה מטעמים, ולצרף אותה בדיוק במקום הנכון בעבודות הנכונות על-מנת להפיץ הלאה את החדשות, את ההודאה ואת הבשורה, על-מנת שיהיה ניתן לעשות משהו בנידון, אז הרי שזה אני.
ביום ההוא, המורה שלי למתמטיקה התוודתה בפניי וידוי נורא, של אמת שכבר הייתה ידועה לי, אך בכל זאת היה חשוב ונכון שהדברים יאמרו ויישמעו, במיוחד כשהם מגיעים ממנה.
ביום ההוא, המורה שלי למתמטיקה הייתה כנה איתי. כנה עד לכדי לרגש. כנה בצורה ברוטאלית. כנה עד לכדי כליה ואבדון.
עדותה לא תישכח.
עדותה תשמש אותי.
עדותה תחולל שינוי.
היום אני עושה את הצעד הראשון, וייתכן שהחשוב מכולם.
היום אני מנציח את עדותה לעולמי עד.
הארי פוטר: "אני בלתי נראה!".
...been there, done that
"בסוף-סוף, עם כל הכסף שמשרד החינוך משקיע, ועם כל העזרה של המורים וכל המחויבות וכל ההשקעה והכול, בסוף? לא רואים אף-אחד ממטר".
כך אמרה לי באחד הימים, בביתה, המורה למתמטיקה.
אני זוכר שחשבתי לעצמי ש...קודם כל, שאני יודע. זה דבר ראשון. כשאתה ילד פלא גאון ששובץ לכיתת תלמידים מתקשים בבית-ספר רגיל, אתה יודע שאתה בלתי נראה, תסמכו עליי.
ואני גם זוכר שחשבתי לעצמי...שאני הבן-אדם הכי לא נכון בעולם, ובאותו הזמן הכי נכון בעולם, להגיד לו את זה.
הסיבה שהייתי הבן-אדם הכי לא נכון בעולם להגיד לו את זה, זה כי ספק גדול אם בכל העולם כולו יש מישהו שיודע את זה יותר טוב ממני.
מן הצד האחד, אני מאור פז, הבן-אדם הכי חכם בעולם, שהיה צריך להיות משובץ לבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיו, ואם כבר נפתחנו, אז בואו נהיה כנים זה עם זה עד הסוף, לא רק שהייתי אמור ללמוד בבית-ספר למחוננים, זה עוד בקטנה, אלא הייתי צריך להשתתף עוד באחת מהתוכניות האלו למחונני-על, ופרופסורים מהאוניברסיטאות הכי נחשבות בעולם היו אמורים לעלות לרגל מכל שבעת קצוות תבל בשביל לפגוש בי ולשוחח איתי על מנת שאלמד אותם ואדריך אותם בעבודתם.
מן הצד השני, שובצתי בבית-ספר רגיל, ועוד בכיתת תלמידים מתקשים בשלושת השנים האחרונות של התיכון, שהאמת שזה כבר עליי כי הכשלתי את עצמי בכוונה במחצית ב' של כיתה ט' כי הייתי צריך שישבצו אותי לכיתת המתקשים בשביל מחקר שהחלטתי לעשות על הלמידה של התלמידים, אבל האמת שמלכתחילה לא הייתי אמור להיות בבית-ספר הזה, ככה שזה לא באמת משנה.
וכאשר אתה שייך כל הדרך אל הקצה של הקצה של הסקאלה מרוב שאתה גאון מופלג ועצום מימדים כדוגמתו של לאונרדו דה וינצ'י, ואתה מוצא את עצמך לא רק לא שם, אלא ממש כמעט-כמעט כל הדרך אל הקצה השני, אז ספק גדול מאוד אם יש איזשהו תלמיד בית-ספר כלשהו באיזשהו מקום כלשהו בעולם שהוא יותר בלתי נראה ממך, ושהוא יודע כמה שהוא בלתי נראה כמו מה שאני ידעתי כמה שאני בלתי נראה.
וכפי מה שאני אוהב להתבדח מידי פעם, עם הרבה מאוד הומור שחור, בעולם של הארי פוטר, כדי להיות בלתי נראה אתה צריך להתעטף בגלימת ההיעלמות. בעולם האמיתי, כדי להיות בלתי נראה, אתה צריך להיות תלמיד בבית-ספר בישראל.
לכן, ובמובן הזה, הייתי הבן-אדם הכי לא נכון בעולם להגיד לו את מה שהמורה למתמטיקה אמרה לי באותו הרגע. פשוט אף בן-אדם בעולם לא ידע ויודע את זה טוב ממני.
ומן הצד השני, הייתי גם הבן-אדם הכי נכון בעולם להגיד לו את זה. כי עם כל כמה שהיא לא חידשה לי שום דבר, אם יש מישהו, שיכול לקחת את העדות הכל-כך נוראה, אבל הכל-כך חשובה הזאת, של מורה בישראל, שמגיעה מתוך קרבי קרביה של המערכת המגעילה, העלובה, הדוחה, המזוהמת והמושחתת שנקראת "מערכת החינוך הישראלית", ושמספרת שאף מורה לא רואה אף תלמיד, לא סתם אף מורה לא רואה אף תלמיד, אלא אף מורה לא רואה אף תלמיד, ממטר!, אם יש מישהו שיכול לקחת את העדות הזאת, ויודע מה לעשות איתה, ושיכול לעשות ממנה מטעמים, ולצרף אותה בדיוק במקום הנכון בעבודות הנכונות על-מנת להפיץ הלאה את החדשות, את ההודאה ואת הבשורה, על-מנת שיהיה ניתן לעשות משהו בנידון, אז הרי שזה אני.
ביום ההוא, המורה שלי למתמטיקה התוודתה בפניי וידוי נורא, של אמת שכבר הייתה ידועה לי, אך בכל זאת היה חשוב ונכון שהדברים יאמרו ויישמעו, במיוחד כשהם מגיעים ממנה.
ביום ההוא, המורה שלי למתמטיקה הייתה כנה איתי. כנה עד לכדי לרגש. כנה בצורה ברוטאלית. כנה עד לכדי כליה ואבדון.
עדותה לא תישכח.
עדותה תשמש אותי.
עדותה תחולל שינוי.
היום אני עושה את הצעד הראשון, וייתכן שהחשוב מכולם.
היום אני מנציח את עדותה לעולמי עד.
הארי פוטר: "אני בלתי נראה!".
...been there, done that
נערך לאחרונה ב:
