מחשבות רגועות משפת האגם - צ'יאן מו
קראתי פרק אחד מתוך הספר שענין אותי והוא מדבר על התודעה הנפש והחי. צ'יאן מסביר את ההבדל בין חמריות לרוחניות . לדעתו החומר הוא מה שאנו יכולים לראות , לשמוע ולהרגיש ואילו מהצד השני הרוחניות היא דבר מה שאינו קיים ואנו תופסים אותו בעזרת הנפש שלנו. אם כן עובר צ'אן להבדל בין תודעה לבין נפש . התודעה היא זו שקולטת את החושים שלנו -למה שאנו מודעים .מכאן נובע שלחומר אין תודעה ואילו לחיים יש . לצמחים יש תודעה דוממת, אך הם עדיין אינם "ערים" לסביבתם, לחיות ולבני האדם יש תודעה אך היא שואפת לבהירות המידע הנקלט והיא "אקטיבית". הנפש לעומת זאת לדברי צ'אן מתחילה מבחינתו מהזכירון . אנו בשונה מבעלי החיים ניחנים בזיכרון מפותח יותר ואנו יכולים לשמר את התודעה שלנו בתוכנו. זוהי תחילת הנפש - תודעות מן העבר שאנו לא חשים אותן עכשיו אלא מתוך הזיכרון.פעם אנו היינו כמו החיות , הינו מודעים רק למה שקורה בהווה , אם דבר מה היה נעלם משדה הראיה שלנו הוא היה עוזב גם את התודעה שלנו. אך מאז פיתחנו זיכרון המאפשר לנו להיות "מודעים" לדבר שאינו מתקבל ע"י חושינו בהווה. כדי להשתמש במידע הרוחני שנצבר בזיכרונו של האדם האדם פיתח לדימויים אלו קוד - השפה ולאחר מכן הכתב - אשר נהיו שמישים לאחר מכן גם לתודעה שלנו . השפה נתנה גם אפשרות לתת לדימויים שלעולם לא "התקימו" כמו אהבה , פחד , שינאה וכו'.. ייצוג כלשהו אשר בו האדם יכל להיתעסק. על כן, השפה היא המרכיב העליון של הנפש. אנו יכולים ליצור בתוכנו תודעות ולחשוב (הרי אנו חושבים בעזרת השפה) . או בקיצור השפה והזיכרון מהווים את הנפש - הזיכרון כחומר גלם והשפה כדרך לביטוי הרוחניות . עד כה אני תומך ברוב דעותיו של צ'אן.איני תומך בכל הרעין כי אני מאמין שנפש היא לא רק החשיבה אלא גם רגשות ותחושות "פנימים" אשר חוות החיות וגם התעלם צ'אן מהיכולת לעבד את מרכבי התודעה . בעיקרון הוא עלה על ההבדל בינינו לבעלי החיים. לאחר מכן צ'אן טוען שאדם חירש ועיוור אשר לא יכול ללמוד את השפה או את הכתב לא יכול לפתח זיכרונות "מפותחים" בגלל שהתודעה שלו מוגבלת ושתיים , לא יכול להשתמש בשפה כלשהי כדי לבטאות דברים רוחניים, לכן לטענתו במקרה הטוב לאותו אדם תהיה תודעה וגם היא מוגבלת. אני נוטה לא להסכים כאן עם צ'אן , יכול להיות שזה נכון אבל אני רוצה להאמין שזה לא . אדם חירש ועיוור אין לו נפש? מוזר לי מדי . זכורה לי גם אמריקאית אחת שהיתה עיוורת , חירת ואילמת אם אני טועה (מישהו מכיר , כי אני לא זוכר) אשר למדה לתקשר עם הסביבה . מה אתם חושבים?
קראתי פרק אחד מתוך הספר שענין אותי והוא מדבר על התודעה הנפש והחי. צ'יאן מסביר את ההבדל בין חמריות לרוחניות . לדעתו החומר הוא מה שאנו יכולים לראות , לשמוע ולהרגיש ואילו מהצד השני הרוחניות היא דבר מה שאינו קיים ואנו תופסים אותו בעזרת הנפש שלנו. אם כן עובר צ'אן להבדל בין תודעה לבין נפש . התודעה היא זו שקולטת את החושים שלנו -למה שאנו מודעים .מכאן נובע שלחומר אין תודעה ואילו לחיים יש . לצמחים יש תודעה דוממת, אך הם עדיין אינם "ערים" לסביבתם, לחיות ולבני האדם יש תודעה אך היא שואפת לבהירות המידע הנקלט והיא "אקטיבית". הנפש לעומת זאת לדברי צ'אן מתחילה מבחינתו מהזכירון . אנו בשונה מבעלי החיים ניחנים בזיכרון מפותח יותר ואנו יכולים לשמר את התודעה שלנו בתוכנו. זוהי תחילת הנפש - תודעות מן העבר שאנו לא חשים אותן עכשיו אלא מתוך הזיכרון.פעם אנו היינו כמו החיות , הינו מודעים רק למה שקורה בהווה , אם דבר מה היה נעלם משדה הראיה שלנו הוא היה עוזב גם את התודעה שלנו. אך מאז פיתחנו זיכרון המאפשר לנו להיות "מודעים" לדבר שאינו מתקבל ע"י חושינו בהווה. כדי להשתמש במידע הרוחני שנצבר בזיכרונו של האדם האדם פיתח לדימויים אלו קוד - השפה ולאחר מכן הכתב - אשר נהיו שמישים לאחר מכן גם לתודעה שלנו . השפה נתנה גם אפשרות לתת לדימויים שלעולם לא "התקימו" כמו אהבה , פחד , שינאה וכו'.. ייצוג כלשהו אשר בו האדם יכל להיתעסק. על כן, השפה היא המרכיב העליון של הנפש. אנו יכולים ליצור בתוכנו תודעות ולחשוב (הרי אנו חושבים בעזרת השפה) . או בקיצור השפה והזיכרון מהווים את הנפש - הזיכרון כחומר גלם והשפה כדרך לביטוי הרוחניות . עד כה אני תומך ברוב דעותיו של צ'אן.איני תומך בכל הרעין כי אני מאמין שנפש היא לא רק החשיבה אלא גם רגשות ותחושות "פנימים" אשר חוות החיות וגם התעלם צ'אן מהיכולת לעבד את מרכבי התודעה . בעיקרון הוא עלה על ההבדל בינינו לבעלי החיים. לאחר מכן צ'אן טוען שאדם חירש ועיוור אשר לא יכול ללמוד את השפה או את הכתב לא יכול לפתח זיכרונות "מפותחים" בגלל שהתודעה שלו מוגבלת ושתיים , לא יכול להשתמש בשפה כלשהי כדי לבטאות דברים רוחניים, לכן לטענתו במקרה הטוב לאותו אדם תהיה תודעה וגם היא מוגבלת. אני נוטה לא להסכים כאן עם צ'אן , יכול להיות שזה נכון אבל אני רוצה להאמין שזה לא . אדם חירש ועיוור אין לו נפש? מוזר לי מדי . זכורה לי גם אמריקאית אחת שהיתה עיוורת , חירת ואילמת אם אני טועה (מישהו מכיר , כי אני לא זוכר) אשר למדה לתקשר עם הסביבה . מה אתם חושבים?
