מחשבות אמיצות ראשונות
- פותח הנושא עוגי שמוגי
- פורסם בתאריך
סופרת
יש שם נשים שכן פוחדות מלידה ונשים שלא. כמו היום בעצם. ואין סיבה לא לחשוב שבימי התנ"ך לא היו מקרים רבים של מות נשים ותינוקות בזמן או סמוך ללידה, כפי שהיו בתקופות עבר קרובות יותר - שתועדו יותר. אני בהחלט חושבת שהלידה רפואית מידי היום, ובו בזמן שמחה שהרפואה קיימת עבור מקרים שהיא מצילה בהם חיים.
יש שם נשים שכן פוחדות מלידה ונשים שלא. כמו היום בעצם. ואין סיבה לא לחשוב שבימי התנ"ך לא היו מקרים רבים של מות נשים ותינוקות בזמן או סמוך ללידה, כפי שהיו בתקופות עבר קרובות יותר - שתועדו יותר. אני בהחלט חושבת שהלידה רפואית מידי היום, ובו בזמן שמחה שהרפואה קיימת עבור מקרים שהיא מצילה בהם חיים.
יעל אוסטרליה
New member
חייבת להגיב
סוף סוף עולה נושא שיש לי עליו דעה מבוססת שאפילו קשורה למה שאני עושה! קראתי את הספר וחייבת להגיד כמה דברים 1. למרות שהסופרת בהחלט יודעת הרבה על המזרח הקדום, זה בכל זאת רומן ויש בו הרבה מן הדמיון 2. התנ"ך משקף תפיסה מאוד ברורה של לידה כדבר כואב וקשה, מ"בעצב תלדי בנים" ואילך. אמנם ניתן לטעון שכספר שמשקף נקודת מבט גברית (אני חילונית) הוא משקף פחדים של גברים מהלידה, משהו שלא מוכר וידוע להם, אבל גם אם הייתה חלוקה מגדרית מאוד ברורה בתרבות הזאת, הם בכל זאת חיו ביחד והכירו ודאי נשים שמתו בלידה 3. במידה מסויימת "העולם הישן" שבו תפקידים מגדריים ברורים הוא עולם קל יותר להתמודדות, אבל אנחנו לא יכולים לחזור אחורה, ואני גם לא הייתי רוצה. אני חושבת שבמובן מסויים אי אפשר לדבר על נחיתות נשים בעולם הזה במובן שאנחנו מגדירים זאת, אלא שונות, הפרדה. הקושי הוא שבגלל שמסורות נשיות לא נשמרו בכתב, הן אבדו. חלק מהסיבה לכך שהן אבדו היא שבמאתיים שנים האחרונות התחזקות המדע והרפואה, והסמכות של טקסטים עלו בהתמדה, וכך למרות "שחרור האישה" בתחומים מסויימים, כמו נושאי הריון ולידה היה דווקא אובדן של ידע. 4. אם ניקח לדוגמא את המסורת היהודית, אין מקורות כמעט שעוסקים בלידה והריון, כי המסורת הנשית לא הועלתה על הכתב. מעט מאוד מסורות נשמרו או יש להן רמזים. מסורת מעניינת אחת שקראתי עליה היא שהיו תוקעים בשופר לעזור ללידה שהתארכה.... והיו גם תפילות מיוחדות ליולדת ועוד. גם כאן, כמו בתחום המדעי, אבדו מסורות כאלה במאתיים השנים האחרונות בגלל תהליכי מודרניזציה והוצאה של הלידה מן התחום הביתי/דתי אל תחום הרפואה ובית החולים 5. מבטיחה שזה אחרון - כתבתי פה כבר פעם באופן מרומז שאין מה לעשות רומנטיזיה או אידיאליזציה של החיים בחברה שבטית, כמו כל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל מעבר לכך אני חושבת שכל רומנטיזציה כזאת היא השטחה של התרבות עליה אנו דנים. בגלל זה אני גם לא מקבלת טענות כמו "בשבטים נשים יולדות מאחורי השיח..." באיזה שבטים? איפה? מה? ההבדלים בין תרבויות הם כל כך גדולים, וכל התרבויות משתמשות בטכנולוגיה להתמודדות עם לידה, ובאופן מפתיע חלקן הגדול עושות גם דברים שאינן מועילים ללידה (יש לכך דוגמאות אצל מישל אודנט), כך שאין ערובה לכך שמנהג "שבטי" מסויים עדיף על מנהג "רפואי" מסויים. שניהם עגונים בסביבה תרבותית מאוד ספציפית. ולסיכום, זאת גם הסיבה שקשה לי אישית להתחבר ליוגה להריון, פשוט משום שזה לא חלק מהמכלול שבו אני חיה. מורה ותיק שלי שחי שנים ארוכות באפריקה ולמד אצל מכשף אמר לי שלמרות הסקפטיות זה פשוט עובד, אבל זה עובד בתוך מכלול תרבותי מסויים, ואין לזה כוח מחוץ לאותו מכלול. הבעייה כיום היא שההתייחסות התרבותית להריון ולידה שבה אנו חיות ואופציות התמיכה בהריון ולידה שמקובלות בתרבותינו אינן מקובלות עלינו, ולכן אנו מזהות בעייה של הצורך בקהילה, שהיא בעייה רחבה מאוד בחיים שלנו, אבל ברוב המצבים קשה לנו להכיר בה... מקווה שמשהו מזה "עושה הגיון"
סוף סוף עולה נושא שיש לי עליו דעה מבוססת שאפילו קשורה למה שאני עושה! קראתי את הספר וחייבת להגיד כמה דברים 1. למרות שהסופרת בהחלט יודעת הרבה על המזרח הקדום, זה בכל זאת רומן ויש בו הרבה מן הדמיון 2. התנ"ך משקף תפיסה מאוד ברורה של לידה כדבר כואב וקשה, מ"בעצב תלדי בנים" ואילך. אמנם ניתן לטעון שכספר שמשקף נקודת מבט גברית (אני חילונית) הוא משקף פחדים של גברים מהלידה, משהו שלא מוכר וידוע להם, אבל גם אם הייתה חלוקה מגדרית מאוד ברורה בתרבות הזאת, הם בכל זאת חיו ביחד והכירו ודאי נשים שמתו בלידה 3. במידה מסויימת "העולם הישן" שבו תפקידים מגדריים ברורים הוא עולם קל יותר להתמודדות, אבל אנחנו לא יכולים לחזור אחורה, ואני גם לא הייתי רוצה. אני חושבת שבמובן מסויים אי אפשר לדבר על נחיתות נשים בעולם הזה במובן שאנחנו מגדירים זאת, אלא שונות, הפרדה. הקושי הוא שבגלל שמסורות נשיות לא נשמרו בכתב, הן אבדו. חלק מהסיבה לכך שהן אבדו היא שבמאתיים שנים האחרונות התחזקות המדע והרפואה, והסמכות של טקסטים עלו בהתמדה, וכך למרות "שחרור האישה" בתחומים מסויימים, כמו נושאי הריון ולידה היה דווקא אובדן של ידע. 4. אם ניקח לדוגמא את המסורת היהודית, אין מקורות כמעט שעוסקים בלידה והריון, כי המסורת הנשית לא הועלתה על הכתב. מעט מאוד מסורות נשמרו או יש להן רמזים. מסורת מעניינת אחת שקראתי עליה היא שהיו תוקעים בשופר לעזור ללידה שהתארכה.... והיו גם תפילות מיוחדות ליולדת ועוד. גם כאן, כמו בתחום המדעי, אבדו מסורות כאלה במאתיים השנים האחרונות בגלל תהליכי מודרניזציה והוצאה של הלידה מן התחום הביתי/דתי אל תחום הרפואה ובית החולים 5. מבטיחה שזה אחרון - כתבתי פה כבר פעם באופן מרומז שאין מה לעשות רומנטיזיה או אידיאליזציה של החיים בחברה שבטית, כמו כל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל מעבר לכך אני חושבת שכל רומנטיזציה כזאת היא השטחה של התרבות עליה אנו דנים. בגלל זה אני גם לא מקבלת טענות כמו "בשבטים נשים יולדות מאחורי השיח..." באיזה שבטים? איפה? מה? ההבדלים בין תרבויות הם כל כך גדולים, וכל התרבויות משתמשות בטכנולוגיה להתמודדות עם לידה, ובאופן מפתיע חלקן הגדול עושות גם דברים שאינן מועילים ללידה (יש לכך דוגמאות אצל מישל אודנט), כך שאין ערובה לכך שמנהג "שבטי" מסויים עדיף על מנהג "רפואי" מסויים. שניהם עגונים בסביבה תרבותית מאוד ספציפית. ולסיכום, זאת גם הסיבה שקשה לי אישית להתחבר ליוגה להריון, פשוט משום שזה לא חלק מהמכלול שבו אני חיה. מורה ותיק שלי שחי שנים ארוכות באפריקה ולמד אצל מכשף אמר לי שלמרות הסקפטיות זה פשוט עובד, אבל זה עובד בתוך מכלול תרבותי מסויים, ואין לזה כוח מחוץ לאותו מכלול. הבעייה כיום היא שההתייחסות התרבותית להריון ולידה שבה אנו חיות ואופציות התמיכה בהריון ולידה שמקובלות בתרבותינו אינן מקובלות עלינו, ולכן אנו מזהות בעייה של הצורך בקהילה, שהיא בעייה רחבה מאוד בחיים שלנו, אבל ברוב המצבים קשה לנו להכיר בה... מקווה שמשהו מזה "עושה הגיון"
moran from oregon
New member
יעל מאוד התחברתי
אני חושבת שהרבה ממה שיעל כתבה ממש מיתחבר אליי. לפעמים מאוד קשה לי עם נשים שמשוות ל"פעם" בין אם זה לטוב ובין אם זה לרע, כי בעצם על איזה פעם ומאיזה יבשת,שבט,תרבות אנחנו מדברים. מאוד קשה לנו היום להבין מה היה "פעם" ולכן הרבה דברים שהיו רלוונטים הם לא ממש ברי יישום היום. למשל כשאני שומעת שלידה זה דבר כל כך טבעי ופשוט ונשים ילדו לאורך אלפי שנים ולכן גם לנו זה צריך להיות ככ פשוט קשה לי להגיב כי לא משנה איפה אנחנו חיים ומה אנחנו עושים אנחנו בהחלט לא חיים את צורת החיים של "פעם" ונשים היום יושבות רב היום, ויותר ויותר מול המחשב, או במישרד, או ליד הקופה וגם אם את מורה לספורט זה לא אותה פעילות פיזית של נשים בחברות של ציידים ומלקטים, או רועי צאן, או חקלאיים. יעל צדקה שאין ממש תיעוד בכתב של חוכמת נשים אבל עובדה שיש תיעוד רגשי, הצורך שלנו ללדת, של חלקנו ללדת "טיבעי" (שוב כל אחת והטבעי שלה), לדבר בינינו, להעביא חוויות , סיפורי לידה, וכו זו חוכמת הלידה הנשית לפי דעתי. ובין אם היא עוברת מדור לדור כמו בחברות מסוימיות או אם "גילינו אותה מחדש" בדור שלנו. לדוגמא חברה שלי מקנייה יודעת בדיוק איך סבתא של סבתא שלה ילדה. הבעיה היא שהידע הזה דוכא בחברות מסוימיות, סבתא שלי לא דיברה על זה ובטח שלעולם לא הזכירה בשם "את המקום הזה ממנו יוצאים ילדים". ולכן אנחנו בדור שלנו בעצם ממשיכות שרשרת שחסרים בה חלקים (לפחות איזה 400 שנה) ולכן הידע שלנו מבולבל אבל הצורך, החוכמה הפנימית, והאיסטינקט עוד קיים. אצל כל אחת הוא פשוט מיתבטא אחרת כי אין לנו מסורת ללכת לפיה.אבל הנה אנחנו כאן יוצרות את המסורת שלנו וזה לפי דעתי בעצם החוכמה הזאת. היכולת להיתחלק בנסיון, בתמיכה, ברגישות. זה בעצם ה"סוד" הנשי שנילקח מאיתנו והנה הוא חוזר. טוב אולי קצת נמרחתי אבל כמו שכבר תיארתי בעבר אני פה די לבד אז מדי פעם מיתפלק לו מונולוג,,,,,
אני חושבת שהרבה ממה שיעל כתבה ממש מיתחבר אליי. לפעמים מאוד קשה לי עם נשים שמשוות ל"פעם" בין אם זה לטוב ובין אם זה לרע, כי בעצם על איזה פעם ומאיזה יבשת,שבט,תרבות אנחנו מדברים. מאוד קשה לנו היום להבין מה היה "פעם" ולכן הרבה דברים שהיו רלוונטים הם לא ממש ברי יישום היום. למשל כשאני שומעת שלידה זה דבר כל כך טבעי ופשוט ונשים ילדו לאורך אלפי שנים ולכן גם לנו זה צריך להיות ככ פשוט קשה לי להגיב כי לא משנה איפה אנחנו חיים ומה אנחנו עושים אנחנו בהחלט לא חיים את צורת החיים של "פעם" ונשים היום יושבות רב היום, ויותר ויותר מול המחשב, או במישרד, או ליד הקופה וגם אם את מורה לספורט זה לא אותה פעילות פיזית של נשים בחברות של ציידים ומלקטים, או רועי צאן, או חקלאיים. יעל צדקה שאין ממש תיעוד בכתב של חוכמת נשים אבל עובדה שיש תיעוד רגשי, הצורך שלנו ללדת, של חלקנו ללדת "טיבעי" (שוב כל אחת והטבעי שלה), לדבר בינינו, להעביא חוויות , סיפורי לידה, וכו זו חוכמת הלידה הנשית לפי דעתי. ובין אם היא עוברת מדור לדור כמו בחברות מסוימיות או אם "גילינו אותה מחדש" בדור שלנו. לדוגמא חברה שלי מקנייה יודעת בדיוק איך סבתא של סבתא שלה ילדה. הבעיה היא שהידע הזה דוכא בחברות מסוימיות, סבתא שלי לא דיברה על זה ובטח שלעולם לא הזכירה בשם "את המקום הזה ממנו יוצאים ילדים". ולכן אנחנו בדור שלנו בעצם ממשיכות שרשרת שחסרים בה חלקים (לפחות איזה 400 שנה) ולכן הידע שלנו מבולבל אבל הצורך, החוכמה הפנימית, והאיסטינקט עוד קיים. אצל כל אחת הוא פשוט מיתבטא אחרת כי אין לנו מסורת ללכת לפיה.אבל הנה אנחנו כאן יוצרות את המסורת שלנו וזה לפי דעתי בעצם החוכמה הזאת. היכולת להיתחלק בנסיון, בתמיכה, ברגישות. זה בעצם ה"סוד" הנשי שנילקח מאיתנו והנה הוא חוזר. טוב אולי קצת נמרחתי אבל כמו שכבר תיארתי בעבר אני פה די לבד אז מדי פעם מיתפלק לו מונולוג,,,,,
מאוד נהניתי לקרוא אותך
פעם לפני מיליון שנה ניסיתי להסביר משהו כזה למתרגל שלי לפסיכולוגיה, שנורא נפגע מזה שאמרתי שאין לי ספק שכל שמאן מבצע בשבט שלו, במקום בו מאמינים בו, ריפוי נפשי מצוין. לגבי הספר - אני חושבת שהסופרת ניסתה ללכת בדיוק לפי מה שכתבת - כאב לה שהמסורות הנשיות הושתקו ונעלמו והיא מנסה לתת כאן ניסיון לדמיין מה היה אילו היו נשמרות.
פעם לפני מיליון שנה ניסיתי להסביר משהו כזה למתרגל שלי לפסיכולוגיה, שנורא נפגע מזה שאמרתי שאין לי ספק שכל שמאן מבצע בשבט שלו, במקום בו מאמינים בו, ריפוי נפשי מצוין. לגבי הספר - אני חושבת שהסופרת ניסתה ללכת בדיוק לפי מה שכתבת - כאב לה שהמסורות הנשיות הושתקו ונעלמו והיא מנסה לתת כאן ניסיון לדמיין מה היה אילו היו נשמרות.
יעל אוסטרליה
New member
../images/Emo6.gif
מעניין, בכל קורס מבוא לאנתרופולוגיה קוראים את "יעילותם של סמלים" של לוי-שטראוס שמדבר בדיוק על זה... על לידה ש"נתקעה" והמיילדת קראה לעזרה את השמאן, אשר ביצע משהו שאפשר לתאר אותו כמו דמיון מודרך (כמובן שם זה מתואר על פני עמודים שלמים). לוי-שטראוס אפילו מסביר את התופעה בכלים פסיכולוגיים, אז כיוונת לדעת גדולים...
מעניין, בכל קורס מבוא לאנתרופולוגיה קוראים את "יעילותם של סמלים" של לוי-שטראוס שמדבר בדיוק על זה... על לידה ש"נתקעה" והמיילדת קראה לעזרה את השמאן, אשר ביצע משהו שאפשר לתאר אותו כמו דמיון מודרך (כמובן שם זה מתואר על פני עמודים שלמים). לוי-שטראוס אפילו מסביר את התופעה בכלים פסיכולוגיים, אז כיוונת לדעת גדולים...
בתורה לא כתוב על כאב בלידה
הקללה של 'בעצב תלדי בנים' התקיימה עם כל התרבות הפחד מהלידה והנקודת מבט כאילו שהיא מסוכנת. אבל אנו לא צריכות להנציח את הקללה ובאמת בפורום שלנו הלידות הרבה יותר קלות עם הרבה פחות סבל מאשר בפורום השכן 110. באותו התנ"ך מסופר על נשים שילו לבדן בארץ מצריים ללא כאב והמיילדות שפרה ופועה אומרות שהעבריות הן לא כמו המצריות שילדו לפני שהן באו. והן ילדו שישה בכרס אחת ללא כאב.
הקללה של 'בעצב תלדי בנים' התקיימה עם כל התרבות הפחד מהלידה והנקודת מבט כאילו שהיא מסוכנת. אבל אנו לא צריכות להנציח את הקללה ובאמת בפורום שלנו הלידות הרבה יותר קלות עם הרבה פחות סבל מאשר בפורום השכן 110. באותו התנ"ך מסופר על נשים שילו לבדן בארץ מצריים ללא כאב והמיילדות שפרה ופועה אומרות שהעבריות הן לא כמו המצריות שילדו לפני שהן באו. והן ילדו שישה בכרס אחת ללא כאב.
יעל אוסטרליה
New member
../images/Emo141.gif בטח שלא נורא ../images/Emo141.gif
אני מאוד מבינה אותך, אני בלידה ראשונה וכל עניין ההריון והלידה לא היה בתודעה שלי לפני זה בכלל, באיזשהו שלב באמצע ההריון זה התחיל לעניין אותי והתמכרתי לפורום הזה... תחושת הבטן שלי התחזקה מהדיונים כאן ומכתיבת המחשבות שלי (מאוד עוזר) וניסוחן באופן שאנשים אחרים יבינו והיא ש*בעיני* יש קשת של אפשרויות לידה והגבול בין לידה טבעית והתערבותית הוא לא ברור בכלל, ותלוי הרבה בתפיסה של היולדת עצמה. כרגע האינסטינקט *שלי* הוא שיש קו די משמעותי בין "פשוט לידה" - כלומר לבד לגמרי לבין "כל השאר". ולכן בתחושה שלי אני מאוד מזדהה איתך - למה אני צריכה להתעסק בהכנות ללידה כשיש לי דברים מאוד דחופים לעשות, אי אפשר פשוט ללדת? בימים האחרונים אני קוראת הרבה על "לידה עצמונית" (כפי שדבי קראה לזה כאן בעבר) וכרגע אני הולכת על גם וגם - כלומר לא מבטלת את ההרשמה לבי"ח ולקורס הכנה שלו, אבל אם כשתתחיל הלידה ארגיש שהכי נכון לי להמשיך אותה איפה שאני נמצאת ולעשות את זה לבד, אז אעשה את זה. וזאת אופצייה שגם הבנזוג מודע לה ותומך בה. מבטיחה לעדכן
אני מאוד מבינה אותך, אני בלידה ראשונה וכל עניין ההריון והלידה לא היה בתודעה שלי לפני זה בכלל, באיזשהו שלב באמצע ההריון זה התחיל לעניין אותי והתמכרתי לפורום הזה... תחושת הבטן שלי התחזקה מהדיונים כאן ומכתיבת המחשבות שלי (מאוד עוזר) וניסוחן באופן שאנשים אחרים יבינו והיא ש*בעיני* יש קשת של אפשרויות לידה והגבול בין לידה טבעית והתערבותית הוא לא ברור בכלל, ותלוי הרבה בתפיסה של היולדת עצמה. כרגע האינסטינקט *שלי* הוא שיש קו די משמעותי בין "פשוט לידה" - כלומר לבד לגמרי לבין "כל השאר". ולכן בתחושה שלי אני מאוד מזדהה איתך - למה אני צריכה להתעסק בהכנות ללידה כשיש לי דברים מאוד דחופים לעשות, אי אפשר פשוט ללדת? בימים האחרונים אני קוראת הרבה על "לידה עצמונית" (כפי שדבי קראה לזה כאן בעבר) וכרגע אני הולכת על גם וגם - כלומר לא מבטלת את ההרשמה לבי"ח ולקורס הכנה שלו, אבל אם כשתתחיל הלידה ארגיש שהכי נכון לי להמשיך אותה איפה שאני נמצאת ולעשות את זה לבד, אז אעשה את זה. וזאת אופצייה שגם הבנזוג מודע לה ותומך בה. מבטיחה לעדכן
טחינה עם דבש
New member
ספרי, ספרי...
לידה עצמאית תמיד קסמה לי, כמו שסיפרתי פה פעם, עוד לפני שידעתי בכלל מה זה לידה. רק שאלה קטנה: אז מיילדת בית עולה 1000$ אוסטרלי? אם כך, זה יותר זול מאשר בארץ (גם נומינלית וגם בהשוואה ליוקר המחייה)
לידה עצמאית תמיד קסמה לי, כמו שסיפרתי פה פעם, עוד לפני שידעתי בכלל מה זה לידה. רק שאלה קטנה: אז מיילדת בית עולה 1000$ אוסטרלי? אם כך, זה יותר זול מאשר בארץ (גם נומינלית וגם בהשוואה ליוקר המחייה)
יעל אוסטרליה
New member
../images/Emo45.gif קראתי אותו ולאם פי 3...
משם הביטוי "לידה עצמונית", אמרתי זאת כבדיחה, נראה לי שהשרשור ההוא נכתב בזמן שהמילה הזאת היתה בכותרות...
משם הביטוי "לידה עצמונית", אמרתי זאת כבדיחה, נראה לי שהשרשור ההוא נכתב בזמן שהמילה הזאת היתה בכותרות...
יעל אוסטרליה
New member
מספרת
אז ככה, ההערכה שלי על 1000 דולר אוסטרלי זה משמועה, לא בדקתי עד הסוף. המחיר של הבי"ח+רופא לא רלוונטי לך כי יש לך ביטוח ציבורי. מה שכן, הביטוח הציבורי (וגם הפרטי) לא מכסים לידת בית, ואני גם לא מכירה כאן את הבירוקרטיה של רישום התינוק לאחר הלידה. שימי לב שכיום מיילדות בית עצמאיות אינן מבוטחות באוסטרליה, אם זה משהו שחשוב לך. נקודת האור - כמו שאת יודעת (אני יודעת את זה דרכך) יש את הניסוי שעושים בחצי שנה האחרונה בסט. ג'ורג' בסידני, המטרה שלהם היתה 11 לידות בית בחודש עם מיילדות של מרכז הלידה, תחת הביטוח הרפואי הציבורי וכמובן עם ביטוח של המרכז לידה. הבנתי שמתכוונים להרחיב את זה לעוד 2 בתי חולים בסידני כחלק מתוכנית לטווח ארוך להפוך את זה לשירות רגיל לציבור בדומה לאנגליה. אז אולי עד שיגיע זמנך תוכלי להינות מזה... אני לא רק אהיה אחרי לידה, אלא גם חזרה בארץ.... הקושי - כרגע התוכנית הזאת שייכת לNSW והרפואה כאן היא לא פדרלית, אז אני לא יודעת מה יקרה בויקטוריה.
אז ככה, ההערכה שלי על 1000 דולר אוסטרלי זה משמועה, לא בדקתי עד הסוף. המחיר של הבי"ח+רופא לא רלוונטי לך כי יש לך ביטוח ציבורי. מה שכן, הביטוח הציבורי (וגם הפרטי) לא מכסים לידת בית, ואני גם לא מכירה כאן את הבירוקרטיה של רישום התינוק לאחר הלידה. שימי לב שכיום מיילדות בית עצמאיות אינן מבוטחות באוסטרליה, אם זה משהו שחשוב לך. נקודת האור - כמו שאת יודעת (אני יודעת את זה דרכך) יש את הניסוי שעושים בחצי שנה האחרונה בסט. ג'ורג' בסידני, המטרה שלהם היתה 11 לידות בית בחודש עם מיילדות של מרכז הלידה, תחת הביטוח הרפואי הציבורי וכמובן עם ביטוח של המרכז לידה. הבנתי שמתכוונים להרחיב את זה לעוד 2 בתי חולים בסידני כחלק מתוכנית לטווח ארוך להפוך את זה לשירות רגיל לציבור בדומה לאנגליה. אז אולי עד שיגיע זמנך תוכלי להינות מזה... אני לא רק אהיה אחרי לידה, אלא גם חזרה בארץ.... הקושי - כרגע התוכנית הזאת שייכת לNSW והרפואה כאן היא לא פדרלית, אז אני לא יודעת מה יקרה בויקטוריה.
שומדבר לא נורא
בסופו של דבר את תלדי איך שתרצי, וכשיגיע הזמן את תדעי איך את רוצה. ומצד שני, לדעתי זה לא פרויקט כזה גדול כמו שאת מתארת אותו. על פניו נשמע שתוך שבוע את יכולה להיות מוכנה. וגם, פרט חשוב ביותר בכל העניין הזה - את תמיד יכולה להתחרט. למה אני אומרת תוך שבוע? כי ברגע שאת מתחברת למיילדת ומרגישה שאת רוצה שהיא תלווה אותך בלידה, הקניות והעניינים הם דברים טכניים שאפשר לארגן תוך כמה ימים. שומדבר לא מונע ממך לעשות דברים כיפיים, ובטח שלא תפסידי זמן עם בכורך הקטנטן שיהיה אחגדול. לדבר עם אמא שלך? החלטה שלך. את לא חייבת להכנס לזה, ולא חייבת תשובות או הסברים או שכנועים לאפאחד. אבל אם את לא מרגישה שזה בוער בעצמותייך, ואת מתכוננת בדרכך ללידה ביתחולימית מעצימה (היו פה כמה סיפורים מדהימים על נשים שהצליחו להשאר בעולם שלהן, בעיקר בזכות דמיון מודרך ומלווים שעושים את תפקידם כראוי), אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה. להטיל את האשמה על פרטים טכניים זה סתם. מהדברים שלך עולה שאת יכולה ליצור לעצמך את הלידה שאת רוצה, בכל מקום שלא תהיה. וזה מה שחשוב.
בסופו של דבר את תלדי איך שתרצי, וכשיגיע הזמן את תדעי איך את רוצה. ומצד שני, לדעתי זה לא פרויקט כזה גדול כמו שאת מתארת אותו. על פניו נשמע שתוך שבוע את יכולה להיות מוכנה. וגם, פרט חשוב ביותר בכל העניין הזה - את תמיד יכולה להתחרט. למה אני אומרת תוך שבוע? כי ברגע שאת מתחברת למיילדת ומרגישה שאת רוצה שהיא תלווה אותך בלידה, הקניות והעניינים הם דברים טכניים שאפשר לארגן תוך כמה ימים. שומדבר לא מונע ממך לעשות דברים כיפיים, ובטח שלא תפסידי זמן עם בכורך הקטנטן שיהיה אחגדול. לדבר עם אמא שלך? החלטה שלך. את לא חייבת להכנס לזה, ולא חייבת תשובות או הסברים או שכנועים לאפאחד. אבל אם את לא מרגישה שזה בוער בעצמותייך, ואת מתכוננת בדרכך ללידה ביתחולימית מעצימה (היו פה כמה סיפורים מדהימים על נשים שהצליחו להשאר בעולם שלהן, בעיקר בזכות דמיון מודרך ומלווים שעושים את תפקידם כראוי), אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה. להטיל את האשמה על פרטים טכניים זה סתם. מהדברים שלך עולה שאת יכולה ליצור לעצמך את הלידה שאת רוצה, בכל מקום שלא תהיה. וזה מה שחשוב.
לידת בית כחיוב, לא כשלילה
ההחלטה היא כמובן שלך, ואין שום סטנדרט או ציפיה שאת צריכה לעמוד בה. זה עניין מאד אישי, וכנראה שיש לך איזושהי התנגדות פנימית ללידת בית - את יכולה להחליט אם לנסות לאתר אותה, לבדוק אותה ולראות לאן זה מוביל אותך (או להבנה שזו התנגדות משמעותית ואת לא מעוניינת בלידת בית, או להבנה שזה שאריות מיותרות, ואת רוצה בכל זאת ללדת בבית), או להשאיר את המצב כמות שהוא. שתי האפשרויות לגיטימיות באותה מידה. הסיבה שבחרתי בלידת בית, היא לא בגלל טראומה מהמערכת הרפואית (למרות שאני לפעמים מזדעזעת מצורת העבודה והחשיבה שלהם - אבל זה בא אחר כך), לא שלי (כי לא היתה לי), וגם לא של אחרות. הסיבה שבחרתי בלידת בית, היא כי אני מאמינה, גם בהגיון (כלומר - חומר שקראתי) וגם ברגש, שזה המקום בו הכי טוב ללידה בריאה להתרחש. כחיוב, לא כשלילה. כשהייתי בתהליך החיפוש והלימוד שלי, היה לי מאד חבל, ואולי גם מתסכל, שאין בארץ מרכזי לידה (גם ההתפשרויות שיש היום, לא היו קיימות אז). זה נשמע לי שילוב אידאלי בין הגישה המיילדותית, הבריאה, לבין אופציות רפואיות זמינות. בהמשך, גיליתי, שחלק ניכר מיתרונות לידת הבית, לא מתקיימים במרכז לידה שכזה, ומצד שני, יתרונות המרכז הרפואי, לא קיימים גם הם. כך שעבורי, כיום, גם מרכז לידה הוא לא פתרון אידאלי (גם בהנחה שהיה קיים מרכז לידה אמיתי בארץ, שהיו מקבלים אליו לנל"קיות, ושהייתי לפני לידה....). לגבי התארגנות - לדעתי אלו סתם תירוצים לעצמך (כמו שכתבתי למעלה). אפשר לקיים לידת בית עם מינימום התארגנות (בעיקר אם מחליטים לוותר על אופצית לידת המים, או לבצע באמבטיה, למרות שזה נראה לי מאד לא נוח באמבטיה סטנדרטית (ודורש שתהיה אמבטיה בבית...)). לא יותר מאשר התארגנות שצריך לבי"ח (להכין תיקים, לחשוב מה עושים עם הילד/ים הגדולים... להכין דברים לתינוק בבית).
ההחלטה היא כמובן שלך, ואין שום סטנדרט או ציפיה שאת צריכה לעמוד בה. זה עניין מאד אישי, וכנראה שיש לך איזושהי התנגדות פנימית ללידת בית - את יכולה להחליט אם לנסות לאתר אותה, לבדוק אותה ולראות לאן זה מוביל אותך (או להבנה שזו התנגדות משמעותית ואת לא מעוניינת בלידת בית, או להבנה שזה שאריות מיותרות, ואת רוצה בכל זאת ללדת בבית), או להשאיר את המצב כמות שהוא. שתי האפשרויות לגיטימיות באותה מידה. הסיבה שבחרתי בלידת בית, היא לא בגלל טראומה מהמערכת הרפואית (למרות שאני לפעמים מזדעזעת מצורת העבודה והחשיבה שלהם - אבל זה בא אחר כך), לא שלי (כי לא היתה לי), וגם לא של אחרות. הסיבה שבחרתי בלידת בית, היא כי אני מאמינה, גם בהגיון (כלומר - חומר שקראתי) וגם ברגש, שזה המקום בו הכי טוב ללידה בריאה להתרחש. כחיוב, לא כשלילה. כשהייתי בתהליך החיפוש והלימוד שלי, היה לי מאד חבל, ואולי גם מתסכל, שאין בארץ מרכזי לידה (גם ההתפשרויות שיש היום, לא היו קיימות אז). זה נשמע לי שילוב אידאלי בין הגישה המיילדותית, הבריאה, לבין אופציות רפואיות זמינות. בהמשך, גיליתי, שחלק ניכר מיתרונות לידת הבית, לא מתקיימים במרכז לידה שכזה, ומצד שני, יתרונות המרכז הרפואי, לא קיימים גם הם. כך שעבורי, כיום, גם מרכז לידה הוא לא פתרון אידאלי (גם בהנחה שהיה קיים מרכז לידה אמיתי בארץ, שהיו מקבלים אליו לנל"קיות, ושהייתי לפני לידה....). לגבי התארגנות - לדעתי אלו סתם תירוצים לעצמך (כמו שכתבתי למעלה). אפשר לקיים לידת בית עם מינימום התארגנות (בעיקר אם מחליטים לוותר על אופצית לידת המים, או לבצע באמבטיה, למרות שזה נראה לי מאד לא נוח באמבטיה סטנדרטית (ודורש שתהיה אמבטיה בבית...)). לא יותר מאשר התארגנות שצריך לבי"ח (להכין תיקים, לחשוב מה עושים עם הילד/ים הגדולים... להכין דברים לתינוק בבית).
תודה לך עוגי שמוגי שפתחת את השירשור
הזה - מה שאת כותבת זה כאילו מהמקלדת שלי. וגם המחשבות של יעל אוסטרליה וגם עוד דברים שקראתי פה. הכי נחמד שכולנו רוצות "פשוט ללדת" ואני אוסיף לזה גם "ללדת פשוט" אישית אני מתנדנדת בין לניאדו למאיר - ללשלם על החדר או ללשלם על דולה - ולאיזה משניהם יותר קרוב אלי הביתה לתל אביב. נותנת לעצמי להתנדנד.
הזה - מה שאת כותבת זה כאילו מהמקלדת שלי. וגם המחשבות של יעל אוסטרליה וגם עוד דברים שקראתי פה. הכי נחמד שכולנו רוצות "פשוט ללדת" ואני אוסיף לזה גם "ללדת פשוט" אישית אני מתנדנדת בין לניאדו למאיר - ללשלם על החדר או ללשלם על דולה - ולאיזה משניהם יותר קרוב אלי הביתה לתל אביב. נותנת לעצמי להתנדנד.
הי עוגי שמוגי
מתנצלת אם אני חוזרת על תשובות אחרות.לא תמיד יש זמן לקרוא הכל... -זה לא מאוחר.גמאני מצאתי מיילדת בשבוע הזה.יש הרבה מיילדות שיגיעו לאיזור בו את גרה.מיילדת אמורה לגור בסביבות עד שעה וחצי נסיעה מבית היולדת. -לגבי פינוי ולאן-זה תלוי מאד בסיבת הפינוי והדחיפות.שאלה טובה לשאול מיילדת. -שמות;רונית קופליס,שרהל'ה,ענת תל אורן,מיכל בונשטיין...כולן באיזור נגיש. -מה עושים? מתקשרים,מתרשמים משיחת הטלפון וקובעים פגישה עם אחת שתיים.בהצלחה. הקשיבי לתחושות הבטן שלך ותהיה לך לידה חלומית.
מתנצלת אם אני חוזרת על תשובות אחרות.לא תמיד יש זמן לקרוא הכל... -זה לא מאוחר.גמאני מצאתי מיילדת בשבוע הזה.יש הרבה מיילדות שיגיעו לאיזור בו את גרה.מיילדת אמורה לגור בסביבות עד שעה וחצי נסיעה מבית היולדת. -לגבי פינוי ולאן-זה תלוי מאד בסיבת הפינוי והדחיפות.שאלה טובה לשאול מיילדת. -שמות;רונית קופליס,שרהל'ה,ענת תל אורן,מיכל בונשטיין...כולן באיזור נגיש. -מה עושים? מתקשרים,מתרשמים משיחת הטלפון וקובעים פגישה עם אחת שתיים.בהצלחה. הקשיבי לתחושות הבטן שלך ותהיה לך לידה חלומית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.