מחשבות אמיצות ראשונות

[עוגי שמוגי]

מחשבות אמיצות ראשונות

טוב. אני לא יודעת מה קרה. פתאום נראה לי דבילי ללדת בבית חולים. סליחה על הניסוח, אבל המחשבות שלי פשוט מייצרות את המילה "דבילי" ולא אף מילה אחרת. היינו השבוע בסיור במרכז הטבעי של לניאדו. כן, ככה צריך להראות חדר לידה. מיטה וכריות ואמבטיה ומקלחת. אח"כ עוד הצצנו בחדר הרגיל והתחלחלנו. ויזמיר - בכזה ילדתי בפעם שעברה ? אבל מה - נראה לי דבילי (שוב המילה הזו) לבוא ולשלם (קמצנית) ולעשות הפקה גרנדיוזית ממשהו שאמור להיות הכי טבעי והגיוני בעולם. והפעם אני יודעת שאצליח. הפעם אני יודעת שזה יהיה לי יותר קל. שאני יודעת לאן הולכים. במילא אני רוצה ללכת הביתה מייד, אז למה לטרוח להגיע לשם מלכתחילה? כריות ומקלחת יש לי גם בבית. כהרגלי, אני מייד משתפת במחשבות. התקשרתי לאהוב. הוא הסכים איתי שאנחנו צריכים לבדוק את אופצית לידת הבית. אשרי האישה שיש לה איש כזה. שאלות והיסוסים:

אולי קצת מאוחר לי? אני בשבוע 32.

אם חלילה אני צריכה פינוי לבי"ח - אז מבנימינה זה אומר שאני אגיע להלל יפה, לא (פיכס!)? או שאני יכולה לבחור לנסוע ללניאדו?

מי הן מיילדות הבית באזורי? אני משוכנעת שיש הרבה, כי רוב לידות הבית זה פה, אבל אשמח לשמות.

ובעיקר - מה עושים עכשיו??? (סתם, אני צריכה לקרוא, אני יודעת. ולחשוב אם אני באמת אמיצה או סתם מפגרת).

מישהי מוכנה להשאיל לי את הספר "לידות בית"?

 

[קרוקודילדנדי]

עוגי היי

טוב זה כנראה לא היום שלי כי אני מותקפת הורמונים אבל.... כמובן את יודעת שאין לי תשובות גם אני כמוך ילדתי בבית-חולים, עם כל הצינורות , אפידורל שלא עבד (ושהפסיקו אותו די מהר), ואקום לקינוח ועוד אי-אילו עניינים.... את האמת אני קוראת את הפורום הזה כבר המון זמן (ועד עכשיו שבוע 35 כן?) אני מרגישה אובדת עצות. ללדת בבית לא אופציה מבחינת ההוגה, והפחד שנשאר בי מהלידה הקודמת שלעולם אני לא אדע מה גרר שם מה... ללדת בבית יולדות כמו לניאדו לא אופציה מבחינת מרחק מהקטן. וגם אני תוהה מה לעשות האם לא מאוחר מדי.... אז ברשותך אני נשארת כאן בשרשור שלך ומחכה לתובנות שאולי יעזרו גם לי.

 

[עוגי שמוגי]

מוזמנת../images/Emo13.gif שרשורי הוא שרשורך..

מרחק מהקטן - אגב - התכנית עד כה היא לחזור הביתה כמה שעות אחרי הלידה, כך שלא מתכוונת גם להתרחק ליותר מדי.

 

[אשכר ש]

לא הבנתי

את שוקלת לידה בבית, או שזה לא בא בחשבון כרגע?

 

[יעל אוסטרליה]

../images/Emo2.gif קוראת מחשבות ../images/Emo40.gif

ועוד פעמיים ביום

ארוך

אז הראשונה והפחות חשובה מהודעה אחרת שלך - גם לי תמיד היו חברים בנים ומאז ההריון (אני בראשון) אני תרה אחר אחווה נשית שקודם לכן לא הייתי זקוקה לה. בעיקר כמובן נשים שילדו כבר או שהן בהריון גם - אני מניחה שזה סוג של חוויה שמאוד קשה לחלוק עם מישהו שלא עבר את זה, כמה שלא מנסים. והשנייה להודעה זאת - אני כבר שלושה ימים מסתובבת עם המחשבות האלה - דבילי, מיותר, מסורבל, מרגיז, הם רק חלק משמות התואר שמתרוצצים אצלי בראש בזיקה לבחירה שעשיתי להירשם לבית חולים. אחרי שחשבתי שכבר השלמתי עם הבחירה שלי (אחרי דיונים ארוכים פה בפורום) אני פתאום מרגישה שאני מוותרת על חלומות ישנים ודברים שחשובים לי מתוך איזו נטייה ללכת עם מה שמקובל וקל מבחינת המציאות. רק שתביני, מבחינה כספית, הביטוח שלי הולך לשלם 10000 דולר לבית חולים, ולא מוכן לממן מיילדת בית ב1000. כן כן, לא טעיתי בסכומים. כל הקטע של לקום באמצע הצירים ולסוע למקום אחר (ביח, מרכז לידה, לא משנה) נראה לי תלוש מהמציאות, ואז עוד לעבור שאלות, הכרויות עם אנשים זרים, מוניטור, מי צריך את כל זה? הבעייה העיקרית שלי היא שאפילו לדאוג למיילדת בית נראה לי מסובך ומיותר. כמה שאני מנסה ללמוד מסיפורי הלידה ("פיצי, פיצי, בוא תאכל מהציצי" - אהבתי!!!!), קשה לי להתנתק מהתחושה שלידה זה משהו שאנחנו אמורות להיות מסוגלות לעשות לגמרי בעצמינו, למה בעצם צריך מישהו ש"יוציא את התינוק" או "יקבל אותו", מצד שני ברור לי מקריאת הסיפורים שהדברים אינם כאלה פשוטים.... אין לי תשובות, אני תופסת טרמפ על השאלות

לא מאוחר מידי (שבוע 30)

איך בכלל מארגנים באוסטרליה יולדת בית

איך אחותי שמגיעה מישראל תתמודד עם נוכחות בלידה כזאת

האם זה לא פינוק מצידי

לא עדיף להוציא את הכסף על משהו אחר והכי גרוע, חזרו לי הפנטזיות על לידה עצמית מלפני חודש (כזכור למשתתפות הפורום...) אני ממש מוצאת את עצמי מדמיינת בדיוק איך ואיפה זה יקרה, ואיך הבנזוג יתקשר לרופא ויגיד לו - הראש אוטוטו בחוץ, אנחנו לא נוסעים במצב כזה.... הבנזוג יתמוך במה שאני אבחר, ואפילו נזף בי שאני כזאת "סגפנית" ותמיד מתקמצנת על עצמי או מתחשבת ברגשותיהם של אחרים (כמו הרופא) במקום לעשות מה שטוב לי, למרות שהוא אישית (אם היה צריך ללדת) היה הולך לבי"ח בלי לחשוב פעמיים. מה עושים

 

[rjf]

מאוד מבינה אותך (חוץ מהסוף - הלידה

העצמאית - זה כבר יותר מדי בשבילי) וגם את הבנות מעלייך. מוכרחה להגיד שלמרות שאני לא לגמרי שלמה עם זה אני מוותרת על לידה ביתית בגלל כל הסיבות המיסביביות האלא - כסף, חיפוש מיילדת, ארגון הבית, התמודדתות עם התגובות של הסביבה (ממש ממש ממש גדול עלי לפתוח עוד חזית עם הוריי) רק המחשבה על כל האופרציה מעייפת אותי.... לניאדו או מאיר כנראה יהיו הבחירה (שמעתי עכשיו על לידה נפלאה ממש במאיר- בפורום השכן) ואני שואלת את עצמי עם לניאדו זה לא תשלום שווא על תפאורה (הכסף משחק תפקיד גדול אצלי - אז או לניאדו או מאיר עם דולה...) היות וזו תהיה כנראה הלידה האחרונה שלי (מפאת גילי המופלג) אני מבינה שאני מוותרת לחלוטין על החוויה כפי שאני מדמיינת אותה בחלומותי - אולי בגילגול הבא....

 

[עוגי שמוגי]

כן, גם אותי האופרציה מרתיעה

ופתאום חשבתי שאם בקמצנות עסקינן, אז ברור שלידת בית היא פרויקט יקר בהרבה. נו, איפה מרכז הלידה השווה והחינמי שלנו?

 

[Ronnie Tal IBCLC]

אבל אבל אבל...

קודם כל, לידה זה דבר שלא קורה כל יום, זה לא שתצטרכי להוציא את הסכום הזה כל חודש עכשיו (אפילו לא כל שנה... אצל רובנו לפחות). לדעתי, זה שווה את זה. אני חושבת על זה כעל סוג של ביטוח - ביטוח נגד ניתוח קיסרי, התערבויות מיותרות, הפרדה של התינוק ממני, וכו'. וגם, תחשבי שניה על כל הדברים שהיית יכולה ואולי גם הוצאת עליהם סכומים דומים - למשל, עגלות באלפי שקלים שאנשים רוכשים בלי למצמץ. למשל, עוד חופשה בחו"ל (האמת, הייתי מותרת על חופשה לו אלו היו האופציות שבפניי). למשל, מסיבת ברית מפוצצת... תחשבי כמה עולה שמלת חתונה ממוצעת, וכמה פעמים יוצא ללבוש אותה...

 

[עוגי שמוגי]

אז זהו,

שאני לא כזו. שמלת החתונה שלי עלתה 1300 שקל, ואני עדיין מתכננת לצבוע אותה בכחול דרמטי וללבוש אותה שוב. העגלה שבה היא וגמדי הקטן יסעו היא עגלה זוגית בת 20, יד שלישית. שקיבלנו מתנה. אני מקדישה מחשבה לדברים האלה בחיים שלי. משתדלת לא לבזבז. ביטוח נגד ניתוח קיסרי? אני לא יודעת אם יש דבר כזה. אם צריך ניתוח אני ארצה שינתחו. ואם לא צריך, תאמיני לי שאף אחד לא יגע בי. ואף אחד לא יפריד בינינו. זה אני מבטיחה לך. את מכירה אותי, אני לא פראירית. וגם נדמה לי שלניאדו נחשבים יחסית בסדר בענינים האלה, אבל זה מחוץ לענין. אני ממש מתחבטת.

 

[rjf]

וגם סדר עדיפויות בכסף לזה אפשרי

כשיש כסף....(לא התחתנתי העגלה עלתה לי 600 שח ואת כל שאר הציוד ירשתי)אני מתלבטת בין לניאדו למאיר (גם הצירים באוטו נראים לי דיבילים ומיותרים למען האמת) אבל אני חייבת להוסיף שלאור החוויה שעברתי לאחרונה עם בני בכורי (דלקת קרום המוח חיידקי ואישפוז של 10 ימים) אני מצליחה פחות להתפס על עקרונות ויותר לזרום עם כל רגע כי דבר כזה עושה פרופורציות בחיים.

 

[Manty]

יעל יקרה

דברים יכולים להיות פשוטים בדיוק כפי שתעשי אותם, או ליתר דיוק - לא תסבכי, יצא פשוט!!! יש קבוצה מאד מאד גדולה של נשים עם עשרות אם לא מאות סיפורים של לידות עצמיות פשוטות. חבל שבעברית הרשימה מאד מצומצמת, ומשאירה את הרושם שזה כל כך נדיר.. טעימה:http://unassistedchildbirth.com/ucstories/index.html

 

[יעל אוסטרליה]

תודה!!! אקרא שם, אני לא יכולה../images/Emo1.gif

ואם כבר, שאלתי אותך (או את מי שתדע) למטה, ונראה לי שזה נעלם: לגבי ילקוט הרועים, קראתי קצת באינטרנט אבל אני לא בטוחה לגבי השימוש - נגיד שאכין חליטה לקראת הלידה על מנת לשתות לאחר הלידה. האם כדאי לשתות בכל מקרה, או רק אם יש דימום. כמה לשתות? באחד האתרים היה כתוב שתיים-שלוש כפות של חליטה (לא בדיוק חליטה כי הם כותבים לבשל 15 דקות) - זה מספיק? אם אני מכינה מראש ומקררת זה גם טוב? האם מומלץ לשתות גם בימים שאחרי הלידה להקלה על הדימום/כיווצים? קראתי כאן http://www.altnet.co.il/Index.asp?ArticleID=443&CategoryID=103&Page=1 שהשפעתו דמה להורמון האוקסיטוצין, ושאסור לשתות אותו בהריון. והשאלה, האם "מועיל" לשתות גם תוך כדי הלידה עצמה, או רק אחר כך למניעת דימום? שוב תודה! (אגב, התחלתי השבוע עם העלי פטל - ממש טעים - הופתעתי לטובה)

 

[Manty]

לא מומחית לעניין

בלידה של יוסוי (הבן השלישי. לידת בית ראשונה) קניתי בקבוק. אני רואה בו התערבות כמו כל פעולה אחרת, ולא מוצאת בו צורך לשימוש, אלא אם כן מתעוררת בעיה (דימום יתר). הבעיה לא עלתה ולכן לא פתחתי את הבקבוק. אני כבר לא זוכרת את המינון, אבל הפקדתי את אימי על הכנתו. (ולא, לא "הכינותי במקרה מראש.."

). ללידה של מאיו לא הצלחתי להשיג (את הבקבוק מלידתו של יוסוי העברתי לחברה שעשתה בו שימוש), למרות שלא היה לי בדיוק תרוץ של זמן

ביקשתי מחברה שנסעה לארה"ב להביא לי (לא מצאתי ביפן) אך לא הסתדר לה, והצורך לא עלה בי להמשיך בחיפוש. הנחתי לזה בדיוק כפי שהנחתי לעוד עשרות פתרונות של worse case scenarios אני גם אוהבת את תה עלי הפטל. וגם את תה ה nettle אך אני שותה אותם רק בתקופת ההריון ולכן הטעם קסום ביותר

 

[debby12]

תה nettle = תה סרפד בעברית

אחלה לבצקות וצבירת נוזלים. לדעתי זה נה החזיק לי את הראש מעל הרעלת המשתוללת עוד שבועיים שלושה מה שהרוויח לבילבי עוד כמה שבועות ברחם (עד לשבוע 32 ה"מכובד"

)

 

[moran from oregon]

לידה ללא עזרה וכו

היי יעל וכל שאר הבנות הנפלאות אני במצב דומה לשלך ויש לי הזדהות למרות שאני בארה"ב ןלא באוסטרליה. גם אני כל הזמן חיפשתי בנות בהריון (אבל לא סתם אלא כאלו שהן בראש שלי) והיה לי נורא קשה בהתחלה כי היינו חדשים כאן ולא הכרתי אף אחד. אבל לאט לאט הלכתי למקומות הנכונים, יוגה לנשים בהריון, קבוצת תמיכה לחיתולי בד וילדים ללא חיתולים וכו. אקיצר צריך רק לחפש (לפעמים יותר לפעמים פחות תלוי במקום). דבר שני לגבי הפנטזיה ללדת לבד לבד ללא אף אחד. גם לי זה עלה מלא פעמים, בעיקר כשעוד חשבתי שאני אלד בבית חולים. כל הזמן קיוויתי שאני פשוט לא אגיע בזמן ובעלי המקסים יתפוס את הקטנה. אבל ברגע שלידת בית נכנסה לתמונה פתאום נורא שמחתי כי רציתי מיילדת. רציתי עוד נשים סביבי. הקטע של לידה הוא נורא נורא אישי. לי זה מיתחבר למשהו עמוק, קדום, וככל שיותר קראתי ולמדתי הבנתי שכמעט בכל התרבויות המקום של המיילדת (בכל מקום נקרא וניתפס אחרת אומנם) אבל המקום הזה כמעט קדוש. נשים לא ילדו לבד אלא היו מוקפות בנשים אחרות שתמכו בהן. עכשיו אני לא אומרת שללדת לבד ללא תמיכה זה לא טיבעי, בדיוק כמו שגם קיסרי יכול להיות טבעי תלוי איך מסתכלים על זה (שבט הלקוטה ביצע ניתוחים קיסריים שאפילו תועדו עי חוקרים לפני 1890) בכל אופן מה שאני מנסה להגיד זה שחשוב ליזכור שנכון שלידה זה מצב טיבעי והגוף יודע מה לעשות, ואם נשים עשו את זה לאורך אלפי (כימעט מילויני) שנים אז גם אנחנו יכולות אבל חשוב גם ליזכור שנשים כרעו רב היום, הלכו מאות קילומטרים בשבוע, סחבו ילדים , עצים, מים וכו ובסך הכל חיו אורך חיים כל כך שונה מאיתנו שאי אפשר לומר שלידה היום יכולה להיתרחש בקלי קלות כמו פעם. אני אישית מכירה כמה נשים שילדו לבד לבד(גם בלי הבעל), גם מאוד אהבתי שת הסיפור לידה של מנטי. לחלק הלך אחלה לחלק פחות אחלה כמו בכל לידה אחרת. אני חושבת שכדי לעזור לעצמך להחליט (אם זה בכלל שאלה) תחשבי למה בלידה את מיתחברת, לי זה עזר. את רואה את הלידה כמשהו נשי גלובלי או חוויה אישית נטו? אני אישית רואה זאת כחוויה נשית שמחברת אותי למעגל גדול ממני שבו אני רק חלק, לכן כמו שאמרתי אני רוצה מיילדת (ויהיו לי שלוש!!!) אבל תחפרי עמוק בפנים, אולי בשבילך זה מקום אישי פנימי שבו בא לך להיות לבד לבד (אגב יש מיילדות שמסכימות רק לבוא ליתר ביטחון ונשארות בחדר ניפרד אלא אם צריך אותן) טוב בכל אופן סתם מחשבות יצא לי ארוך יותר ממה שתיכננתי נראה לי אני עדיין בהתלהבות מזה שיש לי עברית במחשב

 

[יעל אוסטרליה]

לקחתי לי יומיים לחשוב על מה שכתבת

וכמו שכתבתי למטה בתגובה

בטח שלא נורא

וגם בשרשורים קודמים אני מוצאת קו מסויים שמפריד בין לידה לבד לגמרי לבין כל לידה עם תמיכה, כאשר דרגות התמיכה הן שונות ומגיעות לעתים (ומנטי תגיש שתמיד?) להפרעה ולא לתמיכה. אתמול קראתי שרשורים ישנים מהפורום על הנושא העדין של מצב שבו לידת בית אינה מושלמת כמו שמצפים, ואני חושבת שזה משהו שחשוב להיות גם מודעים אליו. לגבי מה נכון עבורי? קשה לי להחליט, תחושת הבטן שלי היא דווקא של להיות לגמרי לבד בלידה, גם במובן של "בלי עזרה" אבל בעיקר במובן של התנתקות מהמציאות כך שאני לא אבחין במי שמסביבי (יש לי חברה שחוותה את זה). אני מניחה שזה משהו שיכול לקרות בבית, אבל גם במקרים מסויימים בבי"ח (במתכונתו האוסטרלית). ולכן אחליט ברגע האמת, אם ארגיש שטוב לי לבד, אשאר לבד, אם ארגיש שאני צריכה תמיכה, אסע לבי"ח עם הבנזוג, וחברה תומכת. קשה לי לחוות את ההריון כחיבור למשהו קוסמי כמו שכתבת, הלכתי ליוגה להריון וזה ממש לא דיבר אלי (כן מבחינת התנועות, ממש לא ברמה הרוחנית), אני מרגישה יותר בנוח לעשות את מה שהגוף שלי רומז לי, וגיליתי בדיעבד שהרבה מזה (תנועות, התמתחויות) מומלץ להריון... אני כן רוקדת ריקודי בטן, כבר שנתיים, אבל לא משהו מיוחד להריוניות, ומרגישה שזה מאוד מאוד עוזר. לסיום, כי גם לי נהיה ארוך - דווקא הנשים שכן פגשתי ואני מדברת איתן הן נשים מבוגרות שאני מכירה מהקהילה, שפשוט היה לי ברור באינסטינקט שהן ילדו באופן טבעי, ואכן כך היה....

 

[Manty]

מאד נהנת מהשיח שלך ושל יעל ../images/Emo45.gif

בעניין הלידה העצמית.. לא יכולה לצטט או להביא לינקים, אך ממה שאני קראתי עד כה, בדיוק כפי שנשים ילדו עם מיילדות לאורך ההסטוריה, כך נשים גם ילדו לבד.. שוב, אין לי בסיס להוכחה, אך ממה שקראתי, מבחינה אבולציונית, האנושות לא היתה ממשיכה עם נשים לא יכלו להביא ילדים לעולם בכוחות עצמן.. יתרה, ההבדל בין המיילדות של פעם לאלו של היום הוא שפעם מיילדת היתה יותר כמו דולה. מישהי שתומכת ביולדת, דואגת לצרכיה הפיזיים, מכינה לה אוכל ועוזרת עם הילדים וכמובן שהיא היתה גם ישות רוחנית.. המיילדות של היום, בעולם הרפואי, עוברות הסמכה רפואית (רובן מתחילות כאחיות), מביאות לתוך הבית ציוד רפואי, בודקות, מתזמנות, ומעריכות על סמך נתונים רפואיים, ומאמינות שבלעדיהן אי אפשר ללדת (מכלילה כמובן

). לדעתי, המיילדת המודרנית קרובה יותר לתפקיד הרופא מאשר לתומכת הספיריטואלית הנשית.. אנרגיה כזו + ההתערבויות שעל המיילדת לבצע (הן בבדיקות הפנימיות אך אפילו בתיזמון צירים והצעת תנוחות) עלולים (לדעתי כמובן), להגביר את הסיכון בהסתבכויות... חברה שלי פעם כתבה מאמר מעניין במאגאזין The Mother בו היא טענה (מצטט מהזכרון) שאלהים יצר לנו את גוף האישה בצורה מושלמת לגדל בתוכה תינוק. הגוף יודע כיצד להזין את העובר, לפתח לו אצבעות, ריאות ולב, והגוף יודע בדיוק מתי הגיע הזמן לתינוק לצאת. היא אז שאלה: מדוע שאלהים ברגע הלידה יבגוד בגוף ובתהליך הבריאה הנפלא וידרוש התערבות חיצונית לילוד התינוק? הוא לא

אלהים, בחכמתו הרבה, ידע לספק לגוף האישה את כל הידע הנדרש להשלים את התהליך וללדת בכוחות עצמו?! מה שנשאר לנו, הנשים, זה לתת לגוף לעשות את עבודתו ללא הפרעה (מחשבות, חששות, דאגות וכן הלאה). אני מאד מאמינה ביכולת הנשית ללדת לבד. אני כמובן מבינה שנשים רבות מעדיפות ללדת בחברת נשים אחרות, אך לא מסכימה עם הטענה שלך שזה לא טבעי ללדת לבד.

 

[זהר כרמי]

עוגי חזרתי מלידה ואני נורא עייפה...

אבל יש לי המון מה להגיד לך. את מוזמנת פשוט להתייעץ איתי כשיתאים לך.

 

[ז ר ע י ק י ץ]

טוב,אם זה בסדר גם אני../images/Emo73.gifחונה אצל

אצלך קצת בשרשור... המילה דבילי מתארת בדיוק את מה שאני חושבת, הזוגי תומך בית חולים ורופאים אף פעם לא עשו לי את זה, לצאת מהבית בינואר נראה לי במקרה הטוב הזוי ועדיין לא התקשרתי למיילדת למה?? יש לי מיליון תשובות לכאן ולכאן (וזו הבעייה מן הסתם) אף אחת לא מזיזה אותי לטלפון

(לידה ראשונה, שבוע 29)

 

[אשכר ש]

מה מפריע לך?

עם מה את מרגישה לא שלמה?