אני חושב שהשמחה של
הציבור על מותו של הצורר (אני לא חושב שהוא בין השלושה, אך ודאי יש לו מקום מכובד בעידן של אחרי מלחה"ע ה-II) היא שמחה טבעית, פשוטה, אמיתית ואנושית, על מותו של רשע שרצח אלפים וחמס מליונים. אני לא אוהב את ההתיפיפות הזאת שאחרי (ובמקרה שלך גם ההתנשאות), לאמר, "איך ניתן לשמוח על מותו של אדם שנברא בצלם?". ובאבוד רשעים רינה.