יש כאן כמה נושאים שונים - (קצת ארוך
בעיני, הבעיה מתחילה בכך ששוק העבודה כיום איננו מתאים להורים. לא לאמהות ולא לאבות. כלומר- אם אתה רוצה לעבוד במקצוע מעניין ולהתקדם בו, עליך לוותר על כמעט כל שעות העירות של ילדיך. זו הבעיה העיקרית (בשרשור הקודם שעסק בנושא דומה מעיין בר העלתה את העניין הזה, וכמה שהסכמתי איתה!). אני לא יודעת אם ועד כמה היא מונעת על ידי העניין המגדרי (mummy ?) משכך העניין, ומשבבתים רבים ניתן לבחור לא לקיים מצב בו שני ההורים נעדרים שעות כה רבות מהבית, השאלה היא מי נשאר (בכלל/יותר) עם הילדים. כאן, בעיני, אין ממש בחירה שהאשה תהיה זו שתשאר. זו די אשליה של בחירה. אסביר- ראשית - פיזיולוגית: אני זו שבהריון (על תופעות הלוואי, העייפות, הבחילות, הצורך להיעדר לשם בדיקות, הסיכוי לשמירת הריון וכו'). אני זו שיולדת ולכן אצטרך חופשת לידה מסויימת. אני זו שמניקה, ולא מעוניינת (וגם לא הגיוני) להיעדר 12 שעות ולשאוב בזמן הזה. - כל המעגל הזה מוביל למסקנה הגיונית שמי שיכול לשאת על כתפיו (ולטפח) קריירה תובענית יותר, ויציבה יותר, זה הגבר. שנית- חברתית: עוד לא הגענו למצב של חברה פמיניסטית. עדיין גבר שיישאר בבית בעוד אשתו תעבוד עבודה "הייטקית" יזכה להרמת גבות. וההפך לא (או פחות). גם אשתו תזכה למבטים ומשפטים מאשימים על הזנחת ילדיה (בעוד הגבר שיחזור כל יום בשש ייחשב כגבר מאוד משפחתי). אני חושבת שזה גורם לזוגות רבים לזרום לתוך ברירת המחדל הזו של גבר שעובד שעות רבות יותר מאשתו. וכמובן - השכר, שבממוצע גבוה יותר באופן משמעותי לגברים מאשר לנשים (ולכן כלכלית הגיוני שהגבר יהיה זה שיעבוד). ובטח יש עוד דברים ששכחתי...
בעיני, הבעיה מתחילה בכך ששוק העבודה כיום איננו מתאים להורים. לא לאמהות ולא לאבות. כלומר- אם אתה רוצה לעבוד במקצוע מעניין ולהתקדם בו, עליך לוותר על כמעט כל שעות העירות של ילדיך. זו הבעיה העיקרית (בשרשור הקודם שעסק בנושא דומה מעיין בר העלתה את העניין הזה, וכמה שהסכמתי איתה!). אני לא יודעת אם ועד כמה היא מונעת על ידי העניין המגדרי (mummy ?) משכך העניין, ומשבבתים רבים ניתן לבחור לא לקיים מצב בו שני ההורים נעדרים שעות כה רבות מהבית, השאלה היא מי נשאר (בכלל/יותר) עם הילדים. כאן, בעיני, אין ממש בחירה שהאשה תהיה זו שתשאר. זו די אשליה של בחירה. אסביר- ראשית - פיזיולוגית: אני זו שבהריון (על תופעות הלוואי, העייפות, הבחילות, הצורך להיעדר לשם בדיקות, הסיכוי לשמירת הריון וכו'). אני זו שיולדת ולכן אצטרך חופשת לידה מסויימת. אני זו שמניקה, ולא מעוניינת (וגם לא הגיוני) להיעדר 12 שעות ולשאוב בזמן הזה. - כל המעגל הזה מוביל למסקנה הגיונית שמי שיכול לשאת על כתפיו (ולטפח) קריירה תובענית יותר, ויציבה יותר, זה הגבר. שנית- חברתית: עוד לא הגענו למצב של חברה פמיניסטית. עדיין גבר שיישאר בבית בעוד אשתו תעבוד עבודה "הייטקית" יזכה להרמת גבות. וההפך לא (או פחות). גם אשתו תזכה למבטים ומשפטים מאשימים על הזנחת ילדיה (בעוד הגבר שיחזור כל יום בשש ייחשב כגבר מאוד משפחתי). אני חושבת שזה גורם לזוגות רבים לזרום לתוך ברירת המחדל הזו של גבר שעובד שעות רבות יותר מאשתו. וכמובן - השכר, שבממוצע גבוה יותר באופן משמעותי לגברים מאשר לנשים (ולכן כלכלית הגיוני שהגבר יהיה זה שיעבוד). ובטח יש עוד דברים ששכחתי...
