איזה כיף,
הפכנו לפורום אבחון קוגנטיבי! המשתמטים, כמובן, הם הקליינטים (אם משתמטים משירות, לפחות שיהיה על מי לעשות ניסויים, הא?) הפורום הזה הוא מסגרת לכל מי שרוצה לדון בפציפיזם בשלל האספקטים שלו, ביניהם, ההיבט המעשי שאין להתחמק ממנו- אי-גיוס. אני יודעת, זה לא ממש נעים לדחוף למילה נוחה כמו "פציפיזם" והתנגדות לאלימות משהו שהוא כלכך מחוץ לקונצנזוס. אולי זו גם שאלה שכדאי לשאול את עצמנו, איך החברה רואה אלימות כדבר כלכך ברור מאליו ברגע שהלוקחים בה חלק בני\ות 18 ולבושים\ות ירוק, לאחר שבמשך 18 שנות הכשרתם\ן לעולם הם\ן קיבלו זונדות מנטליות של "אלימות זה פויה". הפורום הזה לא נוקט בעמדה חד-משמעית, כך שנדמה כאילו אתה פשוט מכוון חצים למטרות נוחות במקום לברר על מה אנחנו דנים\ות, אבל אני מוצאת לנכון להגיב לך כי זו נשמעת אחת ההודעות היותר אינטיליגנטיות (אני לא בטוחה בכלל שזו מחמאה, אני חושבת שמה שצד את עיניי היא העובדה שהשרש מ-ו-ת לא מופיע בה). ממש כמו העם החביב עלייך, גם בעמים מסביבו אין אחידות של דיעות. תאמין או לא, זה טיבםן של א\נשים. זה לא נשמע כלכך נוח, ואפילו מערער את החלוקה הפשוטה של "אנחנו- טובים. הם- רעים" שרובנו (לא רק הישראלים\ות) עושים\ות. אנחנו לא עם שוחר שלום, ובכלל, עם כמה שזה מערער, מעטות הקבוצות האתניות שתוכל לטעון שהן שוחרות שלום, וגם הן, במקרה הטוב, שוחרות שלום ממניעי דת. מה שבאמת יפה, אבל, הוא שבכל עם יש א\נשים שבוחרות\ים לחשוב אחרת, להטיל ספק בנורמות הברורות מאליהן ולחפש הגיון מאחורי הדברים שמצפים מהם\ן לעשות. אני ממש לא אומרת ש100% מהם\ן מגיעים\ות לפציפיזם, אבל זו בדיוק הדרך המומלצת לאזרח\ית העייף\ה ממלחמות. זה נכון, מדובר בקבוצות קטנות נכון לכרגע, והיו תקופות במהלך ההיסטוריה שהן היו גדולות ומשפיעות יותר. אין להן שליטה בממשל ובמדיניות של הגופים המבצעים בד"כ. זה לא העניין. המטרה שלי היא לא התפרקות צבאות עוד 5 שניות מ-עכ-שיו, אני לא מאמינה במהפכות אלא בתהליכים ארוכים ומייגעים שהאנושות תיאלץ לעבור עד שתפסיק להכחיד את בניה ובנותיה לשם מטרות לא-ברורות. הדרך, בעיניי, היא חינוך. חשיפה. לגיטימציה למחשבה חופשית. זה תהליך ש, עם כמה שנוח לך לראות כאילו קורה רק בישראל, קיים בקרב א\נשים בכל מקום. לא הרבה מצליחים\ות לעבור על הנורמות בשביל להתחיל להפסיק להרוס את העולם שהן\ם חיות\ים בו, אבל לפעמים זה מתחיל לעבוד. למשל, לא מזמן בוטל המקבילה לגדנ"ע בסוריה לטובת פעילויות אזרחיות חינוכיות. אני מוצאת את זה די אירוני בהתחשב בשיטת הממשל הסורית, אבל, כנראה שבישראל הפחד להיות פראייר גובר אפילו על אלו שהדמוקרטיה זורמת בשטף הדיבור שלהם כל פעם שהם מדברים על השתמטות. אתה רואה את אי-האלימות שלנו כמייצגת חולשה, אני רואה את האלימות שלנו ("מה? כיבוש זו אלימות?..") כמדברנת לאלימות ותרבות נגד (שאגב, גם בעמנו שוחר השלום הכיבוש הנדטורי עורר כמה מחתרות רצחניות-משהו. רגע, חכה, לפני שתאשים אותי בלגיטימציה לטרור, אני פציפיסטית). אתה רואה את זה כ"נוח להם לשכנע את עצמם", אני רואה את זה כעוד תהליך שעובר על האנושות מזה שנים. ממש כמו המאבקים לזכויות נשים, שחרור עבדים, וזכויות הילד. קצת חינוך וכבר פחות נורמטיבי לפגוע בחלשות\ים, ופתאום, איזה קטע, זה באמת קורה פחות. אתה רואה את זה כאילו אנחנו מפלגים\ות את העם בדיעותינו המעוותת, אני רואה את זה עדיף על פני להזיג חזית אחידה שתומכת בלופ נצחי של אלימות. אתה רואה את זה כאילו לך, בתור לוחם עבר, מותר לאמר שעייפת מהמלחמה. ואני חושבת, דווקא, שאני לא צריכה להיות חולת סרטן כדי להגיד שזה רע. אתה רואה את זה כאילו נוח לא להתגייס, לצאת מהבית החמים של הנורמטיביות הקונצנזוס וההתלהמות כלפי משתמטות\ים. אני מצטערת לומר לך, אבל, בישראל 2008 הדיעה הכי מסוכנת למחזיקות\ים בה היא דווקא ההתנגדות לאלימות.