מוטב מאוחר מאשר בכלל לא....

[במבה במבי]

../images/Emo88.gifגם אני חושבת..לדינה!!!

שלום אני אחת שמנסה כבר כמה חודשים להכנס להריון מתרומת זרע..ומאוד דואגת מהמחשבה שלילדי לא יהיה אבא. וכמובן מה אסביר לו ,מיהו אביו?(אחד שאונן לתוך צנצנת כדי לקבל כמה פרוטות כשהיה סטודנט..!!!!!!!) ולמה בחרתי בדרך זו? קראתי את התכתובת שלך ואני שמחה שהפורום הזה התחיל לגעת בקרביים. התרגשתי מסיפור "ההתקלה" שקרתה בגן הילדים...אבל אני חייבת לציין שהתשובה שלך לגבי זהות האב והאופן בו "סתמת את פי בנך"צבטה לי בלב. העובדה שהפסיק לנג´ס לא פותרת דבר!!. אני לא מנסה להעביר ביקורת אבל באמת אשמח אם תוכלי להתייחס כאן לסוגיה זו....

 

[יעליתי]

למה את כל כך כועסת?../images/Emo20.gif

תראי אין לי ילדים עדין, אך לחברותי יש וכל אחת מהן מחנכת את ילדיה בצורה שונה - אין נכון או לא נכון, יש רק אמונה בדרך מסויימת והתמדה. התמדה היא מילת המפתח בחינוך בכלל וזה לא משנה באיזה סוג של משפחה. הבחורה שדיברה פה סיפרה כל כך יפה, שנולד לה ילד בלי הוראות תפעול, וכל מה שהיא עשתה איתו ואיך שהיא חינכה אותו, נבע מתחושת הבטן שלה. ככה היא חשבה לנכון בזמנו, ככה היא האמינה, ואני לא מוצאת בזה טעות. אם מחנכת לפי מה שהבטן שלה אומרת וזה אחלה. זה שלא כולנו מסכימים, זה מאוד לגיטימי, אך לשלול בגלל שאיננו מסכימים זה כבר סיפור אחר. בואי ואספר לך סיפור קטן....... לזוג חברים שלי נולדה ילדה לפני הרבה שנים, הבת הזו מעולם לא בכתה, כי עם הציוץ הראשון שלה יש אחד מהם היה קופץ, וזה היה משגעעעעעעע אותי - אני חושבת, שלילד מותר לבכות לפעמים במיוחד אם זה סתם מתוך פינוק. כששוחחתי עם אבי על כך,,,הוא אמר לי כך, אם הם מתמידים בכך, בכל מצב ובכל סיטואציה וגם עם עייפים וגם עם כועסים, אז למה לא??? זה הכי אחלה בעולם - כי הם מתמידים. ולא ממש הסכמתי איתו, אבל שמעתי והפנמתי. לימים, הבת שלהם גדלה לתפארת, ילדה עם המון המון בטחון עצמי, אהבה לזולת והמון סבלונות ואמפטיה. אז יקירתי, מותר לך לא לקבל, מותר לך לא להסכים אך למה לקבל זאת בצורה כזו? למה הזעזוע? למה ההלם? זה ילד שלה, חינוך שלה, אני מאמין שלה, חוץ מזה שהיום יש לה קבלות די מרשימות. שיהיה לכם שבת שלום ומבורך

 

[יעליתי]

מצטערת על השגיעות

אני מקלידה בשיטה עיוורת, ולפעמים נדבקות להן האותיות. ואני שונאת לעשות עריכה אחרי. אז אני מצטערת מראש אם יהיה לי מידי פעם טעויות.

 

[מיכל לב]

התמדה זה יפה...

אבל לא רלוונטי לסוגייה הנדונה. לא מדובר כאן בנסיון להקנות הרגלים, חינוך או ליצור איזה שינוי שמצריך התמדה, לצערי מדובר כאן במשהו שאופיו אינו חיובי. האם מודה שהיא בורחת מהתמודדות, "זה גדול עלי" ולנזק שהיא גורמת. אם חלילה היה מדובר באלימות פיזית אני מניחה שלא היית מעודדת "התמדה", בעייני, ותסלח לי אותה אם,מדובר בסוג של אלימות רגשית: האם מנצלת את יכולתה וסמכותה לסתום פיות ולא רק זה גם גורמת לילד להרגיש שהוא פוגע בה כלומר לא רק שאינה מתמודדת עם מציאותה ויוצרת אי בהירות בנוגע למשהו כל כך בסיסי ומהותי בזהות בנה , המסכן עוד צריך לדעת שהוא לא בסדר כשהוא שואל שאלות על זהותו ולהבין שהוא פוגע ומציק. אני לא מתיימרת לומר לאותה אם , מה לספר לבנה, הסיפור יכול להיות בגירסה שלה אבל יש הבדל בין בחירה של מה לספר, איך, כמה ולמה, לבין מה שהיא תארה.

 

[מיכל לב]

אההה ועוד משהו..

תחושת בטן זה אחלה ולדעתי תחושת הבטן של האם היא שתגובתה בעייתית! ובנוסף לא נראה לי שהדבר יעודד אצל הילד בטחון עצמי ושאר הדברים שתארת במקרה שתארת.

 

[יעליתי]

זה גולש לכיוונים לא לענין

הויכוח בהחלט מיותר. לבחורה יש כבר ילד בן 18 , ז"א שיש לה כבר קבלות לכאן או לכאן, חוץ מזה שמי אני או מי את, שנטיל ספק באיך היא בוחרת להתמודד או שלא בחייה הפרטים. זו בחירה שלה, זה חיים שלה ואני לא מוצאת לנכון לפשפש לה בציציות. זה אדיר שהיא נכנסה, זה אדיר שהיא שיתפה, ואני שמחה לשמוע את דעתה ואת דעתן של שאר הבנות - הבחירה של מה ואיך לבסוף תהיה של כל אחת מאיתנו באופן אישי. הדיון אינו צריך לגלוש לכיוון של ביקורת, הוא צריך להתפתח מהכיוון האישי של כל אחת מאיתנו, ומותר לנו בהחלט לא לקבל דברים ומותר גם להגיד את זה, אך לא בצורה ביקורתית. יעלית

 

[diruli]

ליעליתי: תודה ו....../images/Emo57.gif

תודה. לי אישית לא מפריע לי שמיכל תכתוב איזו ביקורת שתרצה. שתביע את כעסיה ואת הזדעזעותה כמה שתרצה. לזה מיועד הפורום. ממרום חמישים פלוס שנותי למדתי שלעיתים קרובות אנחנו כועסים ומזועזעים לא תמיד על הדברים כפי שנאמרו אלא לעיתים כי זה נוגע במשהו לנו וזה מרגיז שמישהו אחר אמר אותם כמשהו חיובי לו כשבנו זה פגע. (מסובך?...אוף מקווה שהבנת....).

 

[diruli]

על תחושות בטן, התמדה וכעסים../images/Emo57.gif

יש לי תחושת בטן שהבנת על מה אני מדברת....וראי התייחסותי להודעת הזעזוע של מיכל. אני שלמה לגמרי עם הדרך שלי ומתמידה בה. וכמו שאמרת - הדרך הוכיחה עצמה, לפחות אצלי.

 

[יעליתי]

הנסיון הוא בית הספר של החיים

הבנתי אותך וודאי שהבנתי אותך, ואני כה שמחה שאת כאן, כי מעבר לנסיון, את מסתכלת על דברים ממרומי שנות ה-50 לחייך, כשלזכותך המון שנות נסיון,גם בגידול ילדים וגם באיך לאכול את הסביבה ולעמידה מקום כשצריך. את יודעת איך להעביר את הדברים כדי שיקלעו בדיוק במקום הנכון , מבלי לתת לתחושת הפגיעות להשתלט על הצד השני. ואת זה לומדים רק בבית הספר של החיים במשך השנים. יעלית

 

[diruli]

אני מצטערת שגרמתי לך........../images/Emo57.gif

אני מצטערת שגרמתי לך לזעזוע שכזה. יש לי הרגשה שאו שלא העברתי את זה נכון או שלא הבנת אותי נכון או שמאוד יתכן שאנחנו חושבת אחרת על החיים, על הבאת ילד לעולם לא בדרך ה"רגילה" וגידולו בחברה בה אנחנו חיות. אני ע ש י ת י ילד במודע, מתוך בחירה ל ב ד ואני מדגישה את ה"עשיתי" וה-"לבד". עשיתי זאת תוך מודעות לכך שהחברה היום בנויה זוגות זוגות ומה שאני עושה הוא יוצא דופן בחברה שכזו. אני עשיתי ילד לבד כי רציתי אותו רק לעצמי, בלי שותפים. חשבתי רק (הדגשה על הרק) על עצמי באותם רגעים שחשבתי איך ולמה לעשות אותו. כבר בתחילת הדרך הבנתי שאם אני אהיה מאושרת ושמחה כך יהיה ילדי. גם במבט גדול על החיים ובעיקר בחיי היום יום. ולכן, לפחות בתשע עשרה שנים האחרונות (מהחודש הראשון להריון) אני עושה הכל כדי שהחיים שלי יהיו כמה שיותר חיוביים ועושה מאמצים לדחות כל דבר שעלול לזעזע מצב זה. ולכן, אם אני "אחרבן את החיים שלי" כשאכניס משהו (כן, משהו ולא רק ודווקא מישהו...) שלא רציתי להכניס לחיים שלי, כמו שותף לפרוייקט הזה למשל, אז אני משוכנעת שזה ישפיע על חייו הנפשיים והרגשיים של בני עד כדי כך שזה "ירחבן את החיים שלו". לכן, אני אעשה ה כ ל כדי ש א נ י אהיה מאושרת כי לדעתי זה יבטיח את אושרו של בני. בינתיים כל ה"תורה" הוכיחה עצמה לפחות על בני. מקווה שכך ימשך. ימים יגידו לגבי העתיד. ואני לפעמים חושבת לעצמי למה בעצם הורים "רגילים" עושים ילדים....לא לעצמם? לא מתוך לחץ חברתי שאומר - צריך להתחתן ולהביא ילדים לעולם? שבת מחוייכת לך.... נ.ב. ובנימה מחוייכת - פסיכולוגים אומרים שמודעות ל"בעיה" שלך היא חצי הדרך לפתרונה....אז אני חסכתי לבן שלי חצי מהתשלום לטיפול בגיל ארבעים - הוא ידע כבר מה ה"בעיה" שלו...

 

[diruli]

ועוד משהו שחשוב שתדעו ../images/Emo57.gif

אין לי מושג מה הבן שלי חושב על עצם החלטתי להביא אותו לעולם לבדי. אין לי מושג מה הבן שלי חושב על כך שאני לא מוכנה לדבר על הצד הגנטי השני שלו.... אני מניחה שלא היה לו קל תמיד להתמודד ולענות על כל השאלות שתמיד מתעוררות בנושא כששומעים שהוא ילד במשפחה חד הורית מתוך בחירה. ישר שואלים איך למה וכמה. ואם הוא מכיר את אבא שלו ולמה ואיך. ואיך אמא שלו מתמודדת ולמה ואיך. ועוד מלא שאלות שברובם הן די חטטניות. אני מניחה שהוא היה רוצה, אולי ואולי לא, לדעת מי האבא שלו. ואולי כועס עלי שאני לא מוכנה להתמודד עם הנושא מולו. ההנחות האלה שלי הן מבחינתי לגיטימיות לגמרי אבל הן חלק מהחיים. אני חיה עם ההנחות וההחלטות שקיבלתי על עצמי. החלטות על דרך חיים ועל ההתמודדות מול החיים - מול החברה. ורוצה לסיים עם עוד משהו מחוייך מעט: אני כבר למדתי את כל התשובות על כל השאלות החטטניות האלה. ולעיתים עושה לעצמי חסד וכשעוד מישהו שואל אותי אם הילד בקשר עם אביו אני משיבה לו מיד משהו כמו...איזה צבע תחתונים אתה לובש?.... ועל שאלות חטטניות ותגובות שלי להן אספר בהודעה חדשה בשבוע הבא.....

 

[במבה במבי]

מסכימה עם מיכל לב בכל מילה!!!

ציינתי כבר שהתרגשתי מהתיאור של דינה מתקופת הילדות של בנה. כמובן שיש הבדל ממתן תשובה לסתם חטטנים ששואלים שאלות ואז תשובה של סוג תחתונים במקומה. הטלת האשמה על הבן שמבקש לדעת מיהו אביו והתחמקות ממתן התשובה עד שלמד לסתום את פיו נראית לי שגיאה גדולה.מצטערת דינה. ונכון שרובנו עברנו אצל פסיכולוגים...גם ילדי פסחכולוגים שכביכול אמורים לטעות פחות..לא יודעת מה לומר, אני הרי מתעתדת להביא ילד מתרומת זרע... שלכם במבה

 

[diruli]

הייי יש לך טעות......./images/Emo57.gif

אופסססס אני לא יודעת מאיפה הבנת מה שכתבת: ש" הטלת האשמה על הבן שמבקש לדעת מיהו אביו והתחמקות ממתן התשובה עד שלמד לסתום את פיו" כמו שכתבת זה באמת נשמע רע, לטעמי לפחות. תקראי בבקשה את התייחסותי למה שכתבה מיכל. מקווה שדברי יאירו ויעירו לך יותר. ואם לא אז....זה מה יש {קורצת} אני שלמה בדרכי וחושבת שעשיתי את המיטב שיכולתי. מקווה שתצליחי בדרכך את. אני בטוחה שגם את תגיעי לגשרים שכאלה, גבוהים ממה תכננת אותם, אז כשתגיעי לגשר כזה ספרי לנו איך עברת אותו. שבת מחוייכת לך

 

[במבה במבי]

תשובה לדינה

דינה אני משקשקת מהשאלות ההיפוטטיות אז אני לא מעבירה עליך ביקורת כדי להקניט אותך. אני מעריכה את הדרך שבחרת והאומץ וכו וההתמודדות עם הלבד. בואי אנסה להציע לך משהו , היום שבנך בוגר אולי תנסי לפתוח איתו שיחה על הנושא לשאול מה מרגיש כי ציינת גם שאינך יודעת מה מרגיש ומה חושב וכו גם כאן היה לך נוח להדחיק בבחינת "לא שומעת לא יודעת". לא יודעת.. אבל אולי תנסי לפתח איתו שיחה בוגרת ואולי להאיר פינות חשוכות אצלו וגם אצלך.לשתף אותו אולי בדברים שספרת לנו כאן? נראה לך? שלך במבה

 

[במבה במבי]

ועוד משהו....|בעניין אשמהכלב|

אני הבנתי שהטלת עליו "אשמה" בכך שאמרת לו כשהציק לך בזמנו בגיל 12 שהשאלות שלו מכאיבות לך. לא הבנתי נכון????? לא כך???? בייי

 

[במבה במבי]

../images/Emo107.gif בעניין אשמה...תיקון!!!!!

 

[diruli]

לא, לא הבנת נכון......./images/Emo57.gif

 

[diruli]

לבמבה - הנושא מוצה לטעמי אבל...../images/Emo57.gif

אני מאוד מודה לך על מילותיך במבה אך אינני רואה סיבה למה לשנות את דרכי כשהדרך שאני נוהגת בה טובה לי ומתאימה לי. כן, אני חושבת שאני אמיצה בכלל ובפרט בקשר להבאת הילד שלי לעולם וגידולו לבד. כן, אני גם מספיק בוגרת כדי לדעת שיש "פינות חשוכות" בחיים שלעיתים עדיף לא להאיר שמא נפגע ביקר לנו. כן, האמת לעיתים קרובות מכאיבה ולכן עדיף "להדחיק בבחינת "לא שומעת ולא יודעת" מאשר להגיד אותה. ברשותך, אתנהג באותה דרך גם עכשיו, מבחינתי הנושא מוצה גם אם זה לא בדיוק לטעמך או לטעמה של מיכל. זו דרכי. שבוע מחוייך לכן.

 

[tomili]

תרומת זרע=אין "אבא"

בנות, מי שהולכת על תרומת זרע מראש מוותרת על "אבא" לילדיה. אב הוא מי שעוזר ומגדל את הילד - לא ההרכב הגנטי שלו. חשוב - לדעתי- שמי שהולכת בכיוון של תרומה ולא בדרך הטבעית תהיה מוכנה לאמירה שאין לילד שלה אבא.ומה אומרים ואיך אומרים ומתי אומרים זה מאד אישי מאחת לאחרת.החיים "מתחרבנים" לא רק בגלל שהילד גדל ללא אב. יש עוד אלף ואחת סיבות למה לאנשים יצאו חיים "מחורבנים".אני מוכנה לחתום (ללא צניעות) שהילד שלי לא יגיד לי ש"חירבנתי" לו את החיים. יכול להיות שיגיד לי שחסכתי ממנו דברים שיש לילדים אחרים, אבל נתתי לו חיים מלאי חוויות חיוביות, המון המון אהבה, בטחון וחום,ניסיתי להראות לו שהחיים אינם חד צדדיים וחד גונים ועוד ועוד. אני לא אומרת שחסרון של אב הוא שולי, אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שגם זוג הורים יכול להזניח בילדם וחייו יהיו ועוד איך "מחורבנים". הבן שלי ידע כל מה שאוכל לספר לו על מניעי לעשות אותו לבד.אף אחד מאיתנו לא מושלם ואני מקווה שיחשוב שזהו החסרון היחידי שלי = אי האפשרות שלי למצוא מישהו לעשות איתו ילד. דרך אגב יש פעמים שהוא ממש שמח שלא היה לי מישהו לעשות איתו ילד כי הוא אומר שכך הוא בעצמו לא היה נולד !! יש משהו בדבריו!! אמא של תום

 

[במבה במבי]

במבה במצוקה- רוצה להיות אמא......

אני במבה מנסה להרות מתרומת זרע בגיל 40. נורא מוטרדת מהצעד האגואיסטי שבחרתי בו כלפי ילדי כאשר יוולד.. אינשאללה..הייתי שמחה לשמוע מכן מהי הדרך שאתן האמהות לבד בחרתן, כאשר באו השאלות בגן הילדים ומאוחר יותר? האם גיליתן לילדכם את העובדה שפניתן לבנק הזרע?ומה קרה כששאל למה לא יכול לפגוש את אותו גבר שממנו נלקחה התרומה?