מועדון ההריון ארוווך

[היידי אור]

באתי כדי לעודד....../images/Emo24.gif

כן זה נכון. כל מה שאת חושבת (פרט לקטע של הבנים....) גם אני חשבתי. ההריון עם דורון היה לי קשה וחולני ומסובך, דאגתי שאני אוהב רק את אופק, היו לי סיוטים על מומים בהריון.... בשניה שדורון יצאה לעולם הכל נעלם. לא יודעת איך היה אצלך, אבל לי לקח זמן להתאהב באופק אחרי הלידה, עם דורון לא. בשניה שהיא יצאה שטף אותי גל עצום של התאהבות חסרת פשרות, משהו לגמרי לא הגיוני וקסום במיוחד.... פשוט לא ברור לי למה חשבתי שיהיה קשה לאהוב את שתיהן. הגוף חזר לעצמו.... ההתחלה הייתה לא קלה (כי אופק-הבוגרת, נכנסה למשבר לא קל), אבל היו שם בשבילי שירי וטל (שבדיוק עברו זאת עם מאיה ותומר) ואמרו לי לא לדאוג- חודש קשה וזה עובר! וכך היה. אז נכון שלהיות אמא זה לא קל, ואמא לשתיים קשה כפליים, אבל זה לא קושי בלתי אפשרי, והרבה פעמים זה כיף גדול גדול. ובנוגע לעניין הבנים וחוסר הבנות, יהיה בסדר- ואם לא יהיו בנות, את רק צריכה 4 בנים ברצף ואז יהנדסו לך בת.....

(סתם, סתם, נו אל תבכי.... זה רק הורמונים....) עוברים יום אחרי יום, לאט לאט. ובטח כשיעבור הקיץ יהיה לך יותר נעים.

 

[yaelia]

../images/Emo25.gifעודדת מאוד

הללי היה התאהבות מיידית (עד עכשיו כשאני נזכרת ביצור הזעיק הזה מתמלאות לי העיניים דמעות), והאמת היא שלא מפחידה אותי חוסר היכולת להתחבר לתינוק, אני מתארת לי שזה קורה במוקדם או במאוחר. ולגבי הרק בנים, זה לא משהו שמשחק תפקיד אמיתי, אני שמחה מאוד שיהיה עוד בן.

 

[אמא של א וגם של ר]

התחושות שלך כ"כ נורמליות ../images/Emo24.gif

והנה התובנות שלי: |כוכבית|הריון - אני חושבת, מתוך הנסיון האישי שלי, שהריון ראשון הוא מיוחד במינו, וכל אלה שבאים אח"כ אינם משתווים לו. בהריון הראשון הייתי בטוחה שאני המצאתי את ה"הריוניוּת". כל דבר נראה לי כ"כ מפתיע/מסעיר/ייחודי. בהריון השני, שעל פניו היה קל, לא היה מקום לתחושות הללו. היתה דאגה גדולה יותר, אבל הפעם מן הידוע, ומכך שיש לי ילדה בבית, שאסור לסכן. לעתים היתה לי קצת צביטה בלב בתקופת ההריון השני, על כך שאף פעם לא אחווה את מה שחוויתי בפעם הראשונה. נו שויין, עבר. |כוכבית|הבכור/ה - שניה לפני שיצאתי מהבית לבי"ח בלידה השניה, ניגשתי אל בתי, שישנה כמו מלאך, נשקתי לה ורחמיי נכמרו על מה שאני הולכת לעולל לה. בהתחלה, בחודשים הראשונים, באמת הרגשתי שלא היטבתי אתה, שהקשתי עליה. אבל בהמשך הבנתי עד כמה טעיתי. רוצה לספר לך משהו טרי מאתמול: פתחנו את עונת הרחצה בחצר. הגדולה (5:3) נכנסה לבריכה בלי בעיה והתחילה להשתולל. הקטנטן (1:4) עמד מחוץ לבריכה, הביט בה בהערצה, אבל פחד להצטרף. היא הבחינה בזה, יצאה אליו, לקחה את היד שלו, הובילה אותו למדרגות ועזרה לו להכנס בלי בעיה. העיניים שלי היו לחות ובגרון היתה גולה קטנה.... אז מה שאני רוצה לומר: השתדלי להיות ריאלית, לדעת שבאמת לא יהיה קל, אבל תוך זמן לא ארוך יהיה כיף אדיר לכולם ולא תצטערי (כאילו שזה אפשרי).

 

[ט ו ל י ל ה]

יעלי, מה אומר ומה אוסיף - הרי כל מה

שנאמר נכון. זוכרת את עצמי בהיריון השני - פיזית היה מצוין. החרדות לזה שאם פעם אחת הכול היה בסדר לא אומר שפעם שנייה גם יהיה בסדר ועד למי שפיר (בגלל שלא עשיתי שקיפות עורפית) הייתי בלחץ היסטרי - אחר כך כשזה היה בסדר היה פחד איום מהלידה (ובצדק... כך התברר לי). המחשבות על שירה ומה שאני עושה לה ואיך שאני כל כך אוהבת אותה ואיך ואיך ואיך לא הרפו ממני וגם גרעו כמה שעות שינה בלילה - גם אחרי הלידה הייתה תקופה שבכל פעם שהנקתי את נגה לשירה היה כזה מבט בעיניים של "מה עשיתם לי" שגרם לי ישר להתחיל לבכות. מצד אחד היא הייתה מאושרת ומצד שני היה לה מבט כזה בעיניים בהתחלה שפשוט שבר אותי אבל ברגע שהיא התחילה לתת לנגה שמות חיבה וברגע שהיא חזרה לשיר (תוך שבועיים שלושה מהלידה) - ידעתי שהכול בסדר. גם לי היה קשה - היו רגעים שכל כך הייתי שקועה בנגה והרגשתי רגשי אשם כלפי שירה - לפעמים הרגשתי כמו ילד שמקבל צעצוע חדש וזונח ברגע את הצעצוע הישן (הרגשה איומה ונוראה). עכשיו - הכול כבר נחלת העבר. שתיהן מדהימות ואת יודעת איך אני שמחה שיש לי שתיים - אבל אני בטוחה שגם עם שניים - עוד תשבי על המרפסת ותקשקשי ויותר מזה - אני בטוחה שעם שניים תקבלי פרגון ואהבה הרבה יותר ממה שאנחנו - האמהות לבנות - נקבל - יהיו לך שני מאהבים אולטימטיביים (לפחות שניים). בכל מקרה - חזקי ואמצי ותראי שיהיה נפלא ומדהים כי זה באמת אחת מפלאי עולם הלא מדוברים או המדוברים יותר מדי תלוי...

 

[yaelia]

תודה

אמרת דברים ישר אל ה

שלי. אני יודעת שעוד שנה מהיום אני אפילו לא אבין איך הרגשתי את כל הדברים האלה. ברור לי שיהיה לי כיף עם שניים ושגם להללי יהיה כיף. אני רק רוצה גרנטי שזה באמת באמת יהיה ככה.

 

[yaelia]

זהו בדיוק

שבהריון הנוכחי בכלל אין לי זמן להרגיש בהריון או להתמכר לליטופי בטן

. לפעמים ש. אומר לי 'את יודעת שאת בהריון'? ואני אומרת לו 'מה באמת'? בין כל היום-יום, העבודות, הלימודים והללי פשוט אין זמן להקדיש להריון הזה. בהחלט יש בזה משהו מעציב ויותר מזה, משם אני חושבת נובעות חלק מהחרדות שלי כי הזמן עובר לו ואני לא מספיקה לשים לב לזה.

 

[עמית@]

ההריון השני הוא עולם אחר לגמרי

גם את תמר לקח לי שנים להרות, כולל טיפולים, ולמרות ההריון המגעיל (הקאות מהיום הראשון ועד הלידה) בלי ספק העולם שלי נשם הריון. ההריון עם דורון פשוט היה שם, עד האישפוזים

והשאלות איך אפשר לאהוב (ולשמחתי, לאהוב את דורון זה משהו אחר מלאהוב את תמר, פשוט עולם אחר, מזל..) בטח שיש שמות לבנים, לבן שלי יקראו יותם, רוצה?

 

[yaelia]

על זה אני סומכת

שזה עולם אחר לגמרי והאהבה לאחד היא לא כמו האהבה לשני (אבל לא פחותה ממנה בעוצמה). יותם, לצערי, נגנב כבר ע"י אחי. באסה.

 

[יעל מטיילת]

באמת כבר דאגתי

קוראת מה שאת כותבת ומתמלאת חלחלה מההריון הבא. בדיוק דיברתי על זה אתמול עם בעלי. אז

ו

להרגשה טובה. ושם לבן - אצלי לבן הבא יקראו ארנון. הבעל עוד נגד אבל אחרי מקרה הלל אני חושבת שאני יודעת איך לעבוד איתו על זה

.

 

[yaelia]

על הלל היינו סגורים שנינו

הפעם לשנינו אין מושג קלוש, בסוף נבחר כבר משהו. אולי ג'וניור.

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif

מזדהה עם תחושת המצ'וקמקות הכללית (אצלי זה מתבטא בעיקר במצב רוח. פיזית אני עדיין בסדר גמור). נחרדת מהבדיקות הקרבות, ורק החרדה הזו מונעת ממני את הבאסה שבחשיבה על העתיד עם שני ילדים..... שמות לבנים? יש לי שניים: מיכאל ודן (הלל מתחרז מדי עם מיכאל

). אני חושבת הרבה על השבועות הקרובים, איך בהנחה שהכל יההי בסדר, אני אדע אם יש לי בן או בת בבטן. שתי האופציות משמחות אותי, אבל אני בטוחה שלכל אחת מהן יתלווה מצב רוח אחר.

 

[yaelia]

די היה ברור לנו שזה עוד בן

יש אצלנו כמעט רק בנים במשפחה. על דן גם אנחנו חשבנו אבל אני מעדיפה שתי הברות או יותר. איזה בדיקות קרבות? מתי מי שפיר?

 

[lulyK]

שקיפות השבוע,

ואת שאר הבדיקות נקבע אחרי שנדע מה קורה בבדיקה הזו. מי שפיר? עוד בכלל לא בטוח שאני אעשה.

 

[סגולה קטנה]

../images/Emo24.gif

לא קראתי הכל אבל, עוד לפני שאני בכלל בהריון שני אני כבר חוששת מאיך וכמה ואם אפשר לאהוב עוד מישהו אחר כמו שאני כ"כ אוהבת כבר את אלמה, אם ניתן בכלל לשכפל את האהבה הזו? לגבי הספרים תתפלאי אבל מי שנתן לי לקרוא את אן שירלי ואבא ארך רגליים הוא אבא שלי שנתן לי את העותקים שלו ואפילו את פוליאנה הוא נתן לי, ככה שהכל תלוי באופי ולא בהכרח במין ויכולות להיות בנות שבכלל לא יבינו את הספרים האלה. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים בעולם שהורים יכולים לתת לילדים שלהם זה אחים והם המשפחה שלך לכל החיים והם אילו שמכירים אותך הכי טוב. זה הפרש גילאים לא קל בהתחלה אבל אח"כ כשהם יהיו גדולים יהיה להם כ"כ כיף ביחד. ועוד

לסיום

 

[סגולה קטנה]

ושם שאני אוהבת

לבן - יותם אפשר גם איתי, עומר

 

[yaelia]

בטוח שזאת מתנה נפלאה

שאפשר לתת למישהו, אח קטן. אני בטוחה שהללי יעריך זאת, בעוד 10-15 שנים

 

[סגולה קטנה]

הרבה קודם

אחותי נולדה כשהייתי בת 3.5 אמנם יותר גדולה אבל אני זוכרת כמה חיכיתי שייולד לי אח כי רציתי מישהו לשחק איתו תופסת וקצת התאכזבתי שנולדה בת ולא בן אבל קיבלתי אחות כ"כ אנרגטית שהיה פיצוי. ההורים שלי מספרים שסיפרתי לכולם שנולד לנו גור. אני לא אומרת שאפעם לא רבנו אבל תמיד היינו חברות הרבה לפני גיל 10-15

 

[neta2]

אני אמא לבן אחד בינתיים אבל יכולה

לעזור לך ב- 2 מישורים. האחד הוא שאני מתכוונת להקריא לנדב את אן שרלי ואת כל ספרי ההמשך וכן את "שרה פשוטה וגבוהה". אני מטורפת על הספרים הללו ואין סיבה שבנים לא יתחברו לזה גם!! ושמות כמובן. האהובים עליי הם: נדב, עידו, יותם, נמרוד, יונתן, רז, בן, אדם, יואב, אבנר, אורי (uri), שחר, אביתר.

 

[yaelia]

בטח שאני אקריא להם אותם

עד שהם יעקמו את האף וידרשו לשמוע בפעם המאה את 'ג'יימס והאפרסק הענקי' או את 'השד מכיתה ז' (שכמובן אקריא להם בשמחה). לצערי אני נשואה עם איש שיש לו רשימת לאווים כל כך גדולה שכמעט כל שם ברשימה (אלה שלא תפוסים ע"י האחיינים שלי) מחוק מסיבה זאת או אחרת. בסוף נקרא לו השני וזהו.

 

[neta2]

../images/Emo6.gif אל דאגה, השני יהפוך חיש מהר

ל- "הנוסף". סתאאאם. אני אמשיך להציק עם שמות לבנים, את רוצה? אגב, יש אתר של שמות תציצי בו.