מחשבות פוסט פמיניסטיות?

[משוש30]

מחשבות פוסט פמיניסטיות?

כל כך הרבה בנות מתלוננות בפורומים על אפלייה בעבודה (אי אפשר למצא עבודה עד 16:00 או שהמשכורות לא טובות/לא ממצות את הפוטנציאל. בדרך כלל התובנה היא שהחברה היא עדיין חברה פטריארכלית שלא מאפשרת לנשים להתקדם בעבודה מצד אחד ולטפל בילדים מאידך. אבל כשבודקים לעומק מגלים שנשים רבות החליטו לאחר לידת הילד לעזוב את העבודה ולהיות עם הילד לפחות בשנים הראשונות, אלו שבחרו לחזור לעבודה החליפו את העבודה לשעות יותר נוחות כדי להיות עם הילד אחר הצהרים וכד'. אבל בעצם אף אחד לא באמת מכריח אותנו נכון? אני יכולה ללכת לעבוד בהיי טק, כמו גבר עד 10 בלילה ולבחור לא לראות את הילד ובכל זאת, רב הנשים לא עושות את זה ורב הגברים כן. אז למה? לגברים לא חשוב להיות עם הילד? חשוב מאד. אני רואה איך בעלי מתגעגע למתן ואיך זה שובר את ליבו לא לראות אותו במשך השבוע. ובכל זאת רובנו בוחרים בבחירות המגדריות הצפויות: הגברים בעבודה וקשר פחות רציף עם הילד והנשים בגידול הילדים. אז מה זה צורך ביולוגי שנובע מהשונות המינית שלנו? זה שיח פטריארכלי שאנחנו פעילות בתוכו בלי לזהותו? האם הבחירה להיות עם הילד היא הבחירה החופשית שלנו או שאנחנו מנוטבות לשם על ידי החברה שעוד לא הפנימה את הערכים הפמיניסטיים? מה אתן אומרות? ביולוגיה? כפיה? או בחירה אמיתית?

 

[POOH*]

יכולה לענות לך לגבינו...

אצלנו זו בחירה. בחירה מלאה שלי ושלו שככה יתנהלו חיינו. אני בבית עם הילדים והוא מפרנס. וכן שובר את ליבו שאין לו יותר זמן עם גיא באמצע השבוע מצד שני הוא מכיר את עצמו יודע שאם היה באופן קבוע יותר זמן איתה בבית היה משתגע. טוב לו בעבודה הוא אוהב את מה שהוא עושה והוא היה משתגע מלהיות ימים שלמים בבית. לי טוב בבית. נהנית לגדל את הילדה שלי [בקרוב ילדים..], נהנית להיות איתה ולחוות איתה כל דבר חדש... ולגמרי מרגישה מסופקת, ומרוצה [רוב הזמן לפחות..] לא חסר לי לצאת לעבודה, הריצות בבוקר ואחה"צ.. הלחץ והעצבים. לא חסר לי לראות אנשים - אני רואה מספיק גם איתה... בקיצור אצלנו בבית זו לגמרי בחירה שמתאימה לחלוטין למי שאנחנו.. POOH

 

[עינבלית]

../images/Emo45.gifאותו כנ"ל כמו פו...

מתוך בחירה, ואני ממש לא מתגעגעת לעבודה קונבנציונלית. הפוסט פמיניזם כמו שאני רואה אותו- זה שיתנו לי לעשות מה שאני רוצה

ומה שעושה לי טוב. בין אם זה להחזיק משק בית ולגדל ילדים ולבשל, ובין אם זה ללכת להיי טק/בי"ס/משרד ולעשות מה שהכי עושה לי טוב על הנשמה.

 

[אמא של עופרי וטל]

אני רוצה להיות עם הילדים שלי ../images/Emo70.gif

אני רואה משפחות שההורים עם הורים לסופשבוע, ואני לא רוצה שילדי יגדלו ככה. מצד שני אם היה סיכוי שאני ארוויח כמו האיש - אז סביר להניח שאני הייתי עובדת קשה והוא היה כל יום בארבע בבית. אני חושבת שזה שילב של שני הדברים יחד. עדיין המשכוורות של הנשים יותר נמוכות. עדיין בכנסים כלכלים כמו "כנס קיסריה" אין כמעט נשים. עדיין בדירקטוריונים אין הרבה נשים, שלא נדבר על ח"כ מנכ"ליות ועוד. אני מאמינה שזה דומה לסיפור של הביצה והתרנגולות - אם היו יותר נשים במקומות השפעה - אז אולי המשכורות שלנו היו גבוהות יותר והייתה לנו השפעה גדולה יותר על התנאים שלנו (אני עד היום לא מבינה מדוע אין החזרי מס' על הבית) מצד שני להרבה אמהות חשוב להיות בבית כי אנחנו במהות שלנו, בגנים שלנו, מבחינה מדעית הרבה יותר רגשיות (טוב רובינו...) ולכן חשוב לנו להיות עם הילדים. בקיצור בעיני זה הכל ביחד... ואם אפשר אז עוד נקודה למחשבה - בחברות דתיות מאוד - הרבה פעמים האישה עובדת - ז"א אחראית על הפרנסה - היא גם אחראית על חשבונות הבנק ועל כל הצד הכלכלי של הבית - והבעל לומד. איך את מסבירה את הפמינזם הזה? - למרותש זה לא בדיוק פמינזם כי הן לא עושות רק זאת - הן גם אחריות על הבית על החינוך ובעצם על הכל...

 

[עמית@]

זה באמת לא פמיניזם, זה סופר

שוביניזם, זו הקרבה של צד אחד לטובת הצד האחר.

 

[אמא של עופרי וטל]

מסכימה איתך

אבל יש בזה גם משהו פמינסטי - הן יוצאות לעבוד - הן מכלכלות את המשפחה. שגרתי בניו זילנד - בחורות שפגשתי היו מאוד פמינסטיות (זו ארץ מאוד פמיניסטית...) - הן טענו שהן קודם כל נשים ורק אחר כך כל השאר. ולי היה איתן ויכוח תמידי על זה כי טענתי שאני קודם כל בן אדם - ורק אחרי שאני בן אדם אני אישה - הן אף פעם לא הסכימו איתי. מצד שני את יכולה הלגדיר פמינזם? היום בחרה שלנו ולא דרך המילון אלא דרך החיים? הרי אם תקחי מישהי שנמצאת בבית עם הילדים שלה - תמיד ישאלו אותה למה היא לא עובדת (ובדרך כלל גם היא תשאל עצמה) ואותו דבר גם הפוך. אני חושבת שפמינסזם זה להרגיש שלמה עם עצמך ועם מה שאת עושה ולדעת שאת עושה את זה בצורה הכי טובה שאת יכולה ולדעת שגם לא תמיד זה 100% ויש דברים שבאים אחד על חשבון השני.

 

[עמית@]

אני בהחלט קודם כל בן אדם

אבל אני בנאדם ממין נקבה. על "מהו פמיניזם" כבר נכתבו תילי תילים של מילים (ויש כמה גישות, וכמה מגמות, אפילו די סותרות..) חלק גדול מכל הגדרה כזו היא מודעות, מודעות לעצמך, לקונטקסט - וגם להיסטוריה ולמה שכבר נעשה בתחום.

 

[אמא של עופרי וטל]

ושכחתי משוש איך את מרגישה?../images/Emo140.gif

 

[עמית@]

לא יכולה לענות בשמי, אני ויוסי

בחרנו אחרת, הוא נגיש וגמיש, אני עובדת יותר (אבל גם עובדת מהבית יום בשבוע ומתי שצריך יוצאת מוקדם, ומשלימה בלילה) אישית, אולי כי גדלתי במשפחה מאוד לא שיגרתית (אבא שלי גידל את שלושתינו כשאמא שלי עברה לגור עם החבר..) התפיסה הזו פחות מקובעת, אני חושבת שזו בהחלט התניה חברתית/תרבותית ופחות צו ביולוגי (בטח כשהילדים כבר יותר גדולים, בהתחלה זו גם ביולוגיה נטו, הנקה, הריון וכדומה) השאלה היא איך היית רוצה לראות את החברה? השינויים צריכים להיות קטנים, ההבנה וההפנמה שנגמרו הימים בהם נשים בבית וגברים מפרנסים, אולי שחלק מהגברים יפסיקו להרגיש מאויימים אם הכסף לא זורם רק מצידם, ההבנה שהיחידה המשפחתית היא יחידה שמתפקדת גם עם האם היא זו שמביאה את הכסף.. בקיצור, גם וגם וגם

הכל תלוי קונטקסט, לא? אבל הכי פחות: ביולוגיה - אני בהחלט תולה את הרוב בחברה ובמגדר, לא בביולוגיה ולא ממש בבחירה חופשית.

 

[טלי בארץ הלמה]

לדעתי זה גם וגם וגם

 

[lulyK]

כנראה הכל ביחד.....

בן זוגי טען בלהט שהוא רוצה לקחת פסק זמן מתישהו ולהיות הורה במשרה מלאה. במציאות שלנו, בה הוא מרוויח פי 5 ממני, זה כמעט בלתי אפשרי. פמיניזם או לא, לבחור לגדל משפחה בה שני ההורים עובדים עד 7-8 כל יום, היא בחירה שלא נראית לי.

 

[lcילנה]

הטענה הלוהטת הזו מוכרת לי

גם בן זוגי טוען שיעבוד פחות ויהיה יותר עם הילד אבל כמובן בתנאי שאני אצא מהאקדמיה (שנותנת לי גמישות רבה גם עם לא מעט שעות עבודה) לתעשיה ואממש את פוטנציאל המשכורת שלי. אני לא מוכנה לזה. אני לא מוכנה לראות את שקד שעה ביום אם בכלל, גם כך אני מקבלת אותו בין חמש לשמונה בערב וחסר לי להיות איתו יותר.

 

[lulyK]

אני דווקא מאמינה שהוא היה עושה את

זה, אם באמת הייתי רוצה לעבוד מחוץ לבית. פוטנציאל ההשתכרות שלי הוא חצי משלו במקרה הכי הכי טוב וזה היה דורש מאיתנו התאמות רבות מדי. אני מקווה בשבילו שהוא יוכל לעשות את זה בהמשך הדרך (אבא שלי לקח שנה חופש כשהייתי בת 14..... השנה היחידה שבה חיכה לי הורה עם ארוחת צהריים

).

 

[lcילנה]

ולי תמיד היה הורה עם ארוחת צהריים

אמא שלי מורה. ועם זאת, בגיל לא מבוגר מידי - נגיד תחילת שנות העשרה, רציתי קצת חופש ממנה.

 

[אמא של עופרי וטל]

ולי לא היו הורים בכלל ../images/Emo4.gif

היה לי קיבוץ

. הייתה מטפל/ת, היה חדר אוכל. הורים? רק מידי פעם. וגם זה סוג של פמינזם לא?

 

[משוש30]

זה סוג של קומוניזם ../images/Emo3.gif

ה"יזמים" השתלטו לנו על החיים...

 

[boringvered]

המממ...

נשמע לי ממש מורכב. כשאני חושבת על זה, יש מצבים שזה נכפה מלמעלה כי... האשה מרוויחה פחות, גם היא כן עובדת כמו חמור (ממש עכשיו שמעתי מישהו אומר או מישהי שאחד השיקולים *כן* להעסיק אשה זה מפני שאפשר לשלם לה פחות...) ואז כמובן יותר חסכוני אם האשה תהיה זו שתעבוד פחות שעות ותשמור על הילד כי בכל זאת, אם זה לא האבא או האמא או הסבתא וכד', צריך למצוא סידור שעולה כסף... מעבר לכך נראה לי שיש עניין של תחושה וצורך אצל הרבה נשים, וזה לאו דווקא נוגד את הפמיניזם, להיות אלה שתהיינה לצד הילדים. אולי יותר יסורי מצפון... לפחות אצלי אני רואה שכשרועי שוהה קצת יותר שעות מהממוצע עם גל, הוא מרגיש מותש וגמור... ועם כל זה שהוא מאוהב בה עד כלות, בסופו של דבר הוא שמח שהוא יכול להיות יותר שעות בעבודה כי זה יותר קל לו, ואילו לי... לי זה בסדר, זה לא שובר אותי, לא גומר אותי כמו שאותו... למרות זאת, השיקול שלי היה שאם הייתה לי עבודה כרגע יותר מעניינת שהייתה דורשת ממני יותר שעות, או אז, היינו חולקים את המשימה הזו באופן שווה. בשלב זה של חיי לפחות, כל עוד העבודה שלי היא לא משאת נפשי, וגם אני אינני המפרנסת הראשית בבית, אין הצדקה שאני ... אפקיר את ביתי או לחילופין, אדרוש מרועי יותר שעות בבית, ולו רק כדי להצדיק איזו... מגמה פמיניסטית לכאורה. מעבר לכך, הגדרת כמות השעות, כפי שכבר דיברנו, כפקטור לעבודה טובה נראית לי שגויה מיסודה, ואם התפיסה הזו הייתה משתנה, יכול להיות שלא היה לנו על מה להתדיין עכשיו. המצב האידיאלי בעיני הוא ששני ההורים מסיימים את העבודה בשעה זהה ומבלים ביחד עם הילדים. וגם, בשבילי לא מתאים לשהות 100% מהזמן עם הילדה. בשבילי טוב שיש לי זמן שאינו קשור להורות, להיות מוגדרת מעבר ל"אמא של"... ולכן אני חושבת שכן טוב שאמהות עובדות, אבל אני גם חושבת שרצוי שכל אחת תעשה מה שעושה לה טוב... אמא ששלמה עם שהיה מוחלטת בבית, אמא ששמחה כמוני לעבוד משרה מלאה בשעות ... שפויות... או אמא שטוב לה להיות סוס עבודה ולראות את הילדים מעט, ובלבד שכל אחת שלמה עם הבחירה שלה ומרגישה הכי טוב, כי אם אמא לא מאושרת, אם זה מפני שהיא נאלצת לעבוד אך מעדיפה לשהות אם הילדים, אם זה מפני שהיא עובדת יותר מידי ולא מצליחה לראות מספיק את הילדים, או אם זה כי היא תקועה בבית במקום לממש את עצמה... בעיני הורות כזו תוביל לכשלון... אולי הפמיניזם נעוץ באפשרות הבחירה, ולאו דווקא באם אנחנו כן שוות או לא שוות לגברים... ורד

 

[פלגיה]

לדעתי זה הפמיניזם במיטבו

את יכולה לעבוד מחוץ לבית ובוחרת לא לעשות כן (או לעשות בצורה מצומצמת יותר), מבחירה אישית ולא מכפיה של כללי חברה. אגב - האיש שלי הבין רק השנה כמה הרבה הוא פספס בכך שלא היה כל יום אחרי צהרים בבית.

 

[אלינה12]

בחירה חופשית

לדעתי, אצל אישה זו בחירה חופשית של כל אחת ואחת. לא חסר אמהות שעובדות שעות רבות. אני בעצמי בעבודה קודמת שלי עבדתי כמו מטורפת לפעמים עד 8-9 בערב ויפעת היתה עם ההורים שלי. יכלתי להגיד "לא" לבוס? כן, בהחלטת, אבל אז לא הייתי מתקדמת כמו שהתקדמתי ואז רציתי מאוד לעשות קריירה ולהתקדם. עכשיו, אחרי לידה של בועז אני עובדת הרבה הרבה פחות, השקפת העולם שלי השתנתה עם השנים. אבל עדיין כשחשבתי לעבור למשרא חלקית ואפילו קיבלתי אישור של בוס, ספרתי כמה זה יעלה לי כספית והחלטתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד כל כך הרבה כסף מהמשכורת. שוב, בחירה חופשית. לשאלה למה בעל עובד שעות מטורפות, אז יש לחץ, הוא צריך להיות שם, אחרת מהר מאוד ימצא את עצמו בחוץ. כך זה בעולם של גברים, תירוץ על ילדים לא עובד בכלל. אני יכולה לצאת יותר מוקדם ולתת לו גיבוי, אז למה לא? אני לא נהנת מזה שאני כל הזמן לבד עם 2 ילדים עד מאוחר, אבל אני יודעת שמבחינת העבודה זה ישתלם לו בעתיד.

 

[היידי אור]

אצלי זה בכלל לא עניין מגדר

אלא אופי- עמית אדם מאוד חסר סבלנות, עצבני, תזזיתי- ממש לא מתאים לו להיות הרבה בבית עם הבנות. אני יצור ביתי כזה- בחרתי להישאר בבית, והייתי מעדיפה לא לעבוד בכלל- רק לקרוא וללמוד. כל אחד והקטע שלו.