השומרונים - ארוך
אני מבקש מכל הדתיים פה בפורום לא להגיב לכך, כיוון שאני מודיע כבר פה בהתחלה שההודעה הזאת נוגדת את השקפת עולמכם, ואת מה שאתם רואים כאמת האבסולוטית, ועל כן לא תיהיה תועלת בתגובה, כיוון שזה יהיה סתם ויכוח ארוך בין ממצאים ארכיאולוגיים לבין האמת שלכם שלא אני ולא אף אחד יכול לשנות אצלכם, כיוון שאתם אנשים דתיים. על כן כדי למנוע ויכוחים מיותרים, רק תגובות של הערות על ממצאים ארכיאולוגיים או טעויות בתגובתי (ולא, לא להגיב סתם בגלל שכל התגובה לא נראת לכם, בגלל שכבר הסברתי בהתחלה מדוע היא לא תראה לטעמכם). אני גם מודיע כאן שאני מתכוון להביא 3 פסוקים בערך מדברי ימים כדי להראות שגם התנ"ך תומך במקום מסויים בממצאים ארכיאולוגיים. אולם זוהי לא הזמנה להתחיל להפוך את כל הויכוח לדתי, מה שיגרור ויכוח בין דתיים לחילוניים (ההערה הזאת היא במיוחד בשביל Venomothecore וזכמוש, שאיתם כבר אני יודע שאין על מה להתווכח, בייחוד Venomothecore, שגם לא אראה בקיעות מיוחדת בעניין, כשהוא מסתמך אך ורק על הגנאולוגיה של התנ"ך). אז ככה, אחרי הקדמה מפרכת וארוכה, בואו ניגש לתוכן עצמו. אם כן נתחיל מההתחלה. בשנת 780 לפנה"ס ממלכת ישראל נכבשה ע"י אשור, ובשנת 722 לפנה"ס בוצעה גלות אשור ע"י סרגון ה-2. בכתובת ארכיאולוגית שנתגלתה בעיראק בתחילת המאה, נמצא הקטע הבא, שמספר לנו על פרטי ההגלייה: "אנשי השומרון אשר חתמו הסכם עם מלך שנלחם בי, וכדי לא לסבול את שלטוני וכדי להמנע מתשלום מסים, החלו להילחם בי. בעזרת האלים נלחמתי בהם. 27,280 איש מתוכם, עם מרכבותיהם ועם האלים אשר בטחו בהם, היו לי לשלל... את שאריתם [כלומר ה-27,280] הושבתי בארץ אשור ואת העיר שומרון בניתי מחדש והגדלתי את מספר תושביה. אנשים מארצות שכבשתי הבאתי לתוכה [לעיר שומרון] ואת פקידי כמושלים הצבתי בה. עם אנשי ארץ אשור מניתי אותם [כלומר נחשבו כתושבי ארץ אשור]." מכאן אנו למדים כמה פרטים. קודם כל, שמספר הגולים היה קטן ביותר - רק 27,280 נפש אנא זכרו שמספר יוצאי מצרים היו שישה ריבוא, כלומר 600,000 איש, ויציאת מצרים התרחשה כ-600 שנים לפני גלות אשור. עם מלחמות, מחלות וכו', אנו מגיעים עדיין ב-600 שנים לאוכלוסייה של כמה מיליונים. ובהתחשב בעובדה ששבטי ישראל היוו 75% מהעם, הם לבטח לא מנו רק 30 אלף איש. דבר נוסף שנמסר לנו, הוא שרק לשומרון, עיר הבירה של ישראל, הובאו כותים ושאר גויים. מה גם כתוב שמספר תושבי העיר הוגדל, לא הוחלף, כלומר נשארו אנשים בעיר עצמה, והוא הוסיף אליהם את הכותים ושאר הגויים. דבר נוסף שאנו מגלים, הוא שמושלים אשורים, כלומר גויים פאגאנים, מונו להיות מנהיגי השומרון. מכאן ניתן להסיק שההנהגה הקודמת, שלא הייתה נאמנה לשלטון, וכל תומכיה, הוגלו או נהרגו. סביר להניח יותר שמדובר בגלות, כיוון שזו הייתה דרך האשורים להעניש מלכים סוררים. ולבסוף אנו מגלים שתושבי ממלכת ישראל נמנו כחלק מאנשי ארץ אשור, כלומר נחשבו לאזרחי אשור, אשורים. רק מהפרטים הנ"ל ניתן להבין היטב את מה שנכתב בספר מלכים. הזיהוי של תושבי ממלכת ישראל, או השומרונים, בתור כותים או גויים הוא זיהוי מדיני ואזרחי גרידא, ולא אתני או דתי. מכיוון שלא הייתה יותר ממלכת ישראל, תושביה לא היו נתינים של מדינה הכפופה לאמפריה. לא הייתה יותר אוטונומיה. מלך אשור עצמו אומר "עם אנשי ארץ אשור מניתי אותם". מכאן סביר להניח שגם זוהו כאשורים, ולא כישראלים הכפופים לאשורים. גם שליטיה לא היו יותר שומרונים/ישראלים שמעלים מיסים למלכות אשור. הם היו אשורים. אין פלא אם כן שממלכת ישראל לשעבר, שכרגע הפכה לחלק ממלכת אשור וחדלה מלהיות ממלכה ישראלית כפופה, נחשבה מאותו הרגע כאשור ותושביה כאשורים. ומעין הגיעו המושגים של "מנהגי הכותים" הטמאים לכאורה ליהודים? ובכן, כאן אנו מגיעים לעזרא ונחמיה. אלה ראו רק בשבי ציון ותומכיהם כיהודים, וכל השאר כגויים. אולם מדוע השומרונים לא תמכו בדיעותיהם של שבי ציון, כפי שתמכו בהם שארית הפליטה ביהודה? לכאן אנחנו חוזרים קצת אחורה בזמן, לתקופת חזקיה. דברי ימים מספק לנו הוכחה טובה מאוד להמצאותם של עשרת השבטים גם אחרי ההגלייה של בערך 30 אלף איש. לא רק זה, הוא גם מספק לנו רמז למחלוקות שיקראו כ-100 שנים מאוחר יותר בין השומרונים לבין שבי ציון. והנה הפסוקים: דברי ימים ב', פרק ל', פ"ס 1: "וישלח יחזקייהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-איגרות כתב על-אפריים ומנשה, לבוא לבית-יהוה, בירושלים--לעשות פסח, ליהוה אלוהי ישראל" דברי ימים ב', פרק ל', פס' 6: "וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל-יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור" דברי ימים ב', פרק ל', פ"ס 18: "כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון, ולא הטהרו--כי-אכלו את-הפסח, בלא ככתוב: כי התפלל יחזקייהו עליהם לאמור, יהוה הטוב יכפר בעד" לפני שניגש למשמעות המידע החיוני הזה, כמה מילים על המצב הדתי ביהודה ושומרון בתקופת חזקיהו. ידוע לנו שגם ביהודה וגם בממלכת ישראל הייתה עבודת אלילים מפותחת היטב. למעשה, התנ"ך טוען שזו הסיבה לחורבנה של ממלכת ישראל ולגלות של (כפי שראינו, חלק קטן מ) יושביה. בנוסף לכך, יש לזכור גם שהייתה מסורת נפרדת בת 350 שנים אצל ממלכת ישראל, שאחרי כל מיני עריכות ותוספות בממלכת יהודה, גרמו להבדל לא קטן במסורות. ועכשיו למשמעות הפסוקים. (המשך בהודעה הבאה) --- סוף ---