וחושבת ש-150 ש"ח לאדם זה תקציב סביר לחלוטין לבילוי במסעדה. מובן שהוא לא יתאים לכל מסעדה, לכל מנה ולכל ארוחה באשר היא, אבל הוא אפשרי והגיוני בהחלט.
גם לא ברורה לי ההנחה שסועד חייב לאכול "ארוחה מלאה" ומי אמר שארוחה חייבת לכלול מנה ראשונה + עיקרית + קינוח לכל סועד? בעולם שאני חיה בו סועדים רבים חולקים מנה ראשונה או כלל לא מזמינים מנה ראשונה כלל ומסתפקים בעיקרית (לפעמים בתוספת לחם); יש כאלה שמזמינים מנות יקרות כמו סטייק או פירות ים ויש כאלה שמסתפקים בפסטה; יש כאלה שמעדיפים להזמין שתי ראשונות ולא ראשונה ועיקרית; יש כאלה שאין להם מקום לקינוח או מתנזרים ממתוק; במשפחות רבות מקובל בחגיגה להזמין כמה קינוחים למרכז השולחן ולחלוק בהם...
יש כ"כ הרבה אפשרויות, שלהתקבע דווקא על סטנדרט מסוים (שכלל לא נכתב ע"י פותח השרשור!) ואז לקבוע שהתקציב לא ריאלי וקשה לאכול בפחות מ-250 ש"ח, זה פשוט תמוה בעיניי. אני מבינה שיש אנשים שמבחינתם ארוחה אינה ארוחה בלי א,ב,ג וזה בסדר, אבל במציאות שאני מכירה חיים אנשים שונים עם העדפות שונות והבסיס נשען על שתי מטרות: לשבוע וליהנות. אין דרך אחת ויחידה להשיג אותן.
לדוגמה, ממש היום התפרסמה כאן בפורום ביקורת של זוג חיפאים שיצאו למסעדה וסיימו את החשבון ב-280 ש"ח (לפני טיפ) כולל יין. הם לא אכלו "ארוחה מלאה" של שלוש מנות אישיות לכל אחד (זו לא סוג המסעדה הרלוונטית), אבל הם חלקו כמה וכמה מנות ביניהם ויצאו שבעים (ודי מרוצים, למיטב הבנתי). מה רע? מי אמר שיש רק דרך אחת להשגת המטרה?