מוטב מאוחר מאשר בכלל לא....

[diruli]

מוטב מאוחר מאשר בכלל לא....../images/Emo6.gif

אני כל כך שמחה שאתן פה.... זה אחלה וטוב. אני דינה, בת 51 ובני חגג 18 ביולי האחרון. כשהייתי בתחילת שנות השלושים שלי רציתי ילד. זה כל ההסבר שלי לעצם הולדתו. אז - לא היתה אפשרות, חוקית לפחות, לשיטות אחרות להכנס להריון חוץ מהשיטה ה"טבעית". זכור לי שמאוד נהנתי מהשיטה....ולקח לי הרבה זמן עד שזה הצליח, אז מאוד נהנתי גם מהנסיונות {קורצת}. נהנתי מאוד מההריון שהיה בתקופת שביתת הרופאים הכי ארוכה שהיתה בישראל, נדמה כחצי שנה...ושמחתי שההריון הלך חלק בלי בעיות רפואיות כך שלא ממש הרגשתי את השביתה. אני זוכרת שכל ההריון הייתי בטריפ מרוב שמחה על כך. היום, בדיעבד אפשר לראות זאת על הבן שלי. ילד חיובי ושמח. מה קרה במשך 18 שנה? חוץ מהענין הכלכלי שמאוד העיק ומעיק אז עשיתי הכל כדי לטפח את ה"פרוייקט" הזה שלי שנקרא - בן שלי. טיפחתי את ה-כבוד/יושר/שמחה/בטחון/אינטליגנציה/טוב ליבו/בריאותו וכל דבר שתוסיפו לא תגרעו. וכמו בכל פרוייקט, ומכיון שבגיל 18 יצא, חוקית לפחות, מתחת כנפי, עשיתי ישיבת סיכום ביניים של הפרוייקט. הישיבה כללה נתונים ודווחים מכל אלה שהיו שותפים לאורך השנים למעמסה כמו מוריו ומורותיו, גננותיו, מדריכיו בתנועת הצופים ובכל החוגים שהשתתף וכמובן המשפחה, חברי וחברותי לחיים ולעבודה. ומה אגיד לכן....הפרוייקט הצליח מעל המשוער. אני קוראת לו ילד פלא - פלא שיצא כזה ילד מוצלח ממני....סתםםםם כן, אני מניחה שלא ישנתי כמה לילות, שדאגתי מאוד כשהיה חולה, שדאגתי עוד יותר כשלא הגיע הביתה עד ארבע בבוקר בגיל ההתבגרות ועוד שכאלה אבל אני משום מה זוכרת בעיקר דברים שהרבה יותר רגשו אותי כנראה כמו הצעד הראשון שעשה בגיל שנה, והמילה הראשונה שיצאה מפיו, והפעם הראשונה ששאל איך "עשיתי" אותט אם לא התחתנתי, והפעם הראשונה שסיפר שיש לו חברה והתיעץ מה לקנות לה ליום הולדת, וכשהוא הצליח בכמעט כל דבר שעשה (נוק נוק נוק נוגעת בהרבה עץ....). הקיצר - היה כיף אדיר לעשות אותו, לגדל אותו בבטני, להוליד אותו ולגדל אותו לתפארת אני וכנראה שבסוף יהיה גם לתפארת מדינת ישראל, כי בשנה הבאה הוא יתגייס לצהל. השנה הוא התנדב לשנת שרות, עזרה לקיבוץ צעיר בערבה. במשך השנים פנו אלי לשאול אם כל הפרוייקט הזה "כדאי". תמיד עניתי שלי מאוד כדאי אבל זה מאוד אישי/פרטי/אינדיוידואלי. בעיקר סיפרתי על הקשיים שבהם אני נתקלתי, כי על הכיף וההתרגשויות גם אמהות "רגילות" יכולות לספר. אבל הקשיים של היומיום מעצם היותי לבד - רק אחת "כמוני". ואחד הדברים שהדגשתי תמיד זה ה"לבד" כי גם אם חברות ומשפחה עוזרים אני זו שהייתי צריכה להחליט על ה כ ל. ולדעת להחליט לא פחות קשה מלקום בלילה. ו....כן אני חושבת שיש הבדל גדול בין אמא חד הורית שמגדלת ילד לבד מתוך בחירה לבין אמא גרושה שמגדלת את ילדיה לבד. כי אני מאמינה שהאחרונה בחרה רק להתגרש מהאבא של הילדים ולא בחרה לגדל הילדים לבד.....לא ככה? אז תודה שאתן כאן וסוף שבוע מחוייך.

 

[TWEETY =^.^=]

וואווווווו../images/Emo24.gif ברוכה הבאה

כמה שאני שמחה שהצטרפת,,,סופ סופ יש לי את העונג להכיר מישהי עם יאמבה ניסיון, ועם ילד ענקקקקקקק.ושגם נהנתה מהתהליך

והנה עוד חיבוק

ככה סתם בשביל ההרגשה

סתם מסקרנות, האב יודע על קיומו???. ומה סיפרת ליד כשהוא שאל? ובכלל מתי הוא שאל? ז"א ,,,אני מתארת לעצמי שהוא כל הזמן שאל מחדש בהתאם לגיל לא?

 

[diruli]

מה סיפרתי לילד כשהוא שאל?

מלכתחילה הבנתי שהילד צריך לקבל את האמת שלי וכפי שאמרת - בהתאם לגילו. אבל ידעתי גם שאני לא יכולה לתכנן מה להגיד לכל גיל וזה תלוי גם בתזמון של השאלה, מתוך מה היא נשאלה, באיזה מצב רוח הוא יהיה באותו זמן שישאל ובאיזה מצב רוח אני אהיה. אז בפעם הראשונה היה בן ארבע, הגננת שלו היתה בהריון והסבירה לילדים איך עושים ילדים. הסיפור שלה התחיל מזה שאבא ואמא מתחתנים. הוא בא הביתה ובזמן המקלחת פתאום שאל מתי התחתנתי.... בום! (יכולתי לתכנן מיליון מצבים וסוגי שאלות אבל לא כזה מצב ולא כזו שאלה...). עניתי שלא התחתנתי ולא חייבים להתחתן כדי לעשות ילדים. שאני רציתי ילד. חיפשתי גבר, עשיתי איתו אהבה ו...ומכאן הסיפור שלי התחבר בעצם לסיפור של הגננת. זה שהסיפור "שלנו" התחבר לסיפור של "כולם" סיפק אותו כנראה...וכמה ימים אחרי כן לקחתי אותו וחברה שלו להצגה. הם הלכו לפני ופתאום אני שומעת את החברה שלו שואלת אותו איך זה יכול להיות שאמא שלו עשתה אותו ולא התחתנה. הוא הסתובב אלי ואמר: אמא אל תדאגי אני אסביר לה..... הלב שלי דפק בחוזקה ו....(סיפרתי לכם כבר על רגעים מרגשים איתו? אז זה היה אחד מהם). האיש הקטן הזה, בן ארבע, הסביר לחברה שלו כמעט מילה ומילה מה שאני הסברתי לו כמה ימים לפני כן. לא זוכרת כמה פעמים שאל לאורך השנים. תמיד היתה לי אותה תשובה. בזמן בית ספר יסודי הוא נתקל בחוסר אמון מצד הילדים שלא האמינו לו שאפשר לעשות ילדים בלי להתחתן. בדיעבד הסתבר שמאחורי חוסר האמון עמדו כמה אמהות "רגילות" שלא אהבו את הבנות בנות העשר שלהן חוזרות הביתה עם התגלית שלא חייבים להתחתן..... אז הסברתי לו שהחברה שלנו בנויה עדיין (עדיין?) זוגות זוגות ויש כאלה שקשה להם לקבל משפחה כמו "שלנו". המחנכת סיפרה לי כמה שבועות אחרי כן שהוא ביקש לדבר מול כל הכיתה באחד משעורי החברה כדי להסביר להם את הענין הזה של מה זה משפחה חד הורית ואיך ולמה וכמה.... עם השנים היו גם כמה פעמים שהוא ביקש לדעת מי האבא שלו. מאיפה. בן כמה. איך קוראים לו. מה צבע השיער וכדומה. אני עניתי שאני לא רוצה להגיד לו. וכשהשאלות חזרו על עצמן והרגשתי מאויימת. אמרתי לו שוב את האמת שלי. ילד שלי, השאלות שלך מציקות לי. אני מבינה את הרצון שלך לדעת אבל אני מצטערת אין לי ענין לספר לך. ואני מודעת לאפשרות שתכעס ותשנא אותי על כך אבל זה חזק ממני. וכל פעם שאתה שואל אותי זה מכאיב לי. אני מבקשת לסגור את הנושא. כן, הוא היה אז יותר גדול, נדמה לי בן 12. מאז לא הזכיר את זה. אני יודעת שזה אנוכי מצידי. אבל עשיתי ילד מלכתחילה במחשבה אנוכית מאוד. ילד לעצמי. אני יודעת שזה יכאב לי מאוד שהוא באמת יגיד לי יום אחד - חירבנת לי את החיים וילך. אבל כרגע אני מוכנה לקחת את הסיכון הזה.

 

[tomili]

ריגשת אותי.

למרות שלא"עשיתי" ילד בדרך שלך (השתמשתי בתרומה} אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת.הפחד הראשוני של מה אגיד לו, איך ומתי אמצא את הזמן הטוב ביותר לספר לו, איך יגיב, יכעס עלי וכו´ וכו´. הבן שלי מגיב טוב בנתיים ואני באמת מקווה שלא יכעס עלי יותר מדי על ההחלטה האגואיסטית שעשיתי. אמא של תום

 

[diruli]

על החלטות וכעסים...

ואגיד לך עוד משהו. אני, בהחלטות שאני מקבלת בחיים, ולא רק לגבי ילדי, תמיד אני חושבת מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם אקבל החלטה מסויימת. וכשאני מודעת לדבר הגרוע הזה אני שואלת את עצמי אם אוכל לעמוד בזה. אם אוכל לשאת בתוצאות האלה. ואם נדמה לי שכן (ההדגשה על הנדמה לי כי עוד לא נתנה לי הנבואה....) אזי אני הולכת על זה. כשהייתי בהריון בדיוק היתה סדרת תוכנית בקול ישראל, בשבת בבוקר, שראיינו אמהות חד הוריות מתוך בחירה. ואחת ספרה שהבן שלה כשהגיע לגיל 25 אמר לה: אמא חירבנת לי את החיים שגידלת אותי ככה בלי אבא. לקח הדברים שלו אמר שלום והלך. והיא סיפרה בשידור שזה חמש שנים שלא שמעה ממנו. אז (וגם היום) זה נשמע לי כדבר הכי גרוע שיכול לקרות. ואני החלטתי שאעשה כל מה שניתן כדי שזה לא יקרה לי. לגבי "כל מה שניתן" כתבתי בהודעה הקודמת שלי.....{קורצת}

 

[tomili]

שאלה של אמא בפניקה (מוקדמת ..)

כתבת שבנך מתגייס. אני כבר היום עם דפיקות לב מה אעשה כשיגיע היום.. יש איזה שהן הקלות/חוקים/מוסכמות לגבי בנים יחידים או שעדיין הנושא של חתימה של ההורה היא האופציה היחידה? נראה שאני באמת בפניקה, נכון? אמא של תום בן ה - 6 !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[diruli]

על גיוס לצהל../images/Emo57.gif

נדמה לי שעדיין צריך לחתום. אני מאז שהוא היה קטן הכנסתי לו טוב טוב לראש שאני לא אחתום. היינו נוסעים ברכבת לצפון, פוגשים חיילים שעלו ללבנון והוא האיש הקטן היה שואל את החיילים באיזה חיל הם משרתים. החייל ענה נגיד גולני...ומיד אחרי זה היה אומר ...גם אתה תהיה בגולני ובלבנון. וילדי, האיש קטן הזה היה אומר מיד - לא, אני לא אהיה בלבנון כי אמא שלי לא תחתום לי. זהו, הבנתי שהוא הפנים את זה. לפני שנה כשהתחילו הזימונים. לצבא אין אלוהים. שולחים זימונים לכל היחידות הקרביות. התברר ש"כאילו" לא היה רשום להם שהוא בן יחיד....כאילו. עכשיו הוא בשנת שרות. מה יהיה הלאה נראה. אמרתי לך כבר שאני לא מתכננת נכון? כשנגיע לגשר - נעבור אותו. כן במשך כל השנים הייתי מאוד חרדה מהרגע הזה. את לא לבד חביבתי, אני מבינה אותך מאוד. ואני לא פחות חרדה עכשיו. אני רק יכולה להציע לך תרפי מהנושא הזה ותהני מכל רגע עם תום בן השש כי השנים עוברות מהר לא כדאי לבזבז אותם על לדאוג למה יקרה בעוד 12 שנים....לא ככה?

 

[יובל2]

דירולי היקרה,,,

אם בשבוע שעבר הייתי על סף היסטריה מפאת התלבטויותי, אז לקרוא את דברייך, ממקמים לי את כל ההיסטריה תחת פרופורציה מסויימת. מרגיע מאוד לשמוע את דבריך, מעודד, ועונה על כל השאלות שאי פעם שאלתי לעצמי. ברור לי שזה לא קל, ברור לי שלא הכל ורוד, אך גם ברור לי שאם אני לא יעשה את זה, אני אמצע את עצמי בעוד כמה שנים עם תחושת החמצה גדולה. וחור גדול בלב. המון תודה לך, על ששיתפת מהמקום הכי אישי והכי פרטי, ואני מקווה לראותך פה עוד הרבה. ותגידי לבנך, שזה לא שטויות, ושיש היום הרבה מאוד נשים אם תחושות והרגשות כמו אמא שלו, והוא צריך להתגאות באמו, על שיש לה את היכולת והסבלנות לתמוך בנשים שעושות ברגע זה את הצעד החשוב ביותר בחייהן. חיזקו ואימצו

 

[יעליתי]

מצטרפת לדעתה של יובל

מאוד התרגשתי לקרוא את דבריך, אני חושבת שהם יכולים רק לחזק נשים רבות באשר הן. אני מקווה שתהיי עימנו כל הזמן, ותתמכי בנו הירוקות, המתלבטות, וגם באלו שכבר אמהות, יש לך מה להגיד , את יודעת איך להגיד והכי חשוב, את בעלת הרבה מאוד נסיון. מאוד שמחה שיצא לנו להכיר ואני מאוד מקווה להכיר אותך ואת שאר הבנות הנפלאות שכאן, גם מעבר לוירטואליה הזו. יעלית

 

[diruli]

ליובל: ../images/Emo57.gif

אני שמחה אם תרמתי משהו לחייך. אני רואה בפורום הזה תרומה גדולה לכולנו, לשמוע ולהשמיע. מכל מלמדי השכלתי אומרים ואמנם אף אחד עוד לא למד מנסיונם של אחרים אבל זה תמיד נותן נקודת מבט נוספת למחשבותינו, התלבטויותינו והחלטתנו. נצלי זאת ושאלי את כל השאלות שתרצי. אחר כך תעשי חושבים ותחליטי מה טוב לעצמך. נצלי אותנו. שבת מחוייכת לך

 

[TWEETY =^.^=]

כולי תקווה שעד אז, לא יהיה לנו צבא

אני נאיבית , אני יודעת. אבל מותר לחלום לא???? חוצמיזה, שבגלל זה אני לא רוצה בנים - רק בנות

 

[diruli]

בנות זה אור בבית......./images/Emo57.gif

את לא יודעת שאומרים שבנות זה אור בבית?.... האור יהיה דלוק עד ארבע בבוקר שהן יחזרו מבילוי. ואני מאוד רציתי בן.

 

[TWEETY =^.^=]

הקריאה לילדים אסורה מתחת ל-18 ../images/Emo98.gif

כן אה

אני שמעתי על עוד משהו,,,,,קצת בוטה, אבל נכון ואין מה לעשות

אוי אני מקווה שלא יהרגו אותי על זה

יאללהההההה על החיים ועל המוות

כשיש בן בבית צריך לדאוג רק ל-

אחד כשיש בת בבית צריך לדאוג לכל ה-

של העיר.

 

[diruli]

מצחיק וכל כך נכון!!!......../images/Emo57.gif

היום, בעידן האיידס את לא יודעת כמה שהבדיחה הזו נכונה....לצערנו.

 

[TWEETY =^.^=]

בגלל זה צריך לחנך אותם לזה,,,,,,,,,

עוד שהם קטנים, כי,,,

 

[איילת של אור]

קצת רחמנות על אמא לבת שהיא גם אור

אני מתחילה לדאוג כבר מעכשיו

 

[TWEETY =^.^=]

שתביני,,,,אני עוד חולמת לתאומות../images/Emo4.gif

מעכשיו אני מתחילה לשמור עליהן

 

[סטאר11]

מכל הלב ../images/Emo23.gif

מאחלת לך מכול הלב הצלחה בטיפול הקרוב

והלוואי ויתגשמו משאלותייך לתאומות

 

[TWEETY =^.^=]

../images/Emo24.gif תודההההה חומד../images/Emo23.gif

אמן אמן ואמן וכמובן שגם אצלך

 

[מיכל לב]

די מזועזעת../images/Emo46.gif

יקירתי הצלחת לזעזע אותי. העובדה שאת מודה במידת אנוכיות כזו או אחרת אינה פותרת אותך מאחריותך וממחיובותך כהורה,דברים שכוללים בתוכם גם התמודדות עם מצבים שלא כל כך נוחים לך!!! אז יופי סתמת לו את הפה, ומאז הוא לא מעלה את הנושא אבל תחת לפני השטח מתרוממת גבשושית חולה, משהו אפרורי שאת מסרבת לספק לו את התרופה. את מוכנה לקחת את הסיכון שהוא "יגיד" לך שחירבנת לו את החיים?! את לוקחת את הסיכון שהם באמת יתחרבנו. למה לך לוותר על משהו שעמלת עליו קשה לאורך שנים? השקעת ,טרחת, התפשרת, כאבת התמודדת עם כל כך הרבה קשיים,אז למה לוותר? למה לשלם מחיר כל כך יקר בקשר שלכם? חביבב´לה תמודדי את חייבת את זה לעצמך וכמובן שאת חייבת את זה לבנך.