לא יודעת מה איתך,
לי זה נראה קצת מגוחך לטעון ע"פ הודעה של בחורה אחת בפורום, שגם בה, תאמין או לא, לא נחשפת לכל המחשבות מאחורי הדברים שלה, שקהילת יפי-הנפש בארץ מושתתת על דיסוננס קוגנטיבי קולקטיבי של כולנו, שגורם לנו לא לרצות לקחת חלק בצבא. במיוחד כשנשמע כאילו אתה לא מכיר בטיעונים שמאחורי הפציפיזם שלה, ואני נוטה להאמין שגם לא קראת את מכתב המצפון שלה (לפחות ע"פ ההודעה הראשונה שכתבת, בה אתה מחליט שבעוד אתה נלחם ומגן על העולם שלנו, אנחנו יושבות ורואות נולד לרקוד 7. כן, ללא ספק, זה בדיוק מה שאנחנו עושות אחרי שאנחנו מסיימות להיות ישראליות-לא-אמיתיות). ו, תרשה לי לתהות, למה אתה מניח שלך מותר לבוא ולהגיד לה שהיא לא בסדר כי, פוי, היא לא עושה צבא, ולה, מנגד, אין שום זכות לטעון שמרבית הישראלים\ות הורסים\ות את החברה והסביבה? זו לא התמקדות קצת תפלה במי שאומר במקום במה שהוא אומר? אתה מוזמן לומר שהדמוקרטיה וחופש הביטוי מסכנים את בטחון ישראל, אני מנסה להתעלם ממידת הפאשיזם שאני מוצאת באמירה הזו, ולסכם שבעיניי ראוי יותר שכל דיעה תשמע, כי אחרת אין שום תכלית לדיעה הרווחת, שכן שומדבר לא עומד מאחוריה מלבד העובדה שכולם מחונכים לחשוב אותה. זה לא יוביל אותנו רחוק. רק לקבעון של מצב שמעטים יגידו לך שטוב בעיניהם. מעבר לזה, שעם כל הפגמים שנוכל למצוא בדמוקרטיה (והם רבים בעיניי), אם יש דבר שלא תוכל להגיד עליה זה שיש בה קושי בקבלת החלטות. הרי מדובר בפרקטיקה הפשוטה ביותר- הרוב קובע. גם עם בתוך אותו רוב יש ריבוי דיעות וסקטורים. ואם בדמוקרטיה הישראלית עסקינן, היא בכלל דמוקרטיה פרלמנטרית והדבר האחרון שאתה יכול להגיד זה שיש 10,000,000 דיעות כשבכנסת יושבות מספר מוגבל של מפלגות שמקבלות בתוכן החלטות אידיאולוגיות (ושבהן בד"כ יש את ריבוי האידיאולוגיות כפי שאתה מתאר אותו). אז בדמוקרטיה פרלמנטרית לא תגיע כלכך מהר לדמוקרטיה אבסולוטית. אני מאד מסכימה עם האמירה שהשפעת (שלא רק בישראל, בעיניי) נוגעת ברבדים רבים שיש לפתור מהשרש ולא דרך הסימפטומים. אני מאד לא מסכימה עם הראייה של הפציפיזם כמטפל בסימפטומים. פציפיזם לא בא לפתור מלחמות, הוא בא לפתור את האלימות שמושרשת בחברה (וכאן, ובכלל, בכל ההודעה הזו, אני מדברת על הפציפיזם שלי). זה שמלחמות וסחר בנשק מונעים מכספים זה לא חדש, וזה שאני פציפיסטית לא סותר אידיאולוגיות ודרכי חשיבה אחרות שלי על העולם. הראייה שלי לא מסתכמת באלימות-אלימות-אלימות, אני מן הסתם רואה גם יחסי כוחות אחרים שלא קשורים אליה ומשפיעים על איך העולם הזה עובד ולאן הוא הולך. זו הסיבה שהדרך שלי לשינוי היא לא דרך יחסי כוחות, ולא "מלמעלה", אלא דרך א\נשים. דרך דיונים ודרך הטלת ספק ודרך הצגת דיעה אלטרנטיבית. זו התפשטות איטית יותר, אני מסכימה, אך גם חזקה יותר ובריאה יותר לא\נשים שלא מונחתות עליהם עובדות, עמדות ופרקטיקות מלמעלה, אלא הם יכולים לצאת ולשנות ולהתנגד ולהצביע בעצמם. את דעתי על שיפוט הא\נשים ולא דבריהם\ן כבר אמרתי. אתה לא ממלא את חובתך יותר ממני, שנינו ממלאים את החוק שמדינת ישראל קבעה בדיוק באותה מידה, ולשנינו יש לגיטימציה להגיד את דעותינו פשוט כי ככה זה עובד במדינה דמוקרטית, בלי קשר לשירותינו הצבאי, לעברנו הפלילי, ולשלל הממצאים ברזומה שלנו. אני מסכימה שגם פציפיסט\ית צריכ\ה לחשוב מחוץ לאידיאולוגיה הנוחה ולהטיל ספק, אבל אני נוטה להאמין שאנחנו עושים\ות את זה הרבה יותר כי יש לנו יותר גירויים מבחוץ למחשבה הזו, מצד קרובים וחברים ובני-זוג שבד"כ כן מתגייסים. לעומת זאת, נדמה שדווקא בקרב רוב המתגייסות\ים אין טיפת מחשבה מאחורי כל התהליך, הוא פשוט קורה אוטומטית (עכשיו תגיד- "ומה, מיסים לא עוברים אוטומטית?", אז אני אגיד לך שגם למה אני משלמת מיסים אני צריכה לחשוב. וגם למה אני מקיימת חוקים. הלוואי וכל מי שמשלם מיסים היה מבין למה הוא עושה את זה ולא מעלים מס, או לחילופין, מעלה אופציית רווחה חלופית. ואולי, אפילו, מעלה את נושא המיסים לסדר היום, כך שא\נשים במדינה יחשבו בעצמם, מה הטעם מאחוריי תשלום המיסים. הרי מה הטעם בדמוקרטיה שעובדת אחרת, ומשעבדת את אזרחיה לחוקים שלה, במקום שאלו יקבעו אותם לעצמם? איזה מן שלטון עם זה?) אני יודעת שאתה לא מכיר את העולם שאני מדברת עליו על סמך ההודעה שכתבת. אני רואה שאתה לא מכיר את האנשים שאתה מדבר איתם וקובע לגביהם עובדות שרירותיים (וחיצוניות לדיון) שיקלו עלייך "לצאת צודק" (סתם דוגמאות? הדיסוננס הקוגנטיבי, נולד לרקוד 7, קהילת יפי הנפש בארץ חושבת ככה וככה. אני באמת חושבת שמבין שנינו אני מכירה קצת יותר סרבני וסרבניות מצפון, לפחות על סמך התגובה הזו). העובדה שהראייה שלך ושלי סלקטיבית היא לא חשיבה דוגמטית, היא הגיון פשוט, אנחנו לא אותו אדם ושנינו חיים בעולם הזה וחווים אותו בצורות שונות. מעבר לזה, שבכלל לא טענתי שאתה לא מכיר את מה שאני מדברת עליו, רק הסברתי למה אני רואה את הדברים אחרת. זה לא נראה לי ענייני במיוחד להדיין איתך בלי להסביר את עצמי, בדיוק כמו שלא הייתי מצפה שתענה "אני לא פציפיסט" ותצפה שאני אבין בדיוק מה עומד מאחורי זה (מה שאגב, אתה עושה כשאתה מציין "אני יודע שהדרך שלכם לא נכונה" שוב ודוב בלי להסביר מה כלכך מוטעה בה.) המשפט האחרון לא ברור לי. תוכל להסביר?
לי זה נראה קצת מגוחך לטעון ע"פ הודעה של בחורה אחת בפורום, שגם בה, תאמין או לא, לא נחשפת לכל המחשבות מאחורי הדברים שלה, שקהילת יפי-הנפש בארץ מושתתת על דיסוננס קוגנטיבי קולקטיבי של כולנו, שגורם לנו לא לרצות לקחת חלק בצבא. במיוחד כשנשמע כאילו אתה לא מכיר בטיעונים שמאחורי הפציפיזם שלה, ואני נוטה להאמין שגם לא קראת את מכתב המצפון שלה (לפחות ע"פ ההודעה הראשונה שכתבת, בה אתה מחליט שבעוד אתה נלחם ומגן על העולם שלנו, אנחנו יושבות ורואות נולד לרקוד 7. כן, ללא ספק, זה בדיוק מה שאנחנו עושות אחרי שאנחנו מסיימות להיות ישראליות-לא-אמיתיות). ו, תרשה לי לתהות, למה אתה מניח שלך מותר לבוא ולהגיד לה שהיא לא בסדר כי, פוי, היא לא עושה צבא, ולה, מנגד, אין שום זכות לטעון שמרבית הישראלים\ות הורסים\ות את החברה והסביבה? זו לא התמקדות קצת תפלה במי שאומר במקום במה שהוא אומר? אתה מוזמן לומר שהדמוקרטיה וחופש הביטוי מסכנים את בטחון ישראל, אני מנסה להתעלם ממידת הפאשיזם שאני מוצאת באמירה הזו, ולסכם שבעיניי ראוי יותר שכל דיעה תשמע, כי אחרת אין שום תכלית לדיעה הרווחת, שכן שומדבר לא עומד מאחוריה מלבד העובדה שכולם מחונכים לחשוב אותה. זה לא יוביל אותנו רחוק. רק לקבעון של מצב שמעטים יגידו לך שטוב בעיניהם. מעבר לזה, שעם כל הפגמים שנוכל למצוא בדמוקרטיה (והם רבים בעיניי), אם יש דבר שלא תוכל להגיד עליה זה שיש בה קושי בקבלת החלטות. הרי מדובר בפרקטיקה הפשוטה ביותר- הרוב קובע. גם עם בתוך אותו רוב יש ריבוי דיעות וסקטורים. ואם בדמוקרטיה הישראלית עסקינן, היא בכלל דמוקרטיה פרלמנטרית והדבר האחרון שאתה יכול להגיד זה שיש 10,000,000 דיעות כשבכנסת יושבות מספר מוגבל של מפלגות שמקבלות בתוכן החלטות אידיאולוגיות (ושבהן בד"כ יש את ריבוי האידיאולוגיות כפי שאתה מתאר אותו). אז בדמוקרטיה פרלמנטרית לא תגיע כלכך מהר לדמוקרטיה אבסולוטית. אני מאד מסכימה עם האמירה שהשפעת (שלא רק בישראל, בעיניי) נוגעת ברבדים רבים שיש לפתור מהשרש ולא דרך הסימפטומים. אני מאד לא מסכימה עם הראייה של הפציפיזם כמטפל בסימפטומים. פציפיזם לא בא לפתור מלחמות, הוא בא לפתור את האלימות שמושרשת בחברה (וכאן, ובכלל, בכל ההודעה הזו, אני מדברת על הפציפיזם שלי). זה שמלחמות וסחר בנשק מונעים מכספים זה לא חדש, וזה שאני פציפיסטית לא סותר אידיאולוגיות ודרכי חשיבה אחרות שלי על העולם. הראייה שלי לא מסתכמת באלימות-אלימות-אלימות, אני מן הסתם רואה גם יחסי כוחות אחרים שלא קשורים אליה ומשפיעים על איך העולם הזה עובד ולאן הוא הולך. זו הסיבה שהדרך שלי לשינוי היא לא דרך יחסי כוחות, ולא "מלמעלה", אלא דרך א\נשים. דרך דיונים ודרך הטלת ספק ודרך הצגת דיעה אלטרנטיבית. זו התפשטות איטית יותר, אני מסכימה, אך גם חזקה יותר ובריאה יותר לא\נשים שלא מונחתות עליהם עובדות, עמדות ופרקטיקות מלמעלה, אלא הם יכולים לצאת ולשנות ולהתנגד ולהצביע בעצמם. את דעתי על שיפוט הא\נשים ולא דבריהם\ן כבר אמרתי. אתה לא ממלא את חובתך יותר ממני, שנינו ממלאים את החוק שמדינת ישראל קבעה בדיוק באותה מידה, ולשנינו יש לגיטימציה להגיד את דעותינו פשוט כי ככה זה עובד במדינה דמוקרטית, בלי קשר לשירותינו הצבאי, לעברנו הפלילי, ולשלל הממצאים ברזומה שלנו. אני מסכימה שגם פציפיסט\ית צריכ\ה לחשוב מחוץ לאידיאולוגיה הנוחה ולהטיל ספק, אבל אני נוטה להאמין שאנחנו עושים\ות את זה הרבה יותר כי יש לנו יותר גירויים מבחוץ למחשבה הזו, מצד קרובים וחברים ובני-זוג שבד"כ כן מתגייסים. לעומת זאת, נדמה שדווקא בקרב רוב המתגייסות\ים אין טיפת מחשבה מאחורי כל התהליך, הוא פשוט קורה אוטומטית (עכשיו תגיד- "ומה, מיסים לא עוברים אוטומטית?", אז אני אגיד לך שגם למה אני משלמת מיסים אני צריכה לחשוב. וגם למה אני מקיימת חוקים. הלוואי וכל מי שמשלם מיסים היה מבין למה הוא עושה את זה ולא מעלים מס, או לחילופין, מעלה אופציית רווחה חלופית. ואולי, אפילו, מעלה את נושא המיסים לסדר היום, כך שא\נשים במדינה יחשבו בעצמם, מה הטעם מאחוריי תשלום המיסים. הרי מה הטעם בדמוקרטיה שעובדת אחרת, ומשעבדת את אזרחיה לחוקים שלה, במקום שאלו יקבעו אותם לעצמם? איזה מן שלטון עם זה?) אני יודעת שאתה לא מכיר את העולם שאני מדברת עליו על סמך ההודעה שכתבת. אני רואה שאתה לא מכיר את האנשים שאתה מדבר איתם וקובע לגביהם עובדות שרירותיים (וחיצוניות לדיון) שיקלו עלייך "לצאת צודק" (סתם דוגמאות? הדיסוננס הקוגנטיבי, נולד לרקוד 7, קהילת יפי הנפש בארץ חושבת ככה וככה. אני באמת חושבת שמבין שנינו אני מכירה קצת יותר סרבני וסרבניות מצפון, לפחות על סמך התגובה הזו). העובדה שהראייה שלך ושלי סלקטיבית היא לא חשיבה דוגמטית, היא הגיון פשוט, אנחנו לא אותו אדם ושנינו חיים בעולם הזה וחווים אותו בצורות שונות. מעבר לזה, שבכלל לא טענתי שאתה לא מכיר את מה שאני מדברת עליו, רק הסברתי למה אני רואה את הדברים אחרת. זה לא נראה לי ענייני במיוחד להדיין איתך בלי להסביר את עצמי, בדיוק כמו שלא הייתי מצפה שתענה "אני לא פציפיסט" ותצפה שאני אבין בדיוק מה עומד מאחורי זה (מה שאגב, אתה עושה כשאתה מציין "אני יודע שהדרך שלכם לא נכונה" שוב ודוב בלי להסביר מה כלכך מוטעה בה.) המשפט האחרון לא ברור לי. תוכל להסביר?