תמורע?
אז מה עדיף? אמא עובדת או אמא בבית? אני בכלל לא שואלת על אבות. זה נושא בפני עצמו. אמא..... הרי אמא יש רק אחת. ומבלי להתכוון..... "החלקתי" אתמול על תכנית שטענתי שהיא "מציצנות".... ויצא לי לצפות בנבכי נושא שהעסיק אותי לא מעט. לי, לגמרי ברור, שלא רק "עושים" ילדים. אלא גם מגדלים אותם, מחנכים אותם ומשקיעים בהם עד שעוצמים את העיניים. הגיל לא משחק תפקיד ביעוד הזה.... ששמו "אמהות". לא גיל ההורים ולא גיל הילדים. ילדים לעולם ישארו "הילדים" גם בגיל שבעים.....(שלהם). זו רק ההקדמה. מה שמעסיק אותי היא השאלה אם באמת אם שעושה כמו שכתוב בהקדמה, אכן רואה פירות לעמלה. ופירות הם : יחס הילדים כלפיה כאדם שמילא את חובתו הראשונית והקשה והקדיש את כל עולמו בטיפוח הילדים מבלי להתפצל לעוד חלקים שמופנים אל : עבודה, תחביבים, חברים. האם זה מה שמצפים מאיתנו הילדים או שהם מקבלים את זה כמובן מאליו? שהם הם, גולת הכותרת של חיינו. האם ילד כזה לכשיגדל, לא ישאל את אמו מדוע אינה משמשת בתפקיד מרכזי בעיסוק, ויבין שאת הזמן שהיתה אמורה להשקיע בהשכלה ועבודה, היא הקדישה ברצון ושמחה לילדיה... ומחוייבותה כלפיהם? האם יעריך את מעשיה ויראה בהם מעשה חיובי ומובן מאליו? לעומת זאת, ילדיה של אישה עובדת, שלומד להפוך לילד עצמאי שאינו תלוי באמו שאוספת אותו מהגן, בית ספר, לא מגיעה לטיולים, לימי הורים, אסיפות הורים, לא מסיעה לחוגים, לא מקשיבה לבעיות בכיתה ועם החברים, בעיות גיל ההתבגרות, אינה משחקת איתו, אינה לוקחת אותו לספריות גן שעשועים, אינה לצידו כשהוא נפצע , או בוכה או סתם מקריאה לו סיפור, אינה מגישה לו את ארוחת הצהריים כשהוא מגיע עייף, מתוסכל ורעב ולא רק למזון.... האם ילד כזה, שפוגש את סבתא במקום את אמא... שממלאת את מקום בתה כדי שבתה תתקדם בחיים.. לומד להעריך את האם שידעה לנווט את חייה מבלי להתחשב בילדים שאותם ילדה והיא מחוייבת להם? האם יאמר לעצמו בגיל הרך, "אמא עושה דברים חשובים למען האנושות, למען המשפחה, אמא מפורסמת, אמא חשובה?" ההכרה הזו מגיעה אחרי שנים רבות של בגרות נפשית מצד הילד. לא בילדותו. האם האֵם העובדת שיודעת שמישהו אחר כבר ימלא אחר התחייבויותיה (אמא, מטפלת), לא מותחת את החבל מעל ומעבר כשהיא חושבת לא רק על עבודה אלא גם מבקרת במכוני כושר אחרי שעות העבודה ... או תחביבים אחרים כשילדיה מחכים מהבוקר בבית לפגוש אדם מבוגר בבית? (האב עובד עד שעות מאוחרות גם כן ומקטר שאשתו בכלל לא זוכרת שיש לה בן זוג)....האם לא מוגזם להזניח ילדים קטנים לנפשם בעולם המסוכן הזה? לחצות כבישים ולהתקל באנשים סוטים? האם כל מה שחשוב הוא הבית היפה שהעניקו להם? הצעצוע החדיש והמשוכלל, כשהם רוצים רק ללכת עם אמא לבאולינג או סתם לרוץ עם ההורים על הדשא? לאכול ארוחה משותפת? לדבר איתם? לראות ביחד טלויזיה....? לא הילדים הפכו את הוריהם למטריאליסטים, זו החלטתם של ההורים להתקדם כמה שיותר... ולאפשר כמה שיותר "חומר" לילדים ולעצמם. אף אחד לא שאל את הילדים לדעתם. כן, זה מה שהיה אתמול בתכנית שאני בדרך לא צופה בה, "אמהות מתחלפות" או משהו כזה....... שתי הקיצוניות היו בה. אם רק אפשר היה למצוא את שביל הבינייים..... שביל הזהב זה שמאפשר גם להיות בחוץ וגם להיות בפנים. אני יכולה להגיד שהלכתי בו. בשעות שהילדים היו במוסדות החינוך, עבדתי, אח"כ אספתי אותם אחד אחד..... לקחתי הביתה האכלתי, הקשבתי, וכל יתר הדברים הרשומים ברשומה הזו..... אחד לאחד...... עד הלילה....... ורק אחר כך הפניתי לעבודות הבית... שום דבר לא היה על חשבונם... לכן אני יכולה היום, לשאול את השאלה, האם שביל הביניים כן הקנה לי פלוסים/הערכה/כבוד? והתשובה = ...... בפעם אחרת.......!!!!