מחשבות פוסט פמיניסטיות?

[cookie1]

גם וגם וגם

היום אני בהחלט בוחרת להיות בבית. אבל סביר להניח שיגיעו ימים שאולי ידגדג לי כבר לחזור לשוק ולפתח את עצמי קצת מעבר לטיפול בילדים, אבל מה אז? בן הזוג מרוויח וירוויח הרבה יותר ממני ולכן לא ממש הגיוני להוריד את רמת החיים בחצי או שליש כדי שאני אצא לעבוד וגם לא ארוויח

יש כאן מלכוד רציני, אך יחד עם זאת אני שמחה שהבחירה להשאר בבית עדיין אפשרית עבורי, וזה בהחלט עניין של ביולוגיה - הנקה. אני בטוחה שהייתי מקנאה בטירוף אם בן הזוג היה חוזר מוקדם ואני הייתי צריכה לעבוד עד מאוחר (אני, דרך אגב, ממש לא חובבת עבודה קשה ללא תמורה נאותה ביותר)

 

[מתוקולה קולה]

הפמיניזם החדש.

בשנים האחרונות "להיות פמיניסטית" זה דוקא כן להיות עם הילדים,בבית.(ז"א למי שזה מתאים ומעוניינת בכך).המקום האמיתי זה לעשות מה שעושה לך טוב ללא צורך להוכיח לכאן ולכאן. ובימים אלו-זה מה שתוקע אותי. עד הלידה לא האמנתי שאשאר בבית.אך הקטנה נולדה ולא הרגשתי בשלות ויכולת לצאת.דווקא פורומי הלידה/הנקה/אמהות למינהם חיזקו את המקום של להישאר,לטפל,לתת זמן לילד,לעשות מה שחשוב לך באמת. רק מה? עכשיו (8 חוד' אחרי)אני וצה לעסוק במקצוע שלי.יש בי דחף חזק לעבוד אך זה ידוש שעות מחוץ לבית.ואין בי את ה"אומץ" לצאת ולהשאיר את הקטנה מעבר ל 16:00.מרגישה פתאום שלקחתי את זה רחוק מידי. כנראה שהחברה בכל זאת משפיעה על התפיסה.רק שזה תלוי באיזו תקופה את בחייך. עד עכשיו שרציתי להשאר-זה חיזק אותי והרגשתי "שווה ואמהית". עכשיו-זה מקשה עלי לקבל החלטה.

 

[lulyK]

עוד מספר שנים מועט,

שני הילדים שלכם יהיו בחוק חינוך חובה או לפחות בגנים עירוניים, כך שגם אם תצאי לעבוד בהתנדבות לא תהיה ירידה משמעותית ברמת החיים שלכם.

 

[mummy]

טוב נו, כמובן שלא יכולה להתאפק

רוצה רק להפנות את תשומת הלב למה שעומד מאחרי כמה מילים שנזרקות כאן לחלל האויר שוב ושוב: בחירה - שלא לומר "בחירה חופשית" - כדאי לזכור שבחירה אמיתית יש רק במקום שיש בו אלטרנטיבות. שבאמת יש אפשרות אמיתית לא לצאת לעבוד. זה בד"כ קורה אצל המיעוט - שכאן מיוצג באופן לא פרופורציונלי והוא הרוב הגדול - מי שלא יוצאת "רק לעבוד" אלא יוצאת לפתח קריירה, לממש את עצמה. לא תשמעו את המושגים האלו בכל מקום. למעשה, רוב הנשים, הרוב הגדול מאד, גם בישראל ובטח ובטח בעולם כולו, בכלל לא נמצאות שם. בשבילן אין אופציות. הן חייבות לצאת לעבוד כדי להביא כסף, בשביל צרכים בסיסיים; ברוב המקרים, העבודות שפתוחות בפניהן הן עבודות נשיות בהגדרה כלומר בסטטוס נמוך, בשכר נמוך, בלי צורך בידע מקצועי (השכלה גבוהה למשל), במשמרות - דברים שמובנה בהן ההתאמה לטיפול במשק הבית/גידול ילדים (כלומר לא עבודה של 20 שעות במשרד ממוזג). מכאן הדרך קצרה מאד לרציונליזציה של "אני בחרתי" לגדל את הילדים (ולו להצליח להסתכל לעצמך בעיניים בעידן שבו למרות המציאות הלא שויוונית כל הזמן נזרקים לחלל האויר מיתוסים של שוויון ואפשרויות בלתי מוגבלות. לכאורה). השאלה היא האמנם? האם באמת הרוב בוחרות בזה באמת מתוך מגוון של אפשרויות שעמדו בפניהן? אני ממש לא בטוחה שכך. |פוסט פמיניזם| - מה זה בכלל? כששאלתי את אחת המרצות שלי בקורס תיאוריות פמינסטיות את השאלה הזו בדיוק היא ענתה לי בציטוט מסטיקר מפורסם שכתוב עליו: I'll be a Post Feminist when they'll be Post Patriarch - ובתרגום חופשי - אני אהיה פוסט-פמיניסטית כשהם יהיו פוסט-פטריארכלים. כלומר לא כאן, לא היום, לא עכשיו, לא בעוד הרבה זמן. הפטריארך עוד כאן. השיח הפטריארכלי שולט ומשפיע על כל תחומי החיים שלנו, מעצב את הבחירות שלנו, ויותר מזה את האפשרויות שעומדות בפנינו אם בכלל יש יותר מאחת כזו. ומי שחושבת שהיא מחוץ לזה, ובה זה לא נוגע, במקרה הטוב מתממת.

 

[משוש30]

אז תני לי להבין את הנקודה המרכזית

את טוענת שהבחירה של כל הנשים בעצם (גם אלו שנשארות בבית וגם אלו שעובדות) היא לא בחירה אמיתית כי אנחנו שבויות בשיח הפטריארכלי? בעצם אלו בחירות כפויות גם אם אנחנו לא מודעות לכך?

 

[mummy]

לא, זה לא מה שאני טוענת

אני רק מבקשת שהשימוש במילה "בחירה" יעשה בזהירות יתרה. אני לא מרגישה שאני יכולה לבוא ולהגיד לאף אחת שמרגישה שהיא בחרה, "לא! את לא בחרת! הכריחו אותך". גם קשה לי להכניס למשפט אחד את המילים בחירה כפויה ושיח. כי זה מאד מורכב. השיח הרי לא באמת כופה עליך באופן פיזי לבחור ככה או אחרת. זה מנגנון מאד מתוחכם. בגלל זה הוא עובד כל כך ביעילות. אין לי ספק שלרוב האנשים אין אינספור אפשרויות לבחור מתוכן. אני מאמינה שאדם (ואישה) נולדים לתוך מיקום (חברתי, מעמדי, פוליטי, כלכלי, גיאוגרפי ועוד) שמראש מכתיב לך את האופציות שפתוחות בפניך. מי יותר, מי פחות. רוב האנשים בתרבות המערב שמקדשת על פני השטח "שוויון הזדמנויות" לא מוכנים לראות שיש מגבלה כזו, שכאילו עוד לפני שנולדת את כבר מוגבלת, ושהשמיים הם לא בהכרח הגבול לכל אחד ואחת, בלי הבדל דת גזע ומין. בכלל, הרוב לדעתי באמת לא מודעים למשמעויות האלו שאת מדברת עליהן, ולא דנים בהאם זה בחירה אמיתית או כפויה - מושגים בעייתים כאמור. אני מעדיפה את המונח "מנותבים לבחור" שהשתמשת בו גם את. שבהחלט ממצה את העניין כולו.

 

[משוש30]

דרך אגב כיוון שלא למדתי מעולם

פמיניזם (חוץ משיעור אחד מקוצר על תיאוריות ביקורתיות) אז באמת אין לי מושג אם יש דבר כזה פוסט פמיניזם. פשוט בגלל שיש מן טרנד כזה (או לפחות זה מה שעולה מהמדגם הלא מייצג של הפורומים) של חזרה לתפקיד "עקרת בית" "מגדלת ילדים". זה נותן תחושה של בחירה כביכול אנטי פמיניסטית בגלל זה כתבתי "פוסט פמיניזם".

 

[mummy]

את צודקת לגמרי

זה בדיוק העניין, שאין דבר כזה פוסט-פמיניזם כי מכיוון שהפמיניזם בא לאתגר את הפטריארכליות על כל גווניה, אז מבחינה לוגית הפוסט (=מה שיבוא אחרי) הפמיניזם יתאפשר רק כשיתקיים מולו מה שיבוא אחרי הפטריארכליות. ואילו זה האחרון כאמור לא נראה שעומד ללכת לשום מקום בקרוב. הטרנד שהזכרת אכן קיים ובגדול, והוא בהחלט מנסה להגיד בכל דרך אפשרית שהגענו לזמן של ה"פוסט פמיניזם". על זה יגידו לך התיאורטיקנים שמדובר במנגנון מתוחכם של השיח ההגמוני לשמר את עצמו, להנציח את המצב הקיים, ולהוריד את הראש של כל שיח חתרני שמנסה להתרומם מולו. להראות שכאילו הנה, כבר בעצם עברנו את הפמיניזם. זה מה זה פאסה. לא רלוונטי בכלל. בעוד שבמציאות, יש עוד הרבה מאד יעדים לכבוש בדרך אל המנוחה והנחלה.

 

[lulyK]

בואי נסגור את זה אחת ולתמיד ../images/Emo3.gif

בתור מי ש"בחרה" להיות בבית בשנים הראשונות של גידול הילדים, אני יכולה לקורא לעצמי פמינסטית בלי שהסטודנטיות למגדר יצחקו מאחורי גבי?

 

[lulyK]

בחרה=נותבה לבחור (לומדת מהר)

 

[mummy]

../images/Emo45.gif תלמידה שקדנית ומצטיינת שכמוך

מי יצחק עליך ועוד מאחרי הגב? תגידי לי ואני כבר אטפל בו (בה?). וברצינות אם את שואלת אותי (למקרה הקלוש שאכן את רצינית בשעה זו של הלילה, בעניין הזה, ועוד איתי

): א. את יכולה לקרוא לעצמך מה שאת רוצה. אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד לך מה את כן או לא. להלן הזכות להגדרה עצמית אוטונומית... פמיניסטית שתשלול את זה ממך פיספסה שעור חשוב אחד בקורס המבוא שמדבר בדיוק על זה. ב. כמי שמכירה סטודנטיות למיגדר מקרוב - רובן נמצאות או לפני שנולדו להן ילדים, או אחרי שאלו עזבו כבר את הבית (או בואי נאמר, כבר לא צריך להשכיב אותם לישון כל ערב). בשני המקרים האלו, זה לא ממש חוכמה להיות "פמיניסטית" (וגם לא סטודנטית למיגדר לצורך העניין, אבל זה כבר סיפור אחר); אז תני להן להנות מהספק. ממילא מדובר בקבוצת אוכלוסייה מאד בעייתית, מה אכפת לך אם הן צוחקות עליך או לא (תאמיני לי שאין להן ממילא הרבה סיבות לצחוק; אז לפחות תרמת להן במשהו...) ו-ג. אם את עדיין מרגישה שצוחקים עליך בעניין הזה וזה מציק לך למרות הכל - מציעה לך לשלוף כמה תיאורים מחיי המשפחה שאת מנהלת, האופן שבו אתם מגדלים ביחד את הילד(ים. טפו, טפו, טפו). את כבר מכירה את התאוריה שלי על פמיניזם זה לכולם; שילוב של משפחה ועבודה לגברים ולנשים כאחד כמפתח לשוויון ושפיות. שם את עוקפת הרבה מאד סו קולד "פמיניסטיות" בסיבוב.

 

[איילת נתנאל]

וכאן שוב עולה הפער בין התיאוריה

האקדמית לחיים האמיתיים...

 

[משוש30]

דווקא אני חולקת על ההגיון של ה"פוסט

שהצעת. כמו שפוסט מודרניזם מערער את תפיסות המודרניזם. כך פוסט פמיניזם יכול לבקר את הפמיניזם. הוא לא חייב להקביל לפטריארכליות.

 

[mummy]

זכותך המלאה ../images/Emo8.gif

אבל זו בדיוק הדוגמא שמחזקת את מה שאמרתי (לדעתי). הפוסט מודרניזם טוען לפירוק כל מה שהמודרניזם מאמין בו. כך גם הפוסט פמיניזם. להגיד אני פוסט פמיניסטית זה לבטל את הפמיניזם, להגיד אני מעבר לזה, לא צריכה את זה, לא מאמינה בזה = תנו לי את הפטריארכליות הישנה והטובה. הביקורת של הפוסט על הפמיניזם, שומטת את הקרקע מתחת ללגיטמיות של פמיניזם באשר הוא. סוג של הגיון מעגלי שכזה. אבל נראה לי שאולי עדיף שלא נכנס לזה כאן לא

?

 

[משוש30]

אבל זה דווקא מעניין...../images/Emo6.gif

וחוץ מזה איך הולך עם הילדים?

 

[mummy]

זהו, בדיוק רציתי לכתוב לך שמעניין

מעניין. נראה לי שאת בשלה לאח/ות למתן לא... כי חכי ותראי שכשיגיע אחד כזה - דיונים כאלו בשעה כזו לא יהיו כאלה פשוטים כמו שזה יוצא לך כרגע... אני תוהה עם כל אות שיוצאת לי מהמקלדת למה לעזאזל אני לא מנצלת את רגעי החסד והשקט והולך לישון קצת. את רואה מה עשית, את עם השאלות שלך? שיהיה על מצפונך גזל שעות שינה מאמא טריה, ועוד לשניים

ובתשובה לשאלתך - בסך הכל טוב. לא קל. אבל לא משהו שהמצאתי בעצמי. בדיוק מה שאומרות כולן. מעל לכל, אני עוד מעכלת את מיצי הקנאה למראה גזרתך הדקיקה כאן למטה - מצבי כרגע כל כך רחוק משם... שזה ממש מדכא. זה ועוד כמה דברים

 

[משוש30]

טוב סליחה לכי לישון מיד ../images/Emo1.gif

אני גם אלך לישון כי מתן משקים בחמש לאכול תודה על ההערות וההארות בכל מקרה

 

[mummy]

אין צורך להתנצל... וכן, אני כבר

הולכת. מיתרונות גיל חודשיים - אין לי שום דרך לדעת מתי ואיך היא תקום, אז אני ממילא לא מתכוננת לזה... יכול בהחלט להיות שזה יקרה חמש דקות אחרי שאני אניח את הראש (זוכרת?).

 

[בלינקה]

תמשיכו...

העילגות השתלטה עלי לחלוטין, אבל לקרוא אתכן זה מרתק. באמת.

 

[יעל מטיילת]

ושוב אני חוזרת לבעית הגברים

כי לפחות אצלנו בבית, לו לא היו שיקולים כלכליים, ואילו הייתי מוצאת עבודה מספקת בתשלום הולם (מקום שאליו אני מנותבת מהיותי אישה? לא בטוחה, מצאתי לעצמי נישה שמספקת עבודה למעטים) בעלי היה מיד עובר לעבוד בעבודת חלומותיו, עם שני חברים שפתחו עסק ורק מתים שהוא יצטרף. ומהיות החברים אנשי משפחה מבחירה, במקום העבודה הזה לא עובדים אחרי חמש. הם פשוט לא מסוגלים לשלם הרבה. אחרת כבר מזמן הוא היה עובד איתם. ולשאלתך הכללית מה מוביל למה אני פשוט לא יודעת. ברור לי שאותה המציאות שמקשה על נשים (ובעיקר על אמהות) למצוא עבודה מספקת ומאתגרת בתשלום הוגן ובכך מקלה עליהן את ההחלטה להישאר בבית עם הילדים אם זה רצונן, היא זו שמקשה על הגברים להיות יותר בבית. אלה שני צדדים של אותו המטבע ושניהם ביחד צריכים להשתנות על מנת שנוכל באמת לדעת שאנחנו לא מנותבות לבחירה הזאת.