מצטרפת לקיקי בעניין הבדיקה
כדאי לנסוע לשמוע, אם את באמת מוכנה ובשלה לזה.
הגישה הרפואית שלי אומרת - שאינ יכולה לשמוע הרבה דבירם, והרבה פעמים. הבעיה היא שלא תמיד אני באמת בשלה אליהם. ואז.. זה לא שווה להשקיע את המאמצים.
לפני כשלושה חודשים עברתי עוד הליך כירורגי לא מגניב. את ההכנה לקראתו - עשיתי משהו כמו שנתיים. האפשרות עלתה בפעם הראשונה לפני שנתיים, ו.. לא הייתי מוכנה נפשית, ולא פיזית, וחששתי ולא ידעתי מה יהיה אם ואם ואם..
ולמזלי הרופא שלי היה די סבלני, כדי להתאים את הטיפול ליכולת שלי.
אחד הדברים שלמדתי מעצמי בשנים האחרונות הוא שלא תמיד טיפול הוא הדבר הנכון. יותר חשוב - שהוא יהיה בזמן הנכון. לעתים אותו טיפול יכול להיות נהדר או להיכשל- רק על בסיס העיתוי שלו. כך למשל, אם אני בתקופה מאוד לחוצה, או בפחד גדול, או סתם לא לגמרי יכולה פיזית/נפשית להתפנות לעינין של טיפול שכולל כירורגיה ו/או שיקום - אני כבר לא ממהרת להסכים לטיפולים , גם אם הם מבטיחים לי הרים וגבעות. למדתי, שהגוף שלי לא אוהב להיות מטופל מתוך לחץ. הוא צריך הליות מוכן לגמרי. הוא צריך להיות ברוגע, והוא צריך לבטוח במי שמטפל בו. וזה.. לוקח זמן.
לכן, גם אם המצב שלך לא טוב (ואין לי שום מושג באמת מה זה אומר, ואינ חלילה לא מקלה ראש בכאב ובסבל) אולי את צריכה לבדוק עם עצמך קודם כל אם את מוכנה לזה.
אני למדתי, שכשהידיים שלי לא מחייגות את המספר של המרפאה/מטפל/מומחה/בעל חנות - זה אומר שהגוף שלי לא מוכן לזה, ו.. אני ממתינה למועד אחר.
מאחלת לך הצלחה בכל בחירה שתבחרי, וכמובן - מאחלת השחלומות שאת מדברת עליהם יתגשמו, אם הם לטובה..
