מזל טוב!!!!

ענבר.

New member
מזל טוב !!

הוא נולד. היורש הטבעי שלכם, לנכסים הפיזיים והרוחניים שלכם. אתם מניקים, מאכילים, רוחצים, מרפדים, בונים ארמונות בחול, מצרפים אבני לגו ויוצרים מגדלים, מממנים לו חוגי מאקרמה וג'ודו, שולחים אותו לטיול לפני הצבא ליוון השכנה, או ללונדון הערפילית והתוססת, מלווים אותו בעיניים דומעות ללישכת הגיוס ופולטים אנחת רווחה ביום שהקיטבג מוחזר לתל השומר. ואז...עוברים הימים והלילות והשעון לא נעצר ואתה מצפה ל"משהו" מהילד הפרטי שלך, אתה לא בדיוק יודע להגדיר את אותו משהו, אבל איכשהו אתה מצופף את אותו "משהו" בסל צריכה של - מהנדס / רופא / איש היי טק / אחות רחמנייה , אבל מה שהכי חשוב לך שיהיה בסל הזה, זה מענטש, (תרגום מאידיש - בן אדם). איפה מתחילה לדגדג אצלך ההבנה שלא לזה פיללת? שאתה רואה את המוצר המוגמר ואפעס זה לא הילד שגידלת? איפה נקודת השבר שאתה אומר לעצמך - נכשלתי בגידול הילד הזה?
 

magy

New member
הגיבוש העצמי מגיע

בגילאים מאד מבוגרים....לא אחרי צבא. אולי כדאי להסתפק כהתחלה....בהיותו מענטש... הוא כבר יחפש את הנישה שלו.....במשך הזמן לא כולם מתפתחים לפי הספר : ד"ר ספוק, ד"ר שרשבסקי..... לכל אחד יש את הקצב שלו.... הראיה שלו... אני בכלל טוענת שכל עוד ההורמונים משתוללים המח עוד לא נכנס לפעולה....... הרבה יותר הוגן היה לתת לנו להחליט על עתידנו, בערך בגיל 40 ולא בגילאי העשרה המבולבלות...... והגיע גם הזמן להוריד מעצמנו כל אחריות או רגשי אשם בנוגע לכשלון בגידול וחינוך...... הטאבולות ראזות האלה.....מפתיעים/עות אותנו........לא פעם אחרי שגמרו "לינוק" אותנו...... מביטים בהם ואומרים : הלו, אחרי כל מה שהשקעתי בו ערכית, ככה הוא יצא?" ואז נזכרים שיש עוד רשימת גנים בטאבולה הזותי...... שהם לא שלך....... ולך תדע כמה דורות אחורה הם הלכו.....
 

ענבר.

New member
תגדירי "מענטש"

המילה הזו נכנסת בפס רחב מאוד. ולמה להאשים את הגנים? גם אם הם שייכים לכמה דורות אחורה, את החינוך הבסיסי, את הקניית הערכים, אנחנו אלה שמספקים. אני לא בטוחה שצריך לשבת כל היום ולקונן, איפה טעיתי. אבל, כשאתה רואה ביוצא חלציך דברים שאתה לא אוהב לראות, ולא מצליח להתחבר אליו, אצלי זה מעורר את הוריד העצבני...
 

magy

New member
תגידי

הבאת אשלג מ-ים המלח? קנית את כל עתלית? באת לפה עם כל ערימות המלח? ה-וריד? כמה שאת צנועה אצלי כל העורקים בויברציה....כבר כמה שנים......
 

magy

New member
אין לך מסנג'ר

לכן את בכלל לא יודעת מה החתימה שלי שם.... "שלח לחמך על פני המים ואל תתפלא אם יחזור אלייך......רקוב" את זה כבר הבנתי..........
 
מעניין...

בדיוק השבוע התחלתי לכתוב פה איזה הגיג בנושא המורכב הזה ובאמצע הכתיבה התחרטתי. למה? א. כי הייתי מוטרפת על הילדה שלי והבנתי שכדאי לי קודם להרגע, ושנית, כי אחרי שנרגעתי הבנתי שאותה תחושה שאת קוראת לה "כשלון", היא תולדה של ציפיה ועד כמה שזה נשמע חרא - במקרה של גידול ילדים-אין תמורה בעד האגרה. נקודה. פה ושם יש רגעים של נחת, אבל הם לעולם לא יפצו כיאות על ההשקעה. אנחנו מתוכנתים (כמו כל אורגניזם אחר ) להמשיך את השושלת בכל מחיר ובזה זה מסתכם, ככל הנראה. לקח לי הרבה שנים להגיע לתובנה הזאת, אבל ברגע שהפנמתי - אני פחות מאוכזבת. א.ל
 
אני לא רואה ילדים בתור השקעה

שצריכה לשלם את עצמה ברבות הימים. אנחנו עושים את כל הדברים שענבר ציינה למעלה אבל אנחנו גם מלמדים אותם להיות אנשים וזה מה שאני מצפה לראות. עיסוקים ותעסוקות זה עניין שלהם. מה שהם רוצים ועל מה שהם חולמים וכל עוד זה מתאפשר להם ובכבוד - תפאדל. אבל אני לא מצפה שבגלל ש"השקעתי" בילד אני צריכה לקבל תמורה בתור מקצוע מועדף או כל דבר אחר. שיחיה את חייו בשלום ושיבוא לבקר לפעמים.
 

magy

New member
לא

לא מציאותית ככה לא צריכה להראות המציאות זה מחדל ברירה זה חוסר אלטרנטיבות אחרות זה כמעט חוסר אונים. זה לדעת שנגמרו כל האופציות שיש לאל ידי ליזום לקבל את מה שיש ואת מה שאין.... כי אין שום ברירות אחרות... אבל לא ככה זה היה צריך להראות....... בכלל לא........
 

ענבר.

New member
צודקת !!

אני מחפשת עו"ד טוב לקבלת יעוץ אם אפשר להתגרש מילד.
 

atayen

New member
שאלה+

האם היית מראה לבת שלך את התגובה הזאת?
מה יותר חשוב: האמון של הבת שלך בך או תגובה באינטרנט?
 

ענבר.

New member
אני מנסה להפנים

ואני עדיין נשארת מאוכזבת. אני לא מבקשת תמורה עבור ההשקעה של אבני הלגו היקרים שקניתי להם, או על אוסף קלטות, או על בגדים וכו', אני מצפה, כן מצפה, שאם הם חונכו על ערכים או קודי התנהגות כאלה והאחרים, שלא יאמצו להם דפוסי התנהגות ושפת דיבור שהם אספו מפחי האשפה. באמת שלא מפריע לי מה הם יעשו מבחינת מקצוע. ההחלטה היא שלהם בלבד. מפריע לי חוסר ה"בן-אדמיות" שאני מבחינה שאין בהם פתאום.
 
קשה לנו בתור הורים

לראות את הילדים שלנו מתמרדים במוסכמות ושוכחים שאנחנו היינו כאלה בדיוק. היום ההתמרדויות הן אחרות ויותר מודרניות ויותר מוחצנות, אנחנו היינו דור הנאיביות אבל זה עובר להם באיזה שלב כמו שלנו עבר. (כמעט).
 

ענבר.

New member
מעניין

השבוע, ככה כמו שקורנס בקודקוד הציע, ישבתי עם עצמי וניסיתי ליצור דיאלוג, בנסיון להבין למה אני כל כך כעוסה על הבת שלי. הדבר הראשון שקפץ לי, היה - היא שמה לי מראה מול הפרצוף. אז הלכתי אחורה ונברתי בנוסטלגיה האישית שלי ומצאתי מרד, המון מרד, אבל לא מצאתי מקבילה אחת למרד שלה ולמרד שלי. ולא, אני לא בטוחה שהמרד שלה מודרני. אני, בצעירותי, בדקתי גבולות, היא לעומת זאת, חצתה את הגבולות וקשה לה היום לחזור אחורה, ועוד יותר קשה לה להוציא את המילה - טעיתי. כשזה יעבור לה, אולי אני לא אהיה כאן בשביל לדעת שזה עבר לה.
 
גם אני הרגשתי את אותה הרגשה

עם בני הבכור. הוא פרץ גבולות וחשב רק על עצמו בלי טיפת התחשבות ולו הקטנה ביותר ביתר אנשי הבית. ראיתי מקבילות בינו וביני למרות שהמרדנות שלו היתה "מודרנית". ונכון, גם אני בגילו בדקתי גבולות והוא זה שחצה אותם. היום, הוא חייל, לוחם ביחידה מובחרת. ופתאום הוא נעשה גבר. השתנה מהקצה אל הקצה ואני למרות הרגשות המעורבים בעניין, שמחה על זה שיש לו מפקד שבו הוא ראה את הדוגמא שלה הוא שואף. נכון בתור הורה רציתי שזו תהיה אני אבל אני זוכרת גם את עצמי בגילו ובגיל יותר מאוחר שכמו כולם אמרתי לעצמי אני רוצה להיות שונה מההורים שלי ולהיות יותר טובה. כמובן שהמחשבה הזאת לא אובייקטיבית לא אז ולא היום כי בסופו של דבר הדמיון בינינו לבין הורינו הוא רב ממה שאנו מוכנים להודות בו.
 

magy

New member
בדוק

אנשים, ובהם ילדינו, מתנהגים אחרת בבית ואחרת בחוץ. בחוץ, הרי אי אפשר לפשל, מפסידים מזה. בבית, הכל מותר, ההורים תמיד יאהבו אותנו תמיד יסלחו לנו... כמו שכתב ...........???? אלתרמן או פן? עלבונות של זרים, .........וגומר..... אני אמצא ואביא את הציטוט המדויק.......... עוד רגע.
 

magy

New member
פן

....ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף ואדע כי חשבת עלי מרחוק ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת והלכת לעד ואני נושאת ילד....
 
למעלה