הזכיר לי את "מי רוצה להיות מיליונר", ששם עונים על שאלה (למשל - מה בין הבאים אינו סוג של ירק-מאכל? א. כוסברה ב. חציל ג. טלפון ד. סלרי), וכשהנבחן עונה בביטחון "ג., טלפון!" שואלים אותו - סופי? ועד שהוא לא עונה "טלפון - סופי" התשובה לא מתקבלת.
מלבד המוות. ראינו הפעם ניסיון לערער על הקביעה הזאת. אבל הוא הוכיח שבסופו של דבר גם זה סופי. ומבין שלל הביטויים שיש בלקסיקון העברי עבור מת (ע"ע פונטנלה) אני בוחרת כאן את "עבר מן העולם". ברוך שפטרנו
תסלחו לי, אבל אני קצת לא בעניינים (היו לי דברים חשובים ומשמחים יותר לעסוק בהם אמש). אז עכשיו יתחילו המהומות בירושלים? שיבולת, היום אני באוניברסיטה. אנחנו יכולות שוב להתקע בסלאח-א-דין שלוש שעות. מה את אומרת?
כל הסצינה הזאת של האיש שקוברים אותו חצי-מת חצי-חי הזכירה לי את סיפורו הראשון של א.ב.י, "מות הזקן", שבו השכנים קוברים את הזקן מדירת הקרקע בעודו בחיים כי הוא ממילא לא רלונטי. ממש מצב דומה.
כתבתי פה משכבר זה בימים שקראתי שני רומנים שלו והתאכזבתי. אז אמרתם לי "צודק, לך לקרוא את הסיפורים הראשונים שלו". וזה מה שעשיתי. קניתי ספר שמכיל את *כל* הסיפורים וקראתי את 6-7 הראשונים.
הוא לא המצאה של חנוך לוין. במדבר י"ז כ"ז-כ"ח: וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ. כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל-מִשְׁכַּן יְהוָה, יָמוּת; הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ. ומשם גם לקח רוטבליט את הדימו בשיר דרכנו: עוד מעט יתם הנר לגווע עוד מעט יובס השקט המבורך המולת היום תתחיל לשקוע לא תהיי לבדך אני אהיה שם איתך
נראה לי שבני ישראל מתכוונים "אולי די כבר?", כלומר האם גמרנו למות, כלומר אנשינו גמרו למות במגיפה, ועכשיו אנחנו יכולים להמשיך לחיות. אבל רוטבליט ואילנה דיין (לא מכיר את הקטע של חנוך לוין) מתכוונים שתהליך המיתה נגמר, והעכשיו האוביקט גמור.