מחפשת תמיכה אחרי אבחון
- פותח הנושא אנה חדשה
- פורסם בתאריך
פרח לי יפה ורוד
New member
ממי שאבחן הייתי מבקשת לדעת מה הצורך הכי דחוף.
ובו להתחיל לטפל (פסיכולוגית/קלינאית תקשורת/ריפוי בעיסוק/קבוצת מיומנויות חברתיות).
לגבי סייעת תבררו במת"י ובבית הספר אם יש מצב לוועדת שילוב חריגה.- שיקבל עזרה עוד השנה.
אם לא-תחכו לשנה הבאה ובינתיים תתנו שנים-שלושה טיפולים בשבוע מחוץ לבית הספר.
לילדים בתפקוד הזה זה לרוב מאוד משפר.
ובו להתחיל לטפל (פסיכולוגית/קלינאית תקשורת/ריפוי בעיסוק/קבוצת מיומנויות חברתיות).
לגבי סייעת תבררו במת"י ובבית הספר אם יש מצב לוועדת שילוב חריגה.- שיקבל עזרה עוד השנה.
אם לא-תחכו לשנה הבאה ובינתיים תתנו שנים-שלושה טיפולים בשבוע מחוץ לבית הספר.
לילדים בתפקוד הזה זה לרוב מאוד משפר.
היא אמרה להתחיל מפסיכיאטר
לאשר את האיבחון כדי לקבל סעיית. ואולי ייתן תרופות לטיפול בבעיית קשב שלו שנראית כל כך שולית. אחרי זה פסיכולוג, קבוצה טיפולית ואז כל השאר.
מה זה ועדה חריגה? איך מגיעים לזה בכלל? לקבוע פגישה עם יועצת בית הספר? או עם מחלקת החינוך במועצה?
כולם אומרים לי לסמוך על האינסטינקטים שלי. אני זאת שדחפתי לאבחן, בעלי בכלל התנגד. אבל אני לא רואה שום בעיה דחופה.
לאשר את האיבחון כדי לקבל סעיית. ואולי ייתן תרופות לטיפול בבעיית קשב שלו שנראית כל כך שולית. אחרי זה פסיכולוג, קבוצה טיפולית ואז כל השאר.
מה זה ועדה חריגה? איך מגיעים לזה בכלל? לקבוע פגישה עם יועצת בית הספר? או עם מחלקת החינוך במועצה?
כולם אומרים לי לסמוך על האינסטינקטים שלי. אני זאת שדחפתי לאבחן, בעלי בכלל התנגד. אבל אני לא רואה שום בעיה דחופה.
יפה. אז הנה התשובה שלך
"אני לא רואה בעיה דחופה"
זו עיצה יותר חכמה מכל מה שהאנשים אמרו לך כאן (כולל אני)
וטוב שעשיתם אבחון. טוב שאפשר לקרוא לדבר בשמו. אבל שום דבר לא בוער. ותזכרי שהילד נשאר אותו הילד. שמונה שנים הסתדרתם בלי אבחון ובלי טיפולים ובלי פסיכיאטרים, אז מה יש למהר?
כבר גדולים וחכמים ממני אמרו שהחפזון מן השטן. אז לאט לאט. קחי לעצמך כמה חודשים ללמוד את הנושא טוב טוב, וכך תהיי בעמדה של אדם חזק שפועל מתוך ידע והבנת המצב כשתחליטי לפעול.
(אגב, אצל אוטיסטים אף פעם לא "מאוחר מדי". כמו שכתבתי בהודעה השניה שלי, יש דברים שלמדתי בגיל 20 ו-30 ו-40. הדיבורים האלה על חלון הזדמנויות שצריך למהר ולנצל הם מיתוס ותו לא)
"אני לא רואה בעיה דחופה"
זו עיצה יותר חכמה מכל מה שהאנשים אמרו לך כאן (כולל אני)
וטוב שעשיתם אבחון. טוב שאפשר לקרוא לדבר בשמו. אבל שום דבר לא בוער. ותזכרי שהילד נשאר אותו הילד. שמונה שנים הסתדרתם בלי אבחון ובלי טיפולים ובלי פסיכיאטרים, אז מה יש למהר?
כבר גדולים וחכמים ממני אמרו שהחפזון מן השטן. אז לאט לאט. קחי לעצמך כמה חודשים ללמוד את הנושא טוב טוב, וכך תהיי בעמדה של אדם חזק שפועל מתוך ידע והבנת המצב כשתחליטי לפעול.
(אגב, אצל אוטיסטים אף פעם לא "מאוחר מדי". כמו שכתבתי בהודעה השניה שלי, יש דברים שלמדתי בגיל 20 ו-30 ו-40. הדיבורים האלה על חלון הזדמנויות שצריך למהר ולנצל הם מיתוס ותו לא)
ואת מסכימה איתה?
זה שהיא כתבה, לא אומר שזה נכון.
וגם אם כן, אז האם נראה לך שלגרור את הילד לפסיכיאטרים ולהלעיט אותו בתרופות מתוך פאניקה שיש לו "יותר מדי בעיות" זה יקל במשהו על הסטרס והדכאון או דווקא יחמיר אותם?
קומון סנס פשוט:
הפתרון לסטרס ולדכאון זה להרפות ולהוריד לחץ. לפחות בטווח המיידי. בטווח הארוך אפשר לחשוב גם על טיפול בבעיות כאלה ואחרות, אבל קודם צריך לוודא שאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים ולא סתם יורים לכל הכיוונים מתוך פאניקה.
ותקחי עוד משהו בחשבון:
אוטיסטים הרבה יותר רגישים לסטרס מאנשים אחרים. אני לא יודע איך אדם "נורמלי" היה מגיב לזה שעושים לו מבחנים ואחרי זה מכריזים שיש לו רשימה ארוכה מאוד של בעיות ו"הפרעות מחשבתיות", אבל אילו זה היה אני אז זה היה שובר אותי.
מי שהיה מסיק מתוך התגובה הזו שלי שיש אצלי איזשוהי בעיה אקוטית שחייבים לתקן, היה טועה טעות מרה. ואילו איש מקצוע היה מתבסס על הזה כדי להגביר עליי את מכבש הלחצים "כי זה דחוף" אז הוא היה גורם לי נזק גדול מאוד.
(וכל זה לא היפותטי. אלה דברים שעברתי במציאות בנערותי, ורק בנס יצאתי שלם מכל העניין הזה)
זה שהיא כתבה, לא אומר שזה נכון.
וגם אם כן, אז האם נראה לך שלגרור את הילד לפסיכיאטרים ולהלעיט אותו בתרופות מתוך פאניקה שיש לו "יותר מדי בעיות" זה יקל במשהו על הסטרס והדכאון או דווקא יחמיר אותם?
קומון סנס פשוט:
הפתרון לסטרס ולדכאון זה להרפות ולהוריד לחץ. לפחות בטווח המיידי. בטווח הארוך אפשר לחשוב גם על טיפול בבעיות כאלה ואחרות, אבל קודם צריך לוודא שאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים ולא סתם יורים לכל הכיוונים מתוך פאניקה.
ותקחי עוד משהו בחשבון:
אוטיסטים הרבה יותר רגישים לסטרס מאנשים אחרים. אני לא יודע איך אדם "נורמלי" היה מגיב לזה שעושים לו מבחנים ואחרי זה מכריזים שיש לו רשימה ארוכה מאוד של בעיות ו"הפרעות מחשבתיות", אבל אילו זה היה אני אז זה היה שובר אותי.
מי שהיה מסיק מתוך התגובה הזו שלי שיש אצלי איזשוהי בעיה אקוטית שחייבים לתקן, היה טועה טעות מרה. ואילו איש מקצוע היה מתבסס על הזה כדי להגביר עליי את מכבש הלחצים "כי זה דחוף" אז הוא היה גורם לי נזק גדול מאוד.
(וכל זה לא היפותטי. אלה דברים שעברתי במציאות בנערותי, ורק בנס יצאתי שלם מכל העניין הזה)
TikvaBonneh
New member
את לא מחכה
עשית איבחון, את יודעת מה הוא מרגיש ולמה, ועושה כל מה שביכולתך לעזור לו. אל תיתני לו תרופה להפרעת קשב. תרופות זה לא סוכריות ויש להן תופעות לואי והוא בסך הכל בן שמונה. אם פסיכיאטר יכתוב לך שחייבים סייעת עכשיו דחוף, אז תוכלי ללחוץ על מחלקת חינוך שיתנו לו עזרה.
עשית איבחון, את יודעת מה הוא מרגיש ולמה, ועושה כל מה שביכולתך לעזור לו. אל תיתני לו תרופה להפרעת קשב. תרופות זה לא סוכריות ויש להן תופעות לואי והוא בסך הכל בן שמונה. אם פסיכיאטר יכתוב לך שחייבים סייעת עכשיו דחוף, אז תוכלי ללחוץ על מחלקת חינוך שיתנו לו עזרה.
יש דבר כזה לקבל סייעת באמצע שנה?
אז את אומרת לחכות עם התרופות אבל כן ללכת לפסיכיאטר? ומה לגבי פסיכולוג? קבוצה טיפולית?
הוא בשני חוגי ספורט, יש לו רק יומיים פנויים לפגוש חבר. אם יילך גם לפסיכולוג, וגם לקבוצה, לא יישאר לו זמן. ונראה לי פגישות עם חברים הן הכי חשובות, לא? אז לוותר על ספורט?
אז את אומרת לחכות עם התרופות אבל כן ללכת לפסיכיאטר? ומה לגבי פסיכולוג? קבוצה טיפולית?
הוא בשני חוגי ספורט, יש לו רק יומיים פנויים לפגוש חבר. אם יילך גם לפסיכולוג, וגם לקבוצה, לא יישאר לו זמן. ונראה לי פגישות עם חברים הן הכי חשובות, לא? אז לוותר על ספורט?
TikvaBonneh
New member
דעתי
את יכולה גם נירולוג לאיבחון.
הספורט חשוב מאוד הוא מפיג סטרס ודיכאון. ופגישות עם חברים הן חשובות. השאלה איך הוא מסתדר חברתית בחוגי הספורט, כי כתבת שהוא נמנע מארועים רבי משתתפים.
אני לא יודעת אם רעננה רלוונטית עבורכם. יותם השתתף בבית איזי שפירא בקבוצת כישורים חברתיים דרך ספורט, כך שהרגנו שתי ציפורים במכה אחת.
אולי תקחי לו סייעת באחד מחוגי הספורט, ואז היא תוכל לעבוד איתו על הנושאים החברתיים שעולים שם תוך כדי + קצת לפני וקצת אחרי.
יתכן שבחוג ספורט הוא ממציא חוקים ומתעקש עליהם, ומאוד יעזור לו תיווך אישי.
קחי בחשבון שיתכן שהילד מותש ומיואש כל כך מהשהיה בכיתה כל היום ללא סיוע, שאין לו כוחות לעבוד אחר הצהריים - ולכן אין טעם להוסיף לו טיפולים כרגע.
אני ביקשתי סייעת באמצע השנה ואמרו לי שאי אפשר, ואז החלטתי להשתמש בכסף של הקיצבה מביטוח לאומי כדי להכניס סייעת מטעמי ולשלם לה.
קיבלתי סכום יפה של שנה רטרואקטיבית, כך שיכולתי להרשות את זה לעצמי.
אני רוצה לציין שלא הייתי כמוך במצב של התלבטות אלא בחוסר ברירה, כי בניגוד אליך שהיית עם אצבע על הדופק וכבר איבחנת את הילד בגיל שמונה - כל הכבוד לך
, אני איבחנתי את הילד כשהוא כבר היה כל כך בדיכאון שלא הצליח לתפקד יותר בבית הספר, כך שממילא כולם ידעו שיש בעיה ולא הייתה לי אופציה להסתיר.
את יכולה גם נירולוג לאיבחון.
הספורט חשוב מאוד הוא מפיג סטרס ודיכאון. ופגישות עם חברים הן חשובות. השאלה איך הוא מסתדר חברתית בחוגי הספורט, כי כתבת שהוא נמנע מארועים רבי משתתפים.
אני לא יודעת אם רעננה רלוונטית עבורכם. יותם השתתף בבית איזי שפירא בקבוצת כישורים חברתיים דרך ספורט, כך שהרגנו שתי ציפורים במכה אחת.
אולי תקחי לו סייעת באחד מחוגי הספורט, ואז היא תוכל לעבוד איתו על הנושאים החברתיים שעולים שם תוך כדי + קצת לפני וקצת אחרי.
יתכן שבחוג ספורט הוא ממציא חוקים ומתעקש עליהם, ומאוד יעזור לו תיווך אישי.
קחי בחשבון שיתכן שהילד מותש ומיואש כל כך מהשהיה בכיתה כל היום ללא סיוע, שאין לו כוחות לעבוד אחר הצהריים - ולכן אין טעם להוסיף לו טיפולים כרגע.
אני ביקשתי סייעת באמצע השנה ואמרו לי שאי אפשר, ואז החלטתי להשתמש בכסף של הקיצבה מביטוח לאומי כדי להכניס סייעת מטעמי ולשלם לה.
קיבלתי סכום יפה של שנה רטרואקטיבית, כך שיכולתי להרשות את זה לעצמי.
אני רוצה לציין שלא הייתי כמוך במצב של התלבטות אלא בחוסר ברירה, כי בניגוד אליך שהיית עם אצבע על הדופק וכבר איבחנת את הילד בגיל שמונה - כל הכבוד לך
קראתי שאסור להורים לממן סייעת. הבנתי לא נכון?
לגבי הספורט: הוא הולך לשחיה שזה בקבוצה אבל כל אחד מתאמן לבד. לא זיהיתי שם קושי כלשהו. אחרי השיעור הוא שוחה סתם, וראיתי שהוא כן מדבר עם ילדים אחרים. חוג אחר קצת בעייתי, זהו חוג אומנויות לחימה. זאת קבוצה רב גילאית, הוא בין הקטנים. שלחתי יחד את שני הילדים כדי שיידעו להתמודד אם מציקים להם. שנה שעברה ממש ממש לא הסתדר, עשה שטויות ולא הקשיב. התלבטנו השנה, ושלחנו שוב לחודש נסיון. המורה מדווחת שחל שינוי, שהוא מקשיב, וגם הילד הפסיק לקטר. אני תוהה למה היה השינוי, והאם כדאי שיעזוב למרות שדווקא התחיל להתאמן ברצינות. בחוג הזה בשנה שעברה הוא ממש התנהג לא יפה, והבנתי שילדים אחרים, גדולים ממנו, קצת הציקו לו. השנה הוא אמר שהמורה הפסיקה לכעוס עליו, וזה גרם לשינוי גם בהתנהגות הילדים.
רעננה זה כן רחוק לנו, אני גם מפחדת לחוגים לילדים אוטיסטים. אין לי כוונה בשלב זה לספר לו שום דבר, הוא בן שמונה ולא נער, וזה מוקדם מדי לטעמי.
ולגבי ביטוח לאומי, מגיע החזר גם אם המצב קל כמו שלו? בלי קשר גם להכנסת ההורים?
לגבי הספורט: הוא הולך לשחיה שזה בקבוצה אבל כל אחד מתאמן לבד. לא זיהיתי שם קושי כלשהו. אחרי השיעור הוא שוחה סתם, וראיתי שהוא כן מדבר עם ילדים אחרים. חוג אחר קצת בעייתי, זהו חוג אומנויות לחימה. זאת קבוצה רב גילאית, הוא בין הקטנים. שלחתי יחד את שני הילדים כדי שיידעו להתמודד אם מציקים להם. שנה שעברה ממש ממש לא הסתדר, עשה שטויות ולא הקשיב. התלבטנו השנה, ושלחנו שוב לחודש נסיון. המורה מדווחת שחל שינוי, שהוא מקשיב, וגם הילד הפסיק לקטר. אני תוהה למה היה השינוי, והאם כדאי שיעזוב למרות שדווקא התחיל להתאמן ברצינות. בחוג הזה בשנה שעברה הוא ממש התנהג לא יפה, והבנתי שילדים אחרים, גדולים ממנו, קצת הציקו לו. השנה הוא אמר שהמורה הפסיקה לכעוס עליו, וזה גרם לשינוי גם בהתנהגות הילדים.
רעננה זה כן רחוק לנו, אני גם מפחדת לחוגים לילדים אוטיסטים. אין לי כוונה בשלב זה לספר לו שום דבר, הוא בן שמונה ולא נער, וזה מוקדם מדי לטעמי.
ולגבי ביטוח לאומי, מגיע החזר גם אם המצב קל כמו שלו? בלי קשר גם להכנסת ההורים?
TikvaBonneh
New member
כסף
מגיעה לכם מביטוח לאומי קיצבת ילד נכה, שזה בערך 2500 ש"ח לחודש, ושנה רטרואקטיבי.
המצב שלו לא קל. הוא סובל, והוא זקוק להרבה עזרה.
אסור לשלם לסייעת, הורים עושים את זה מתחת לשולחן. בבית הספר אמרתי למנהלת שהבאתי מתנדבת.
יש לי ילד בן עשר שיודע על האיבחון שלו מאז כיתה א. אני לא חושבת שגיל שמונה זה מוקדם מידי, אבל איך שאת מרגישה.
מגיעה לכם מביטוח לאומי קיצבת ילד נכה, שזה בערך 2500 ש"ח לחודש, ושנה רטרואקטיבי.
המצב שלו לא קל. הוא סובל, והוא זקוק להרבה עזרה.
אסור לשלם לסייעת, הורים עושים את זה מתחת לשולחן. בבית הספר אמרתי למנהלת שהבאתי מתנדבת.
יש לי ילד בן עשר שיודע על האיבחון שלו מאז כיתה א. אני לא חושבת שגיל שמונה זה מוקדם מידי, אבל איך שאת מרגישה.
AnatShemer1
New member
אני רוצה להתייחס
למשהו שכתבת בפורום השני: הפרעות חשיבה הן לא מושג זהה להפרעה בחשיבה שמצדיקה ייעוץ (ואולי גם טיפול) פסיכיאטרי, כמו הלוצינאציות, חוסר יכולת להפריד מציאות מדימיון וכ"ד.
כמובן שאת יכולה לברר עם המאבחנת למה בדיוק התכוונה. אבל חשוב לי לציין שהפרעות חשיבה (או עיוותי-חשיבה) יש להרבה מאוד אנשים, הן גורמות לעיתים קרובות לכך שהעולם (במיוחד ההתנהלות האנושית) נחווה כמקום יותר מבלבל, מלחיץ, מדכא או מכעיס - אבל הן לא הפרעה שדורשת טיפול תרופתי, אלא עזרה בחשיבה יותר "נכונה" שהתוצאה שלה היא שיפור בהרגשה ובהתנהלות של האדם.
דוגמא לעיוותי חשיבה: חשיבה בסגנון של הכל או לא כלום\שחור-לבן. אין גווני-ביניים. או חשיבה בסגנון של הכללת-יתר (= אם X קרה, הוא תמיד יקרה. או - אם Y קרה, הכל יהיה כמו Y). עוד עיוות חשיבה: קפיצה מהירה מידי למסקנות.
לא נתתי הרבה דוגמאות (אפשר להרחיב) אבל רציתי להסביר שהפרעת-חשיבה, על פי תפישתי (ושוב, צריך לבדוק למה בדיוק התכוונה המאבחנת) מתייחסת לדרך עיבוד-מידע שאינה לגמרי נכונה, מביאה למסקנות מוטעות שהתוצאה שלהן מבחינה רגשית והתנהלותית (תסלחי לי, יש לי פשוט אלרגיה למילה "התנהגות" על כל ההטיות שלה...) גורמת לאדם לקושי.
למשהו שכתבת בפורום השני: הפרעות חשיבה הן לא מושג זהה להפרעה בחשיבה שמצדיקה ייעוץ (ואולי גם טיפול) פסיכיאטרי, כמו הלוצינאציות, חוסר יכולת להפריד מציאות מדימיון וכ"ד.
כמובן שאת יכולה לברר עם המאבחנת למה בדיוק התכוונה. אבל חשוב לי לציין שהפרעות חשיבה (או עיוותי-חשיבה) יש להרבה מאוד אנשים, הן גורמות לעיתים קרובות לכך שהעולם (במיוחד ההתנהלות האנושית) נחווה כמקום יותר מבלבל, מלחיץ, מדכא או מכעיס - אבל הן לא הפרעה שדורשת טיפול תרופתי, אלא עזרה בחשיבה יותר "נכונה" שהתוצאה שלה היא שיפור בהרגשה ובהתנהלות של האדם.
דוגמא לעיוותי חשיבה: חשיבה בסגנון של הכל או לא כלום\שחור-לבן. אין גווני-ביניים. או חשיבה בסגנון של הכללת-יתר (= אם X קרה, הוא תמיד יקרה. או - אם Y קרה, הכל יהיה כמו Y). עוד עיוות חשיבה: קפיצה מהירה מידי למסקנות.
לא נתתי הרבה דוגמאות (אפשר להרחיב) אבל רציתי להסביר שהפרעת-חשיבה, על פי תפישתי (ושוב, צריך לבדוק למה בדיוק התכוונה המאבחנת) מתייחסת לדרך עיבוד-מידע שאינה לגמרי נכונה, מביאה למסקנות מוטעות שהתוצאה שלהן מבחינה רגשית והתנהלותית (תסלחי לי, יש לי פשוט אלרגיה למילה "התנהגות" על כל ההטיות שלה...) גורמת לאדם לקושי.
זה בדיוק מה שהיא רשמה
התיאור והדוגמאות שלך הן בדיוק מה שהיה באבחון. הדבר שאני זוכרת בבירור שהיא רשמה שיש לו הסקת מסקנות מהירה תוך השמטת מידע שעלול להיתפס כמאיים.
אני זוכרת בפירוש שהיא אמרה שצריך פסיכיאטר כדי לאשר את האבחון וכדי לתת תרופות לטיפול בהפרעת קשב. ובעלי משום מה הבין שצריך פסיכיאטר כי אין הפרדה בין דמיון למציאות.
התיאור והדוגמאות שלך הן בדיוק מה שהיה באבחון. הדבר שאני זוכרת בבירור שהיא רשמה שיש לו הסקת מסקנות מהירה תוך השמטת מידע שעלול להיתפס כמאיים.
אני זוכרת בפירוש שהיא אמרה שצריך פסיכיאטר כדי לאשר את האבחון וכדי לתת תרופות לטיפול בהפרעת קשב. ובעלי משום מה הבין שצריך פסיכיאטר כי אין הפרדה בין דמיון למציאות.
לא מאוחר מידי לדרוש את הסיוע הנדרש לילד.
דחוף לעבור ועדה בשביל לקבל שעות של סייעת לשנת הלימודים הנוכחית. עד אחרי סוכות יש שעות עודפות שמתחלקות לילדים שהוגשה עבורם בקשה להגדלת שעות.
דחוף לבקש סיוע נוסף עבורו במסגרת שעות בית ספר:
א. טיפול רגשי (טיפול פרטני)- פעם בשבוע (לא תצליחו לקבל יותר).
ב. קבוצת מיומנויות חברתיות
ממליצה שאתם תירשמו לקבוצת תמיכה להורים שילדם אובחן לאחרונה. ממליצה על הקבוצות מטעם אלו"ט.
דחוף לעבור ועדה בשביל לקבל שעות של סייעת לשנת הלימודים הנוכחית. עד אחרי סוכות יש שעות עודפות שמתחלקות לילדים שהוגשה עבורם בקשה להגדלת שעות.
דחוף לבקש סיוע נוסף עבורו במסגרת שעות בית ספר:
א. טיפול רגשי (טיפול פרטני)- פעם בשבוע (לא תצליחו לקבל יותר).
ב. קבוצת מיומנויות חברתיות
ממליצה שאתם תירשמו לקבוצת תמיכה להורים שילדם אובחן לאחרונה. ממליצה על הקבוצות מטעם אלו"ט.
TikvaBonneh
New member
אז תפני ליועצת עם מה שיש לך בינתיים
כי אחר כך היא תגיד לך שהסל שילוב נגמר להשנה. תגידי לה שכשיהיה לך איבחון רפואי את תגישי לה.
כי אחר כך היא תגיד לך שהסל שילוב נגמר להשנה. תגידי לה שכשיהיה לך איבחון רפואי את תגישי לה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.