מותר כמה דברי כפירה?
- פותח הנושא TJSBZ
- פורסם בתאריך
כמה תשובות (ארוך)
1. אין מקום להשוואה בין טיפולי פוריות לטיפול פסיכולוגי. נסיבות הימצאותם אשה/גבר בטיפולי פוריות היא אורגנית. גופנית, בד"כ. אף אחד לא עושה טיפולי פוריות עקב הנאה צרופה או עקב קושי פסיכולוגי. רובנו עושים זאת כי אנו חולים/נכים באיבר מסויים בגוף - וזה בדיוק המזור למחלתנו. אין לנו דרך אחרת. טיפולי פוריות הם טיפולים פיזיולוגיים-גופניים למחלה גופנית. אין שום קשר בינם לבין טיפול פסיכולוגי. יתרה מכך, מכוון שאני מבוטחת שנים רבות בביטוח בריאות שהתחייב בהסכם כתוב להציע מזור לבעיה זו - אין לי גם דרך אחרת לבטח עצמי במקום אחר כיום. שנים שאני משלמת לאותו ביטוח, אך כשאני באה לפרוע את השטר - אומרים לי "אין כסף".
(תארי לך את אותו מצב עם ביטוח אחר...) ואגיד לך משהו עוד יותר חשוב - האימרה הזאת "אין כסף" היא מעוותת ושיקרית. נכון - אין כסף לחולים, לנכים, לזקנים, לחד-הוריות. אין כסף לכל תשושי הגוף והנפש, שנתנו נישמתם למדינה, וכבר תש כוחם מלזעוק על העוול. לכל החלשים אין כסף. אבל יש בהחלט כסף (והרבה !) למשכורות עתק לחכ"ים ולשרים, לשני שרי אוצר, לכסאות עור צבי בכנסת, לרכבי יוקרה, לאינספור חקירות משטרתיות של ראש הממשלה ומשפחתו, לבנייה בשטחים, ולתיחזוק קראוונים בודדים על הר תרשים קרח, ולשאר עוולות - יש המון כסף !! השאלה היא לא כמות המשאבים והאמצעים, אלא חלוקתם. והיא, כידוע - מעוותת כאן עד כאב !! 2) ההשוואה למדינות אירופה גם בעייתית, גם מקוממת, ולצערי, כפי שהסתבר לאחרונה גם זורעת חול רב ומעוורת את עיני הציבור. מעדויות אחרונות מסתבר שטיפולי פוריות לילד ראשון באירופה ממומנים ע"י המדינה (בצרפת, באנגליה), וזה דווקא לאחר שחלק מהמדינות נוכחו שעלותן בגין העדר הטיפולים יקרה הרבה יותר !!! הרצון והכמיהה לילד חזקים מכפי שתוכלי לתאר (אני מאוד מבינה אותך, כי גם אצלי זה קרה רק בגיל 32 בערך...ובגילך - ילדים לא היו עבורי משהו רצוי ונחשק), ואם המדינה לא תישא במימון זה ישירות - היא תישא בכך בעקיפין. אנשים ימכרו רכושם, תכולתם, ויעברו לעסוק בתחומים הגובלים בפשע ועבריינות בכדי לממן טיפולים אלו (זה בדיוק מה שקרה באנגליה). אנשים יעשו כל אשר לאל ידם בכדי ממן את הטיפולים. ובסופו של עניין, יפלו לנטל כלכלי כבד הרבה יותר על החברה - ויצא שכרו של שר האוצר בהפסדו. לדאבוני הרב, האיש הזה לא לוקח בחשבון את השלכות מעשיו. וכולנו משלמים על השלכות ארוכות הטווח של החלטות פזיזות, ובלתי מבוססות על שיקולים מקצועיים ואמפיריים. לא ניתן להסתכל רק על הפרט, ברמת המיקרו המצומצמת. לכל הפעילויות הללו יש השלכות כבדות ואדירות על החברה ועל המדינה כולה. אני, בכל מקרה, לא חושבת שיש מקום השוואה לאירופה. וזה גם בלתי ראוי להשוות מדינה אחת לאחרת בפן אחד בלבד. אנחנו לא דומים לאירופה בשום פרמטר לא מבחינת העבר, ובוודאי לא מבחינת ההווה. לא במצב הבטחוני. לא במצב הכלכלי. ולא בשום מצב אחר. במצב הנוכחי הקיים במדינה, שאחוז המיסים המשולם הוא ע-צ-ו-ם, ורוב משלמי המיסים אינם זוכים לאף הטבה מתשלום זה - לא ייתכן להפיל עליהם גם את התשלום בגין מחלתם, שלא הם בחרו בה. מרבית מטופלות הפריון לא עושות זאת כתוצאה מלחץ חברתי. מרביתן עושות זאת מתוך כמיהה ורוצון לדבר הכי בסיסי שקיים עלי אדמות. טיפולי הפיריון, נכון להיום, מממנים עד 2 ילדים בלבד. כיצד נתון זה הופך את האשה ל"מכשיר לגידול ילדים" ?? זה אף נמוך מממוצע הילדים למשפחה באוכלוסיה הכללית. 2 ילדים אינם הופכים את האשה למכשיר ילודה. הם רק ממלאים אחר הצורך הבסיסי ביותר של רובנו במשפחה 3) ובהמשך לכך - מאבקנו אינו עוזר לכל אלו שמולידים ילדים בלי לחשוב כיצד לכלכלם, כי אנשים אלו לא נזקקים לשירותי הפרייה. הם פוריים לרוב כמו ארנבונים.... להזכירך, אנו נאבקים כאן על 2 ילדים ב-ל-ב-ד
לא על 10. אפילו לא על 3, וזה בשונה לגמרי מהמשפחות מרובות הילדים. אין כל מקום להשוואה. עבורנו הילדים לא מהווים כל מקור הכנסה. בינתיים - הם רק מקור הוצאה, למרות שטרם נולדו. 4) מסכימה שאולי חשוב לכרוך את המאבק למאבק כולל כנגד הקיצוץ במערכת הבריאות, כך שההשוואה בין חולה סרטן למטופל פריון בכלל לא היתה עולה. (בעיניי זו גם השוואה בלתי הגיונית) רק שביבי עולה על כולנו. והוא פוגע בכאלה שמלכתחילה לא יקימו כל צעקה, ולא יקומו ממיטת חוליים בכדי לזעוק את כאבם כתוצאה מקיצוציו חסרי הרחמים. את חושבת שזעקת החד-הוריות הפריעה לו ? וזעקות הקשישים שכולנו נחמצנו למראם הפריעה לו ?? קדחת !! האיש הזה פשוט אטום !! אני לא חושבת שהצלת חיים חשובה פחות. אני חושבת שהצלת חיים חשובה באותה מידה. גם אנחנו כאן חיים, ובכל זאת, זקוקים לטיפול רפואי. אם המימון הוא רק לטיפולים מצילי חיים - תסגרי את קופות החולים, תשאירי על כנה רק את המחלקה לרפואה דחופה, כירורגיה (רק לניתוחים מצילי חיים) ומח' לטיפול נמרץ. אין צורך בכל שאר המחלקות שהרי אינן מצילות חיים.... ואת יודעת מה ? תביאי כמה רופאי אליל (הם בטח יותר זולים מרופאים מומחים), והנה, בלי להרגיש, הפכנו למיקרונזיה.... 6. אני לא טענתי טענה זו מעולם (על לקיחת סיכונים), וכמוך, חושבת שזו טענה מגוחכת שלא תזכה להתייחסות רצינית. החוק כיום מגביל החזרת עוברים, כך שלהצהיר כי אפגע בגופי בכדי לייצר כמה שיותר עוברים - זה מגוחך, ולא קיים הרופא האחראי שיאפשר זאת.
1. אין מקום להשוואה בין טיפולי פוריות לטיפול פסיכולוגי. נסיבות הימצאותם אשה/גבר בטיפולי פוריות היא אורגנית. גופנית, בד"כ. אף אחד לא עושה טיפולי פוריות עקב הנאה צרופה או עקב קושי פסיכולוגי. רובנו עושים זאת כי אנו חולים/נכים באיבר מסויים בגוף - וזה בדיוק המזור למחלתנו. אין לנו דרך אחרת. טיפולי פוריות הם טיפולים פיזיולוגיים-גופניים למחלה גופנית. אין שום קשר בינם לבין טיפול פסיכולוגי. יתרה מכך, מכוון שאני מבוטחת שנים רבות בביטוח בריאות שהתחייב בהסכם כתוב להציע מזור לבעיה זו - אין לי גם דרך אחרת לבטח עצמי במקום אחר כיום. שנים שאני משלמת לאותו ביטוח, אך כשאני באה לפרוע את השטר - אומרים לי "אין כסף".
המשך
7. פה אני חייבת לחלוק עליך. בואי נאמר שלא ניפגוש את פרופ' משיח בצמתים מקבץ נדבות במידה ויעבור החוק הזה... הוא בהחלט יכול לנוח על זרי דפנה, ולא לעבוד יום אחד נוסף. פרופ' משיח ועמיתיו ימשיכו להרוויח את שכרם. רק שהפעם זה יהיה באופן פרטי, ולא דרך קופ"ח. כך שהם אפילו ירוויחו יותר מהחוק הזה. ואם אינטרס כלכלי היה עומד מאחורי דבריו - הרי שהוא צריך דווקא לתמוך בהעברת החוק. הוא לגמרי מדבר מתוך דם ליבו, ולא מתוך כיסוי, הרווי ממילא. אנשים דגולים כמו פרופ' משיח, ועמיתיו, שיום-יום נחשפים לכאב הזוגות המייחלים לילד פרי ביטנם - יודעים בדיוק מה עומד מאחורי טיפולים אלו, ובאמת ובתמים חושבים שאסור, פשוט אסור, להטיל עונש כל-כך קשה על זוגות שבמילא נענשו כבר בקשייהם להרות. תסבירי לי, כיצד ייתכן שבחקיקת חוק כזה, שהולך להטיל כלייה על חלק ניכר מהזוגות - לא נטל חלק אף אחד מגדולי המומחים העוסקים בתחום ?? כיצד ייתכם שהתקבלה החלטה כל-כך שרירותית, בלתי מבוססת על ממצאים מדעיים, ורפואיים, וכיצד ייתכן שאף אחד מגדולי הרופאים, שהסטטיסטיקה היא נר לרגליהם - לא שותפו בהחלטה זו ?? הרי ההחלטה בגין 5 טיפולים הינה ספקולטיבית, שרירותית. בלתי מבוססת. הסטטיסטיקה מורה על הצלחה של יותר מ-90% ללידת ילד עד לטיפול ה-14. ומדוע הוחלט על 5 טיפולים בלבד ?? ככה זה כשכמה צעירים בוגרי כלכלה במשרד האוצר מקבלים החלטות רפואיות הרות גורל ומשחקים בגורלנו כאילו היה חסר חשיבות. אני חושבת שדווקא פרופ' משיח ועמיתיו יכולים וצריכים לשפוך יותר אור על מצעד האיוולת הזה שמנהל האוצר. בידיהם הנתונים האמפיריים. בידיהם הסטטיסטיקה. בידיהם הכוח לשפוך אור על הטיפשות הזאת. 9. המצב שתיארת כבר נוצר. גם כיום מי שיש לו-משלם יותר. מי שאין לו משלם פחות. אומנם לא ישירות לטיפולי הפרייה אבל לביטוח לאומי כחלק מחוק ביטוח בריאות ממלכתי. 10. זכותך להחליט לגבי עצמך מה שאת רוצה. אבל אין לך ולאחרים זכות להחליט עבור עצמי מה טוב בשבילי ומה אני רוצה. ואחרי ששנים אני משלמת ביטוח רפואי - איני מוכנה שבעת מצוקה ומחלה ישליכו אותי חסרת כל לרחוב. אני בהחלט מוכנה כבר ממחר - להפסיק לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי, ולהשתמש בכסף זה למימון טיפולי הפרייה שהמדינה אינה מאפשרת. איני מוכנה גם לשלם למדינה. גם לשאת במימונם של אחרים שביבי חושב שהם חשובים יותר ממני, וגם לממן את עצמי. אחרי הכל, אני לא שרי אריסון... וגם לא שרה נתניהו. אם הולכים על מדיניות קפיטליסטית - אני אשא במימון עצמי, אבל לא אוכל לשאת גם במימון אחרים. מוכנה להפסיק לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי, שבודאי הולכים למקומות שאני מתנגדת אליהם בכל ליבי, ולשלם עבור טיפוליי הרפואיים.
7. פה אני חייבת לחלוק עליך. בואי נאמר שלא ניפגוש את פרופ' משיח בצמתים מקבץ נדבות במידה ויעבור החוק הזה... הוא בהחלט יכול לנוח על זרי דפנה, ולא לעבוד יום אחד נוסף. פרופ' משיח ועמיתיו ימשיכו להרוויח את שכרם. רק שהפעם זה יהיה באופן פרטי, ולא דרך קופ"ח. כך שהם אפילו ירוויחו יותר מהחוק הזה. ואם אינטרס כלכלי היה עומד מאחורי דבריו - הרי שהוא צריך דווקא לתמוך בהעברת החוק. הוא לגמרי מדבר מתוך דם ליבו, ולא מתוך כיסוי, הרווי ממילא. אנשים דגולים כמו פרופ' משיח, ועמיתיו, שיום-יום נחשפים לכאב הזוגות המייחלים לילד פרי ביטנם - יודעים בדיוק מה עומד מאחורי טיפולים אלו, ובאמת ובתמים חושבים שאסור, פשוט אסור, להטיל עונש כל-כך קשה על זוגות שבמילא נענשו כבר בקשייהם להרות. תסבירי לי, כיצד ייתכן שבחקיקת חוק כזה, שהולך להטיל כלייה על חלק ניכר מהזוגות - לא נטל חלק אף אחד מגדולי המומחים העוסקים בתחום ?? כיצד ייתכם שהתקבלה החלטה כל-כך שרירותית, בלתי מבוססת על ממצאים מדעיים, ורפואיים, וכיצד ייתכן שאף אחד מגדולי הרופאים, שהסטטיסטיקה היא נר לרגליהם - לא שותפו בהחלטה זו ?? הרי ההחלטה בגין 5 טיפולים הינה ספקולטיבית, שרירותית. בלתי מבוססת. הסטטיסטיקה מורה על הצלחה של יותר מ-90% ללידת ילד עד לטיפול ה-14. ומדוע הוחלט על 5 טיפולים בלבד ?? ככה זה כשכמה צעירים בוגרי כלכלה במשרד האוצר מקבלים החלטות רפואיות הרות גורל ומשחקים בגורלנו כאילו היה חסר חשיבות. אני חושבת שדווקא פרופ' משיח ועמיתיו יכולים וצריכים לשפוך יותר אור על מצעד האיוולת הזה שמנהל האוצר. בידיהם הנתונים האמפיריים. בידיהם הסטטיסטיקה. בידיהם הכוח לשפוך אור על הטיפשות הזאת. 9. המצב שתיארת כבר נוצר. גם כיום מי שיש לו-משלם יותר. מי שאין לו משלם פחות. אומנם לא ישירות לטיפולי הפרייה אבל לביטוח לאומי כחלק מחוק ביטוח בריאות ממלכתי. 10. זכותך להחליט לגבי עצמך מה שאת רוצה. אבל אין לך ולאחרים זכות להחליט עבור עצמי מה טוב בשבילי ומה אני רוצה. ואחרי ששנים אני משלמת ביטוח רפואי - איני מוכנה שבעת מצוקה ומחלה ישליכו אותי חסרת כל לרחוב. אני בהחלט מוכנה כבר ממחר - להפסיק לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי, ולהשתמש בכסף זה למימון טיפולי הפרייה שהמדינה אינה מאפשרת. איני מוכנה גם לשלם למדינה. גם לשאת במימונם של אחרים שביבי חושב שהם חשובים יותר ממני, וגם לממן את עצמי. אחרי הכל, אני לא שרי אריסון... וגם לא שרה נתניהו. אם הולכים על מדיניות קפיטליסטית - אני אשא במימון עצמי, אבל לא אוכל לשאת גם במימון אחרים. מוכנה להפסיק לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי, שבודאי הולכים למקומות שאני מתנגדת אליהם בכל ליבי, ולשלם עבור טיפוליי הרפואיים.
קאזה, לא יפה...
קודם כל, את ההשוואה לטיפולים פסיכולוגייים אתן עשיתן, במצגת. שנית, למה אין מקום להשוואה הזאת? האם מטופלים פסיכולוגיים הם בריאים? מתפקדים בחברה? בוחרים את מחלתם? כל כך לא, שאין לך מושג. ואני מאחלת לך, מכל הלב שלא יהיה לך מושג עד כמה כל אחד ואחד מהמטופלים בתחנות לבריאות הנפש היה שמח לוותר על מחלתו/נכותו. הזלזול הישראלי בפסיכולוגיה מקומם ואחראי במידה רבה לזה שזו שהאוכלוסיה הכי מוזנחת בישראל, הרבה יותר ממטופלות הפריון, למשל. שנית, איפה כתבתי שאני מסכימה עם סדר העדיפויות של הממשלה? הרי המשפט הראשון שלי היה שבמדינה מתוקנת תקציב הבריאות לא היה מקוצץ כלל! אשר למה שאמרתי על מכשירי ילודה - ראי את מה שכתבתי למרים. בחברה שלא רואה באשה ובגבר מכשירי ילודה לא היתה קמה צעקה כל כך גדולה גם מחוץ למעגל הנזקקים לטיפולים. אתן - במידה רבה של צדק, מבחינת השגת מטרות המאבק - בונות על כך שזו החברה שבה אנו חיות. מקצצים בכל הטיפולים הרפואיים, לא רק בכן. אני מנסה לשאול, למה אתן יותר חשובות? למה דוקא הקיצוץ בכן יותר חמור?
קודם כל, את ההשוואה לטיפולים פסיכולוגייים אתן עשיתן, במצגת. שנית, למה אין מקום להשוואה הזאת? האם מטופלים פסיכולוגיים הם בריאים? מתפקדים בחברה? בוחרים את מחלתם? כל כך לא, שאין לך מושג. ואני מאחלת לך, מכל הלב שלא יהיה לך מושג עד כמה כל אחד ואחד מהמטופלים בתחנות לבריאות הנפש היה שמח לוותר על מחלתו/נכותו. הזלזול הישראלי בפסיכולוגיה מקומם ואחראי במידה רבה לזה שזו שהאוכלוסיה הכי מוזנחת בישראל, הרבה יותר ממטופלות הפריון, למשל. שנית, איפה כתבתי שאני מסכימה עם סדר העדיפויות של הממשלה? הרי המשפט הראשון שלי היה שבמדינה מתוקנת תקציב הבריאות לא היה מקוצץ כלל! אשר למה שאמרתי על מכשירי ילודה - ראי את מה שכתבתי למרים. בחברה שלא רואה באשה ובגבר מכשירי ילודה לא היתה קמה צעקה כל כך גדולה גם מחוץ למעגל הנזקקים לטיפולים. אתן - במידה רבה של צדק, מבחינת השגת מטרות המאבק - בונות על כך שזו החברה שבה אנו חיות. מקצצים בכל הטיפולים הרפואיים, לא רק בכן. אני מנסה לשאול, למה אתן יותר חשובות? למה דוקא הקיצוץ בכן יותר חמור?
אנחנו לא יותר חשובות
אנחנו לא יותר חשובות אבל אנחנו נאבקות. במדינה מתוקנת, משרד האוצר והממשלה לא היו משסים קבוצת אוכלוסיה אחת בשנייה, אלא מוצאים את המקורות הכספיים (שקיימים) לצרכים של כולם. אנחנו לא רוצות 10 ילדים וגם לא 3. אנחנו נאבקות על הזכות להביא לעולם 2 ילדים, במדינה בה ישנם רבים שאיבדו ילדים במלחמות או בטרור. במדינה בה התושבים נאלצים לשלם מיסים גבוהים כל כך. במדינה בה מגזרים שלמים של אוכלוסיה לא תורמים לתל"ג אבל מקבלים ממנו קצבאות ותמיכות וחיים על חשבונם של מגזרים אחרים. במדינה בה הציניות מחליפה את מקומה של הדאגה לזולת והסולידאריות החברתית.
אנחנו לא יותר חשובות אבל אנחנו נאבקות. במדינה מתוקנת, משרד האוצר והממשלה לא היו משסים קבוצת אוכלוסיה אחת בשנייה, אלא מוצאים את המקורות הכספיים (שקיימים) לצרכים של כולם. אנחנו לא רוצות 10 ילדים וגם לא 3. אנחנו נאבקות על הזכות להביא לעולם 2 ילדים, במדינה בה ישנם רבים שאיבדו ילדים במלחמות או בטרור. במדינה בה התושבים נאלצים לשלם מיסים גבוהים כל כך. במדינה בה מגזרים שלמים של אוכלוסיה לא תורמים לתל"ג אבל מקבלים ממנו קצבאות ותמיכות וחיים על חשבונם של מגזרים אחרים. במדינה בה הציניות מחליפה את מקומה של הדאגה לזולת והסולידאריות החברתית.
אז ככה,
לא ממש רציתי להיכנס לזה, אז בקצרה - חשוב להבדיל בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי. טיפול פסיכולוגי מקובל (פסיכודינמי, קוגנטיבי או ביהוויוריסטי) נועד אך ורק לשיפור איכות החיים של הפרט. תסלחי לי, אך אין בו שום צורך או כורח. בשונה, כמובן, מטיפול פסיכיאטרי, שבו עלול הפרט להוות סכנה לעצמו או לסביבתו, ולעיתים קרובות יש בו כורח. טיפול פיריון אינו נועד לשיפור איכות החיים, כטיפול פסיכולוגי. הוא נועד לטיפול בבעיה אורגנית מסויימת בדיוק כמו כל טיפול אחר - בסרטן, בטרשת, או בכל מחלה כרונית אחרת. מה ההבדל בין חסימת עורקים לחסימת חצוצרות ?? - זו מחלה וזו מחלה. ולכל אחד הטיפול שלו. אני (ולדעתי - רובנו כאן) מסכימות שאסור בתכלית האיסור לגעת בסל הבריאות, ולא חסר היכן לקצץ. ובהקשר הזה אני רק יכולה לציין את אכזבתי הקשה משר הבריאות הוורדרד שלנו שקולו לא נשמע, ופרצופו של נראה בתקשורת, ושתיקתו כהודאה וכהודיה על הקיצוץ בתקציב משרדו. איפה הוא, לעזאזל ???
לא ממש רציתי להיכנס לזה, אז בקצרה - חשוב להבדיל בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי. טיפול פסיכולוגי מקובל (פסיכודינמי, קוגנטיבי או ביהוויוריסטי) נועד אך ורק לשיפור איכות החיים של הפרט. תסלחי לי, אך אין בו שום צורך או כורח. בשונה, כמובן, מטיפול פסיכיאטרי, שבו עלול הפרט להוות סכנה לעצמו או לסביבתו, ולעיתים קרובות יש בו כורח. טיפול פיריון אינו נועד לשיפור איכות החיים, כטיפול פסיכולוגי. הוא נועד לטיפול בבעיה אורגנית מסויימת בדיוק כמו כל טיפול אחר - בסרטן, בטרשת, או בכל מחלה כרונית אחרת. מה ההבדל בין חסימת עורקים לחסימת חצוצרות ?? - זו מחלה וזו מחלה. ולכל אחד הטיפול שלו. אני (ולדעתי - רובנו כאן) מסכימות שאסור בתכלית האיסור לגעת בסל הבריאות, ולא חסר היכן לקצץ. ובהקשר הזה אני רק יכולה לציין את אכזבתי הקשה משר הבריאות הוורדרד שלנו שקולו לא נשמע, ופרצופו של נראה בתקשורת, ושתיקתו כהודאה וכהודיה על הקיצוץ בתקציב משרדו. איפה הוא, לעזאזל ???
קאזה, אני מכירה היטב את ההבדלים
בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי, תודה. ההבדל הוא כזה: טיפול פסיכולוגי דינמי או קוגניטיבי-ביהיוריסטי (היום הם כמעט התאחדו בפועל), הוא טיפול לא תרופתי אלא שיחתי. טיפול פסיכיאטרי הוא טיפול תרופתי. שניהם נועדו למזער את הסכנה של אדם לעצמו ולסביבתו. שניהם הולכים יד ביד. אבל גם אם נלך לשיטתך - הרי שגם הטיפול הפסיכיאטרי בארץ הוא תחום מוזנח. הרופאים הפסיכיאטרים אמנם מקבלים משכורות של רופאים ולא של פסיכולוגים, אך המטופלים בקהילה נמצאים במצב נוראי. ההבדל בין סתימת חצוצרות לבין סתימת עורקים הוא, שסתימת עורקים הורגת. אבל אין הבדל בין סתימת חצוצרות לבין מחלות אחרות שהטיפול בהן ממומן על ידי המדינה, ועל כך, כמו שבטח שמת לב, אין בינינו חילוקי דעות. אני אפילו לא זוכרת מי שר הבריאות שלנו, מרוב שהוא שותק... וגם על כך אין בינינו חילוקי דעות. אבל מכך שהכנסת מילים תומכות ביבי לפי (חס וחלילה, חס ושלום) אני נעלבתי עד עמקי נשמתי ...
בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי, תודה. ההבדל הוא כזה: טיפול פסיכולוגי דינמי או קוגניטיבי-ביהיוריסטי (היום הם כמעט התאחדו בפועל), הוא טיפול לא תרופתי אלא שיחתי. טיפול פסיכיאטרי הוא טיפול תרופתי. שניהם נועדו למזער את הסכנה של אדם לעצמו ולסביבתו. שניהם הולכים יד ביד. אבל גם אם נלך לשיטתך - הרי שגם הטיפול הפסיכיאטרי בארץ הוא תחום מוזנח. הרופאים הפסיכיאטרים אמנם מקבלים משכורות של רופאים ולא של פסיכולוגים, אך המטופלים בקהילה נמצאים במצב נוראי. ההבדל בין סתימת חצוצרות לבין סתימת עורקים הוא, שסתימת עורקים הורגת. אבל אין הבדל בין סתימת חצוצרות לבין מחלות אחרות שהטיפול בהן ממומן על ידי המדינה, ועל כך, כמו שבטח שמת לב, אין בינינו חילוקי דעות. אני אפילו לא זוכרת מי שר הבריאות שלנו, מרוב שהוא שותק... וגם על כך אין בינינו חילוקי דעות. אבל מכך שהכנסת מילים תומכות ביבי לפי (חס וחלילה, חס ושלום) אני נעלבתי עד עמקי נשמתי ...
מכוון שגם לי ההבדלים מוכרים היטב
ואף יותר מכך - אני מרשה לעצמי לחלוק עליך. ההבדלים בין התחומים גדולים הרבה יותר מההבדל המינורי שציינת. ההבדל אינו מתמצה באופן הטיפול (שיחות מול פרמקולוגיה) אלא בשיטות דיאגנוסטיות שונות, ובהלך חשיבה שונה לחלוטין. את הרי מכירה את ההבדלים אז לא ארחיב. בטיפול פסיכולוגי אין כלום משום מיזעור נזק. מרבית המטופלים הפונים לטיפול עושים זאת על דעת עצמם, מבחירה, ובמודעות מוחלטת - בכד לשפר את איכות חייהם. אלו המהווים סכנה לעצמם או לציבור - לא רק שלא יפנו ולא יופנו לטיפול פסיכולוגי אלא לעיתים אף יאושפזו בכפייה. כך ששוב, אין בכלל מקום להשוואה. מאיפה הבנת בדבריים שתחום הפסיכיארטיה הוא תחום מוזנח ? דווקא איני חושבת כך. להיפך. בגלל היותם של החולים עלולים להוות סכנה לציבור - הם בד"כ מטופלים היטב ובזהירות. בניגוד לחולות הפיריון.... (אלא שאם יעבור החוק - חלקנו בודאי נהפוך לסכנה לציבור... ואם לא יוציאו עלינו כסף לטיפולים, בודאי יוציאו אותו באשפוזים פסיכיאטריים...
)
ואף יותר מכך - אני מרשה לעצמי לחלוק עליך. ההבדלים בין התחומים גדולים הרבה יותר מההבדל המינורי שציינת. ההבדל אינו מתמצה באופן הטיפול (שיחות מול פרמקולוגיה) אלא בשיטות דיאגנוסטיות שונות, ובהלך חשיבה שונה לחלוטין. את הרי מכירה את ההבדלים אז לא ארחיב. בטיפול פסיכולוגי אין כלום משום מיזעור נזק. מרבית המטופלים הפונים לטיפול עושים זאת על דעת עצמם, מבחירה, ובמודעות מוחלטת - בכד לשפר את איכות חייהם. אלו המהווים סכנה לעצמם או לציבור - לא רק שלא יפנו ולא יופנו לטיפול פסיכולוגי אלא לעיתים אף יאושפזו בכפייה. כך ששוב, אין בכלל מקום להשוואה. מאיפה הבנת בדבריים שתחום הפסיכיארטיה הוא תחום מוזנח ? דווקא איני חושבת כך. להיפך. בגלל היותם של החולים עלולים להוות סכנה לציבור - הם בד"כ מטופלים היטב ובזהירות. בניגוד לחולות הפיריון.... (אלא שאם יעבור החוק - חלקנו בודאי נהפוך לסכנה לציבור... ואם לא יוציאו עלינו כסף לטיפולים, בודאי יוציאו אותו באשפוזים פסיכיאטריים...
אנחנו מדינה סקטוריאלית
רחל ונטע השיבו בהרחבה, ביושר ובאומץ. כל הכבוד להן
את טוענת שאנחנו מנהלים מאבק סקטוריאל. לצערי, זה נכון. אבל לצערי הרב עוד יותר, מדינת ישראל היא מדינה סקטוריאלית כאשר כל סקטור דואג לעצמו. החרדים דואגים להגדיל את קצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים, לפטור מהצבא לבחורי ישיבות ולהגדלת קצבאות התמיכה השונות. ההסתדרות דואגת לוועדים הגדולים. המתנחלים דואגים להגדלת התקציבים להתנחלויות. הנכים נאבקים על קצבאות הנכות. מחוסרי הדיור נאבקים על הדיור הציבורי. החד הוריות נאבקות על הגדלת הקצבאות שלהן. הסטודנטים נאבקים על גובה שכר הלימוד. העשירים מפעילים את הלובי שלהם להגדלת זכויותיהם או להקטנת המיסים. העניים נאבקים להגדלת הקצבאות. בטח שכחתי כמה מאבקים, אבל הדגם ברור - כל סקטור, צודק ככל שיהיה או שלא, דואג לעצמו. מתי ראית, במדינת ישראל, מאבק חברתי כולל שאינו סקטוריאלי? אני לא זוכרת מתי סקטור אחד עזר באמת למאבק של סקטור אחד. את המאבק הזה מנהלים אנשים עסוקים. עסוקים מאד. רובנו עובדים במשרות מלאות ונמצאים בטיפולי פוריות ארוכים ומייגעים. אף אחד פה לא תכנן להפוך למנהיג המונים או מאבקים ולאף אחד אין זמן לזה. אז נכון, אנחנו מנהלים מאבק סקטוריאלי. אבל אני לא חושבת שיש לנו ברירה כי אף אחד לא דואג לנו. אני קצת יותר מבוגרת ממך. גם אני, קצת לפני גיל שלושים לא הייתי בטוחה שארצה להביא ילדים לעולם. גם אני לא הבנתי את הכמיהה העזה לילד שנשים רבות מביעות. גם היום יש לי גבולות ברורים. אני לא מוכנה להביא לעולם ילד במחיר הרס המשפחה שיש לי, הרס גופני והרס כלכלי. את הילד הראשון הבאתי לעולם בגיל 30. אחרי שלמדתי והתבססתי, פחות או יותר, כלכלית. זה לא היה ברור מאליו עבורי. גם אחרי הולדתו, שזה היה דבר מתחייב. עשיתי זאת כי רציתי להתנסות בחוויה האנושית הזו שנקראית הורות. לא תמיד זה קל ולפעמים זה מתסכל, אבל בחשבון הכללי, אני שמחה שאני משתתפת בחוויה הזו ונהנית ממנה מאד. עכשיו אני רוצה להביא לבן שלי אח/אחות. אני לא רוצה שהוא יגדל בן יחיד. אני רוצה שיהיה אח או אחות אחת שהוא יוכל לחלוק איתם חוויות. וכשנזדקן הוא/היא יוכלו לעזור לו במעמסה שבטיפול בקשישים המשפחתיים. שילמד להתחלק בטוב וברע. אם החוק יעבור - אני לא אוכל לעשות זאת. אני גם לא אוכל לאמץ כי אין לי את הכסף לכך (הורים לילד לא זכאים לאמץ ילד במדינת ישראל). אם החוק יעבור אני איאלץ להישאר משפחה של ילד אחד. זה לא יהיה סוף העולם עבורי. זה לא יהיה סוף העולם עבור בני. אבל זה יהיה חבל מאד. זה גם יהיה חבל מאד למדינה כי הילדים שלי יהיו אנשים פרודוקטיביים ותורמים למדינה. האוצר מנסה, בצורה שקופה ודמגוגית להסית מגזר חולים אחד בשני. זה חסר שחר לחלוטין. במערכת יש מספיק כסף לכולם אם היא תפעל כראוי. ולא רק במערכת הבריאות. בשידוד מערכות אמיתי, יימצא הכסף לכל החולים ועוד יישאר עודף. אולי כמה אנשים יהיו עשירים פחות. אני לא אזיל על כך דמעה.
רחל ונטע השיבו בהרחבה, ביושר ובאומץ. כל הכבוד להן
אמא של שחף
New member
את צודקת אחותי
בואי נהיה חזקות ונביא לילדנו עוד אח או אחות למרות כל הקשיים שעומדים בעורפנו
בואי נהיה חזקות ונביא לילדנו עוד אח או אחות למרות כל הקשיים שעומדים בעורפנו
נועה,
מה בדיוק כל כך הפחיד בשאלות שלי, שהיה צריך אומץ כדי לענות עליהן? נגד הסטודנטים טענו רבים רבים שהם לא בסדר, משום שהם מנהלים מאבק סקטוריאלי ולא נשמע קולם במאבקים אחרים. יותר מזה, אמרו "במדינות אחרות הסטודנטים עומדים בחזית מאבקים חבריים גדולים יותר". במקרה זה, זו דוגמא רעה, משום שאלה בדיוק הטענות שגרמו לכך שהרבה מאד אנשים מתנגדים למאבק הסטודנטים. אשר לשאר הסקטורים, אני אענה לך בשאלה, ברשותך: האם את רוצה להידמות למתנחלים ולחרדים, או להיות טובה יותר, גדולה יותר כאדם? כי אישית, לי לי אכפת גם מכן, וגם משאר החולים, והמאבק היחיד שאני מוכנה להצטרף אליו הוא כזה שיכלול את כו-לם. בדיוק משום שאני חושבת ששיסוי אוכלוסיית חולים אחת באחרת היא איוולת ועוול. זו המטרה שהיום המאבק שלכן משרת, משום שהוא סקטוריאלי. אם הוא היה גורף - אף אחד לא היה מתנגד לכן.
מה בדיוק כל כך הפחיד בשאלות שלי, שהיה צריך אומץ כדי לענות עליהן? נגד הסטודנטים טענו רבים רבים שהם לא בסדר, משום שהם מנהלים מאבק סקטוריאלי ולא נשמע קולם במאבקים אחרים. יותר מזה, אמרו "במדינות אחרות הסטודנטים עומדים בחזית מאבקים חבריים גדולים יותר". במקרה זה, זו דוגמא רעה, משום שאלה בדיוק הטענות שגרמו לכך שהרבה מאד אנשים מתנגדים למאבק הסטודנטים. אשר לשאר הסקטורים, אני אענה לך בשאלה, ברשותך: האם את רוצה להידמות למתנחלים ולחרדים, או להיות טובה יותר, גדולה יותר כאדם? כי אישית, לי לי אכפת גם מכן, וגם משאר החולים, והמאבק היחיד שאני מוכנה להצטרף אליו הוא כזה שיכלול את כו-לם. בדיוק משום שאני חושבת ששיסוי אוכלוסיית חולים אחת באחרת היא איוולת ועוול. זו המטרה שהיום המאבק שלכן משרת, משום שהוא סקטוריאלי. אם הוא היה גורף - אף אחד לא היה מתנגד לכן.
אף אחד לא רוצה לנהל מאבק בכלל
אני אישית לא חושבת שהשאלות שלך מפחידות. אני חושבת שהן שאלות חשובות שגם אני מתלבטת בהן וחשוב שהם תועלנה ותלובנה. אני גם חושבת שזה לזכותן של משתתפות הפורום שהן מתמודדות עם הטענות. אני לא רוצה להיות סקטוריאלית ואני לא רוצה לחיות במדינה סקטוריאלית וחסרת סולידאריות. הדברים שכתבתי נכתבו מכאב ומרירות. אם היה גם מישהו בעל יכולת להרים מאבק כולל הייתי מצטרפת אליו על חשבון המאבק הזה. אבל אין מישהו כזה. אין מאבק כזה. כן, אני רוצה להיות גדולה יותר כאדם, אבל אני לא בטוחה שיש לי את היכולת להיות מנהיגת מאבקים ארצית. לא מחומר זה קורצתי. לצערי. ובמצב הדברים כמו שהיא, כאשר ברור לי שישנם מגזרים שמקבלים את שלהם (ולצערי זה בדרך כלל על חשבוני), אין לי ברירה אלא להיות שותפה למאבק סקטוריאלי.
אני אישית לא חושבת שהשאלות שלך מפחידות. אני חושבת שהן שאלות חשובות שגם אני מתלבטת בהן וחשוב שהם תועלנה ותלובנה. אני גם חושבת שזה לזכותן של משתתפות הפורום שהן מתמודדות עם הטענות. אני לא רוצה להיות סקטוריאלית ואני לא רוצה לחיות במדינה סקטוריאלית וחסרת סולידאריות. הדברים שכתבתי נכתבו מכאב ומרירות. אם היה גם מישהו בעל יכולת להרים מאבק כולל הייתי מצטרפת אליו על חשבון המאבק הזה. אבל אין מישהו כזה. אין מאבק כזה. כן, אני רוצה להיות גדולה יותר כאדם, אבל אני לא בטוחה שיש לי את היכולת להיות מנהיגת מאבקים ארצית. לא מחומר זה קורצתי. לצערי. ובמצב הדברים כמו שהיא, כאשר ברור לי שישנם מגזרים שמקבלים את שלהם (ולצערי זה בדרך כלל על חשבוני), אין לי ברירה אלא להיות שותפה למאבק סקטוריאלי.
את לא נאיבית נכון?
אין דבר כזה כ-ו-ל-ם, בוודאי לא בארצנו המסועפת. יש חרדים, מתנחלים, חילוניים, חולי סרטן, חד הוריות, הומולסבי, עולים חדשים, קשישים, חולי איידס ..וכו'. וכל סקטור נלחם למען עצמו. אני מאד הייתי רוצה לחבור לכל אותם אנשים או גופים שעלולים להפגע בעקבות הגזירה הכלכלית החדשה בתחום הבריאות ולהלחם יחדיו, אולם לכל אחד מאיתנו יש את הסיבות, המניעים והסיפורים הכואבים משלו ולצערי, לא כל כך פשוט לאגד הכל תחת קורת גג אחת. אנחנו גוף א-פוליטי שמכיל בתוכו הרבה מאד אנשים מכל גווני האוכלוסיה, יש פה חילוניות, דתיות, קיבוצניקים, עירוניים, מתנחלים, שמאלניים, ימניים, עולים חדשים, חד הוריות ועוד.
אין דבר כזה כ-ו-ל-ם, בוודאי לא בארצנו המסועפת. יש חרדים, מתנחלים, חילוניים, חולי סרטן, חד הוריות, הומולסבי, עולים חדשים, קשישים, חולי איידס ..וכו'. וכל סקטור נלחם למען עצמו. אני מאד הייתי רוצה לחבור לכל אותם אנשים או גופים שעלולים להפגע בעקבות הגזירה הכלכלית החדשה בתחום הבריאות ולהלחם יחדיו, אולם לכל אחד מאיתנו יש את הסיבות, המניעים והסיפורים הכואבים משלו ולצערי, לא כל כך פשוט לאגד הכל תחת קורת גג אחת. אנחנו גוף א-פוליטי שמכיל בתוכו הרבה מאד אנשים מכל גווני האוכלוסיה, יש פה חילוניות, דתיות, קיבוצניקים, עירוניים, מתנחלים, שמאלניים, ימניים, עולים חדשים, חד הוריות ועוד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.