נסיון לפרשנות
על מנת להראות שיש להוכחה משמעות, איני חייב להצביע על המשמעות שלה - מספיק אם אטען שלהוכחות בלבד (למעט מקרים חריגים שהיא אינה נופלת לתוכם) יש משמעות. היותה סתומה אינו שולל את משמעותה. אבל בכל זאת החלטתי להרים את הכפפה ולנסות לפרש את ההוכחה, בשבל להראות שאינה סתומה לחלוטין: truth כתב: "אם אלוהים הוא הדבר המוחלט היחיד בעולם, כי אחרי הכל הוא יצר אותו מה"אין", אזי כל מה שהוא מסמל, כל מה שהינו חלק ממנו הוא הטוב. אם ה"טוב" לא היה חלק מהאל, הינו יכולים לפסול את האמונה המונותאיסטית בקלות." ההנחה ממנה הוא יוצא, היא שאלוהים הוא "הדבר המוחלט היחיד בעולם". בכך אני מבין (וכאן צריך לפנות אליו על מנת שיתקו אותי אם הבנתי לא נכון) שכל תוכנה שתאמר על אלוהים תאמר באופן מוחלט - ללא תלות בזמן, במקום, וללא אפשרות לייחס לו במידה כלשהי את התכונה ההופכית לה. מוחלטות של האל מונגדת לשלילה המוחלטת של ה"אין" - כלומר, שתכונותיו המוחלטות של האל הן חיוביות (בניגוד לשלילה של ה"אין"). הטוב מזוהה עם הקיום והרוע - עם השלילה. זה רעיון שאינו חדש בפילוסופיה המערבית ואפשר למצוא אותו אצל הוגים רבים החל מהניאופלטונים, דרך ימי הביניים ועד דקראט ולייבניץ (מכאן משמעות "הטוב בעולמות האפשריים" של לייבניץ - עולם בו מתקיימים מקסימום ישים, במגבלות חוק הסתירה). truth גם הוסיף ואמר שדעה זו חיונית לאמונה המונותאיסטית (מה שנראה סביר). "הוא יצר את העולם מאחר ויש צורך בקיום כדי לקבל את הטוב." כאן מנסה truth להצדיק את קיומו של האל כאל בורא. בשל היותו הטוב מזוהה עם הקיום, האל מוציא מהכוח אל הפועל את הבריאה - הופך אין ליש. "ה"טוב" עליו מדובר אינו כולל פרארי בחניה ודוגמנית בחדר השינה, מדובר ב"טוב" האולטימטיבי לו בני האדם יזכו בזכות מעשיהם לאחר תקופה מסוימת(ע"ע העולם הבא)." כאן מדגיש truth את מוחלטות הטוב האלוהי, אשינו יחסי כדוגמת טוב במשמעות הרגילה, באופן היומיומי. הוא מוסיף, כי הטוב הזה יושג על ידי בני אדם רק בעולם הבא - כלומר, רק לאחר תקופה מסויימת (לאחר מותם?) זוכים בני אדם לקיום מלא במובן המוחלט. לפני כן קיומם הוא חלקי (ארעי, יחסי). כנראה ההפרדה בין העולם הזה לעולם הבא נובעת מכך שקיום מוחלט אינו יכול להתקיים בעולם שאינו מוחלט, בו הכל חלקי זמני ויחסי. לכן המימוש המלא של הקיום מועבר למישור האונטולוגי האחר, של המוחלט. "עכשיו תשאל את השאלה המתבקשת, אם אלוהים רוצה שיהיה לנו טוב, למה הוא לא מכניס אותנו ישר לגן עדן? תשובה: הטוב המושלם הוא הטוב לו זוכה האדם בזכות עמלו." מכאן מגיע truth לשאלה המתבקשת - מדוע לא ברא אלוהים, על אף מושלמותו, את הבריאה המושלמת (מעיין עולם אידאות אפלטוני), אלא ברא עולם חלקי, בו הכל יחסי וארעי. והוא עונה (או מנסה לענות) בכך שאותו חיוב מוחלט מושג רק באמצעות עמל. כלומר, קיום מוחלט הוא רק קיום שהתממש מתוך קיום חלקי. כלומר, אנו נושאים בקירבנו את הקיום המוחלט, כפוטנציאל הגלום בקיומנו היחסי (בדומה לרוח המתממשת בתהליך דיאלקטי אצל הגל). לדעתי התשובה הזו בעייתית, משום שאינה כוללת את אלוהים (שהוא מוחלט מבלי שהיה קודם לכן פטנציאל), אלא אם נבין את אלוהים כזהה עם העולם. אז נקבל אלוהים שהוא מוחלט במהותו, אך חלקי במימושו (וזהו העולם). יציאתו של האלוהים מן הכוח אל הפועל, היא התקדמותנו שלנו מקיומנו החלקי לקראת קיום מוחלט. בסופו של תהליך יבוא, כנראה, לידי ביטוי כלל הפוטנציאל הגלום בעולם (באלוהים) - מה שעשוי להיקרא בלשונו המטאפורית של truth אחרית הימים, (או בברית החדשה - מלכות שמיים). תם ונשלם. זהו האופן בו אני מבין את תפישה העולם ש truth ביטא בקטע. אשמח לשמוע תגובות.
