מחשבות על הריון נוסף

[גלשני]

גם לי היה שלב כזה....

מהיום שמתן נולד, אבל הוא עבר ... ועדיין לא חזר. כרגע כל כך כיף לי עם אחד שאני לא יכולה לראות את עצמי עם שניים, אבל אני מניחה שהחשק יחזור אליי בקרוב. בכל מקרה אם זה כך כבר הרבה זמן אצלך והחשק עיקבי, אז לכי על זה, למה לא בעצם

 

[אמא של רועי ושני]

משוש יקרה

אל תשכחי שמרגע שנכנסת להריון ועד שיגיע הפלא מספר 2 - יעברו 9 חודשים. ועד שתיכנסי להריון גם יכול לקחת זמן (מקווה בשבילך שלא הרבה) כך שבאמת - אם את כל כך רוצה ובעלך רוצה - אין למה לחכות! תתחילו להנות ושיהיה בהצלחה!

 

[עדי 5]

נשמע שאת נורא רוצה

תדעי שהריון שני כשיש ילד בבית יכול להיות קשה יותר בעיקר כשיש תינוק ועוד קמים בלילות וכו'. אבל אני מרגישה שנורא בא לך ושגם בעלך לא ממש נגד אז יאללה לעבודה. יש יתרונות רבים בשהי ילדים צמודים בגיל,קצת קשה בהתחלה אבל כיף מאד בהמשך. אז שיהיה בהצלחה. אני אקנה מך את הפמולן

כי ממש לא מתאים לי הריון נוסף

לא עכשו ונראה לי שלא בכלל

 

[מאז]

מקנאה בך....

ממש עוד אין לי חשק וזה אפילו מפחיד אותי. ומצד שני השעון מתקתק ואני רוצה שיהיו לי עוד כמה ילדים... (רק אם אפשר לקבל אותם כבר מחונכים...)

 

[dorlim]

נשמע שאת ממש מוכנה לעניין

אז למה לא?! אני אגב מוכנה מחר להיות שוב בהריון אבל לא לעוד ילד בשלב זה

(ובטח שלא עוד לידה טראומטית)

 

[אפרת12]

האמת שגם אני מקנאה בך...

אני "צריכה" להתחיל בקרוב, וככל שזה מתקרב, אני פחות ופחות מרגישה מוכנה לזה ורוצה את זה. אולי תעשי גם בשבילי

....

 

[Arfilit]

אפרת - למה "צריכה"?

קשור לגיל או שהחלטתם על הפרש שמרגיש לכם נכון?

 

[עמית@]

טיפולי פריון ../images/Emo4.gif

 

[אמא של אריאל ומוריה]

נו, אז למה את מחכה???

קדימה לעבודה. שיהיה לך בהצלחה. האמת שגם אנחנו מאד רצינו אחרי הלידה של אריאל, אבל המצב הכלכלי לא ממש מאפשר, אם הייתי נכנסת עכשיו להריון הייתי צריכה לממן 3 ילדים בגנים פרטיים וזה ממש מעבר ליכולת שלנו. אם זה מה שאת רוצה, וברור שאת רוצה, GO FOR IT!!!!

 

[משוש30]

למה אני מחכה? קודם כל למחזור...

וחוץ מזה בכל זאת חופשת סקי? ואיך מסתובבים עם שניים קטנים מחוץ לבית? וקצת מפחיד... בכל מקרה דיברנו אתמול ואמרנו שאנחנו לא נשתמש באמצעי מניעה ומה שיהיה-יהיה אז לעניינו-מישהי צריכה פמולן?

 

[אמא של אריאל ומוריה]

רוצה את המחזור שלי???

מתי חופשת הסקי??

 

[1איתן ולהב שלנו]

למה מחכה למחזור?

אם יש ביוץ,והבייצית לא מופרית,יהיה מחזור שבועיים אחרי הביוץ. אם "תפסתם" את הביוץ הראשון,לא יהיה לך מחזור בכלל. ולפי מה שקורה עם היניקות של מתן,יכול מאוד להיות שהביוץ בדרך,או כבר היה...(אפשר להגיד מזל טוב?) איך באמת הולך עם היניקות? יש שיפור?

 

[קרניר]

מכירה את ההתלבטות כל כך מקרוב....

לא יודעת מה להגיד, רוני רק בת 3 חודשים וכבר יש מחשבות, אולי בגלל שלקח איתה זמן ועברנו טיפולי פוריות והרופא ממש דוחף שלכיון גיל חצי שנה שלה נתחיל לעבוד..... ומצד שני לי זה קצת מוקדם אז מזל שיש לי עוד כמה חודשים לחשוב על זה.. ההצעה שלי שתלכי עם הלב ואם מה שמרגיש לך הכי נכון.

 

[פשושולה]

יקירתי האמיצה עד בלי די... אני שונה

בדעתי מכל הבנות כאן... אני חושבת שתחכי קצת מכמה וכמה סיבות: 1. הגוף שלך אפילו לא רומז לך שהוא מוכן לזה - הביוץ הוא סימן של הגוף שהתאושש - לפי דעתו לפחות - מספיק מהלידה, והוא מוכן לשוב פעם. זה מאד קשה לגוף שלנו, וחשוב להשלים הרבה חוסרחם מבחינת ויטמינים ומינרלים לפני שעושים עוד ילד. גם אם ההריון השני יהיה ל כמו הראשון, עדיין, הילד יקבל כל מה שהוא צריך, אבל - על חשבונך. 2. אני מאמינה גדולה שכל ילד צריך להיות המלך של העולם שלו, ולקבל את כל האהבה וכל תשומת הלב עד כמה שאפשר ולהיות יחיד ומיוחד להוריו ולסביבתו ולהרגיש ככה, עד הכי מאוחר שאפשר. כשהקטנצ'יק רואה קטנצ'יק אחר מקבל תשומת לב, ומקומו מוסט הצידה - כי אין ברירה, וככה זה עובד - אני חושבת שזה מאד עצוב אם זה בא מוקדם נורא. כמובן שבמיקרה של תאומים אין ברירה, אבל קראתי כמה וכמה מחקרים על כך שתאומים מרגישים - בנוסף על כל הדברים החיוביים כמובן - גם קצת לא במרכז, אף פעם. 3. יש לי חברים שהאישה נכנסה להריון כשהילדה הייתה בת 9 חודשים. היא מאד שחה (בעלה פחות...) אבל אחרי הלידה הם שניהם סבלו וסובלים עד היום - הקטן כבר בן שנה. אני חושבת שזה קשה כל כך כל כך, שזה פשוט בלתי אנושי. נכון - גומרים את החיתולים והפיפי קקי ביחד, אבל זה 3-4 שנים של סבל ואי-חיים. למה לעשות את זה לעצמך? 4. אני יודעת שיש לך שאיפות בחיים שהם מחוץ למשפחה. ילד קטן נוסף עכשיו בהכרח יאט אם לא יעצור את ההתקדמות שלך בכל התחומים - חוץ מאשר משפחה כמובן... 5. מה היתרון, חוץ מאשר כי בא לך? (וזה שבא לך, האם זה בהכרח מחייב?...) תחשבי על זה עוד קצת, ואת יודעת שאני אומרת את זה מכל האהבה שבעולם, אני לא רוצה שיהיה לך כל כך קשה. אני גם אתקשר אליך אחרי זה, להגיד עוד כמה דברים, שלא בציבור...

 

[עמית@]

אני לא מסכימה עם התפיסה שילד

זה סבל וחוסר חיים.. אבל יש משהו במה שאת אומרת, אם יש את הפריבילגיה של תכנון משפחה.

 

[פשושולה]

ילד זה לא סבל וחוסר חיים, וזה לא מה

שאמרתי. ילד זה אושר מושלם, ומגיע לו את כל הטוב ביותר (ואצל כל אחד זה אומר משהו אחר). מבחינתי, הטוב ביותר כולל גם את מלוא תשומת הלב כשהוא קטן, שידע שהוא הכוכב. אם לא אז - אימתי? וסבל וחוסר חיים זה לא לישון, לאכול נורמלי, לבלות, לאבד את עצמך ואת הזוגיות שלך ועוד כל מיני דברים שקורים כשיש ילדם קטנים ואנחנו עסוקים עד אין קץ איתם ורק איתם. ואני לא מדברת על התמורה - היא עצומה וענקית ובהחלט שווה את זה, אבל אם אפשר לא לעבור באש ובמיים, אלא ביחסית סבבה, אז למה לסבול?

 

[nubi]

גנבת לי את המילים מהמקלדת...

יש לך עכשיו תינוק יחסית נוח. מזכיר לי את הסיפורים של אמא שלי: אני (הראשונה במשפחה) הייתי תינוקת כל כך שקטה שישר היא רצה לעשות את אחותי. אחותי היתה (ועדיין, מבלי לפרט) כל כך קשה. אני לא רוצה לומר שהיא הצטערה על זה, אבל בהחלט היא מייעצת לי בחום לחכות קצת. חוץ מזה, מגיע למתן להיות קצת לבד, לא? זו הפריבילגיה של ילד ראשון-שהוא יכול לבלות קצת לבד עם ההורים שלו. וחוץ מזה-מה איתך? את באמת רוצה השתעבדות מוחלטת לחיתולים/הנקה כל הזמן עכשיו? שניים זה לא אחד. זה מאוד קשה. בקיצור-תחשבי טוב טוב.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo41.gif רואים שזה ילד ראשון...

אני בטח לא אגיד לך אם להתחיל או לחכות, אני רק אציין כמה שיקולים: עכשיו את בשלב הקל יחסית של ההרות (כן, כן). אני מכירה כמה נשים (כולל אימי) שהתרשמות לטובה מן האופי של היונקים בחודשים הראשונים ומיד אצו רצו לעשות "עוד דבר חמוד כזה". הבעיה שבגיל 6-7 חודשים (כשהן כבר היו בהריון) הן גילו שהדבר החמוד הזה מתחיל להתרוצץ, לפתוח ארונות, לטפס על קירות ולהפריח את נשמת אימו. מצד אחד זה עוד תינוק (שלא יכול לדחות סיפוקים וצריך המון קשר פיזי) ומצד שני זה כבר ילד נייד שמחייב המון המון המון השגחה. ללדת כשיש לך בבית ילד/ה בגיל שנה וחודשיים שנה וחצי זה די קשה. לדעתי, יותר קשה מתאומים. אין דבר כזה "רווח אידיאלי" בין ילדים, אבל אישית אני חשה שהרווח הטוב ביותר הוא משנתיים וחצי וצפונה. כמובן שעל גב זה מגיעים המון המון שיקולים (גיל האם, הזמן בו לוקח להכנס להריון, עבר מילדותי, אמונות וכו'). גם אני, כבר בלידה הראשונה אמרתי "זה כואב, אבל אני ארצה עוד" (במקרה שלי, עוד 3), אבל מכל מיני שיקולים קצת התאפקתי. בפעם השניה זה הלך בול לפי התכנון והגומבוץ נולד כשהסופגניה הייתה בת שנתיים ושמונה. כשהוא היה בן שנתיים וחודש נכנסתי שוב להריון. ילדתי כשהוא היה בן ארבע וחצי...(רק מזכיר לנו שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק). גם אני, עתה, מאוד מאוד מאוד רוצה עוד תינוק/ת. גם אני מרגישה די פסיכית כשאני מתקנאת בנשים בהריון, אבל אני אחכה קצת (ובזמן הזה אשכנע את תורם הזרע, מסתבר שההריונות האחרונים היו לו קשים מאוד) ובבוא היום, כשהגוף יתאושש והנפש באמת תחפוץ זה יקרה. מציעה לך לחכות עכשיו קצת, כדי לטעום מגיל יותר מורכב (וממילא המחזור טרם חזר וזה אומר שהגוף אומר לחכות) ואז תחליטי. בדרך, תהני מן החופשה (מתן בא איתכם?) והעיקר, אין כמו ילדים של אהבה אמיתית, בין אם בהזמנה ובין אם לא.

 

[גלשני]

מסכימה איתך.

 

[hagitag]

אני אומרת ששווה לחשוב ולחכות, מעמדה

קצת אחרת... כמו שאת יודעת או לא, אני בהריון מתקדם, עוד שלשה חודשים זה נגמר, ומשהו חדש לגמרי מחכה לי מעבר לפינה. ההריון הזה ממש לא מתוכנן ודי לא התעכל... אבל כל יום כשאני מסתכלת על גאיה, היצירה המדהימה ביותר עלי אדמות שיכולתי לעשות (שנה ושלשה חודשים) אני אומרת לעצמי למה? רק התחלתי להנות, כל יום איתה הוא מלא וגדוש וכל כך נפלא ואני מרגישה שאני עושה איתה דברים שאותותו יהיה ממש קשה לעשות איתה (כי אצתרך לטפל בתינוקת חסרת אונים עם גזים והנקה וכל הקשיים של ההתחלה) וכל בוקר כשהיא באה לבקש את החיבוק וההתכרבלויות שכל כך הרגלתי אותה אליהם אני חושבת איך זה יהיה עוד כמה חודשים. כמה אוכל באמת להעניק לה עם כל העייפות ועוד תינוקת קטנה ביד... אני יודעת שזה נראה ורוד ומריח את הריח של ההתחלה שכל כך קל להתגעגע אליו אבל זו תקופה (בשבל גאיה) שהיא כל כך צריכה אמא. אמא בפול ווליום. אמא ללא חת. שלה במלוא העוצמה. היא לומדת בגיל הזה כל כך הרבה דברים, ובונה לעצמה את האישיות שלה כל יום יותר ויותר, ואני רוצה להיות שם בכל רגע שהיא צריכה אותי. וזה כבר מתחיל להיות לי קשה. כבר עכשיו... אם הייתי יכולה לתכנן, במצבך, אני הייתי מחכה. נהנת מהגיל המדהים הזה שלהם, נהנת עוד קצת מעצמך, מעצמך שאת מקבלת עכשיו לאט לאט בחזרה. אח"כ קצת קשה להחזיר את הגלגל אחורה, למרות שאני בטוחה שנסתדר והאהבה תמלא את כל החסכים והקשיים, אבל בכל זאת, זה ביידים שלך הבחירה, אז למה למהר?